בקובץ המשניות שבחלק השני של פרק ד' מתוארת סדרה של תרחישים שבהם יהודים וגויים עוסקים במשותף בגת בייצור יין ובאופן שבו ניתן לשרטט את קווי המתאר של שמירת היין מפני חשש יין נסך ו/או טומאת הגוי. התשתית הריאלית המשוקעת באותו קובץ היא של אינטראקציה אינטנסיבית של יהודים ולא-יהודים בצורות ואופנים שונים. באחת המשניות אף מצוין המרחב האורבני המעורב ובמיוחד הדומיננטיות של הגויים באותה עיר: "בְּעִיר שֶׁיֶּשׁ בָּהּ גּוֹיִם וְיִשְׂרְאֵלִים....בְּעִיר שֶׁכֻּלָּהּ גּוֹיִם....כָּל רְשׁוּת גּוֹיִם אַחַת הִיא". וכדי להדגיש שלא מדובר רק במקרי קצה או תרחישים תיאורטיים, המשנה מציינת כמה פעמים ש-"בְּכָל אֵלּוּ הָיָה מַעֲשֶׂה" או "זֶה הָיָה מַעֲשֶׂה וְהִכְשִׁירוּ" או "זֶה הָיָה מַעֲשֶׂה בְבֵית שְׁאָן, וְאָסְרוּ חֲכָמִים" (ורסיה קצת שונה מצויה גם בדיוני התוספתא המקבילים- "זה היה מעשה ושאלו את רבי שמעון בן אלעזר ואמר רשות עובד כוכבים אחת").