במאמר שיצא לפני כמה שנים ב-'קדמוניות' (157, 2019), פרופ' יונתן אדלר סיכם במאמר "חידושים במחקר כלי אבן הקרטון היהודיים בתקופה הרומית" את תמונת המצב העדכנית של מחקר השימוש של החברה היהודית בכלי אבן הקרטון בשלהי ימי בית שני ועד מרד בר כוכבא או אף מאוחר יותר. את עיקריו של המאמר הזה ואת גישתו של אדלר סיכמתי בפוסט מיוחד בזמנו. ב-2020 התפרסמה קבוצה מיוחדת של כלי אבן בחפירות ציפורי שלפי המפרסמים, מעידה על כך שהשימוש בכלי אבן בחברה היהודית לא פסק לחלוטין אחרי מרד בר כוכבא ושהייתה לו המשכיות, גם אם מצומצמת למדיי גם בהמשך התקופה הרומית וגם לכך הקדשתי בזמנו פוסט.
הפוסט על מצב מחקר כלי האבן (2019): https://www.facebook.com/.../a.140587537.../6264381300730128
הפוסט על כלי האבן המאוחרים מציפורי (2020): https://www.facebook.com/.../a.14058753.../6522150278286561/
בינתיים התפרסמו עוד נתונים חדשים מחפירות וסקרים. כך למשל, שריה פרידמן פרסם (2021) כלי אבן שהתגלו בסקרים שהוא ערך בעשורים האחרונים באזור דרום הגולן, עדויות ארכאולוגיות נדירות לנוכחות יהודית באזור הזה שידועה הייתה עד כה בעיקר מהמקורות הספרותיים וגם עדות אפשרית לבית מלאכה גולני לייצור כלי אבן. לאחרונה ממש, פרסם שמעון גיבסון את קורפוס כלי האבן הגדול יחסית מהחפירות שנערכו באל-מקטיר (בכניסה לדיר דיבוואן) שהיו בשימוש היישוב היהודי שנחרב כמעט לחלוטין בעקבות מסעו של אספסיאנוס לדיכוי המרד ב-69/68 לספירה.
כלי אבן בסקר דרום הגולן (IEJ 71/2 2021): https://drive.google.com/.../1U1Vt8G_Ve5Ab.../view...
כלי האבן מחפירות אל-מקטיר: https://www.academia.edu/.../Early_Roman_Limestone...
כאן אני אתייחס למאמר שעלה למרשתת לאחרונה שמקורו בכנס האחרון של קובץ המחקרים בארכאולוגיה של ירושלים וסביבתה (קובץ טו, תשפ"ב) של איילה זילברשטיין במאמר שכותרתו: " 'כי מציון תצא טָהֳרָה': ראשית עידן הטהרה לאור גילוים של כלי קִרטון ייחודיים מתקופת החשמונאים בירושלים" שעסק בקבוצה מיוחדת של קערות קרטון שמתוארכת עוד לפני התקופה הרומית.
המאמר המלא לקריאה: https://www.academia.edu/.../From_Zion_Shall_Come_Forth...
1. המאמר מתמקד בשברים של יותר מ-100 קערות קרטון ייחודיות שהתגלו בחפירות שנערכו בחניון גבעתי בין 2008 ו-2015. הטיפוס המרכזי (יש כמה תתי-טיפוס נוספים) הוא של קערות עמוקות, עשויות ביד ומלוטשות בעלות בסיס דיסקוס שנועדו להיות ספלים או קערות לשתייה. אחת מאותן שברי קערות שהתגלתה ב-2015 מתחת לשרידי מקווה טהרה, זכתה לפרסום תקשורתי לקראת חנוכה 2016 בזכות הכתובות שהיא נשאה עם השם "הרקנוס". הקערה והכתובות פורסמה לפני כמה שנים בידי דורון בן עמי ואסתר אשל (ארץ ישראל, ספר יוסף נווה, 2016) וכבר שם, בצד הדיון בשם שבזכותו הכתובת זכתה לעניין, גם צוין שהיא ושאחרות כמוה שהתגלו באותן חפירות הן בעלות חשיבות לראשיתן של כלי הקרטון בירושלים בימי בית שני.
המאמר על קערת "הרקנוס": (ארץ ישראל, ספר יוסף נווה, 2016): https://www.jstor.org/stable/26732466
הפרסום התקשורתי (22.12.2016): https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4896823,00.html
2. במאמר הזה זילברשטיין דנה במכלול הקערות הנ"ל (לא מדובר בפרסום מפורט של הכלים אלא במאפיינים העיקריים שלהן). ניתוח ראשוני של ההקשר הסטרטיגרפי שבהם התגלו שברי הכלים ששימשו כפסולת למילוי מערכות הביצור של עיר דוד ברבע האחרון של המאה השנייה לפני הספירה מעלה שראשיתם לכל המאוחר בשנות העשרים של המאה השנייה לפני הספירה ואולי אף לפני כן, כלומר עדיין בתקופת החשמונאים, זמן לא רב אחרי ייסוד המדינה החשמונאית. הם קודמים אפוא בעשרות שנים לפחות למכלולים הראשונים של תעשיית כלי אבן הקרטון שמיוחסים לעשורים האחרונים של המאה הראשונה לפני הספירה ולפיכך הם בדרך כלל מתוארכים לתקופה הרומית, מאוחרים במקצת לתחילת תופעת מקוואות הטהרה שראשיתה כבר בתקופה החשמונאית.
3. עוד לפני מכלול הקערות מהתקופה החשמונאית, היו מוכרים שתי קבוצות נוספות של כלי אבן מגיר בירושלים אבל מגיר קשה ולא קרטון- האחת כבר מהתקופה הפרסית-הלניסטית הקדומה שאינה ייחודית ליהודים וששימשה בעיקר כחפץ יוקרה ולא כלי שימושי נרחב. בחפירות אחרות בירושלים, בעיקר בגבעה המערבית, התגלו מכלול של קערות קדומות מגיר קשה, פשוטות בעלות בסיס צר ואטום שתוארכו לתקופה החשמונאית. החוקרים חלוקים ביחס לזיקה שבין אותם כלי אבן מגיר קשה מהתקופה החשמונאית ובין תעשיית כלי האבן מקרטון שראשיתה הייתה מאוחרת הרבה יותר. רוני רייך והלל גבע סבורים עד היום שזה היה הנסיון הראשון לייצר כלי אבן לשימוש ביתי משיקולים של טהרה אך חוקרים אחרים הטילו ספק אם נכון לשייך את זה לאותה תעשייה מאוחרת יותר של כלי אבן מגיר קרטון. כעת, עם גילוי מכלול של קערות מקרטון בחפירות גבעתי מהתקופה החשמונאית, מתברר שהיה שלב "ביניים" שלא היה מוכר עד כה למעט דוגמאות בודדות מיריחו.
4. להשערתה של זילברשטיין, המאפיינים של אותן קערות עמוקות מחניון גבעתי מעלה את האפשרות שהן למעשה חיקוי של קערות עמוקות מחומרים אחרים כמו ספלי וקערות זכוכית או קערות עץ עמוקות (שכמה דוגמאות בודדות מוכרות במחקר הארכאולוגי) שהם עצמן כנראה הושפעו מקיומן של קערות חרס עמוקות. היא מציעה שהן הקערות מאבן גיר קשה מהתקופה החשמונאית והן הקערות מקרטון בחפירות חניון גבעתי, שהן בנות אותה תקופה פחות או יותר, נועדו לחקות כלי יומיום. למעשה, מדובר בשני מסלולים מקבילים- היו שביקשו להמשיך את מסורת כלי האבן מגיר קשה (הקערות מהגבעה המערבית, לפי הפרשנות של רייך וגבע) ואילו אלו שאחראים על ייצור מכלול קערות הקרטון מחפירות חניון גבעתי מצאו פתרון חלופי חדש בדמות ייצור קערות נרחב מגיר קרטון.
5. מדוע כבר ברבע האחרון של המאה השנייה לפני הספירה (אם זה התאריך המשוער), בשעה שהיו קערות וספלי שתייה מחומרים שונים "קונבציונאליים" (זכוכית, חרס, עץ) נעשו ניסיונות ראשוניים בירושלים לייצר כלי אבן או דווקא קערות לשתייה? ביחס לתעשיית כלי האבן מקרטון של התקופה הרומית הקדומה, היו שטענו שזה קשור לתעשיית האבן המפותחת בימי הורדוס אך כאן מדובר כבר על התקופה החשמונאית. זילברשטיין מאמצת את העמדה המקובלת לפיה הסיבה העיקרית לייצור קערות שתייה מאבן היא על רקע שיקולים של דיני טומאה וטהרה (ואולי אפשר להוסיף שמדובר דווקא על כלי שתייה בשל החומרה של טומאת משקין כפי שגם עולה במקורות ההלכתיים ואף בכתבי קומראן?). הממצאים החדשים מלמדים שהשימוש בכלי אבן או לפחות בקערות עשוית מאבן גיר (קשה או קרטון) לשימוש פונקציונאלי לא היה בהכרח מאוחר לתופעת מתקני מקוואות הטהרה שגם היא מופיעה לראשונה במספרים גדלים והולכים כבר בתקופה החשמונאית- "לפי מסקנה זו, פעולות טקסיות־מעשיות הקשורות באופני צריכת מזון החלו כבר בראשית תקופת השלטון החשמונאי ולא בשלהי תקופה זו וודאי לא מאוחר יותר, בראשית התקופה הרומית" (עמ' 284).
6. כאמור, מדובר על עדויות מוקדמות, למעט כמה דוגמאות בודדות (שנמנות במאמר) כמעט ואין להן הדים במקומות אחרים ביהודה בתקופה החשמונאית. ייתכן שמדובר בסוג של פיילוט ראשוני שמקורו בירושלים ולא ברור כמה זמן אכן הוא היה בשימוש בהמשך המאה הראשונה לפני הספירה אם בכלל. אחרי כמה עשרות שנים, במחצית השנייה של המאה הראשונה לספירה, היוזמה לייצור כלי אבן "חזרה" להיות רלבנטית אם כי גם שם זה היה הדרגתי והתחיל שוב בקערות אבן (השוואה קצרה ביניהן, שם בעמ' 283-282) עד שהתופעה התרחבה לכדי תעשייה מפותחת של מגוון כלים לא רק בירושלים אלא הן ביהודה והן בגליל ועד לפראיה (עבר הירדן היהודי) בשלהי המאה הראשונה לפני הספירה ואילך. כעת מתברר שגם אם היה פער של כמה עשרות שנים בין קבוצת קערות הקרטון מהתקופה החשמונאית ובין ראשית הקערות והספלים מקרטון של התקופה הרומית הקדומה המוכרת יותר במחקר, לא מדובר היה בחידוש גמור אלא היה לו שלב "מטרים" עוד בתקופה החשמונאית ואולי הפיילוט ההוא היה מוכר גם לאלו שביקשו לחדש את אותה תעשיית כלי אבן למימדים רחבים יותר. הפעם כנראה הנסיון הצליח לתפוס והפך להיות לאחד הסממנים הבולטים ביותר של התרבות החומרית היהודית בשלהי ימי בית שני וגם קצת אחרי כן.
7. השחזור ה-'אבולוציוני' המוצע של תעשיית כלי האבן בירושלים מהתקופה החשמונאית ועד התעשייה הנרחבת בתקופה הרומית מעלה מחדש את הזיקה בין הממצא ובין המסגרת ההלכתית או הזהות התרבותית-דתית מאחוריה (זילברשטיין מזכירה את המחקרים החדשים של אייל רגב ושל יונתן אדלר בהקשר הזה). מצד אחד, היא מקדימה את מגמת ההתעצמות פרקטיקות הטהרה עמוק לתך התקופה החשמונאית, כנראה בשלב ראשון עדיין בתחומי ירושלים גופה. מצד שני, אולי כדאי להדגיש שכנראה שמדובר בסך הכל בניסיונות ראשוניים על רקע קונקרטי של הימצאות קערות שתייה מחומרים שונים פלוס טכנולוגיה חדשה שבאמצעותה ניתן היה לייצר חיקוי של אותן קערות מקרטון בצד קערות מגיר קשה. לא ברור אם הנסיונות הללו החזיקו מעמד יותר מתקופה קצרה ועד כמה מדובר בתחליף "הלכתי" של ממש לקערות היומיומיות. בכל מקרה, גם אם ה-"פיילוט" הזה היה קצר-מועד, הוא אולי היה מקור השראה לתעשייה נרחבת הרבה יותר של כלי אבן מסוגים שונים בהמשך התקופה כאשר "פרצה טהרה בישראל" ממש בשלהי ימי בית שני.
