פורסם ב-23/1/2019
"תנו רבנן מעשה בר' סימאי ור' צדוק שהלכו לעבר שנה בלוד ושבתו באונו והורו בטרפחת כרבי בזפק" (חולין נו ע"ב)
1. עיבור השנה בלוד: בדף היומי על המשנה שעוסקת בסימני טרפות בעופות, מובאת ברייתא על שני חכמים- רבי סימאי ורבי צדוק- שבמסגרת עיבור השנה בלוד, הם חנו באונו ושם פסקו הלכה בנושא טריפות כשיטת רבי לגבי הזפק (המובאת במשנה). בחלק מכתבי היד (כ"י וטיקן 122 וגם בכמה עדי נוסח מהגניזה- על פי עדי הנוסח באתר "הכי גרסינן"), שמות אותם חכמים התחלפו לשמות קצת שונים- "ת"ר מעשה בר' סימון ור' יהוצדק (או אפילו: ר' יצחק)". מקובל לזהות את החכמים הנ"ל כאמוראים מהדור הראשון של אמוראי ארץ ישראל- ר' צדוק/יהוצדק לא מוכר אך רבי סימאי (או: סימיי) מוכר יותר כדמות בקו התפר שבין אחרוני התנאים או ראשוני האמוראים. אמנם הקטע הובא על רקע ההוראה כרבי במשנה בהלכות טריפה בעופות אך העדות כאן על עיבור השנה בלוד היא חלק מפרשה היסטורית מרתקת של הנסיון לחזור ולעבר את השנה ולקדש את החודשים ביהודה בימי רבי יהודה הנשיא אחרי המעבר של מרכז החכמים לגליל. בפרשה זו עסקו בהרחבה לפני שנים רבות גדליהו אלון ושמואל ספראי (במאמר על המקומות לקידוש החודשים ועיבור השנה בספרות התלמודית) ובעקבותיהם גם אהרן אופנהיימר, יהושע שוורץ וב"צ רוזנפלד שעסקו בכך על רקע חקר תולדות לוד היהודית בתקופת התלמוד.
המאמר של ספראי על המקומות לקידוש החודש ועיבור השנה ביהודה (תרביץ תשכ"ו, עמ' 38-27, במיוחד עמ' 31 ואילך): https://www.jstor.org/stable/23591384?Search=yes&resultItemClick=true&searchText=%D7%90%D7%95%D7%A0%D7%95&searchText=%D7%9C%D7%95%D7%93&searchText=%D7%A8%D7%91%D7%99&searchText=%D7%A1%D7%99%D7%9E%D7%90%D7%99&searchUri=%2Faction%2FdoBasicSearch%3FQuery%3D%25D7%2590%25D7%2595%25D7%25A0%25D7%2595%2B%25D7%259C%25D7%2595%25D7%2593%2B%25D7%25A8%25D7%2591%25D7%2599%2B%25D7%25A1%25D7%2599%25D7%259E%25D7%2590%25D7%2599&ab_segments=0%2Fdefault-1%2Frelevance_config_with_defaults_duplicate&refreqid=search%3A77dfb6591b39d4cf53f304e8b2712b2a
בתמציתיות- ספראי טען שרבי צדוק ורבי סימאי היו שליחיו של רבי יהודה הנשיא (אחרים סברו שהשולח היה אחד הנשיאים אחרי כן- רבן גמליאל בנו של רבי או ר' יהודה נשיאה) לעיבור השנה בלוד אך הטקס הזה חזר במהרה לגליל בשל אירוע קשה (או שזאת הייתה אמתלה לצעד פוליטי) המתואר בירושלמי סנהדרין ("מעשה בעשרים וארבע קריות של בית רבי שנכנסו לעבר שנה בלוד ונכנסה בהן עין רע ומתו כולם בפרק אחד. מאותה שעה עקרוה מיהודה וקבעוה בגליל") שרקעו ההיסטורי-ריאלי עמום ולפיכך הוצעו כמה הצעות להסביר את הרקע ההיסטורי האפשרי לאותו אסון שבגינו או בעטיו לא המשיכו עיבורי השנה ביהודה אלא רק בגליל. באותו קטע בירושלמי סופר שגם רצו לעקור את קידוש החודש ("סימנא") אך רבי סימון הכריז "אין אנו מניחים ביהודה אפילו זכר"! ולכן הוחלט להשאיר את קידוש החודש ביהודה אם כי לא בלוד אלא במקומות אחרים ("עין טב" למשל). ספראי הניח שהמעשה בחולין על עיבור השנה בלוד אירע ל-פ-נ-י אותו אסון ושרבי סימאי של הבבלי הוא הוא רבי סימון (להבדיל מרבי סימון/שמעון בן פזי המפורסם) המוזכר בירושלמי לגבי ההתנגדות לעקירת קידוש החודש מיהודה והרי כך גם מופיע בחלק מכתבי היד של הבבלי. זאת פרשה מרתקת, גם מבחינה היסטורית, גם מבחינה רעיונית וגם מבחינה ספרותית אך לא על כך רציתי לכתוב אלא על המקום שבו הם שבתו והורו הלכה- אונו.
2. אונו במקורות הספרותיים-היסטוריים: אונו נזכרת במקורות הספרותיים כבר ברשימת השמות מימי תחותמס השלישי (מאה 15 לפנה"ס). בתנ"ך היא מוזכרת במפורש רק מימי שיבת ציון בספרי עזרא ונחמיה (וכן באזכור אחד בספר דברי הימים א ח יב), שם גם מוזכרת "בקעת אונו" ותמיד בזיקה ללוד הסמוכה. היא מוזכרת בספרות חז"ל במספר הקשרים- היא נזכרה במשנה כאחת הערים המוקפות חומה מימות יהושע בן נון (ערכין ט ו) במשנה נזכר חכם בשם "חנינה איש אונו" (משנה גיטין ו ז)שהיה תלמיד של רבי עקיבא מחד ומצד שני הוא מסר עדות בפני רבן גמליאל "שאין מעברין את השנה אלא ביהודה, ואם עיברוה בגליל מעוברת" (תוספתא סנהדרין ב יג). בירושלמי מוזכר חכם בשם יהושע "אוניא" מספר פעמים וייתכן שהכינוי הוא על שם מוצאו באונו. בבבלי כתובות קיא ע"ב בסוגיה העוסקת בשבחי ארץ ישראל והתוצרת השופעת שלה נמסר בשם חכם בשם יעקב בן דוסתאי: "א"ר יעקב בן דוסתאי מלוד לאונו שלשה מילין. פעם אחת קדמתי בנשף והלכתי עד קרסולי בדבש של תאינים". המרחק בין לוד לאונו (על ההצעות לזיהויה להלן) הוא גדול יותר אך בזמנו הציע מ"ע פרידמן שלאור עדות על נוסח של המדרש בגניזה המציין "ה' מילין", אולי זה מדויק יותר אם כי אפשר שמלכתחילה זהו כינוי של מרחק "ספרותי". במדרש איכה-רבה (א יז) המפרט זוגות ערים שהיו "צרות זו לזו" היא נזכרה כיישוב יהודי הסובל מהשכנה לוד הנכרית (או בעלת אופי נכרי): "צִוָּה ה' ליעקב סביביו צריו – כגון....לוד לאונו".
על אונו במקורות ובגניזה הקהירית, המאמר של מ"ע פרידמן:
עדות מרתקת למעמדה המוניציפלי נחשפה באחד מפפירוסי אוקיסירנכוס שבמצרים המתוארך ל-291 לסה"נ- זהו שטר שחרור מעבדות של אישה יהודייה ושני בניה הקטנים שאותם פדו ראשי העדה היהודית באוקיסירינכוס ו-"יוסטוס הבולווטא של בני אונו של סוריה פלשתינה". מכאן עולה האפשרות שלקראת סוף המאה השלישית, אונו הפכה ליישוב חצי-עירוני או בעלת מימד אוטונומי שבה הייתה מועצה (בולי). מידע מעניין עלה מהגניזה הקהירית- מקטע גניזה עלום שבו יש קינה על טבח שנערך ביהודי ארץ ישראל, צוין בין השאר טבח שנערך ביהודי אונו ו-"חבורת אונו" (קבוצת חכמים?) וכנראה גם רמז לבית הכנסת שהיה שם שנהרס במהלך אותן מאורעות כאשר הרקע לאותו טבח שנערך גם במקומות אחרים אינו ודאי (פרידמן שיער שהכוונה אולי ל-629 לסה"נ כאשר הראקליוס נקם ביהודים אחרי כיבוש הארץ מידי הפרסים). ידיעה עמומה נוספת הנזכרת בגניזה ביחס לאונו הוא שטר קניין שנכתב במקום בשם "קרית אונו" וסביר להניח שהכוונה היא לאותה אונו. היא לא נזכרת בשום מקור מהתקופה הביזנטית כמקום שבו ישבו נוצרים ולראשונה היא נזכרה כמושב של בישופים נוצריים ברשימה מן המאות ה-10-9 לסה"נ. מכלל המקורות הספרותיים עולה שהנוכחות היהודית באונו הייתה אפוא עתיקה והיא המשיכה להיות בעלת אופי יהודי מובהק גם בתקופת המשנה והתלמוד ועד עמוק לתקופה הביזנטית וזאת בניגוד לשאר היישובים העירוניים (כגון לוד) ואולי גם למרחב הכפרי סביבה שהיה רובו נוצרי (ואולי גם עם נוכחות שומרונית מסוימת) כפי שעולה גם מן הממצא הארכאולוגי במרחב שפלת לוד.
3. זיהוי אונו: כבר במאה ה-19 החוקרים שביקרו בארץ ישראל הציעו לזהות את אונו העתיקה עם הכפר הערבי כפר-ענא (דרום-מזרח אור יהודה של היום) שמוזכר במקורות מהמאה הט"ז ועד מלחמת העצמאות ושחלק משרידיו עדיין ניכרים בשטח. דא עקא, מבחינה ארכאולוגית, חפירות הצלה נרחבות שנערכו באזור בעשרות השנים האחרונות (על חלק משטחי הכפר, קמה השכונה נווה רבין) התגלו שרידים בעיקר של התקופה הכלקוליתית מחד ומשלהי התקופה הביזנטית (מאות רביעית-חמישית לסה"נ ובעיקר מן המאה השישית לסה"נ) וכמובן התקופה המודרנית (עותמאנית) ולא מהתקופות שבהן היא מתועדת במקורות הספרותיים. זאת ועוד, בממצאים מהתקופה הביזנטית התגלו כותרות עם סמלי צלב וכן עצמות חזיר, מה שמלמד על כך שלא מדובר על יישוב יהודי אלא נוצרי וזאת בניגוד לעדויות הספרותיות-היסטוריות הנ"ל שהדגישו את כך שהיא הייתה יהודית.
הדו"ח המלא על החפירות בכפר ענא מ-2007: https://www.academia.edu/.../Gophna_R._Taxel_I._and...
על כפר ענא המודרנית ושרידיה בשטח: https://michaelarch.wordpress.com/.../%D7%A1%D7%99%D7%91.../
4. אונו הצפונית (היהודית) ואונו הדרומית (הנוצרית)?: רם גופנא, אמיר פלדשטיין ואיתמר טקסל הציעו ב-2005 (ובפרסום הרשמי של החפירות בכפר ענא שנתיים מאוחר יותר) שאת אונו העתיקה המוזכרת במקורות הקדומים אין לזהות בכפר ענא כמקובל אלא בחורבה סמוכה ששמה במפות המנדטוריות היה "כפר ג'ונה" הנמצאת כקילומטר מצפון-מזרח לכפר ענא (אתר מס' 85 בסקר פתח תקווה באתר הסקר הארכאולוגי של ישראל, בשולי נווה מונוסון ומשני עברי כביש 461 הצמוד מצפון). בסקרים ובחפירות משלהי שנות החמישים ועד ימינו התגלו באתר זה שרידים וחרסים החל מתקופת הברונזה המאוחרת, דרך תקופת הברזל התקופה הפרסית ובהמשך גם מהתקופה ההלניסטית והרומית ועד התקופה הביזנטית והממלוכית- בדיוק התקופות שחסרות באתר של כפר ענא. בחפירות ההצלה הרבות שנערכו בשנים האחרונות באזור יהוד, ממזרח לאתר "כפר ג'ונה", התגלה שדה קבורה מהתקופה הרומית הקדומה (שהפך בתקופה הביזנטית לאזור חקלאי של גתות גדולות) ובאחד מהקברים התגלה כלי אבן מסוג כלי הקלל המרמז על כך שמדובר בקבר של יהודי ובאזור אחר ביהוד של היום התגלה מבנה קבורה שתוארך לתקופה הרומית המאוחרת- ייתכן שהם קשורים לתל יהוד אך אפשר שהם היו קשורים דווקא לאונו הנ"ל. לפיכך, הם הציעו שאת אונו הקדומה, זאת המתועדת במקורות כבר מתקופת הברונזה ועד התקופה הביזנטית יש לזהות באתר "כפר ג'ונה" (אונו הצפונית) שהיה מיושב עד התקופה הממלוכית ואילו האתר בכפר ענא (אונו הדרומית) יושב רק בשלהי התקופה הביזנטית ושוב בראשית העת החדשה ועד ימינו.
אתר "כפר ג'ונה" במפת סקר פתח תקווה: http://survey.antiquities.org.il/#/MapSurvey/1129/site/20025
על שרידים מהתקופה הרומית באזור יהוד בחפירות הצלה בשנים האחרונות: http://www.hadashot-esi.org.il/report_detail.aspx...
תוצאות המחקר הארכאולוגי מלמדות לדעתם שהיישוב המקורי היה באתר הצפוני (כפר ג'ונה) שהיה היישוב היהודי המוזכר במקורות הספרותיים. בשלב מסוים בתקופה הביזנטית נוסד היישוב הסמוך באתר הדרומי (כפר ענא) שהיה נוצרי כפי שעולה מן הממצא הארכאולוגי. ייתכן שהקהילה הנוצרית מקורה מאזור לוד והיא חלק מתופעת השגשוג היישובי הנוצרי הכפרי במרחב הזה בתקופה הביזנטית אם כי הם גם מעלים את האפשרות שמדובר ביישוב-בת של אונו הצפונית שהפך להיות נוצרי, תופעה שגם לה יש מקבילות באותה תקופה (באזור דרום הר חברון למשל). כך או כך, לדעתם בשלהי התקופה הביזנטית היו שני יישובים סמוכים- אונו הצפונית (כפר ג'ונה) הייתה יהודית אולי אפילו עד סוף האלף הראשון לספירה ואילו אונו הדרומית (אם זה היה שמה) הייתה נוצרית ולא יהודית. בתקופה העות'מאנית, היישוב המרכזי או אולי היחיד היה דווקא באונו הדרומית היא כפר ענא והיא ששימרה את השם וגרמה לחוקרים בראשית העת החדשה להניח שאונו הקדומה הייתה דווקא שם.
