אחד הסיפורים המלבבים ביותר הקשור בדמותו של רבי אליעזר בן הורקנוס הוא הביקור שלו בסוכה של דמות בשם יוחנן בן אילעאי והדיאלוג ה-"חירש" שהתנהל ביניהם. כך מסופר בתוספתא סוכה א ט:
1. "מַעֲשֶׂה בְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר,שֶׁהָיָה מֵסֵב בְּסֻכָּתוֹ שֶׁלְּיוֹחָנָן בֶּן אִלְעַאי בְּקֵיסַרְיוֹן, וְהִגִּיעָה חַמָּה לַסֻּכָּה. אָמַר לוֹ: מַהוּ לִפְרֹס עָלֶיהָ סָדִין?
אָמַר לוֹ: אֵין לָךְ כָּל שֵׁבֶט וְשֵׁבֶט מִיִּשְׂרָאֵל שֶׁלֹּא הֶעֱמִיד נָבִיא.
הִגִּיעַ חַמָּה לַחֲצִי סֻכָּה. אָמַר לוֹ: מַהוּ לִפְרֹס עָלֶיהָ סָדִין?
אָמַר לוֹ: אֵין לָךְ כָּל שֵׁבֶט וְשֵׁבֶט שֶׁלֹּא הֶעֱמִיד שׁוֹפֵט. שֵׁבֶט יְהוּדָה וּבִנְיָמִין הֶעֲמִידוּ מְלָכִים עַל פִּי נְבִיאִים.
הִגִּיעַ חַמָּה לְרַגְלָיו שֶׁלְּרַבִּי לִיעֶזֶר, נָטַל אֶת הַסָּדִין וּפְרָסוֹ עַל גַּבֵּי סֻכָּה,וְהִפְשִׁיל רַבִּי לִיעֶזֶר אֶת רַגְלָיו וְהָלַךְ לוֹ".
הסיפור מופיע גם בברייתא בבבלי סוכה כז ע"ב עם מספר שינויי נוסח כולל ההסבר בסוף הסיפור שלא מופיע בתוספתא: "לא מפני שהפליגו בדברים אלא מפני שלא אמר דבר שלא שמע מפי רבו לעולם"- אחד מאבני היסוד של דמותו של רבי אליעזר בן הורקנוס השמרן "השמותי" שמתבסס רק על מה ששמע מרבותיו ולא מחידושים כפי שגם מופיע בברייתא הסמוכה "...ולא אמרתי דבר שלא שמעתי מפי רבי לעולם". לא נעסוק כאן בכך (אם כי זה יחזור בהמשך) אלא בפרט השולי של מקום הדיאלוג: "בסוכתו של יוחנן בן אלעאי בקיסריון". איננו מכירים את יוחנן בן אלעאי (בחלק מעדי הנוסח בבבלי נוסף תואר "ר'/רבי" לפני שמו) מלבד העדות הזו אם כי מקובל לשער שאביו הוא רבי אלעאי מבאי ביתו של רבי אליעזר ומתלמידיו הקרובים (כפי שמופיע בבברייתא לפני כן על כך שהוא בא לבקר את רבי אליעזר בלוד) שבנו הוא כידוע רבי יהודה בר אלעאי, מעמודי היסוד של חכמי דור אושא ולפיכך, לא מן הנמנע שאכן מדובר באחיו של רבי יהודה.
2. קיסריון: כידוע, שתי ערים גדולות נושאות את השם קיסריה- קיסריה מריטימה, היא קיסריה שעל חוף הים (לשעבר מגדל סטרטון) והשנייה ליד מקורות הירדן בסמוך לפניאס, היא קיסריה פיליפי (או קיסריה של פיליפוס). קיסריה זו, נבנתה בידי בנו של הורדוס, פיליפוס הטטרארך בשנת 3-2 לפנה"ס ליד פניאון (פניאס=בניאס) בסמוך למקדש האוגוסטאום שנבנה כבר בימי הורדוס (ליד מערת פאן או בחורבת עמרית). העיר חודשה בימי אגריפס השני (וכונתה באופן זמני נרוניאס על שמו של נרון), שם גם נחגג הניצחון של הרומים על היהודים באמצעות משחקי בידור בהשתתפות שבויים יהודיים. שרידי העיר הרומית, ארמון אגריפס השני, קארדו ורבעי מגורים נחשפו בחפירות שנערכו באתר בחפירות הארכאולוגיות בשנות השמונים. בספרות חז"ל, ההבחנה העקרונית בין שני הערים הללו היא באמצעות "ו" אחת בלבד: "קיסרי/קיסרין" היא קיסריה מריטימה בעוד "קיסריון" היא קיסריה פיליפי הצפונית ליד הבניאס. דוגמא נאה לכך מופיע משנת אהילות (יח, ט) שם מוזכרות הקברות של קיסרין (הימית) ושל קיסריון, אחת ליד השנייה: "מזרח קסרי(ן) ומערב קסריון קברות". באופן טבעי, לעתים ההבדל הדק שבין "קיסרי/ן" ובין "קיסריון" אינו ברור ומשתנה בכתבי היד השונים ולכן לא תמיד ברור במה מדובר, תלוי כמובן בהקשר. בתוספתא סוכה ב ב מסופר: "אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל: מַעֲשֶׂה וְחַשְׁתִּי בְעֵינִי בְּקֵיסַרְיוֹן,
וְהִתִּיר לִי רַבִּי יוֹסֵה בֵּי רַבִּי לִישַׁן אֲנִי וְשַׁמָּשִׁי חוּץ לַסֻּכָּה" כאשר במקבילות בירושלמי ובבלי שם המקום הוא "קיסרין" או "קיסרי" ולכן מקובל להניח שגם בתוספתא שם הכוונה היא לקיסרי/ן הימית ולא קיסריון הצפונית אבל הבלבול קיים. המקרה שלנו הוא אחת הדוגמאות המובהקות לכך- האם הכוונה הייתה לקיסריה שעל חוף הים או דווקא לקיסריה פיליפי הצפונית?
3. בניגוד לקיסרין/קיסריון של רשב"ג, בדרך כלל, כמעט בכל הפירושים המסורתיים וגם באנציקלופדיות הגיאוגרפיות השונות, מקובל לפרש ש-"קיסריון" שלנו (של ביקור רבי אליעזר) היא דווקא הצפונית, קיסריה פיליפי ומכאן גם זאת התקבלה כעדות היסטורית מהימנה "שאנשי קיסריון היו באמת שומרי מצוה יש לראות גם מהעובדה שר' אליעזר בן הורקנוס מוצא שם זמן מה אחרי החורבן תלמיד חכם אחד- הוא יוחנן בן אילעאי" (שמואל קליין, עבר הירדן היהודי, עמ' 34) הסיבה המרכזית לכך היא במקבילה של הברייתא בתלמוד הבבלי, שם נוסף פרט מזהה שעל פניו פוסל את האפשרות שזאת קיסריה הימית:
"תנו רבנן: מעשה בר' אליעזר ששבת בגליל העליון בסוכתו של יוחנן ברבי אלעאי בקיסרי ואמרי לה בקיסריון".
אם כן, סוכתו של רבי אלעאי הייתה "בגליל העליון". אלא שהציון הוא "בקיסרי" שזה כאמור, בדרך כלל כינוי לקיסריה הימית ולכן מובאת הערה (שהיא לא מגוף הברייתא): "ואמרי לה בקיסריון", כלומר שיש גורסים או שיש לתקן ולומר "בקיסריון" שכן מדובר בקיסריה הצפונית היא "קיסריון". ברייתא זו מצטרפת לברייתא שמצוטטת בדף הבא (כח ע"א):
"תנו רבנן: מעשה ברבי אליעזר ששבת בגליל העליון ושאלוהו שלשים הלכות בהלכות סוכה שתים עשרה אמר להם שמעתי שמונה עשר אמר להם לא שמעתי ר' יוסי בר' יהודה אומר חילוף הדברים שמונה עשר אמר להם שמעתי שתים עשרה אמר להם לא שמעתי...".
בין אם זה באותו מקום או במקום אחר, שתי ברייתות סמוכות באותה סוגיה בבבלי מציינות את ביקורו של רבי אליעזר בן הורקנוס "בגליל העליון" ובשני המקרים הוא נשאל בהלכות סוכה. נקל להבין מדוע אפוא כמעט בכל הפרשנויות, קיסריון הזו זוהתה עם קיסריה פיליפי הצפונית ולא עם קיסריה הימית ומכאן גם היו מספר השערות לנסיבות הביקור- היו שטענו שהוא עבר לגליל העליון ולקיסריון אחרי הנידוי שלו בלוד (גרץ) ואחרים סברו שזה היה חלק ממסע ארוך שלו לקהילות היהודיות בגליל (ביכלר, קליין).
4. אלא שכאן יש מספר קשיים, נציין שלושה כאלו: (1) בתוספתא לא נאמר כלל הציון "הגליל העליון" בקשר לביקורו של רבי אליעזר וזה מופיע רק בורסיה הבבלית (2) קיסריה פיליפי ליד הבניאס אינה בגליל העליון. תחום הגליל העליון מתואר בפרוטרוט הן אצל יוספוס וגם אצל חז"ל ודי ברור שתחום פניאס (בריתת תחומין וכתובת רחוב) לחוד והגליל העליון לחוד (3) קיסריה פיליפי הייתה עיר נכרית מראשיתה ובמשך רוב זמנה. פה ושם ישנן עדויות בודדות על נוכחות יהודית במקום עד ימי המרד הגדול אולם באופן כללי זאת הייתה עיר פגאנית מובהקת ובוודאי שאין עדות על מרכז של חכמים שם למעט העדות הזו.
אפשר לתרץ ולהסביר כל אחד מהקשיים בפני עצמו אולם העדות הטקסטואלית מעצימה את הקושי ואת החשד שהמונח "הגליל העליון" אינו חלק מהעדות המקורית: בעוד גרסת הדפוס מציינת "בגליל העליון", הרי שבמספר כתבי יד המינוח הזה נשמט אלא מופיע רק: "מעשה ברבי אלעזר ששבת בסוכתו של יוחנן בן אלעאי בקיסרי ואמרי לה בקיסרין" (הספרייה הבריטית 400, מינכן 140, ביהמ"ל 1608, אוקספורד 2677) ובכת"י מינכן 95 גם ההוספה "ואמרי לה בקיסרין" נשמטת. גם מבחינה תחבירית, נראה בבירור שהמילים "בגליל העליון" אינם מתאימים: " מעשה בר' אליעזר ששבת *בגליל העליון* בסוכתו של יוחנן ברבי אלעאי בקיסרי"- ציון המקום היה צריך להיות ביחד ("ששבת בגליל העליון בקיסרי") אם אחרי המילה "ששבת" ואם בסוף המשפט אחרי המילה "אלעאי" אבל בצורה שלפנינו הם נפרדים ויוצרים משפט מחוספס ולכן מסתבר שהמילה "בגליל העליון" נתחבה לתוך המשפט המקורי ולא עוד אלא שכנראה בברייתא המקורית שם המקום היה "קיסרי" (הכתיב הבבלי) או "קיסרין" (הכתיב הארץ ישראלי) ולא "קיסריון" כפי שמופיע גם בגרסת התוספתא לפנינו. כבר חנוך יהודה קאהוט בערוך השלם (ערך קיסריון) ציין זאת "נראה כגירסת כתבי היד ש"ס שליתא בגליל העליון" ולכן הוא מנה את העדות הזאת בתוך סדרת העדויות על קיסריה הימית. גם ליברמן (תוכ"פ מועד חלק ד, עמ' 843) ציין שלאור ההעדר של הציון "בגליל העליון" בכתבי היד ואצל הראשונים: " ולפי המסורת הראשונה לא היה המעשה בקיסריון של פיליפוס שעל יד זכרות הירדן בפמייס, אלא בקיסרי שעל חוף הים. והמסורת האחרונה היא מן התוספתא כאן".
5. האזכור של "בגליל העליון" נוסף על רקע הברייתא השנייה שגם היא פותחת באותו נוסח " תנו רבנן מעשה ברבי אליעזר ששבת בגליל העליון..." ואם כן, נראה שבשלב מסוים, הפתיחה הזו הועתקה ושולבה בברייתא האחרת כולל המינוח "ששבת" (במקום "שהיה מיסב" בתוספתא המתאים לישיבה או שכיבה בסוכה; בחלק מגרסאות הבבלי מופיע "והלך לגליל העליון") והציון "בגליל העליון" וכך נוצר השילוב המחוספס של "הגליל העליון" עם "בקיסרי". ייתכן שזה גרם לתיקון המאוחר "ואמרי לה בקיסריון" שכן קיסרי אינה בגליל העליון אם כי היו כאלו שבכל זאת התעקשו לשלב את קיסרי עם הגליל העליון (ראו את מאמציו של ר' יהוסף שוורץ, בעל תבואות הארץ, ערך קסרי קסריון שניסה ליישב את קיסרי עם הגליל העליון).
אלא שגם לגבי הברייתא השנייה באשר לביקורו של רבי אלעזר והשאלות בהלכות סוכה, אין לכך מקבילה זהה במקורות התנאיים. מה כן יש? כך נאמר בתוספתא כלים (ב"מ ב א-ב):
"טבעת שהוא חוגר בה את מתניו ומקשר בה בין כתיפו טהורה ואין טמאה אלא טבעת של אצבע בלבד טבעת בין חקוקה ובין שאינה חקוקה טמאה ומצופה טהורה אמר תלמיד אחד מתלמידי גליל העליון לפני ר' אליעזר שמעתי שחולקין בין טבעת לטבעת אמר לו שמא לא שמעת אלא לענין שבת שהיוצא בחקוקה חייב ושאין חקוקה פטור:
מחט בין נקובה ובין שאין נקובה טמאה ומצופה טהורה עוד אמר תלמיד אחד מתלמידי גליל העליון לפני ר' אליעזר שמעתי שחולקין בין מחט למחט אמר לו שמא לא שמעת אלא לענין שבת שהיוצא בנקובה חייב ושאין נקובה פטור"
הזיקה הבסיסית שבין הקטע הזה בתוספתא כלים ובין הברייתא אצלנו ניכרת מייד: "תלמיד אחד מתלמידי גליל העליון" מציין בפני רבי אליעזר שהוא שמע הלכה "שמעתי שחולקין בין טבעת לטבעת/ שמעתי שחולקין בין מחט למחט" ואילו רבי אליעזר מטיל ספק במהימנות השמועה: "שמא לא שמעת אלא לענין שבת". זהו דו שיח הלכתי הולם בבית מדרשו של רבי אליעזר- רק "שמועות" מקובלות הן חלק מהדיון כאשר הדיון הוא לגבי "שמועה" מדויקת או מהימנה בסוגי ההלכות (שבת או טומאה). אולם פחות או יותר כאן מסתיים הדמיון- מה שכמובן לא נאמר כאן שהדיון היה "בגליל העליון" אלא שתלמיד אחד "מתלמידי גליל העליון" שואל או מוסר שמועה בפני רבי אליעזר, כנראה בבית מדרשו של רבי אליעזר (בלוד) והוא מתקן או מנסה לדייק בשמועה. לפי הברייתא אצלנו, זה היה רבי אליעזר ששבת (או הלך) לגליל העליון ושם הוא נשאל שאלות הלכתיות ועונה להם על פי שיטתו מפי השמועה. התשובות הללו מעלות אצלם תהייה "כל דבריך אינן אלא מפי השמועה?!", והוא אכן מאשר שאצלו זה כך ושהשאלות שלהם עוררו אצלו מצוקה " אמר להם הזקקתוני לומר דבר שלא שמעתי מפי רבותי". תלמידי הגליל העליון מוצגים כאן אפוא כתלמידים שכבר רגילים לחידושים ולהלכות שאינן מבוססות על השמועה ולפיכך התשובות שלו "שמעתי" או "לא שמעתי" מפתיעות אותם והוא "נאלץ" להסביר את גישתו העקרונית, אותה גישה שהתלמוד הבבלי ייחס גם לתשובה המתחמקת שלו ליוחנן בן אלעאי בעניין פריסת הסדין על הסוכה מפני החמה. המפגש בין רבי אליעזר ובין תלמיד/תלמידי הגליל העליון מוצג בשני אופנים: לפי התוספתא הוא מכיר היטב את שיטתו והדיון הוא רק לפי שיטת השמועה שלו. לפי הבבלי, הוא זה שמגיע לגליל העליון והתלמידים מופתעים מהשיטה המסורתנית הטוטאלית שלו.
6. בתוספתא לא מוזכרים כלל שאלות בהלכות סוכה ונראה שהברייתא בבבלי אימצה את סיפור השאלות בהלכות סוכה מהסיפור המקביל על שאלת יוחנן בן אלעאי על פריסת הסדין בקיסריון. לדברי הפרשנות של הבבלי ("לא מפני שהפליגו בדברים..."), גם יוחנן בן אלעאי "לא הבין" את השתיקה או את השאת הדברים לעניינים אחרים של רבי אליעזר ולכן התלמוד הסביר את פשר ההתנהגות והתגובה המוזרה לכאורה של רבי אליעזר במענה לאותה שאלה. בשתי הברייתות, לפי הבבלי, היה פער בין התשובה המצופה של התלמידים (ביניהם יוחנן בן אלעאי) במענה לשאלה הלכתית ובין התשובות "שמעתי" או "לא שמעתי" או התשובה המוזרה לשאלתו של יוחנן בן אלעאי.
7. כללו של דבר: סביר להניח ש-"קיסריון" בתוספתא היא "קיסרי"/"קיסרין"(כפי שנמסר כנראה בציטוט המקורי)- קיסריה על הים, קיסריה מריטימה ולא קיסריון הצפונית, קיסריה פיליפי. הסיפור כאן כמו זה המסופר בתוספתא סוכה ב ב, שניהם התרחשו קרוב לוודאי בקיסריה מריטימה. ההוספה "בגליל העליון" שמקורה כנראה בברייתא אחרת גרמה לכך שכנראה כבר אצל עורכי הבבלי ובוודאי בהמשך, "קיסרי/ן" הימית הפכה ל-"קיסריון" הצפונית וכחלק מביקור של רבי אליעזר בגליל העליון שבו הוא גם נשאל על הלכות סוכה. במקביל, העדות המקורית על קשר בין תלמיד מתלמידי הגליל העליון ובין רבי אליעזר כנראה בלוד בלי קשר לסוכות המסופרת בתוספתא כלים, הפכה לביקור של רבי אליעזר בגליל העליון ולהפתעה שלהם משיטת הלימוד המסורתית הטוטאלית שלו ובאותו מובן, גם הדיאלוג בין יוחנן בן אלעאי ובין רבי אליעזר, הפעם בקונטקסט צפוני של הגליל העליון בקיסריון, נתפס כחלק מהמפגש של אנשי הגליל העליון עם תורתו החריגה של רבי אליעזר.
