בהמשך ל-"ניקוי השולחן" שהבטחתי לקראת סוף תשפ"ב, היום אני אתייחס בקצרה לפרסום נוסף מתוך אותו קובץ מחקרי ארץ יהודה (הקובץ החמישי). הפעם מדובר בחפירות ההצלה שנערכו באזור רמת בית שמש ה' שנושקת לחורבת בית נטיף, הכפר העותמאני-מנדטורי שישב על שרידים של יישוב קדום. מקובל היום על הכל כי חורבת בית נטיף היא עיירת המחוז בית לפטפני/בית לטפה/פלי המופיעה אצל יוסף בן מתתיהו ופליניוס הזקן בשלהי ימי בית שני ובתור 'בית לטפה' בתקופה הרומית המאוחרת כעדותה של חותמת שפורסמה לפני שנים אחדות. תגלית ארכאולוגית שנערכה בבור או צמד בורות מים בשנות השלושים של המאה הקודמת של מספר עצום של שברי נרות וצלמיות חרס מהתקופה הרומית המאוחרת, פסולת של בית יוצר, העניק לסוג הנרות והצלמיות הזה את הכינוי "נרות בית נטיף" המוכר בספרות המחקר עד ימינו.
במאמר המדובר מאת עומר שלו, מורן בלילה, איתי אביב וניקולס בננסטיין, תוארו חפירות ההצלה שערכה רשות העתיקות באתר ובשוליו החל מ-2018 לקראת בניית השכונה החדשה (נווה שמיר) ובמיוחד בשטחי E בתחום הבנוי של הכפר (עד 1948) ובמספר שטחים מחוץ לתחום הבנוי (פרסום ראשוני נוסף של תוצאות החפירות יצא לאור השנה בחדשות ארכאולוגיות 134).
1. בשטח E, בתחום הכפר התגלה מחדש "בורות הפסולת האבודים של ברמקי" (על שם מפקח החפירות בימי המנדט שחשף את הבורות עם פסולת הנרות והצלמיות) אולם בחפירות החדשות התגלו גם המבנים שמסביב לבורות: שני מבנים (אחד כלל בניית גזית ובשני התגלו קטעי פסיפס צבעוניים) ובצידם מתקנים ובורות כשעל גבי שטח החפירה התגלו שברי נרות וצלמיות אולם אין ודאות כי המבנים או חלקם שימשו כבית היוצר עצמו. מתחת לשרידים מהתקופה הרומית המאוחרת (מאה שלישית או כנראה רביעית לספירה) בצבצו שרידים של ראשי קירות המיוחסים לתקופה הרומית הקדומה.
2. בשטח A מצפון לתחום הבנוי של הכפר התגלה מבנה גדול עשוי גזית מהתקופה הרומית המאוחרת שממנו התגלה מסדרון וחמישה חלקים וכן גומחה חצי עגולה בחדר המרכזי. בצמוד למבנה הגזית הבולט, התגלו מספר בורות ומתקנים חצובים שראשיתם בתקופה הרומית הקדומה אולם בתקופה הרומית, אחד מהם לפחות שימש כבור אשפה לפסולת של שברי נרות וצלמיות של טיפוס בית נטיף. המפרסמים סבורים שבתקופה הרומית הקדומה לא היו מבנים בנויים כלומר שבתקופה הזו הוא לא היה חלק מהתחום הבנוי של היישוב אלא רק בתקופה הרומית המאוחרת ומכאן ש-"נראה כי בית נטיף של התקופה הרומית המאוחרת הייתה גדולה יותר, לפחות מבחינת היקף השטח הבנוי מאשר בית נטיף של התקופה הרומית הקדומה" (שם, עמ' 76).
3. לעומת זאת, צפונית יותר לשטחי החפירות הנ"ל, נחשפה במהלך החפירות בשטח D בית חווה שתוארך לתקופה החשמונאית ולתקופה הרומית הקדומה שכלל שני מבנים (צפוני ודרומי) ולצידם מתקנים חקלאיים וכן מקווה טהרה ואמבטיות ישיבה. עדות כלי האבן והמקווה מלמדת כי מדובר ביהודים כאשר לא ברור מתי האתר ניטש (אין סימני חורבן)- בסוף המאה הראשונה או במהלך המאה השנייה ומה היו הנסיבות המדויקות לנטישה. בשטח נוסף (שטח F) נחשף בסמוך למספר מערות קבורה מימי בית שני, מתחם סגור ולצידו גת מהתקופה הביזנטית והם רק משערים שאולי מדובר במנזר או מכלול שקשור להתיישבות של הנזירים במרחב כפי שמוכרת באתרים הארכאולוגיים בסביבה.
4. התוצאות הראשוניות של החפירות השונות הושוו גם לחפירות שונות שנערכו בסביבות חורבת בית נטיף ובהם ממצאים מהתקופה הרומית. החופרים הגיעו למסקנה מעניינת של תמונת ראי: בתקופה הרומית הקדומה (שלהי ימי בית שני ועד מרד בר כוכבא) שטח היישוב של העיירה היה מצומצם יחסית בהשוואה לתקופה הרומית המאוחרת (מאה שלישית-רביעית, רובם אם לא כולם תושבים לא יהודיים) אולם בתקופה הרומית הקדומה היו הרבה יותר יישובים קטנים (בעיקר בתי חווה ואחוזות) סביבות העיירה מאשר בתקופה הרומית המאוחרת. היישוב היהודי בבית נטיף וסביבתה התקיים ככל הנראה עד מרד בר כוכבא (אולי הייתה ירידה מסוימת עוד לפני כן בעקבות מרד החורבן) אולם לאור העדויות הארכאולוגיות במרחב הזה, לא ניכר רצף יישובי לתוך התקופה הרומית המאוחרת והיישוב בו חודש מאוחר יותר, בעיקרו אם לא כולו בידי נכרים-פגאניים (הספק הוא בשל מספר נרות עם סמלים יהודיים שהתגלו בקורפוס 'נרות בית נטיף' שלא ברור אם הם מעידים על נוכחות יהודית באתר או שהיה לתוצרת בתי היוצר של בית נטיף ביקוש בידי יהודים אך לא שתושבי המקום היו יהודים). בתקופה הרומית המאוחרת, תחום העיירה של חורבת בית נטיף היה גדול יותר עם בתי אמידים וכנראה מספר בתי יוצר לנרות חרס וצלמיות (וסביר להניח שיש קשר בין התעשייה המשגשגת הזו ובין האליטה המקומית ושרידי המבנים הבולטים העשויים מאבני גזית שכללו גם רצפות פסיפס צבעוניות) אבל המעטפת היישובית מסביב הייתה מצומצמת יותר עד שהתחזקה מחדש בתקופה הביזנטית עם מנזרים כמו מנזר המרטיר המהולל שהתגלה בסמוך לחורבת בית נטיף.
5. תוצאות המחקר הראשוניות הללו ביחד עם מחקרים חדשים אחרים בארץ יהודה (הן בחבר ההר הדרומי והן בצפון יהודה ובאזור בנימין) שופכים אור נוסף על המדרג היישובי בשלהי ימי בית שני ועד חורבן ארץ יהודה: עיירות מחוז רשמיות או "עיירת אם" (גם ללא סטטוס מנהלי רשמי) ובשוליהן הקרובים, היו כפרירים, בתי חווה ומבני שדה בכמות לא מבוטלת ש-"עטפו" את העיירה הכפרית מבחינה כלכלית וחקלאית ואולי היוו את הנוף היישובי הנפוץ בתחום הכפרי של ארץ יהודה. אחרי חורבן ארץ יהודה והשינוי הדמוגרפי-אתני במרחב כולו, היישוב החדש, הפעם בלבוש הפגאני שמר אמנם על השלד הבסיסי של עיירה מרכזית שכללה מבני מידות אולם אופי היישובים ומבני השדה סביבם היה כנראה קצת שונה, מצומצם יותר עם דגש תעשייתי חדש, נרות וצלמיות 'בית נטיף' המפורסמות.
המאמר על החפירות בבית נטיף ובשוליה (מחקרי ארץ יהודה ה', תשפ"ב): https://www.k-etzion.co.il/%D7%94%D7%97%D7%A4%D7%99%D7%A8...
דיווח ראשוני על תוצאות החפירות ב-'חדשות ארכיאולוגיות' 134 (2022): https://www.hadashot-esi.org.il/report_detail.aspx...
הפרסום בכלי התקשורת על תוצאות החפירה וגילוי הבורות האבודים של ברמקי: https://www.ynet.co.il/environment-science/article/BJ23RdVnw
