בקובץ המחקרים לכבודו של נחום שגיב שיצא לאחרונה, התפרסם גם דיווח מפורט של חפירות ההצלה שנערכו בשולי היישוב אמציה (כרמי קטיף) בדרום שפלת יהודה על חורבות הכפר אל-דוויאמה (שנסיבות כיבושו והאירועים שנלוו לכך במבצע יואב באוקטובר 1948, יש דיון טעון עד היום). שרידי החורבה נסקרו כבר במהלך המאה ה-19 עוד בזמן הכפר וכן אחרי כן במהלך סקר שפלת יהודה (סקר אמציה, אתר מס' 318). החפירות המדוברות שנערכו ברפת הישנה של אמציה לרגל בניית היישוב כרמי קטיף נערכו במספר עונות חפירה בתחילת העשור האחרון וסקירה נרחבת התפרסמה לפני שנים אחדות בקדמוניות 153 כולל מערת בית בד גדולה מהתקופה ההלניסטית. המאמר הנוכחי, פרי עטם של ולידיק ליפשיץ ודניאל וורגה (רשות העתיקות), מתמקד בבית האחוזה המפואר ששרידיו התגלו בראש הגבעה ובמאגר מים חריג בגודלו הסמוך אליו שממנו יש כניסה למספר מערכות מסתור שהיו מתחת למבנה שמעל פני הקרקע.
דיווח ראשוני בחדשות ארכאולוגיות 126 (2014): http://www.hadashot-esi.org.il/report_detail.aspx?id=8487...
תולדות האתר והשרידים לפי סקר אמציה (מפה 109, אתר מס' 318): http://survey.antiquities.org.il/#/MapSurvey/18/site/4063
על ההיסטוריה המודרנית של הכפר והבנייה החדשה: https://www.haaretz.co.il/maga.../tozeret/.premium-1.2051365
מתחם בית האחוזה (מסוג הוילה רוסטיקה לפי החופרים) בפסגת הגבעה נבנה סביב חצר מלבנית שבמרכזה בריכה מוקפת פסיפס צבעוני ולידה בית מרחץ. החלק הצפוני והמזרחי נהרסו כמעט כליל אולם נראה כי הכניסה למבנה הייתה מכיוון צפון למרגלות נחל לכיש והדרך שהוליכה לכיוון אזור בית גוברין. האגף המערבי היה אגף המגורים שממנו שרדו שני חדרים ושרידי כניסה לחדר מלבני (טרקלין?) שייתכן ורצפתו הורכבה משטיח פסיפס (שרידי אבני פסיפס שחור ולבן שהתגלו בשוליו). במרכז הוילה הייתה חצר פתוחה ובמרכזה בריכה מלבנית מוקפת פסיפס בצבעי שחור ואדום עם עיטור תשליב. בפינת הבריכה התגלו מדרגות שהוליכו אל הבריכה כשבחלקה הדרומי התגלה בור שהוליך לחדר תת-קרקעי ובו מדרגות המוליכות לאמבטיה חצובה (מקווה?). באגף המזרחי של המבנה, התגלה בית מרחץ שכלל את המרכיבים השונים של בית מרחץ רומי כולל היפוקאוסט שמור ושרידי תנורים שחיממו את המערכת התת-קרקעית. בצמוד לחדר הכניסה/מלתחה (אפודיטריום) של בית המרחץ, נחשף מקווה טהרה קטן. כלי החרס שהתגלו בוילה תוארכו מראשית המאה הראשונה לספירה ועד השליש השני של המאה השנייה לספירה, קרי: מרד בר כוכבא. באתר גם התגלו מספר שברי כלי אבן המעידים על כך שככל הנראה, תושבי בית האחוזה היו יהודיים.
בסמוך לשרידי בית האחוזה, התגלה מאגר מים חצוב ומטויח אורכי בגובה של 7-6 מטר שנמשך לאורך של כחמישים (!) מטר. לידו התגלה מאגר מים קטן ובמרכזו נחשף חלל, מעין אמבטיה. החופרים זיהו מספר שלבים- בשלב הראשון נחצבה תעלת מים שהוליכה מים מבורות באזור הוילה לחלקו הפנימי של המאגר. בשלב השני, התעלה החצובה במערה הוסבה למערכת מסתור טיפוסית למערכות מסתור מזמן מרד בר כוכבא והמאגר כנראה חדל לתפקד כמאגר מים, שינוי מוכר היטב גם במקומות אחרים בשפלת יהודה. על רצפת מערכת המסתור ובמילויים, התגלו ממצאים מן המאה השנייה לפני הספירה ועד ימי מרד בר כוכבא. מערכת המחילות והמאגר קשורים למבנה הוילה ולפתחים שונים במרחב המבנה אולם מדובר בשינויים שנערכו ערב המרד ולא ברור אם יש קשר בין תושבי הוילה המקוריים ובין בניית מערכת המחילות בזמן המרד.
המאמר על "ארמון חלקיה" בח' אל-מורק (קדמוניות 60, תשמ"ג, עמ/ 121-117): https://www.jstor.org/stable/23674994
מערכת המסתור הגדולה החדשה באל מורק (מחקרי ארץ יהודה, תשע"ז, עמ' 69-57): https://www.academia.edu/.../_Raviv_D._and_Langford_B...
הכינוי בכותרת הפוסט "ארמון" הוא על רקע אתר דומה מאד שהתגלה לפני שנים רבות הנמצא בסמוך לאתר זה (כחמישה קילומטר מזרחית לאמציה): "ארמון חלקיה" בחורבת אל-מורק, מדרום לאידנא וממערב לעיירה דורא (אדוריים הקדומה). האתר נחפר בסוף שנות השישים ובמהלך שנות השבעים בידי עמנואל דמתי שגם נתן לו את הכינוי "ארמון חלקיה" (על שם חרותת יוונית שהתגלתה במקום ובה נזכר השם חלקיה בן שמעון). זהו מכלול מלבני הבנוי סביב חצר פריסטילית ובמרכזה פביליון דמוי טריקליניום פתוח. באגף הדרומי והמזרחי התגלו שורות חדרים- חדרי מחסנים וחדרי מגורים כשבאזור האגף המזרחי התגלה אולם שכנראה היה טרקלין שקירותיו היו מעוטרים בסטוקו צבעוני. בחלקו הצפוני של המכלול התגלה בית מרחץ הכולל חדרים שונים וכנראה גם מקווה קטן. שרידים שונים מצביעים על עושר שהתגלו בחפירה, כגון אבני גזית, עיטורי סטוקו, פסיפסים, שעון שמש, חוליות ופריטים אמנותיים שונים. את המכלול מקיפה חומת אבן מסיבית (רוחב של 1.5 מטר) כשהאגף המערבי כלל מגדל גדול בעל קירות משופעים ובצמוד אליו, נחשף מכלול כניסה מפואר שכלל שער כניסה וחדר מבוא (אטריום). לדעתו של דמתי, ה-"ארמון" נבנה בימי הורדוס בסוף המאה הראשונה לפני הספירה והמשיך לתפקד עד תחילת המרד הגדול. לקראת המרד, נעשו מספר שינויים במערכת החדרים וכן התקנת תעלת ניקוז. שכבת שריפה שהתגלתה על רצפת הוילה ביחד עם מטבעות מהשנה השנייה/שלישית של המרד מלמדים כי האתר נפגע קשות במהלך המרד הגדול במסגרת הפשיטה של הצבא הרומי על אידומיאה בשנת 68 לספירה.
בסוף שנות השבעים, התגלתה מערכת מסתור טיפוסית מתחת לאגף הצפוני של המבנה (המחילה ה-"צפונית"). לאחרונה (2016) בסיור שנערך באתר, גילו דביר רביב ובועז לנגפורד, שרידי מערכת מסתור נוספת, ארוכה ומסועפת למדיי, הפעם מתחת לאגף הדרומי של המבנה, שכללה פתחי גיחה שונים המעידים על התכנון היסודי. מן הממצא הקרמי הדל (האתר נשדד היטב) וסימני השריפה בסמוך לפתח הכניסה, המסקנה של רביב ולנגפורד היא כי סביר יותר להסיק שהשלב השני בחיי המבנה היה לא במרד הראשון אלא למרד השני, מרד בר כוכבא או לפחות שחורבנו הסופי היה במהלך המרד הזה. הם שיערו שהאתר המבוצר ומיקומו לאורך הדרך שעולה להר חברון, הפכו אותו ליעד מועדף, אולי גם סוג של מפקדה אזורית, ובהתאם לכך יש להבין את מערכות המסתור המורכבות ואת פעולות התיקון השונות המיוחסות לשלב השני של ה-"ארמון".
על מערכות המסתור והמתחם המבוצר בח' קצרה (מתוך: במעבה ההר 5, תשע"ו, 2015, עמ' 163-151): https://www.academia.edu/.../Kloner_A._Zissu_B._and...
שני האתרים הסמוכים בדרום שפלת יהודה, חורבת אל מורק ("ארמון חלקיה") ובית האחוזה בח' אל-דוואימה (כרמי קטיף) מציגים דגם דומה של מבנה/מכלול מגורים מפואר המשקף רמת חיים גבוהה המושפע ממיטב החידושים והפינוקים של האדריכלות הרומית של בתי אחוזה המזכירים וילות רומיות. יחד עם זאת, בשני המקומות יש עדויות גם לזהות הדתית-אתנית (יהודית) עם מקוואות וכלי אבן אם כי ייתכן ולפחות חלקם שייך לשלב המאוחר יותר. החופרים הצביעו על עוד כמה אתרים דומים ,למשל בית אחוזה בפסגת תל גודד הבנוי בתכנית דומה. סמוך מאד לאתר של ח' אל דוואימה, בגדה הצפונית של נחל לכיש, נמצאת חורבת קצרה ובה קיימים שרידי מתחם מלבני מבוצר עם קיר חלקלקה למרגלות מגדל מבוצר ומתחת למתחם המבוצר, תועדה מערכת מסתור מסועפת המתוארכת לימי מרד בר כוכבא. בהר חברון ובדרום השפלה, התגלו מספר לא מבוטל של מבני שדה משלהי ימי בית שני שנידונו בהרחבה במחקר- מכלולים מלבניים מוקפים חומה שבאגף אחד מהם מגדל מבוצר עם קיר חיצוני משופע. החוקרים כינו אותם במגוון כינויים "בתי חווה מבוצרים", "בתי אחוזה מבוצרים" או "אתרי מגדל מבוצרים". חלק מהחוקרים שיערו שמדובר על קו מצודות בטחוני קדום שהגן על יהודה אך אחרים הגיעו למסקנה שמדובר על מבנים "אזרחיים" שמערכת ההגנה המבוצרת שלהם הייתה מקומית ולא אזורית או לאומית- חלקם היו מבנים פשוטים יחסית אך אחרים היו הרבה יותר מפוארים דוגמת האתר של "ארמון חלקיה". גם האתר באמציה הוא מפואר ומשקף את תנאי החיים הנוחים של שכבת האליטה אם כי לא דווח על אלמנט ביצורי בולט, אלא שיש לזכור כי החפירות היו חלקיות וחלק מהאתר נפגע קשות בתקופה העותמאנית.
האזור שבו התגלו שני בתי האחוזה המפוארים מצוי בלב אידומיאה- המרחב שעד ימי החשמונאים היה תחום היישוב של האדומים. אחרי השתלטות החשמונאית ותהליך "גיור" (המרכאות הן בכוונה, על טיבו של אותו גיור יש דעות רבות) של האדומים, האזור הפך להיות חלק מיהודה אך הכינוי "אידומיאה" או "אדום" המשיך ללוות אותו לפחות עד סוף ימי בית שני (בהמשך, הכינוי הומר ל-"דרום"/"דרומא"). מבני האחוזות המפוארים הללו היו שייכים כנראה לאריסטוקרטיה העשירה של אצילי אידומיאה מהתקופה ההרודיאנית שעליה גם נמסר בכתבי יוסף בן מתתיהו. יש להניח שמדובר במקורבים לבית הורדוס ולא מן הנמנע כי מדובר באדומים לשעבר או צאצאים של אותם אנשים, גם שנים רבות אחרי שהאזור הסתפח ליהודה. חלק מהאתרים בדרום השפלה ובנגב, התחילו בתור מגדלים או מכלולים מבוצרים והתפתחו ליישוב כפרי (למשל, חורבת צלית ליד מיתר, ערוער בנגב) ואילו אתרים אחרים המשיכו להיות בתי חווה או אחוזה גם בהמשך ימי הבית. לדעתו של יובל ברוך, בניגוד לאזורים אחרים ביהודה (למשל בסביבות ירושלים) שבהם הדגם הדומיננטי בסוף ימי הבית היה של הכפר, באזור דרום הר חברון ודרום השפלה, החוות והאחוזות לסוגיהן, היו מרכיב בולט בנוף הכפרי של היישוב מימי הורדוס ואילך, אולי אפילו עד ימי מרד בר כוכבא. לפי המקורות הספרותיים, כנראה שבדרום-מזרח השפלה, אדוריים (דורא) הייתה המרכז הכפרי שסביבה נבנו חוות ואחוזות מבוצרות דוגמת אלו שבאל-מורק או אמציה.
מערכות המסתור המסועפות, הן באל-מורק והן באמציה, כנראה מזמן מרד בר כוכבא, מחדדות את האופן שבו אותן בתי אחוזה מפוארים, שהשתייכו לאצולה אריסטוקרטית של אידומיאה ואולי גם של המקורבים להורדוס, הפכו דווקא הם, למוקדי התבצרות של המורדים בשלטון הרומי. כאמור, לגבי אתר "ארמון חלקיה" באל-מורק, החופר (דמתי) סבר שהאתר נפגע ונהרס במהלך המרד הראשון אך הגילויים ממערכת המסתור הגדולה "הדרומית" באתר מעלים את האפשרות שהמבנה נהרס רק בימי מרד בר כוכבא, תמונה העולה גם מהאתר באמציה אם כי שם לא התגלו סימני חורבן והרס אלימים. אם אכן, האתרים הללו המשיכו לתפקד כבתי אחוזה מפוארים גם אחרי שנת 70 לספירה, גם השאלה סביב חציבת מערכות המסתור המסועפות מתחתם נותרה פתוחה- האם זה מעיד על שיתוף פעולה בין האליטה הכלכלית ובין המורדים או שמא מדובר על שני שלבים שונים לחלוטין: השלב הפרו-רומי של בתי האחוזה והשלב האנטי-רומי של אותם בתי אחוזה (דוגמת ההרודיון ועוד).
