1. בימים האחרונים, הדף היומי הגיע למספר מסכתות ייחודיות שמתעדות בצורה מפורטת את הווי המקדש השני- לפי סדר הלימוד על פי הדפוס, משנת תמיד וכעת משנת מידות. כמו בתיאור עבודת התמיד במשנת תמיד, גם חמשת הפרקים של משנת מידות אינם "הלכות" במובן השגרתי והרגיל של המקובל במשנה אלא מתארים לפרטי פרטים את מידות המקדש וההר, השערים, העזרות, המזבח ואת הלשכות והפתחים השונים משל היה זה מדריך לתייר המבקר ועולה למקדש אם כי גם בתוך התיאור הטכני ישנן אנקדוטות והוספות לתיאור הטכני היבש. זה לא תיאור חסר תקדים- במקרא קיימים תיאורים מפורטים כולל מידות מדויקות של המשכן במדבר ושל מקדש שלמה או תיאור אוטופי של המקדש העתידי בספר יחזקאל ומתקופת הבית השני, קיים תיאור מפורט של מקדש מדומיין אידיאלי במגילת המקדש שקשורה לחוגים של כתות מדבר יהודה שפרשו מהמקדש. שלד התיאור של משנת מידות, למרות הבעיות והקשיים הקיימים בו, אינו תיאור "דמיוני" או אוטופי והוא בעל אופי ריאליסטי למדיי, בין אם הוא נכון היסטורית ובין אם לאו. ואמנם, בספרות העזר התורנית למידות ובחיבורים תורניים שהוקדשו לצורת המקדש, משנת מידות היא המקור העיקרי (אם לא הבלעדי בחוגים שמרניים יותר) ובוודאי המכריע לשחזור המקדש השני והעבודה שנעשתה בו- מהחיבורים של הרב זלמן נחמיה קורן דרך המיזמים של מכון המקדש. עדות לחשיבותה של משנת מידות בשחזור צורת המקדש השני, נציין למשל את המהדורה והפירוש המפורט שערך אשר קאופמן למסכת מידות במסגרת המאמצים שלו בחקר השינויים והמיקומים המדויקים של האתרים השונים בהר הבית.
הטקסט של משנת תמיד (מתוך WIKISOURCE, ניקוד הרב בארי):
אלא שבפני הפרשנים והחוקרים יש עוד תיאורים שונים מחוץ למשנת מידות, בראש ובראשונה התיאורים של המקדש בחיבוריו של יוסף בן מתתיהו ובמיוחד שני תיאורים מפורטים: בספר החמישי של מלחמת היהודים ברומאים ובספר החמישה-עשר של קדמוניות היהודים כמו במקורות חיצוניים אחרים. בנוסף לכך, הממצא הארכאולוגי, בעיקר במעטפת סביב ההר ובמידה מוגבלת מאד אף בתוך ההר עצמו, מהווה מקור מידע נוסף חשוב אם כי כאמור, יש קושי עצום לאושש חלק ניכר מתוך התיאורים בגלל המגבלות הקיימות על מחקר ארכאולוגי בהר. עוד בטרם הישגי המחקר הארכאולוגי, היחס בין תיאור חלקי המקדש לפי משנת מידות ובין התיאור המצוי בכתבי יוספוס על "המתחם המקודש הראשון" ו-"המתחם המקודש השני" עורר לא מעט בעיות וקשיים: יש דמיון במרכיבים רבים אך יש סתירות לא מעטות במרכיבים אחרים- גודל המתחם הכללי של הר הבית (500 אמה על 500 אמה לפי המשנה, בפועל השטח הוא גדול הרבה יותר) , מספר השערים המקיפים אותו ועד למידות הספציפיות של גובה הכתלים, הדלתות והפתחים.
2. רק לשם ההדגמה, אחת הסתירות הבולטות והמפורסמות ביותר היא כידוע מספר שערי הר הבית. לפי המשנה (מידות א ג):
חֲמִשָּׁה שְׁעָרִים הָיוּ לְהַר הַבַּיִת:
שְׁנֵי שַׁעֲרֵי חֻלְדָּה מִן הַדָּרוֹם, מְשַׁמְּשִׁין כְּנִיסָה וִיצִיאָה;
קִפּוֹנוֹס מִן הַמַּעֲרָב, מְשַׁמֵּשׁ כְּנִיסָה וִיצִיאָה;
טְדֵי מִן הַצָּפוֹן,לֹא הָיָה מְשַׁמֵּשׁ כְּלוּם;
שַׁעַר הַמִּזְרָחִי, עָלָיו שׁוּשַׁן הַבִּירָה צוּרָה, שֶׁבּוֹ כֹהֵן שׂוֹרֵף אֶת הַפָּרָה, וּפָרָה וְכָל מְסַעֲדֶיהָ יוֹצְאִין לְהַר הַמִּשְׁחָה.
לפי יוספוס (קדמוניות היהודים טו 411-410):
"בחלקים המערביים של החומה ניצבו ארבעה שערים: אחד שפניו אל ארמון המלך דרך העמק שבאמצע שנחצה לשם מעבר; שניים אל הפרבר והשער האחרון אל שאר העיר ונפרד על ידי מדרגות רבות שירדו למטה אל העמק וממנו שוב למעלה אל מעלה העיר....ואשר לצד הרביעי של חומת בית המקדש שפנה דרומה גם בו היו שערים באמצע ועל ידו הסטיו המשולש של המלך...".
כידוע, לאור המחקר הארכאולוגי במערב ההר זוהו אכן ארבעה פתחים או שערים שסביר להניח ששימשו את הנכנסים והיוצאים להר הבית (מצפון לדרום): שער וורן, שער ווילסון, שער ברקליי ושער רובינסון והם תואמים את התיאור של יוספוס על שער שיש בו מעבר אל "ארמון המלך" (שער ווילסון על "גשר ווילסון"), שער שיורד במדרגות לרחוב (השער של מחלף רובינסון בפינה הדרום-מערבית של הכותל) ושני השערים שמחוברים ל-"פרבר" מזוהים עם שער וורן ושער ברקליי. המשנה מציינת רק שער אחד בלבד במערב, "שער קיפונוס" שאיננו יודעים במדויק עם איזה שער יש לזהות אותו (יש מזהים אותו עם שער ווילסון, אחרים עם וורן או עם ברקליי). על פניו, המחקר הארכאולוגי הכריע בצורה ברורה לטובת יוספוס או מצריך פתרון לשער הבודד המתואר במשנה וזה עוד מבלי לעסוק בשאר השערים.
המאמר של יצחק מגן (קתדרה 14, תש"ם): https://www.ybz.org.il/.../dbsAttachedFiles/Article_14.3.pdf
3. מאחר שהן יוספוס חי בזמן שהמקדש פעל והן התנא המקובל של מידות, רבי אליעזר בן יעקב, חי אף הוא באותה תקופה, הרי על פניו יש לפנינו שתי עדויות "חיות" מאותה העת אך עדויות שאינן זהות ובמקרים מסוימים סותרות בצורה ניכרת. היו חוקרים שאימצו באופן עקרוני ובלעדי את התיאור של יוספוס כתיאור המהימן ביותר של מידות ההר והמבנים שהיו בו והתעלמו כליל מהמתואר במשנת מידות. אחרים טענו שדווקא המשנה ההלכתית מתארת תיאור מדויק יותר של דמות ההר והמקדש מאשר זה של יוספוס. היו רבים ששילבו בין שני התיאורים (יוספוס בנוגע להר, המשנה בנוגע למקדש) כדי להגיע לתמונה כללית מתוך גישה ששני התיאורים מוסיפים אחד על השני ואת התמונה המהימנה אפשר להגיע מתוך צירוף העדויות והממצא הארכאולוגי (למשל דגם המקדש של אבי יונה בדגם בית שני במוזיאון ישראל הוא סינתזה בין שני התיאורים). בין השאר, א"ז קאופמן שנזכר לעיל, השקיע מאמצים אדירים במאמרים ובספרים שהוא פרסם כדי להסביר את המושגים השונים אצל יוספוס ובמשנה כך שהם יעלו בקנה אחד. כדי להסביר את הסתירה שבין שני התיאורים של ההר והמקדש, ניתנו שורה של הסברים אפשריים המבחינים בין נקודות המוצא של התיאורים השונים: תיאור "דתי-ריטואלי" של המשנה מול תיאור "אדריכלי-אסתטי" של יוספוס; תיאור מפורט מהימן של החלק הפנימי של המתחם של המשנה מול תיאור מפורט מהימן של החלק החיצוני של המתחם של יוספוס והפתרון הפופולרי עד היום: שני התיאורים מתייחסים להר הבית והמקדש בתקופות שונות- התיאור של יוספוס הוא של הר הבית והמקדש מימי הורדוס ואילך בעוד התיאור של המשנה מתייחס להר הבית והמקדש הקדם-הרודיאני (חמש מאות אמה על חמש מאות אמה) או שמסיבות רעיוניות, התיאור "התעלם" מהשינויים שבוצעו בימי הורדוס ואחריו. זאת הסיבה, טען למשל יצחק מגן במאמר שעסק בסתירה על השערים הנ"ל, שגם הממצא הארכאולוגי, לפחות לגבי חלק מהסתירות ובעיקר בכל מה שנוגע לשערי הר הבית, אושש את התיאור של יוספוס (למשל, ארבעה שערים במערב במקום אחד המצוין במשנה) שכן הוא תיאר את המקדש ההרודיאני של שלהי ימי בית שני, זה הניכר בממצא הארכאולוגי, בעוד התיאור של משנת מידות משקף את המצב הקדם-הרודיאני במתחם ההר. בזמנו, לין ריטמאייר שחזר את אותו תחום "קדום" של חמש מאות אמה על חמש מאות אמה בלב ההר על סמך סימני חומה ושרידים שונים שלדעתו סימנו את התחום הגרעין הקדום שאליו התייחסה המשנה במידות. זאת גם הסיבה שחלק מהחוקרים (ובעקבותיהם גם מדריכים) טוענים שהכינוי "שערי חולדה" לשער המשולש והכפול בכותל הדרומי אינו מדויק שכן הכינוי כוון לשערים בהר הבית הקדום ולא של זה המאוחר.
גישה הפוכה רדיקלית הציע בזמנו יהושע פלג, לפיה התיאור של משנת מידות משקף דווקא שלב מאוחר יותר מזה של יוספוס ואותו הוא ייחס למקדש "שלישי" שהתקיים בתחילת המאה השנייה אולם דעה זו אינה מקובלת לחלוטין. למען האמת, גם התיאורים של יוספוס אינם חפים מבעיות מתודולוגיות לגבי הטרמינולוגיה שהוא השתמש כדי לתאר את תחומי המקדש השונים (HIERON, NAOS) ואת המידות הסטנדרטיות (סטדיה או רגל) שהוא אימץ במסגרת אותם תיאורים. יוצא אפוא שגם הנסיון לשחזר ולתאר את המקדש רק על סמך התיאור של יוספוס הוא בעייתי שכן המונחים שלו לא תמיד ברורים וניתן להבין אותם באופנים שונים. אחת ההצעות (של יהושע פלג ויהושע שוורץ) הייתה לבחון מחדש את המונחים והפרמטרים שבהם נוקט יוספוס וכך להקהות לפחות חלק מהקשיים הנוגעים לתיאור גודל המתחם או המקדש בין מידות ובין יוספוס.
המאמר של ישראל לוין (קתדרה 77, תשנ"ו): https://www.ybz.org.il/.../dbsAttachedFiles/Article_77.4.pdf
4. ישראל לוין (קתדרה תשנ"ו) טען שהסתירה בעדויות על צורת המקדש וההר קיימת גם אצל יוספוס- יש שינויים בין התיאורים שלו במלחמת היהודים ובין אלו המתוארים בקדמוניות היהודים (למשל לגבי עזרת הנשים). לשיטתו, התיאור בקדמוניות היהודים (המסופר בהקשר של מפעלי הבנייה של הורדוס) מתאר את המקדש המתוכנן או זה שהתחיל להיבנות בימי הורדוס בעוד התיאור במלחמת היהודים (המסופר בהקשר של מצור טיטוס על ירושלים) משקף את המצב בהר ובמקדש אחרי עשרות שנים של בנייה שנמשכה גם אחרי ימיו של הורדוס עד לזמן החורבן, כפי שעולה מן המקורות וכפי שהתברר גם במחקר הארכאולוגי (המאמר שלו נכתב בטרם נערכו החפירות שאיחרו את הממצאים בדרום-מערב ההר למאה הראשונה). הוא דחה את הגישה שמקדימה את תיאור הר הבית והמקדש במידות לתקופה הקדם-הרודיאנית והשווה את המתואר במשנה עם מה שמתואר במלחמת היהודים- לדבריו, יש דמיון ניכר במרכיבים רבים בין התיאורים הללו במלחמת היהודים ובמשנה שמשקפים לדבריו את ה-"החמרה הדתית" שהייתה בתהליך הבנייה והוספת המרכיבים השונים במהלך עשרות השנים האחרונות של המקדש. לדעתו, משנת מידות אינה מסמך "אחיד" המתארת מקדש שלם בזמן מסוים- הבסיס "הריאלי" שלה הוא של המקדש בסוף ימי בית שני אך חלק מהתיאורים של המשנה הם מסורות ופרשנויות לתיאורים מקראיים ולא צריך להתייחס אליהם כתיאורים מדויקים. לגבי מספר מצומצם של סתירות, גם הוא מודה שקשה למצוא הסבר הולם אך זה לא משנה את הרעיון הבסיסי שהתיאור המשנאי משקף את הזכרון (ויש לדייק: הזכרון כפי שסופר במשנה) של המקדש והר הבית עד ימיו האחרונים או שלפחות אין סיבה להניח שזהו תיאור של מקדש ומתחם שכבר לא היה קיים בסוף ימי הבית. בין השאר, שער "קיפונוס" במערב לפי המשנה, אם אכן הוא מייצג את שמו של הנציב הרומי קופוניוס בתחילת המאה הראשונה (זה לא ודאי), מוכיח לדעת לוין שהתיעוד במשנת מידות משקף, לפחות בחלקים שלו, את המקדש אחרי ימי הורדוס בנוסף לאלמנטים "מקראיים" כמו זה של גודל של חמש מאות אמה על חמש מאות אמה. של הר הבית וזאת כאמור בניגוד לתפיסה לפיה זהו תחום ריאלי ממש שהוקף בחומה והיה קיים עד ימי הורדוס. עד היום, בספרות המחקרית יש ארכאולוגים והיסטוריונים שמתייחסים ברצינות למידות ההר לפי המשנה (500 אמה על חמש מאות אמה) ואחרים שמבטלים את העדות הזאת כמקור היסטורי אלא כמקור ספרותי-אגדי המבוסס על האמור בספר יחזקאל.
המאמר של מאיר בר אילן (סידרא ה תשמ"ט): https://faculty.biu.ac.il/.../publi.../publications0020.html
המאמר של אברהם וולפיש (מחקרי יהודה ושומרון, תשנ"ח): https://www.academia.edu/.../%D7%9E%D7%92%D7%9E%D7%95%D7...
5. בעוד חוקרי המקדש, היסטוריונים וארכאולוגיים התחבטו בשאלת אופן השימוש בתיאור של המשנה לשם שחזור המתחם והמקדש השני אם זה ההרודיאני או זה שלפניו, ישנם חוקרים שסבורים שיש כאן טעות בסיסית בהבנת אופי התיאור המשנאי. במקום לבחון את התיאור כמקור ריאלי-היסטורי, הם מעדיפים את הניתוח הספרותי-רעיוני של המשנה וסבורים שמשנת מידות אינה "דוקומנט היסטורי" אלא מסמך אידיאולוגי מגמתי. אין הכוונה שמדובר במקדש או הר הבית "אוטופי" דוגמת זה המתואר במגילת המקדש אלא שמטרת התיאור לא הייתה אינפורמטיבית טכנית שבאה רק להסביר כיצד היה נראה המקדש אלא שבאמצעות התיאור "היבש" לכאורה ישנם פרטים, דגשים ויעדים אידיאולוגיים והם חשובים יותר מתיאור מהימן של הפרטים הטכניים השונים. כבר בזמנו, מאיר בר אילן הצביע על כמה פרטים במשנה מידות שלדעתו, התפלמסו עם גישות הלכתיות-פרשניות כיתתיות בנוגע למעמדו ההלכתי של המקדש ושמירת הטומאה והטהרה בו. וולפיש השווה בין משנת תמיד ובין משנת מידות מתוך ניתוח ספרותי של מוטיבים ודגשים שבו המקדש מתואר כמקום קדושה מתעצם והולך ככל שמתקדמים ושהוא פונה אל כלל ישראל בעוד משנת תמיד עוסקת בעיקר בכהנים. חוקרים אחרים (נפתלי כהן) הצביעו על הדגש על לשכת הגזית (במשנה האחרונה) כרמז לכך שהתיאור מעצים את מעמדם של החכמים בקביעת נהגי המקדש כחלק מגישה רעיונית כללית לפיה תיאורי הטקסים במקדש במשנה נועדו להעניק לגיטימציה לסמכות החכמים בהווה מכח הסמכות שהייתה להם כבר בעבר בימי פעולת המקדש. היו ששיערו שאולי משנת מידות היא "תכנית-אב" למקדש העתידי וזאת למרות שהיא מנוסחת בלשון עבר. לאחרונה, נתן שומר (דיסטרציה, 2017) ביקש לטעון שניתוח של המרכיבים השונים של המסכת מלמד על כך שזהו טקסט "הנצחה" (Commemorative) שבאמצעות האובייקטים והמונומנטים השונים המתוארים בו, "מנציח" שמות, אירועים וטקסים ומאפשר לקורא "ביקור וירטואלי" במקדש. פרשנות אפשרית נוספת היא- התיאור המפורט של המקדש וחלקיו אינה נוסטלגית בהכרח ונובעת מתוך גישה עקרונית של החכמים לפיה המקדש עדיין "נוכח" גם אם בפועל הוא לא קיים. מאחר ובספרות חז"ל, בוודאי זו התנאית, יש עיסוק אינטנסיבי בהלכות מקדשיות לא פחות מהלכות שבת, ברכות, נזיקין, נדרים, נשים וכדומה, מטרת המסכתות כמו מידות או תמיד הוא לייצר את הרקע לאותם דיונים שיופיעו בכל הסדרים של הש"ס בנוגע לעבודת המקדש. התפקיד של מידות הוא לבנות תשתית או קונסטרוקציה מרחבית "ריאלית" לאותם דיונים, סוג של Setting The Stage. הבסיס הוא אכן המקדש שהיה והוא מבוסס על שחזור מתוך הזכרון אך התיאור היה שילוב בין זכרון ריאלי ובין תכנית ייצוגית סכמטית. השאלה אם המקדש והר הבית נראו בדיוק כך מבחינה היסטורית היא שולית שכן המטרה הייתה לתת ללומדים את השלד המרחבי הבסיסי שעל גביו אפשר יהיה לדון ולעסוק בהלכות המקדש והקרבנות כפי שבא לידי ביטוי במסכתות הקודמות בסדר קודשים ובעצם בכל הש"ס. מבחינה עקרונית אפוא, מסכת מידות ותמיד היו צריכות להיות המסכתות הפותחות של סדר קודשים אך כידוע, לרבי/עורכי המשנה היו שיקולים אחרים בסידור המסכתות הפנימי בסדרים ולאו דווקא השיקול הדידקטי.
6. כללו של דבר: לשאלה אם מסכת מידות יכולה לשמש כמקור מידע מהימן בנוגע לדמותו הפיזית של המקדש והמתחם שהקיף אותו בשלהי ימי בית השני, התשובה היא באופן עקרוני חיובית אך הוא מחייב זהירות ומעלה לא מעט אתגרים מסוגים שונים לכל מי שמעוניין להשתמש בו לשם שחזור צורתו ההיסטורית של המקדש וההר. התיאור הוא ריאליסטי מדיי מכדי להתעלם ממנו ויש בו לא מעט פרטים שניתן לאושש אותם במקורות ידע חיצוניים או מתוך השוואה למתחמי מקדש אחרים בעולם הרומי ובמקרים מסוימים אף בממצא ארכאולוגי מתאים. יחד עם זאת, לאור סימני השאלה העולים מתוכו, הקושי לתארך אותו בצורה ודאית ומאחר שמלכתחילה הוא אינו "מסמך היסטורי" במובן המקובל ושהוא חלק מחיבור או יצירה הלכתית בעלת קונספט ייחודי משלה, גם המהימנות ההיסטורית והריאלית המשוקעת בו צריכה להיבחן בצורה מדוקדקת וזהירה ביחד עם המקורות ההיסטוריים הנוספים והתיעוד הארכאולוגי החלקי מההר ומחוצה לו.
