בפרק הרביעי של מסכת עירובין נידונים בין השאר סוגי הפתרונות ההלכתיים של "עירוב תחומין", במיוחד כאשר אדם נמצא בדרך ולא יספיק להיכנס לאזור המיושב לפני בוא החשיכה של כניסת שבת. במסגרת הדיון במשנה שבו האדם קובע את מקומו לצורך מדידת האלפיים אמה (בערך קילומטר) שהוא רשאי ללכת בהם, המשנה ציינה פתרון שבו האדם מכריז "שביתתי במקומי" גם ללא צורך בהנחת מזון (פת). מסורת תנאית קדומה קבעה כי עירוב כזה הוא תקין אלא שנחלקו חכמי דור אושא אם זאת הדרך הרצויה מלכתחילה או רק פתרון מקל: " וְזוֹ הִיא שֶׁאָמְרוּ: הֶעָנִי מְעָרֵב בְּרַגְלָיו. אָמַר רַבִּי מֵאִיר: אָנוּ אֵין לָנוּ אֶלָּא עָנִי.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אֶחָד עָנִי וְאֶחָד עָשִיר; לֹא אָמְרוּ מְעָרְבִין בַּפַּת,
אֶלָּא לְהָקֵל עַל הֶעָשִׁיר, שֶׁלֹּא יֵצֵא וִיעָרֵב בְּרַגְלָיו" (משנה עירובין ד ט)
אגב כך, מובאת עדות שובת לב לפרקטיקה של "עירוב ברגליים" (כלומר, הגעה פיזית לנקודה מסוימת לפני החשיכה והפיכתה למקום שממנו מודדים 2000 אמה) שבה ישנם עניים, עשירים ופרקטיקה של עירוב שנהגה בגליל בדרום בקעת בית נטופה- המעשה מובא בשלוש ורסיות:
1. "אמ' ר' יהודה מעשה בבית ממל ובבית גוריון ברומה שהיו מחלקין גרוגרות לעניים שהיו בימי בצרות והיו עניי שיחין יוצאין ומערבין ברגליהן ונכנסין ואוכלין משחשיכה" (תוספתא עירובין ג יז)
2. "ותני כן מעשה במשפחת בית ממה ומשפחת בית גוריון מרומה שהיו מחלקין גרוגרות לעניים בשני בצרות והיו עניי שיחין יוצאין ומערבין ברגליהן וממתינים שם עד שתחשך ולמחר היו היו נכנסין ואוכלין שם וחוזרין וכל מה שהן עושין על פי חכמים היו עושין" (ירושלמי עירובין ד ט כב ע"א)
3. "א"ר יהודה מעשה באנשי בית ממל ובאנשי בית גוריון בארומא שהיו מחלקין גרוגרות וצימוקין לעניים בשני בצורת ובאין עניי כפר שיחין ועניי כפר חנניה ומחשיכין על התחום למחרת משכימין ובאין" (בבלי נא ע"ב, גרסת הדפוס)
מבלי להיכנס לניתוח ספרותי מדוקדק, רבי יהודה (דור אושא) מעיד על מעשה בשני משפחות אמידות (בית ממל/ממה ובית גוריון) שישבו במקום בשם רומה (תוספתא וירושלמי)/ארומא (בבלי) ובשנת בצורת, כאשר המצב הכלכלי היה חמור, הם חילקו תאנים יבשות (גרוגרות) לנצרכים. לפי מה שמסופר, העניים של שיחין (הבבלי מוסיף בטעות כפר חנניה), כדי לקבל את חלוקת המזון ברומה גם בשבת, היו יוצאים משיחין בערב שבת עד לנקודה מסוימת בין שיחין לרומה ושם היו "מערבין ברגליהן" כלומר, קבעו באמצעות ההליכה הפיזית לשם שזהו המקום שממנו מודדים אלפיים אמה (קילומטר) כדי שאפשר יהיה ללכת לרומה בשבת. ישנן כמה ורסיות לגבי מה שהם היו עושים כאשר שבת נכנסה- האם היו הולכים עם ערב לרומה או חוזרים לשיחין ובבוקר היו הולכים לקבל את הגרוגרות ברומה. הירושלמי מוסיף פרט מעניין: "וכל מה שהן עושים, על פי חכמים היו עושים". המשפט הזה (שמוכר גם בהקשרים אחרים) נועד להדגיש כי הפרקטיקה של עניי שיחין לא הייתה שגויה או יוזמה עצמאית אלא על פי הוראת החכמים (לפחות כך הירושלמי מדגיש) ומכאן שמדובר בפרקטיקה כשרה שניתן ללמוד ממנה על דעתם של החכמים בויכוח על אופן העירוב הזה.
מעבר לרקע ההלכתי, העדות הזו גם ריתקה את החוקרים לגבי זהות אותן המשפחות האמידות הנזכרות כאן- בית ממל ובמיוחד בית גוריון והרקע ההיסטורי המשוקע כאן. היו חוקרים שביקשו לזהות את המשפחות האמידות הללו עם דמויות או משפחות היסטוריות, אם גליליות (ממל-ממלא -ממלח) ואם ירושלמיות במיוחד משפחת גוריון הירושלמית (קליין, ארץ הגליל, עמ' 32) ולטעון שמדובר על "סניף" של אותה משפחה שהיו לה נכסים בגליל. זה תלוי גם בשאלה על איזו תקופה דיבר רבי יהודה (דור אושא, מחצית המאה השנייה בערך): אפשרות אחת היא שזאת עדות קרובה בזמן לתקופתו של המוסר אך מלשון התיאור נראה שהוא ביקש להסתמך על תקדים עתיק כדי להוכיח את דעתו לגבי עירוב ברגליים. היו חוקרים שתיארכו את המעשה לימי בית שני, אולי לזכרון מאחת משנות הבצורת מימי הורדוס, או פרקטיקה מן המאה הראשונה לספירה (קליין אף שיער שאולי זה היה בזמן המרד הראשון) ואילו אחרים שיערו שהמעשה מתאר מציאות שאחרי החורבן (נדידת משפחות ירושלמיות?) אך לפני מרד בר כוכבא. הטענה כי מדובר במעשה מזמן קדום, מתחזקת לכאורה גם ממה שלא מסופר כאן- עניי שיחין לא פנו לעשירי ציפורי אלא דווקא לעשירים שישבו ברומה- מכאן שבזמן המעשה, רומה הייתה היישוב האמיד והחזק, שיחין לא הייתה יישוב אמיד וחזק (בניגוד למה שעולה מן הממצא הארכאולוגי) ואילו ציפורי עדיין לא הייתה המרכז החשוב. זאת לא הוכחה ודאית שכן המעשה מדבר על שנים מיוחדות (בצורת) ועל חלוקה מסוימת של תאנים יבשות לנצרכים, כך שמוטב להיזהר ממסקנות היסטוריות לגבי מה שלא נאמר כאן. אפשר להסתייע מן הבחינה הארכאולוגית, כלומר לזהות מתי היישובים הללו התקיימו כדי להסתייע בתיארוך אפשרי של המעשה.
הרקע הגיאוגרפי-היסטורי: מהמעשה עולה שרומה/ארומא סמוכה אך לא צמודה לשיחין בתוך רדיוס של קילומטר (אחרת לא הייתה שום בעיה ללכת מכאן לכאן) אך לא הרבה מעבר לכך (מקסימום שני קילומטר, 4000 אמה) ולפיכך היה צורך לעשות עירוב כדי לאפשר הליכה וחזרה בין שיחין לרומה במהלך השבת. שיחין מוזכרת מספר פעמים בספרות חז"ל בהקשרים שונים (בין השאר כלי שיחין) ומקובל לזהות אותה עם ASOCHIS שנזכרה בכתבי יוספוס כבר מימי החשמונאים. מאחר והשם הקדום לא השתמר, זיהויה של אותה שיחין/אסוכיס לא היה ברור ובמשך זמן רב, הזיהוי הרווח (אך לא היחיד) היה בתל בדוויה (תל חנתון) או כפר מנדא. אולם, מסוף שנות השמונים ועד ימינו, הזיהוי הזה כבר לא מקובל וכיום כמעט ואין ספק כי את את שיחין הקדומה יש לזהות בגבעה או צמד הגבעות מצפון לציפורי וכידוע בשנים האחרונות, מתנהלים שם חפירות ארכאולוגיות פוריות שחשפו את התעשייה העשירה של ייצור כלי חרס, נרות חרס והכבשנים ביחד עם שרידי מבנים כולל מבנה ציבור שהוא כנראה בית הכנסת הקדום של שיחין.
בין השאר, אחת ההוכחות לזיהוי של שיחין בגבעה הזו הגיעה מהמעשה הזה ובעיקר מהיישוב הסמוך-רומה (לפי הדפוס בבבלי: ארומא אך בחלק מכתבי היד נשמטת ה-"א" ולפעמים זה מופיע "רומי", להלן). מקובל על החוקרים כי רומה התנאית מזוהה עם רומה שאותה הזכיר יוסף בן מתתיהו ככפר שממנו יצאו שני אחים, נטירס ופיליפוס שהצטיינו במאבקם מול חיילי הלגיון העשירי בקרב על יודפת (מלחמת היהודים ג 233). יש שמזהים את רומה הגלילית עם מקום הנזכר באנאלים של תגלת פלאסר השלישי בתור "ארומה" וגם עם רומה הנזכרה בתור מוצאה של אימו של יהויקים (מלכים ב כג לו) אך לא כולם מסכימים לאפשרות הזיהוי הזו. ייתכן כי רומה נזכרה בשמות של חכם אחד או שניים בירושלמי גיטין בשם ר' אלעזר דמן רומה (אם כי לא תמיד ברור אם הכוונה היא "דרומה/דרומאה"- הדרומי). דווקא כאן, הזיהוי הפונטי היה פשוט הרבה יותר- היישוב הבדואי רומת (אל) היב משמר את השם הקדום כאשר בקצה הצפון-מערבי שלו, שוכנת חורבה עתיקה בשם חורבת רומה על גבעה נמוכה הצופה על בקעת בית נטופה ומתפרסת של שטח של כ-40 דונם. מזרחית לה נמצא יישוב נוסף, רומאנה, שיש חוקרים הטוענים שהוא משמר את השם "רימון" (בקעת רימון התלמודית?). בשנות השמונים נסקרה ותועדה בידי צוות המלח"ם ולאחר מכן בידי יגאל טפר ויובל שחר, בשולי האתר של חורבת רומה, מערכת מסתור משוכללת הכוללת חללים חצובים, מערכות קישור ושקעים לנרות הדומה למערכות המסתור בשפלת יהודה מימי מרד בר כוכבא (נקרות צורים 7) והיא שבה ונסקרה לפני כמה שנים בידי ינון שבטיאל. החפירות המצומצמות שנערכו במערכת המסתור ועל גבי השטח תיעדו חרסים מעטים מהמאה הראשונה לפני הספירה ועד המאה השנייה לספירה (שבטיאל, מקלטי מצוקים, עמ' 176-175). במרחב שבין דרום בקעת בית נטופה ובין צומת גולני של היום, תועדו מספר רב יחסית של מערות ומערכות מסתור קדומות שקשורות בהכנות לקראת המרידות לרומאים או לימי מצוקה- המערכת המשוכללת של חורבת רומה, מתאימה יותר, לפי שבטיאל, לתקופה של ההכנות לקראת מרד בר כוכבא.
הזיהוי האיתן של רומה הקדומה עם חורבת רומה, היה אחד מהנדבכים המרכזיים לכך שאת שיחין יש לזהות במרחב שבין ציפורי (שכן במקורות אחרים, היא נזכרה ביחד עם ציפורי ובסמוך לה) ובין חורבת רומה. על אף שהשם לא השתמר, ההקשר הגיאוגרפי וכמובן הממצא הארכאולוגי ביסס את הזיהוי של שיחין הקדומה באתר הנוכחי. כפי שכבר העירו החוקרים (ראו ליברמן, תוכ"פ, כמ' 361-360), האזכור בבבלי של "כפר חנניה" הוא שגוי שכן כפר חנניה המזוהה בכפר ענאן נמצאת במרחק גדול הרבה יותר מאזור רומה בדרום בקעת בית נטופה ואין שום ספק שהבבלי כאן השתמש בדפוס מוכר ממקומות אחרים בבלי שצירפו ביחד עם "כפר שיחין וכפר חנניה", אך המעשה הוא רק בין שיחין (בלי כפר) ובין רומה.
נעיר לסיום בקצרה כי בשלב מאוחר יותר, בימי הביניים ובראשית העת החדשה- כבר התפתחו מסורות של קברי קדמונים (בנימין וראובן בני יעקב, אביה בן ירבעם) בחורבת רומה. בנוסף לכך, הדמיון בין השם "רומה" ל-"רומא" או "רומי" גרם להופעת מסורות מיתיות של סיפורי רומא ש-"היגרו" מרומא באיטליה לרומה בגליל. כך למשל, המסורת האגדית המפורסמת על פגישת רבי יהושע בן לוי עם המשיח ב-"פתחה של רומי" היגרה מרומא לרומה שבגליל, שהפכה למקומו של המשיח ואף פגישות רבי ואנטונינוס הנודעות באגדת חז"ל זוהו על ידי נוסעים ומבקרים בין ציפורי לרומה הזו. העובדה שבסמוך לציפורי, מקומו של רבי, יש חורבה עם השם "רומה"/"רומא"/"רומי" לא הייתה יכולה להיות חסרת עניין וגרמה לעיצוב אותן מסורות מיתיות של "רומא" אשר בחורבה ליד רומת-הייב.
בקיצור, בפעם הבאה שאתם נוסעים בין צומת המוביל לצומת גולני, קצת אחרי מאגר אשכול, מדרום בסמוך לכביש תהיה גבעת שיחין, כשמצפון לכביש במרחק יותר גדול ניצבת חורבת רומה, ושם בין שתי הגבעות בדרום בקעת בית נטופה, "חצו" עניי שיחין את הכביש המודרני (גם הכביש הרומי לטבריה עבר בין שיחין לרומה, שרידיו הנאים עדיין מצויים בשולי היישוב הבדואי) בערבי שבתות כדי לקבוע את מקומם בערב שבת כדי שיוכלו לאכול תאנים יבשות ממטעיהם של עשירי רומה, הנגידים ואנשי החסד של משפחת ממל וגוריון.
לינקים להרחבה:
1. זיהוין של שיחין ורומה (מאמר באנגלית בגליון IEJ מ-1994, במיוחד עמ' 226 לברייתא שלנו): https://shikhinexcavationproject.files.wordpress.com/...
2. מערכת המסתור ברומה: נקרות צורים 7 (אביתר כהן): https://app.box.com/s/8uyk80mgzmens4ss6uzhpq8lwzed7o9l
3. חפירה ואוסף מקורות ספרותיים, נקרות צורים 12-11 (אריה רוכמן, מיכאל אבן אש וחנן אשל): https://app.box.com/s/8b9q0q0m7scn1tsqnc0yqu02h476guux
4. מאמר מסכם על מערות המסתור בגליל ותארוכן (ינון שבטיאל, קתדרה 142 תשע"ב): https://www.zefat.ac.il/.../%D7%9E%D7%90%D7%9E%D7%A8-4.pdf
5. חורבת רומה באתר שביל הסנהדרין: https://www.shvila.co.il/index.html#s/48/arch
6. המשיח יושב ברומי אשר בגליל (כיכר השבת): https://www.kikar.co.il/353698.html
7. חורבת "רומא" בויקיפדיה: https://he.wikipedia.org/.../%D7%97%D7%95%D7%A8%D7%91%D7...
