1. בקובץ האחרון של "במעבה ההר" (קובץ תשיעי, 2019, עמ' 123-103), דנים איילת לוי-רייפר, עמרי עבאדי ואיתן קליין במקומה של מנורת שבעת הקנים בריטואל הדתי של בתי הכנסת בשלהי העת העתיקה. על המנורה והתגבשותה כסמל יהודי מובהק בעת העתיקה נכתב רבות (שתי מונוגרפיות של רחל חכלילי הוקדשו רק למנורה, ספר של סטיבן פיין על גלגולי סמל המנורה עד ימינו ועוד מחקרים רבים מספור) והיא מוכרת היטב בתיאורים האמנותיים. כאן מדובר על מופע מסוים של המנורה-לא "רק" תיאור אמנותי או גילוף של המנורה אלא מנורות תלת-מימדיות ממשיות שניצבו בבתי הכנסת בחזית בית הכנסת סמוך לארון הקודש, לפעמים משני צדדיו. אם בהתחלה עוד היו ויכוחים באשר לתיאורי המנורות על הפסיפסים בבתי הכנסת העתיקים- האם הם משקפים רק את זכר מנורת המקדש הקדומה או גם מנורות ממשיות בתוך ריהוט בית הכנסת, סדרה של מנורות תלת-מימדיות או שברים שלהם שהתגלו במספר בתי כנסת הראו שהיו גם היו מנורות ממשיות כחלק מריהוט בתי הכנסת. מנורת האבן (רק חלקה העליון בלי הבסיס) הראשונה שהתגלתה, הייתה בחפירות בית כנסת חמת טבריה (צפון) בידי נחום סלושץ בראשית שנות העשרים והיא זאת גם המוכרת בתור הסמל של החברה לחקירת ארץ ישראל ועתיקותיה עד היום. מנורת ברונזה קטנה התגלתה בחפירות בית הכנסת בעין גדי אך התגליות המעניינות היו בבתי הכנסת של דרום הר חברון- שרידי חלקי מנורת שיש מיובא גדולת מימדים התגלו במפולות העפר של מקווה טהרה בבית הכנסת במעון (השחזור המרהיב שלה ניצב היום במוזיאון ישראל) כשגם בסמוע (אשתמוע) ובסוסיה (אם כי שם המנורה היא קצת יותר קטנה ולכן אפשר היה להציב אותה בתוך הגומחה) התגלו שרידי מנורת שיש שהיו חלק מריהוט בית הכנסת בסמוך לארון הקודש. שברי מנורת שיש התגלו לא לפני זמן רב בחורבת א-דוהיישה ליד יבנה ושברי מנורת אבן התגלו גם בבית הכנסת במרות בגליל העליון. מחוץ לארץ יודעים שברים של שתי מנורות שיש מסרדיס (וכתובת תרומה של מנורה) וכתובת המזכירה תרומת מנורת שבעת קנים מסידה שבפמפיליה, גם באסיה הקטנה. בכל המקרים, מדובר על שרידי מנורות שיש ואבן מהתקופה הביזנטית (לא לפני המאה הרביעית או אפילו החמישית לספירה). בסופו של דבר, במאמר הנ"ל הם מדברים על שבע או יותר מנורות תלת-מימדיות מבתי הכנסת שידועים עד עתה- לא מדובר במספר גדול אך ייתכן שהיו מנורות נוספות ממתכת או חומר אחר שלא שרדו ולכן היקף התופעה אינו ודאי וגם לא ברור אם יש להניח שבכל או רוב בתי הכנסת מהתקופה הביזנטית היו מנורות בצד ארון הקודש או שמא מדובר על תופעה חריגה, אולי בעלת מימד אזורי או כהני כפי שהציע בזמנו דוד עמית לגבי המנורות בהר חברון.
2. למעט מנורת הנחושת הקטנה בעין גדי שהייתה קרוב לוודאי מנורה דקורטיבית, ככל הנראה המנורות האחרות שימשו לתאורה כפי שעולה מגומחות או חללים בראש הקנים או בלוח שעמד עליהם- אלו היו יכולים להיות כוסיות זכוכית או נרות אחרים כפי שהם מתוארים בפסיפסים השונים, בהנחה שהם מתארים גם את צורת המנורות והנרות על גבי הקנים שעמדו בבתי הכנסת. לממצא המנורות התלת-מימדיות, מצטרף גם עדות ספרותית של מקבץ לא קטן של דרשות והיגדים ממדרשים מאוחרים משלהי העת העתיקה (מאות שישית-שמינית לספירה) העוסקים בהדלקת נרות בבתי הכנסת ובתי מדרשות (אם כי יש לציין שהם כמעט לא מזכירים במפורש את המנורה אלא את הדלקת הנרות). החוקרים דוגמת זאב ספראי וסטיבן פיין הפנו אל מקבץ המדרשים הללו מחד ואל ממצאי המנורות בבתי הכנסת העתיקים מאידך המשקפים את התהליך ההדרגתי של "התקדשות" מרחב בית הכנסת והפיכתו ל-"מקדש מעט" או עיצוב בית הכנסת והחלל שלו דוגמת המקדש ובהשראת העיצוב של אזור הבמה והחזית בכנסיות הנוצריות באותה העת. בחלק מהפסיפסים מתואר אמצעי תאורה נוסף- מעין עששית התלויה באמצעות מתלה על ארון הקודש או על המנורות שחלק מהחוקרים ראו בה ביטוי סמלי של "נר התמיד" כשעדות אפשרית לקיומו התגלה בנקב על גבי קונכיית הגמלון בבית הכנסת בנברתין (נבוריה) ובאיור על קערת חרס שחורה משם שבו מתואר מתלה של נר משתלשל מעל חזית הארון.
3. אולם, ממתי התחילו להופיע מנורות תלת-מימדיות ממשיות בבתי הכנסת? כאמור, הממצא הארכאולוגי אינו קודם לתקופה הביזנטית, במאה הרביעית או החמישית לספירה לכל המוקדם. מה לגבי התקופה שעד אז, תקופת המשנה והתלמוד הקלאסית? ישנה ברייתא מוכרת שהעסיקה רבות את כל מי שעסק בחקר סמל המנורה המופיעה במספר מקומות בתלמוד הבבלי ולפיה "לא יעשה אדם בית תבנית היכל...מנורה כנגד מנורה אבל עושה הוא מנורה של חמשה ושל ששה ושל שמנה ושל שבע לא יעשה.." (מנחות כח ע"ב ועוד) אולם הברייתא הזו לא מופיעה במקורות ארץ ישראליים וגם אינה מתייחסת למנורה בבית הכנסת ולכן, לא ברור מה בכלל ניתן ללמוד ממנה על מציאותם של המנורות בבתי הכנסת בארץ ישראל או על הסתייגות מהם. לעומת זאת, בתוספתא מוזכר במפורש תרומת מנורה לבית הכנסת: "העושה מנורה ונר לבית הכנסת עד שלא נשתקע שם הבעלים מהן [אין] רשיי לשנותן לדבר אחר משנשתקע שם הבעלים מהן (אין) רשיי לשנותן לדבר אחר" (תוספתא מגילה ב יד). בירושלמי על אתר נזכרת האפשרות ששם הבעלים חקוק על המנורה ואף מובאת דוגמא של תורם מפורסם, הלא הוא "אנטינונוס" (מי שזה לא יהיה), ידידו המפורסם של רבי שתרם מנורה לבית הכנסת: "ר' חייה בשם ר' יוחנן: אם היה שם הבעלי' חקוק עליהן כמי שלא נשתכח שם הבעלי' מהן כהדא אנטונינוס עשה מנורה לבית הכנסת שמע ר' ואמ' ברוך אלהים אשר נתן בלבו לעשות מנורה לבית הכנסת". הפרשנים המסורתיים וכן במאמר הנ"ל, הנחו שמדובר כאן על מנורת שבעת הקנים בבית הכנסת והרי בשתי מנורות (סוסיה וסרדיס) אף התגלו שרידי כתובת תרומה על גוף המנורה בדיוק כמו שציין רבי יוחנן " אם היה שם הבעלים חקוק עליהם". מכאן, הם הסיקו שנוהג הצבת מנורת שבעת הקנים ראשיתו כבר במאה השלישית כפי שעולה מהדיון בתוספתא ובעדות על תרומתו של אותו "אנטונינוס". לבית הכנסת בימי רבי. לפיכך, הם סבורים שכבר בשלב מוקדם יחסית, מנורת שבעת הקנים הפכה לחלק מריהוט בית הכנסת העתיק בסמוך לארון הקודש.
4. אני קצת פחות משוכנע שהתוספתא התכוונה במילה "מנורה" למנורת שבעת הקנים הנ"ל ונראה לי שמדובר בתרומה של אמצעי תאורה כללי לבית הכנסת. המשנה מציינת במספר מקומות את התאורה בבית הכנסת: "מדליקים בבתי כנסיות ובבתי מדרשות ומבואות האפלים ועל גבי החולים" (פסחים ד ד) ו-" מדליקין שמן שרפה בבתי כנסיות ובבתי מדרשות ובמבואות אפלים ועל גבי החולים" (תרומות יא י). ברי שמדובר כאן על תאורה במקומות שיש צורך להאיר אותם באמצעים מלאכותיים ובתי כנסת (כמו בתי מדרש) היו כאלו שכן חלק מהפעילות הליטורגית או הלימודית הייתה בשעת לילה כאשר האור הטבעי מהחלונות לא היה מספיק. הם עצמם בדיון על ההיקרות של המילה מנורה בספרות חז"ל, ציינו שלא בכל המקרים (למשל בנוגע להלכות טלטול בשבת) מדובר על מנורת שבעת הקנים או זאת של בית הכנסת אלא על מתקן מכל מיני סוגים וחומרים עומד שבראשו עמדו קנה או מספר קנים ובהם ניצבו נרות או אמצעי תאורה אחרים (Candelabrum). במובן הזה, הוא היה אחד מתוך מכלול מתקני בסיס תאורה (או בסיסים לגופי תאורה) ששימשו הן לצרכים פרטיים והן ציבוריים. לעומת זאת, גופי התאורה הישירים הנזכרים במקורות חז"ל (למשל, תוספתא שבת ג יג ומקבילות) הם נר (כנראה מחרס או ברונזה), כוס, קערה ועששית (שלושתם מזכוכית). המנורה הייתה אחד המתקנים שעליהם הונחו גופי תאורה כמו נרות, כוסות או גביעים אבל היו מתקנים נוספים (להלן).
על תאורת בית הכנסת העתיק:https://www.academia.edu/.../Lamp_and_Light_in_the...
5. על התאורה בבתי הכנסת הקדומים יש גם ממצא ארכאולוגי עשיר שנידון בקצרה בזמנו בידי ישראל לוין ורחל חכלילי במונוגרפיות שלהם על בית הכנסת העתיק. כמו כן, לפני שנים אחדות הממצא נאסף ונבחן ביד לנה נעמה שרעבי בעבודת מאסטר באוניברסיטה העברית (בלינק למעלה): שרידי נרות חרס, ברונזה ובעיקר שברי נרות/כוסות זכוכית מסוגים שונים ומגוונים מעידים על שיטות התאורה השונות שהיו בבתי הכנסת. בנוסף לכך, התגלו שרידי ווים, שרשראות ומתלים ששימשו את גופי התאורה השונים בתוך המבנה- ממתלה של נר או קערת זכוכית יחידה או עששית ועד מתלה למתקן של נרות/כוסות/גביעים רבים. אחד המתקנים הבולטים מהסוג האחרון הוא המכונה: Polycandelon- מתלה מתכת הנושא שרשרות (בדרך כלל שלושה) המחזיקות טבעת עגולה ובה מספר חללים שבתוכם ניצבו כוסיות או גביעי זכוכית קוניות, פעמים רבות היה סמל דתי בראש המתלה. אחד הנאים והמיוחדים שבהם הוא זה שהתגלה לפני שנים רבות באל מכר ומקורו כנראה בבית הכנסת בכפר חנניה (הוא מוצג עד היום במוזיאון קטן בבלגיה)- מתלה נחושת מן התקופה הביזנטית שכלל שנים עשר חללים להנחת כוסיות או גביעי זכוכית ועל גביו נחרטה כתובת בארמית המציינת את התרומה של ה-"כלילה" (כך כונה המתקן הזה בכתובת הארמית) לבית הכנסת בכפר חנניה עם סמלי מנורה חרוטים בין הכתובות. מתקן דומה (אם כי ללא כתובות) התגלה גם בחפירות בית הכנסת בצפורי והוא מוכר גם בכנסיות מהתקופה הביזנטית (מתקן שלם התגלה באחת הכנסיות בהיפוס סוסיתא). מתלים מהודרים אחרים התגלו גם בבתי כנסת אחרים- בבית הכנסת של ואדי חמאם התגלה נר שמן מזכוכית שנתלה בשרשרות מלוחית פליז בצורת מנורת שבעת הקנים (מקבילה לצלב שהיה במתלים בכנסיות). בירושלמי יומא (ג א מא ע"א) על המשנה המתארת את תרומת ה-"נברשת" שעשתה הלני הלכה בפתח ההיכל היו שני פירושים: ""הילני אמו עשתה נברשת שלזהב על פתחו שֶל היכל"- תרין אמורין. חד אמ'. מנרתא. וחרנה אמ'. קונכיתא", יש כל מיני פירושים להבדל בין "מנרתא" ובין "קונכיתא" (מתקן עומד או תלוי; שורה ישרה או עגולה) וייתכן שאלו הם הכינויים שרווחו בימי האמוראים בארץ ישראל למתקני התאורה הנאים שהיו בבתי הכנסת והזכירו להם את ה-"נברשת" של הלני המלכה במקדש.
להצגת שחזור מעניינת 3D של ה-"פוליקנדלון" (על סמך הממצא בבית הכנסת בציפורי והכנסייה בהיפוס): https://sketchfab.com/.../ancient-oil-lamps...
6. אם כן, מתוך הממצא הארכאולוגי עולה שעיקר מתקני התאורה של בית הכנסת הקדום היו מתקנים תלויים לאורך הקירות והעמודים והתקרה שנשאו כוסות, גביעים, קערות ועששיות בעיקר מזכוכית אך גם מחומרים אחרים. סביר להניח שכאשר דובר על תרומת "נר ומנורה" בתוספתא הנ"ל, הכוונה הייתה לאחד ממתקני התאורה הנ"ל (מתקן תלוי או עומד ועליו נר או גביע זכוכית) שעיטרו את עמודי או כותלי בית הכנסת (ואולי צורת המנורה בראש המתקן שהתגלה בואדי חמאם או שנחרטה עליו כמו במתקן שנתרם לכפר חנניה העניקה לו גם את השם "מנורה") ולאו דווקא למנורת שבעת הקנים תלת-מימדית. יש לציין שגם המתקנים האחרים התגלו בעיקר בהקשר ביזנטי- ייתכן, כפי שכבר הציעו חוקרים שונים, בשלב מסוים, התאורה בבית הכנסת הפכה מעניין פונקציונאלי בעיקרו למטרה בפני עצמה- להפוך את מרחב בית הכנסת למרחב מואר וזוהר בדומה (או אולי כחלק מתחרות סמויה וגלויה) עם הכנסיות המוארות (הממצאים בחפירות כנסיית המרטיר המהולל ברמת בית שמש היא אחת הדוגמאות הטריות לתאורה גדושה של הכנסייה, נושא שנידון בכנס האחרון בידי חופר האתר, בנימין סטורצ'ן). אפשר אפוא וגם מקבץ המדרשים על החשיבות בהדלקת נרות בבית הכנסת משקפת את החשיבות שהעניקו היהודים באותה תקופה, כמו שכניהם הנוצרים, ליצירת תאורה גדושה במיוחד בתוך אולם בית הכנסת הביזנטי ולאו דווקא בהקשר של מנורת שבעת הקנים. ייתכן גם שהופעתן של מנורות תלת-מימדיות בבתי הכנסת היא תופעת לוואי של אותו הרצון להעצים את תאורת בית הכנסת בכלל ושל חזית הארון וסביבתו באופן פרטני. הצורך הפונקציונאלי הבסיסי של תאורת בית הכנסת לטובת קריאת התורה והלימוד של האנשים , הפכה בתקופה הביזנטית למטרה שנועדה לפאר את המבנה בעצמו "לפי שהכנסיות והמדרשות הן כמעין המקדש" (גנזי שכטר, עמ' 77).
