מי התגורר בחורבת סהר: נוצרים, יהודים או....שומרונים?

 

פורסם ב-30/9/2024

1. בשיפולים המזרחיים על המדרון של גבעת המורה, ליד הכפר נאעורה ובסמוך לבסיס הצבאי (בסיס נאעורה או מחנה תבור), מצוי אתר המוכר למטיילים באזור והמופיע במפות בשם "מערות סהר". המערות אינן אלא ריכוז של פתחים של מספר דו-ספרתי של מערות קבורה עתיקות ובהם בעיקר קברי מקמר (ארקוסוליה). בשטח הסמוך יש גם מספר קברי ארגז, מתקנים חקלאיים (גיתות) ומחצבות מרשימות ומאגרים כשבעונה המתאימה, ביחד עם הפריחה, מהוות פנינה למטיילים הלא רבים שמבקרים באזור הזה. מתחת למכלול המכונה "מערות סהר", יש חורבה עתיקה המשתרעת על שטח רחב יחסית שקיבלה את אותו שם הצמודה לגדר הבסיס.

2. את חורבת סהר (או 'סע'ירה/סחירה' במפות ישנות) תיאר לראשונה ויקטור גרן במחצית השנייה של המאה ה-19 והוא תיעד חצרות ומבנים גדולים כולל מבנה שבו שלושה טורי אבנים שאותו הוא זיהה ככנסייה. גם חוקרי הקרן הבריטית היו במקום אם כי הם יותר התמקדו במערות הקבורה מהתקופה הביזנטית והמתקנים על המדרון הסמוך. מאוחר יותר, האתר נסקר בידי נחמיה צורי ולאחר מכן בידי צבי גל. באתר סקר עין דור (מפה 45, אתר 34) היא מתוארת כך: "חורבה נרחבת לרגלי המדרון המזרחי של גבעת המורה. באתר שרידי יישוב בשטח של 500 מ״ר בערך, וממערב להם, בקצה המדרון, חציבות רבות, בהן מתקנים חקלאיים, בית קברות נרחב ומחצבה. את שרידי היישוב חוצה ממזרח למערב רחוב לאורך 50 מ׳ בקירוב, ומשני עבריו ניכר מתארם של חדרים. בקצה המערבי של הרחוב יש שרידי מבנה ובהם שני טורי עמודים (שרידי כנסייה?), ומצפון להם גדרת אבנים, התוחמת חצר נרחבת. הקיר הצפוני של הגדרה נמשך למזרח ומסתיים בתלולית ועליה שרידי מבנה (5x5 מ׳; מגדל?). בפינה הדרומית־מזרחית של האתר הובחן מבנה דומה לזה ולידו פתח חצוב (6x5 מ׳) של מערה גדולה, שהתמוטטה בליל. לרגלי החורבה מדרום יש גדרות אבנים, התוחמות חצרות נרחבות. על־פי שרידי הבניה והסטרטיגרפיה נראה, שבאתר היו שניים או שלושה שלבי בניה". בסקרים הישנים זוהה חומר קרמי כבר מתקופת הברזל ומהתקופה הרומית אבל בעיקר מהתקופה הביזנטית והמוסלמית הקדומה וכן מהתקופה הצלבנית והממלוכית. מערות הקבורה והמתקנים החצובים ב-"מערות סהר" תוארכו אף הם לתקופה הביזנטית ונקשרו לחורבה הגדולה למרגלותיהם (ואולי גם לחורבה נוספת בסמוך- חורבת אלף או מאלוף).

3. המבנה או כמה מבנים גדולים שזוהו בסיורים ובסקרים הישנים יוחסו לכנסייה אפשרית מהתקופה הביזנטית. אולם, במשך השנים עלתה אפשרות (כך למשל בפרסומים של צבי אילן) שמדובר ביישוב יהודי מתקופת התלמוד ושאותו מבנה (או מבנים) גדול אינם אלא בתי כנסת עתיקים דוגמת אלו שנחשפו מאוחר יותר באזור זה דוגמת כפר מצר (מיסר) או זה שנידון מחדש לאחרונה באילנייה (סג'רה), וכך גם למשל במפת "עמוד ענן" המחצבות והמערות מושייכות ליישוב "יהודי". לאחרונה, בעקבות חפירת הצלה קצרה בשני שטחים באתר שפורסמו במהדורה האחרונה של ATIQOT (115, 2024), החופרת, ירדנה אלכסנדר, מעלה אפשרות שלישית לפיה חורבת סהר היה יישוב כפרי....שומרוני.

4. בחפירה שנערכה ב-2017 על רקע הרחבת גדר הבסיס והפגיעה בחלקים מהחורבה, נחפרו שני שטחים קטנים (A ו-B) מתוך כלל החורבה. בשטחים הללו התגלו שרידי מבנים, כניסות, סמטה וחדרים שחלקם היו ממבנה גדול יותר שלא נחשף. מבחינה כרונולוגית, החפירה אוששה את הסקרים הקודמים- נמצאה קרמיקה וממצא דל כבר מתקופת הברזל, ממצא קרמי מהתקופה הרומית (ללא שרידים ארכיטקטוניים) ועיקר הממצאים הם מהתקופה הביזנטית והמוסלמית הקדומה, בערך מהמאה החמישית ועד המאה השמינית ושוב אחרי פער של כמה מאות שנים מהתקופה הצלבנית והממלוכית. הדו"ח כולל דיון מפורט במרכיבים האדריכליים, בממצא הקרמי וממצאים נוספים כשלפרסום העיקרי, נוספו מחקרים קצרים על המטבעות ועל ממצא הפאונה (עצמות בעלי חיים) של החפירה.

5 מדוע החופרת חושבת שזה היה כפר שומרוני? ובכן, לא מדובר במסקנה מוצקה אלא בהצעה אפשרית שהיא מסייגת אותה כמה פעמים. חלק מהשיקולים קשורים לתוצאות החפירה ואחרים בשל טיבו ואופיו של האתר במרחב הזה. באחד מהשטחים, החדרים היו חלק ממכלול גדול של מבנה גזית שהאוריינטציה שלו פונה ככל הנראה דרומה, אולי לעבר הר גריזים. באחת מפינות החדרים, התגלה מתקן (L166) שכלל תחילת מדרגות, טיח הידראולי וסימני קמרון שהיא הציעה בזהירות שהוא אולי מקווה טהרה שהפך להיות נפוץ אצל השומרונים בתקופה הרומית המאוחרות והביזנטית אפילו יותר מאשר אצל היהודים אך אי אפשר לקבוע בוודאות שזה טיבו של המתקן. שיקולים נוספים שעלו מהחפירה הם היעדרם של קערות המוכרות כ- Late Roman Red Ware שהיו נפוצות ביישובים יהודיים מהתקופה הביזנטית אבל לא אצל שומרונים. לעומת זאת, כמה שברים שניתן לזהות אותם עם טיפוסים מאוחרים של "הנרות השומרוניים" התגלו באתר. מערות הקבורה על המדרון המזרחי של גבעת המורה דומות בטיפוסים שלהם למערות קבורה רבות שזוהו כמערות קבורה שומרוניות מהתקופה הביזנטית גם אם לא במרחב הזה. היא מציינת מאפיין נוסף שבולט גם בחפירה הקצרה וגם בסקרים הקודמים: הבנייה באתר נראית מתוכננת, ברמה גבוהה עם ריכוז מבנים וכניסות מוגנות כפי שבא לידי ביטוי למשל בריבוי החורים שהתגלו בכמה כניסות המעידות על הסגירה והנעילה היסודית של הכניסה למכלול. היא משווה את המאפיינים הללו למה שהתגלה בחפירות בחורבת רקית, אחוזה שומרונית שנחפרה בידי שמעון דר. ההתרשמות שלה היא שהאתר בחורבת סהר לא התפתח בצורה הדרגתית אלא נבנה מלכתחילה בצורה מתוכננת ומסודרת, כנראה בבת אחת ולא בכמה שלבים. אם אכן, מדובר בכפר או התיישבות שומרונית, מדובר בחריגה מתחום היישוב השומרוני העיקרי אולם בתקופה הביזנטית היו "מובלעות" שומרוניות גם באזור בית שאן/סקיתופוליס, בכרמל ההררי ובחוף הכרמל והיא מעלה את האפשרות שהרקע להתיישבות הזו קשורה גם לתוצאות מרידות השומרונים הגדולות במאה החמישית והשישית לספירה.

6. כאמור, לא מדובר על קביעה מוחלטת או מוצקה, בוודאי ללא חפירות נוספות והיא מסמנת את האפשרות הזו של זהות שומרונית של היושבים כסימן שאלה ולא סימן קריאה. במסגרת הדיון הקצר, היא מתייחסת להיבט המרחבי והאתני באזור המיוחד הזה. אזור גבעת המורה, בין בקעת כסולות ובין עמק יזרעאל, נמצא בקצהו הדרומי של הגליל התחתון ובדרך כלל היה בעיקרו אזור מעברים של דרכים עתיקות בינלאומיות. עדויות ליישוב יהודי מהתקופה הרומית התגלו במערות קבורה ליד חורבת אינדור וכן לפני כמה שנים סימני חורבן של בית מתקופת המרד הגדול בכפר נעין (נין) שבו כידוע יש מסורת על תחיית בן האלמנה בידי ישו. יוספוס עצמו ציין את כסולות/איכסאל כקצה הדרומי של הגליל התחתון ואת המקום 'דבריטה' במישור הגדול (עמק יזרעאל) בקצה הגליל. לפני כמה שנים, נחשף בתל רכש בית אחוזה יהודי בתקופה שבין המרידות כולל מבנה שזוהה כבית כנסת 'פרטי'. גם בתקופת המשנה והתלמוד, אין כמעט אזכורים אם בכלל ליישובים או לחכמים מהאזור הזה בגליל בניגוד לגליל התחתון המזרחי ו/או המערבי ואפילו הגליל העליון. עדויות ספוראדיות של בתי כנסת עתיקים מהתקופה הביזנטית (כפר מצר ואולי גם סג'רה מעבר אחד ואם מתרחקים לעבר עמק חרוד אז יש כמובן את בית הכנסת של בית אלפא) משקפים כנראה שעדיין הייתה באזור נוכחות יהודית. מאידך, יש גם עדויות ספרותיות וגם ארכאולוגיות לקיומן של כנסיות (למשל בטמרה הסמוכה) וכמובן במרחב של הר תבור.

7. במאמר לא הוזכרה סוגיה גיאוגרפית-מנהלית סבוכה (בעיני המתבונן....) הקשורה לאזור הזה: אזור הרי נצרת, בקעת כסולות, התבור וסביבות גבעת המורה היו ככל הנראה מבחינה מנהלית בתחום של העיר ציפורי עד תחילת התקופה הביזנטית. אולם, כבר בימי קונסטנטינוס, נבנתה באזור זה עיר פוליס חדשה על שם אימו בשם 'הלנופוליס'. היא מופיעה מאז ברשימות בישופים ורשימות ערים מהתקופה הביזנטית. יש חוקרים שעל סמך שיקולים גיאוגרפיים, זיהו אותה עם דבורייה למרגלות התבור (אבל, אבי-יונה) ואילו אחרים מזהים אותה עם כפר כמא (בגאטי, צפריר ואחרים) בין השאר על סמך הממצא הארכאולוגי של כנסיות מהאתר. החל משלהי המאה הרביעית ואילך, האזור היה חלק מפלסטינה סקונדה (השנייה) ולסברת כמה חוקרים, התחום של הלנופוליס הופקעה בכוונה מתחום ציפורי (היהודי) בדרום הגליל התחתון וכללה שם גם את האתרים המקודשים לנצרות כמו נצרת והר התבור. וכדי לסבך עוד יותר את העניין- ברשימת ערים ומינהל מהמאה השישית, מופיעים כמה תחומים 'כפריים' וביניהם גם כפר נעין ובמקומות אחרים מופיע מושב בישופות בכסולות (איכסאל). מיכאל אבי-יונה למשל חילק בין אזור התבור והרי נצרת בצפון בקעת כסולות שהיו בתחום הלנופוליס (דבורייה לפי הזיהוי שלו) ובין התחום של כפר נעין (נין) שהיה בקצה הדרומי של בקעת כסולות ובתחום גבעת המורה. ספראי הציע שאולי הבירה המחוזית של התחום הזה נדדה בין כסלות (איכסאל), נעים (נין) או תבור במהלך התקופה הביזנטית. אני לא ארחיב את הדיון בדקדוקי התחום המנהלי הזה שיכול להרדים בקלות אפילו את אלו שסובלים מנדודי שינה....

8. החורבה הגדולה של חורבת סהר מהתקופה הביזנטית הייתה אפוא אף היא חלק מאותו תחום גיאוגרפי-מנהלי 'אפור'- אם תחום 'הלנופוליס' ואם תחום 'כפר נעין' (נין). בניגוד לגליל המזרחי שהיה צפוף ביישוב יהודי או הגליל המערבי שהפך להיות נוצרי מובהק והיו בעלי אופי אתני די הומוגני, היו גם מרחבים רבגוניים יותר שבהם היו זה בצד זה, גם כפרים יהודיים, עיירות נוצריות וגם אתרים שקשה לזהות לעת עתה את הזהות האתנית של היושבים שם. חורבת סהר עם שרידי מבנים גדולים וחצרות רחבות ולצידם סדרה נרחבת של מערות הקבורה על מדרון גבעת המורה, היא אחד מאותם אתרים ארכאולוגיים לא מעטים בצפון הארץ שלעת עתה לא ידועים שום אינדיקציות ארכאולוגיות בנוגע לזהות האתנית של אלו שגרו שם- אפשר שאלו היו נוצרים כפי שחשבו ראשוני המסיירים במקום; אך היעדר סימנים נוצריים, אולי מרמזים לכך שהאתר הזה הוא יהודי ולא נוצרי ואולי אכן הגיעו לכאן גם שומרונים כפי שמוצע בעקבות החפירה הקצרה האחרונה- החידה הזו עדיין נותרה פתוחה.

לינקים לקריאה:

הדו"ח מחפירות חורבת סהר מאת ירדנה אלכסנדר (ATIQOT 115, 2024): https://www-jstor-org.nli.idm.oclc.org/stable/27323165

אתר חורבת סהר/סעירה בסקר ישראל (מפת עין דור, אצר מס' 34): https://survey.antiquities.org.il/#/MapSurvey/49/site/7167

מקבץ תמונות מהאתר וסביבתו בדף הפייסבוק של שמשון ברזני במסגרת סיור של עמיתים לטיולים (דצמבר 2020): https://www.facebook.com/shimshn.barazani/posts/pfbid0DqvKdvA49ahTJkmASQCuWMaaBQAQfoHs3CwqLg6jb62WkJztVNfzkFmhbCZyKQhRl?locale=he_IL

חידת 'אתר נחל יתיר' אחרי יותר מארבעים שנה: חותמות אבן מימי מרד בר כוכבא בצפון הנגב

 פורסם ב-19/9/2024

לפני כמעט חצי יובל שנים, במסגרת קמפוס "ארץ יהודה" באונ' בר אילן בהנחיית פרופ' זאב ספראי, הוקדש יום אחד לסיור מקיף בדרום הר חברון ומרחב נחל יתיר. במסגרת יום הסיור הגענו לאזור בפזורה הבדואית ליד חורה שם היה סכר קדום בנחל יתיר. על השלוחה ממזרח לנחל התחבא לו מכלול בנוי די עזוב ולא ממש שמור. למיטב זכרוני, הוא סיפר משהו על מצודה או אחוזה שנחרבה בימי מרד בר כוכבא ושיש מערכת מסתור מתחת למבנה וגם משהו על מטבעות, זרעים וגרעיני תבואה ואפילו משהו על עצמות בני אדם שהתגלו במקום. לדאבוני, צילומים מאותו ביקור אבדו ברבות השנים וזה פחות או יותר מה שאני זוכר מאותו מקום במסגרת אותו יום סיור, הפעם הראשונה והאחרונה שהייתי במקום הזה.

לימים, התברר שהאתר נטול השם מכונה בספרות המחקר כ-"אתר נחל יתיר" או "ראסם יתיר" או נ.ג 451 (שכן יש עשרות אתרים באותו אזור שמכונים אף הם 'אתר נחל יתיר'....). האתר הזה התגלה בסקר ארכאולוגי ב-1982 בידי דוד אלון המנוח (2000-1926) ביחד עם עיד אל-טורי על רקע מטבעות בר כוכבא שהתגלגלו לשוק העתיקות בבאר שבע (נקרות צורים 7, תשמ"ג). האתר נחפר בידי דוד אלון ופיטר פביאן כשדיווח קצר התפרסם זמן קצר אחרי כן בחדשות ארכאולוגיות (פב, תשמ"ג). כמה שנים אחרי כן, דוד אלון, איש משמר הנגב שמזוהה עם תגלית תופעת מערכות המסתור המקיפות בשפלת יהודה מימי מרד בר כוכבא, מסר דו"ח קצת יותר מפורט, במיוחד בהקשר של מערכת המסתור בספר שיצא ב-1987 על מערכות המסתור בשפלת יהודה. גרעיני תבואה מפוחמים שהתגלו באחד החדרים הובילו למחקר מיוחד שערך מרדכי כסלו על מצבור השעורה (1986, גרסה עברית יצאה בספר הנ"ל) שתרם להכרת הזנים הקדומים וגם בהמשך לשאלות הקשורות למזון של המורדים ולתקופות השנה של גידולם. במשך שנים, זה פחות או יותר מה שהיה ידוע על תוצאות החפירה ההיא באתר הזה.

לאתר הזה היה "בן דוד" קצת יותר מוכר מספר קילומטרים צפונית-מערבית: חורבת צלית על גדות נחל אשתמוע ליד מיתר של היום. האתר ההוא נחפר אף הוא באותם שנים בידי דוד אלון והוא היה בעל מאפיינים דומים בתוכנית ובכרונולוגיה כולל מקוואות ומטמון מטבעות מימי המרד אם כי בסמוך לו נערכו חפירות נוספות ב-2011 (חדשות ארכאולוגיות 127, 2015) והוא קצת מוכר יותר מאשר האתר נטול השם המכונה 'אתר נחל יתיר' (מס' 87 במפת סקר נחל יתיר).

1. אתר נחל יתיר שוכן על שלוחה בגדה המזרחית של נחל יתיר. בסקר ובחפירה קצרה התגלה בראש השלוחה (מצפון-מזרח) מבנה מהתקופה הפרסית. על השלוחה התגלה מכלול של מספר חדרי אחסון ארוכים סביב חצר מרכזית ומגדל. מהחדרים היו מעברים למפלסים נמוכים יותר וכמה פירים אנכיים שהוליכו למערכת מסתור שהוליכה לעבר בור מים מחוץ למכלול המרכזי. במסגרת הסקר התגלו עוד כמה מבנים פזורים לאורך המדרון, כך שלא ברור אם מדובר במבנה שדה יחידאי או חלק מכפר כשבהמשך השלוחה כלפי דרום גם התגלו קברים שקשורים לאתר וכן מערות שהפכו לימים למערות מגורים. מה שבלט בחפירה הוא העדויות הברורות לחורבן ולשריפה עזה כמעט בכל האתר. בדו"ח הקצר תוארו ממצאים רבים שהתגלו: 31 מטבעות שכללו מטבעות ערים מהתקופה שבין המרידות וכן שלושה מטבעות מימי מרד בר כוכבא; כלי מלאכה כולל 'מסחטת אבן' (כלי אבן מטיפוס מיוחד שהחוקרים עד היום מתקשים להבין את ייעודו) וגרעינים מפוחמים וכן צוינו בקצרה גם שני חותמות אבן שלא ניתנות לפיענוח (להלן) ועוד אבן עם כמה חריטות. הממצא הכי קשה התגלה במהלך בדיקת מערכת המחילות התת-קרקעית הייתה של שלדים של זקנים, נשים וטף והסברה הייתה שהם נחנקו מהעשן של השריפה באתר אך אין בינתיים דו"ח רשמי לגבי העניין הזה. לפי אלון, האתר נבנה כמצודה אחרי חורבן בית שני אך בשלב השני בימי המרד גופו הוא עבר שינויים והתאמות לפני שנחרב באופן אלים בזמן המרד ושלשלב הזה יש לייחס את הממצאים בחדרים ובמחילות. כפי שנזכר למעלה, אתר קצת דומה התגלה ליד מיתר- חורבת צלית. גם שם היה מכלול בנוי של חצר מרכזית וסביבה חדרים ליד מגדל בולט ובסמוך כמה מבנים שקשורים לאותו מבנה מרכזי. בחורבת צלית גם התגלו מקוואות טהרה אך לא סימני שריפה או חורבן כמו האתר של נחל יתיר. אלון הציע שהאתר הזה הוא חלק מאותם "חמישים מצודות" שנחרבו על ידי הרומאים כאשר הם דיכאו את המרד כפי שתואר בקצרה בידי קסיוס דיו והוא גם מסמן את הקצה הדרומי או סמוך לו של המרד שהגיע עד אזור בקעת באר שבע-ערד באזור אידומיאה לשעבר.

2. מאז החפירה עברו יותר מארבעים שנה. למיטב ידיעתי, האתר עצמו כמעט ולא מוכר גם לסיירים ולמטיילים (הוא מופיע במפות השונות ולא נמצא במקום שאי אפשר להגיע אליו) או לפחות אני לא מצאתי לכך כמעט הד למרות שניתן לזהות בקלות את האתר מלמעלה במפות גוגל או באתר המיפוי הממשלתי. גם מבחינת הפרסום, כמדומני לא נכתב כמעט דבר מאז המאמרים הקצרים בספר על מערכות המסתור ב-1987 ובוודאי לא דו"ח סופי או משהו שקרוב לכך. אולם לאחרונה, כמה מן הממצאים מאותה חפירה שהוזכרו בקצרה בדיווחים הראשוניים, לדיון חדש. ב-2023 יצא מחקר שעסק במלאכת תחזוק כלי ברזל ביהודה בתקופה הרומית לאור ממצא כלי הברזל מחורבת צלית ואתר נחל יתיר במאה הראשונה וראשית המאה השנייה.

3. כאמור, בדו"ח הקצר הוזכרו כמה אבנים עם חותמות וכתובות שלא ניתנות לפיענוח. בגליון האחרון של כתב העת SCI של החברה הישראלית לקידום לימודי הקלאסיקה, דניאל ויינשטוב ופטר פביאן פרסמו את אותן "חותמות אבן" שהיו בלתי ניתנות לפענוח בדו"ח הראשוני. בעזרת אמצעים טכנולוגיים חדישים (בעיקר צילום) הם זיהו באותן אבנים שתי חותמות עם כתב ראי בכתב פליאו-עברי, חותמת שלישית שכנראה שימשה לתרגול, חותמת רביעית שכללה שרבוטים שאי אפשר לפענח וחפץ נוסף עם עיטורים גיאומטריים. רוב המאמר מוקדש לפיצוח הכתובות על החותמות מההיבטים הטכניים והפליאוגרפיים. בקצרה: על חותם גלילי אחד הם זיהו כתובת ראי בכתב פליאו-עברי "ש שלוש לגאולתם (!)", כלומר השנה השלישית למרד (גאלת ישראל); חותם מלבני מאבן גיר שאחרי בדיקה מאומצת, זוהו שני טורים שבאחד מהם ככל הנראה נכתב בכתב ראי בפליאו-עברית המילה "לעזל" שאותה הם פירשו כמילה בארמית שמתייחסת לפעולת טוויה ואילו בטור השני היה קשה יותר לזהות אם מדובר ב-"ס" או ב-"ע". וגם זה רחוק מודאות. החותם השלישי לדעתם שימש לתרגול של חותם של אותיות בכתב פליאו-עברי או בכתב היהודי (הארמי). השרבוטים בחותם הרביעי לא מתלכדים לכתובת שניתן לפענח ואילו האובייקט החמישי (שלא מכונה חותם) מעוטר בחריטות גיאומטריות. מאחר וההקשר הארכאולוגי של החדרים בהם התגלו אותם חותמות/אבנים היה קשור לימי המרד, והיות ויש כמה דוגמאות לשימוש בכתב פליאו-עברי במינהל הבר כוכבאי (מטבעת ושתי דוגמאות של משקולות אבן), הם למדו שמדובר על חותמות מימי המרד ושליושבי המצודה היו את האמצעים והסמכות להשתמש באותן חותמות.

מעתה, חידת האתר ויושביו בימי המרד מתעצמת אפילו יותר ולפיכך המפרסמים מציעים השערה שאני אסתפק רק בהצגה קצרה שלה מבלי להביע שום עמדה- לאור החותם השני שבו ייתכן וצוינה פעולת ליפוף וטוויית חוט ("לעזל") ואולי שם של ממונה או כמות בטור השני, ולנוכח העדויות להקפדה על שמירת מצוות אצל מורדי בר כוכבא, הם מעלים את האפשרות שבמקום זה או בסביבתו עסקו בטוויית....ציצית בשביל הגברים שהשתתפו במרד. כפי שכתבתי, אני רק מציג את ההשערה שלהם שאני לא בטוח שלא היה עדיף להשאיר זאת כ-"תורה שבעל פה" לכל היותר. כך או כך, המפרסמים מגיעים למסקנה לאור הטיפוס המיוחד של החותמות הלא מוכרים כי האתר בנחל יתיר היה מרכז אדמיניסטרטיבי רשמי של המרד שבו היו בעלי תפקידים וסמכויות שברשותם היו אותם חותמות שאולי היו יוזמה מקומית על רקע חשיבות המקום מבחינה כלכלית או בטחונית.

4. בזמנו, דוד אלון השתמש במונח "מצודה" כדי לתאר את האתר הזה וקשר אותו כאמור לעיל עם "המצודות" שהזכיר קסיוס דיו בקטע הקצר בו הוא מתייחס לדיכוי מרד בר כוכבא. בקשר לאתר בחורבת צלית הוא ציין כי מדובר במכלול המורכב מ-"מצודה" ו-"חצר מבוצרת" הצמודה אליה. הוא גם שייך את האתרים הללו ואחרים שהתגלו בסקר באזור הזה כחלק מ-"מערך מצודות" בגבול הדרומי של יהודה בכלל ובתקופת מרד בר כוכבא בפרט במרחב ערד-ערוער ובקעת באר-שבע. מאז התחדשו כמה דברים שניתן ליישם אותם גם לגבי האתר הזה:

* שורה של מבנים או מכלולים מוגנים במתכונת דומה כזו או אחרת נחשפו ונחקרו בעיקר בדרום יהודה (תחום אדומיאה לשעבר) והחוקרים כינו אותם במגוון שמות אך לאו דווקא "מצודות" ולא כחלק מ-"מערך מצודות מתוכנן"- בתי חווה או בתי אחוזה מבוצרים או מוגנים וכדומה כדגם יישוב רווח עד ימי מרד בר כוכבא. הן בצלית והן באתר נחל יתיר התגלו כמה מבנים בנוסף למכלול המרכזי הבולט ולכן לא תמיד ברור אם המכלול המדובר היה מצודה 'צבאית', בית חווה/אחוזה מבוצר/מוגן או חלק מכפר (או: כפריר) ומה היה ייעודו: מנהלי, ביטחוני או כלכלי ואפשר שזה גם השתנה לאור הנסיבות.

* אם אלון סימן את האתר הזה כנקודה הדרומית ביותר של תחום המרד נכון לשנות השמונים, אז במפות חדשות יותר של תחום השתרעות המרד לאור הממצא הארכאולוגי (למשל במאמר שיצא ב-1996 של חנן אשל ודוד עמית המנוחים על מרד בר כוכבא בדרום הר חברון וקצהו הדרומי, בספר של אשל וזיסו על העדות הארכאולוגית של מרד בר כוכבא או במאמר חדש יותר שיצא ב-2021 של דביר רביב וחיים בו דוד על האמינות של התיאור של קסיוס דיו על היקף הפגיעה בארץ יהודה), סומנו עוד שלוש נקודות מדרום לאתר בנחל יתיר, כולם על "תלים מקראיים" (תל מלחתא, תל ערוער ותל עירא). האופי המבוצר של האתרים הדרומיים הללו נובע כנראה בין השאר מכך שהם ישבו בסמוך לדרכים שירדו מהר חברון לצפון הנגב ובקעת באר שבע (צלית ונחל יתיר) או להר הנגב והערבה (תל מלחתא, ערוער ותל עירא).

*באתר שבנחל יתיר זוהו סימני שריפה עזה וחורבן בחדרים השונים אולם בצלית או באתר רקפות בכניסה הצפונית לבאר שבע, העדויות הן על נטישה ולא חורבן. בכלל, נראה שחלק ניכר מהאתרים בארץ יהודה שהיו מיושבים עד פרוץ המרד, לאו דווקא נחרבו באופן אלים אלא ננטשו בשלב כזה או אחר כנראה לקראת סוף המרד ותושביהם נמלטו למקומות אחרים, אך באתר בנחל יתיר, נראה שהאתר היה מיושב עד דיכויו הסופי של המרד כפי שעולה מהעדות הקשה של עצמות המתים שנחשפו באתר.

5. סוף דבר: גם אם ההשערה לגבי ייעוד החותמות ותפקיד האתר המכונה 'אתר נחל יתיר' נראית כיצירתית למדיי, העדויות הארכאולוגיות הנסיבתיות מהאתר מלמדות על כך שבתקופת המרד ועד שלביו האחרונים הייתה לו חשיבות אזורית משמעותית, אם מבחינה ביטחונית ואם מבחינה כלכלית או מנהלית ושייתכן שלקראת הסוף, הגיעו אליו פליטים אזרחים ממקומות אחרים (צלית?) אך הסיום היה טרגי ונורא כמו במקומות אחרים בארץ יהודה שלא הספיקו להימלט מידי הצבא הרומי.

לינקים לקריאה למעוניינים:

המאמר של דניאל ויינשטוב ופטר פביאן ב-Scripta Classica Israelica (SCI) (vol. 43, 2024): https://scriptaclassica.org/index.php/sci/article/view/10121

האתר בסקר מפת נחל יתיר (הסקר הארכאולוגי של ישראל, מפת נחל יתיר 139, אתר מס' 87): https://survey.antiquities.org.il/#/MapSurvey/48/site/7182

הדו"ח בחדשות ארכיאולוגיות פב (תשמ"ג, עמ' 66-64): https://www.jstor.org/stable/23477573

סקירה קצרה על המטבעות באתר נחל יתיר בנקרות צורים (תשמ"ג) מאת יובל גורן ופטר פביאן (נקרות צורים הסרוק בתוך אתר מלח"ם): https://app.box.com/s/8uyk80mgzmens4ss6uzhpq8lwzed7o9l

על מצבור השעורה באתר נחל יתיר, כאן לינק למחקר באנגלית של מרדכי כסלו (1986, הגרסה העברית יצאה בספר על מערכות המסתור ב-1987): https://www.researchgate.net/.../292043339_A_barley_store...

תקציר וראשי פרקים של המאמר על תעשיית מלאכת הברזל לאור הממצא באתר נחל יתיר ובצלית (2023) מאת ירדן פגלסון, יובל גורן ופטר פביאן: https://www.sciencedirect.com/.../abs/pii/S2352409X23002651

ה-'פלונטר' של בריכת השילוח (?) כדוגמא לבחינה מחדש של הנוף הבנוי של ירושלים בשלהי ימי בית שני

 

פורסם ב-13/9/2024

עשרים שנה אחרי שהתגלו כמעט במקרה השרידים המפתיעים של גרמי מדרגות של בריכה מונומנטלית בדרום עיר דוד ורגע לפני מימוש התוכנית לחשיפתה המלאה, מחקר ארכאולוגי החדש מציב סימן שאלה על המכלול הזה שקיבל את השם 'בריכת השילוח מימי בית שני'- סימן שאלה אבל לא באמת תשובה או פתרון חלופי מוצק. בעצם, זה לא רק המקרה של 'בריכת השילוח' אלא גם בחינה מחדש של שורה של מבנים, רחובות, מתקנים של ירושלים בשלהי ימי בית שני שבמידה רבה הופכים את התיאורים והסיכומים המחקריים והפופולריים על הנוף הבנוי של העיר המפוארת מלפני עשור או שניים למעט מיושנים או כאלו שיש לבחון אותם שוב.

1. במאמר מתוך כנס מחקרי עיר דוד האחרון (מחקרי עיר דוד וירושלים הקדומה 19, 2024), החופרים שעמדו בראש החפירות החדשות- נחשון זנטון ואיתמר ברקו ב-2023 ופיליפ ווקוסבוביץ' ואיתמר ברקו ב-2024- מציגים תוצאות ראשוניות של החפירות בשקע הטופוגרפי הידוע בשמו ברכת אל-חמרה, מדרום למצוק הדרומי של עיר דוד ובצמוד לקצה הדרומי של העיר התחתונה. בחפירות שלפני 20 שנה, רוני רייך ואלי שוקרון חשפו את רובו של גרם המדרגות הצפוני (או המזרחי, האוריינטציה של הבריכה ביחס לציר הגבעה הוא קצת מבלבל) מורכב משלוש רצועות של 5 מדרגות ומדרך רחב והתחלה של גרם מדרגות דומה במערב ובמזרח בזווית של 90 מעלות. הם זיהו שני שלבים: שלב קדום מהתקופה החשמונאית (המכונה גם 'השלב המטויח') והשלב הבא מהתקופה ההרודיאנית (המכונה גם 'שלב הגזית') שהוא המוכר למבקרים כיום. אי אפשר היה לחפור את שאר הבריכה שכן שם היה הבוסתן בבעלות הפטריארכיה היוונית אך לדעתם, גם חתך בדיקה קצר היה מאשר "בנקל" את המשך קיומה של אותה בריכה מדורגת וסביבה ארבעה גרמי מדרגות בדומה למתקנים דומים (אך קטנים יותר) שהתגלו בירושלים (סביב אחד מהם באזור העופל מתקיימים חפירות בשנים האחרונות).

2. במשך שנים אפוא, בריכת השילוח המלאה "התחבאה" בבוסתן הצמוד אך לא היה ניתן לחפור שם מסיבות ברורות. קרה מה שקרה (ואני לא נכנס לרקע ולנסיבות הפוליטיות והמדיניות) ובסוף 2022 התפרסם שרשות העתיקות ורשות הטבע והגנים במימון עמותת אלע"ד, מתכננים לחפור את הבוסתן שעמד במרכזה של ברכת אל-חמרה (בתמונות ישנות נראתה הבריכה מלאה מים) במטרה להשלים את חשיפתה המלאה כחלק מהמיזם התיירותי המקיף שכולל גם את דרך עולי הרגל וכך זה התפרסם בכל אמצעי התקשורת: הבריכה עומדת להיחשף במלוא הדרה. אלא שבשנה אחרי כן, התחילו להתפרסם דיווחים ראשוניים שזה לא קרה, לפחות לא כפי שהיה מצופה וכמו כל דבר שקשור לאזור הרגיש הזה, גם לידיעה כזו הייתה משמעות אקטואלית לכאן או לכאן. כבר אז ניתנו הסברם אפשריים להיעדר הממצא אולם למרות שכבר לא נמצאו "בנקל" שרידי הבריכה, אלו היו שלבים ראשוניים בחפירות החדשות. כאמור, לאחרונה החופרים הציגו את התמונה הראשונית מהחפירות בשנתיים האחרונות ובמובן מסוים, הפתיעו אפילו יותר מאותם "שמועות" על הבריכה שלא התגלתה.

3. בקיצור נמרץ: בשלב ההלניסטי-רומי (3 א-ב) בכמה מקומות התגלו רצפות וקירות מטויחים המעידים שאכן הייתה בריכה במרכז השקע הטופוגרפי (אך היא לא נחפרה במלואה) אולם לא מדובר על בריכה מדורגת רבועה כפי ששחזרו רייך ושוקרון וכפי שהיא מוכרת עד היום לכל המבקרים ובכל השחזורים. בקטע המרכזי המוכר (הצפוני) של גרם המדרגות נחשפה רצועה נוספת של שש (ולא חמש) מדרגות המסתיימות במדרך רחב. לעומת זאת, בקטע המזרחי (הצמוד ל-'קיר הסכר') התברר שהוא ממשיך מטרים ספורים דרומה אך מסתיים בקיר אנכי מטויח ולא ממשיך דרומה. בסמוך ומתחת לגרם המדרגות הנ"ל הסמוך ל-קיר הסכר' המזרחי, נחשף קיר הבנוי מאבני ראש ופתין שכנראה קדם אך טיבו ותאריכו המדויק (הלניסטי?) עדיין לא ידועים בוודאות. בנוסף לכך, בשני מקומות הוסרו אבני הגזית מהשלב השני כדי לבחון את הרצף האדריכלי של השלב הראשון (השלב המטויח או 3א). למרות שהחפירה עדיין לא הושלמה ויש אזורים שעדיין לא נבדקו (למשל בפאה המערבית), המסקנה שלהם לאור החפירות היא שבניגוד לתפיסה הרווחת שגרם המדרגות והבריכה עצמה היו מרכיבים נפרדים ולא "בריכה מדורגת". הלכך, גרם המדרגות שאותו חשפו רייך ושוקרון שלדעתם היה חלק מהבריכה המדורגת, אינו אלא מושבים ואת 'גרם המדרגות' יש לכנות מעתה 'מבנה המושבים' שלא הקיף את הבריכה מארבעת צדדיה אלא בעיקר בצד הצפוני למרגלות המצוק הדרומי של העיר התחתונה ועם שתי פאות קצרות בצד המזרחי והמערבי.

4. אם גרם המדרגות אינו אלא מבנה מושבים, מה היה התפקיד שלו ולשם מה נבנו מושבי אבן המשקיפים על בריכת מים (אחת מארבע שהיו באזור העיר התחתונה)? כאן מגיע החלק הספקולטיבי- להשערתם, אפשר וזה היה חלק מאותם מבני בידור "נעלמים" שבנה הורדוס בירושלים ובהם התקיימו מופעים ומשחקים בעלי שמות חמקמקים באותה העת: אמפיתיאטרון, תיאטרון ו/או היפודרום. במשך שנים רבות, החוקרים חיפשו את שרידי אותם מבנים בירושלים ההרודיאנית ללא הצלחה ולפיכך, גם הוצעו כמה וכמה אפשרויות למקם אותם בעיר או מחוצה לה ולהסביר למה הם נעלמו כמעט ללא עקבות. החופרים מציעים שאפשר וכאן היה אחד מאותם מבנים שבמקרה דנן הציג קרב ימי משוחזר (המוכר בתור נאומכיה) וזה היה חלק מאותם משחקים חגיגיים בימי השלטון הראשונים של אוקטביאנוס (אוגוסטוס קיסר) "איסקאטיון" על שם הניצחון בקרב הימי באקטיום על הצי של מרקוס אנטוניוס, שנזכרו בקצרה אצל יוספוס. אמנם הוא לא תיאר בירושלים מופעים ימיים מהסוג הזה אבל ממילא, האפיזודה הזו לא הייתה פופולרית בירושלים ובהמשך מוקד המשחקים והחגיגות עברו לקיסריה כפי שניתן לראות עד היום בשרידי מבני הבידור והמשחקים שראשיתם עוד בימי הורדוס.

5. אם כן, בניגוד להנחת העבודה שליוותה את כולם ערב החפירות ואולי אף בחודשים הראשונים, החופרים מציעים פתרון רדיקלי שונה בתכלית אם כי עדיין מדובר לדבריהם בהצעה ראשונית שעשויה אולי להשתנות בחפירות המשך במכלול כולו. לפני כמה חודשים הפניתי לטענה של אחד החופרים (נחשון זנטון), לפיה את בריכת השילוח המפורסמת יש לשוב ולאתר בבריכה שבמוצא הנקבה (שהייתה מוכרת ככזו עד לתגלית של הבריכה המדורגת הדרומית) ואילו בברכת אל-חמרה הייתה הבריכה שמכונה אצל יוספוס "בריכת שלמה". בכל מקרה, אפילו בכותרת המאמר האחרון, השם שנבחר הוא "תגליות ארכאולוגיות בחפירות *ברכת אל חמרה* בירושלים" ולא "בריכת השילוח". בין אם יש גרעין מוצק בהצעה הזו ובין אם היא נשמעת ספקולטיבית ומופרכת (תלוי את מי שואלים), התוצאה הארכאולוגית משקפת מגמה לאור החפירות הרבות בעשורים האחרונים בירושלים- גם אם התמונה הכללית של מראה העיר בשלהי ימי בית שני לא השתנה- הר הבית והמקדש, עיר תחתונה על הגבעה הדרום-מזרחית ועיר עליונה על הגבעה המערבית עם רובע או כמה רבעים חדשים ב-"עיר החדשה" בצפון- כמעט בכל מרחב שנערכו בו חפירות התגלו אלמנטים בנויים מסוגים שונים שהפתיעו את החוקרים או גרמו להם לחשב מסלול מחדש בכל מה שקשור להתפתחות הנוף הבנוי של העיר. לא רק הדגם המרשים של ירושלים בימי בית שני ('הולילנד' כיום במוזיאון ישראל) בהנחיית מיכאל אבי יונה המנוח, הוא יותר סכמטי מאשר ריאלי, אך גם סיכומים ומחקרים עד לעת האחרונה ממש, נזקקים לבחינה מחדש. בכמה מקרים, החוקרים נצמדו לתיאורים של יוספוס על הנוף הבנוי של ירושלים שבדרך כלל נתפסים כמהימנים אך בכמה מקרים, החיפוש אחרי אותם מרכיבים ואלמנטים שהוא מזכיר הם קצת או הרבה מאולצים ואינם עולים בקנה אחד עם התגליות הנוכחיות. יש לא מעט אלמנטים שנמצאו בשטח אך לא הוזכרו על ידו כלל (למשל, דרך עולי הרגל בעיר דוד) או שהוא מייחס אותם לימי הורדוס אך בפועל הם כנראה נבנו בימי הנציבים הרומיים. בכל מקרה אפשר לדון לגופו, הן מבחינה ארכאולוגית והן מבחינה גיאוגרפית-מרחבית והן מבחינה היסטורית אולם המחקר הארכאולוגי המתעדכן בהיקף מסחרר של ירושלים בשלהי ימי הבית השני מאפשר להיווכח כיצד המראה של ירושלים במלוא תפארתה ערב חורבנה מקבל פנים חדשות, ברורות יותר או פחות, לנוכח החפירות המתחדשות בכל עת.

לינקים:

המאמר במחקרי עיר דוד (עברית): https://www.academia.edu/.../%D7%AA%D7%92%D7%9C%D7%99%D7...

(אנגלית): https://www.academia.edu/.../New_Archaeological...

מתוך כנס מחקרי עיר דוד האחרון (החל מ-2:23 ש'): https://www.youtube.com/live/AJ4oseF_bnk?si=_kr5FJQPpr1CvOtL

הפוסט בינואר על ההצעה המחודשת לגבי זיהוי בריכת השילוח ובריכת שלמה בירושלים (לינקים שם): https://www.facebook.com/talmudandarchaeology/posts/pfbid08bsQLWuH6XLjDsXSU3b71reJB5fj9NiSK9W3MTVKBXpmgGXmCRPmsketqF1foSSUl

המאמר המסכם בעברית של רוני רייך ואלי שוקרון על בריכת השילוח בימי בית שני (קדמוניות 130 תשס"ו/2005): https://www.jstor.org/stable/23682898

חצר/ות בית הכנסת של חוקוק

 

פורסם ב-8/9/2024

לפני קצת פחות משבועיים עלתה למרשתת לאתר של חדשות ארכאולוגיות (136, 2024) הדו"ח הראשוני של עונת החפירות האחרונה והסופית של משלחת חוקוק בראשות ג'ודי מגנס ואחרים. החפירות של בית הכנסת העתיק של חוקוק הפכו לנודעים בשל אוסף הפסיפסים המרהיב שהתגלה בחפירות מאז הסקר והחפירה הראשונית לפני קצת יותר מעשור. בית הכנסת העתיק מתוארך על ידי החופרת למאה החמישית לספירה (היא מכנה אותו- בית הכנסת מהתקופה הרומית המאוחרת) כשעל גביו שכן מבנה ציבור גדול מן המאה ה-14 (שהיא סבורה שגם הוא היה בית כנסת יהודי) לפני השכבות המאוחרות של הכפר יאקוק שהיה במקום עד 1948.

גם בעונת החפירות האחרונה נחשפו עוד כמה חלקים של הפסיפס שהיו חבויים מתחת למבנה מהתקופה הממלוכית, בעיקר בחלק הדרומי של הסיטרה המזרחית של בית הכנסת מהעת העתיקה וחלק מהם גם התפרסמו בקצרה (כידוע, עם מעט מאד תמונות) בתקשורת וחלקם השלימו כמה מהספינים שהתגלו בעונות החפירה הקודמות (פסיפס שמשון למשל). כאן אני אתמקד במרכיבים נוספים שאת חלקם ציינתי אגב הדו"ח של העונה שעברה ובדו"ח הזה יש הרחבה בעקבות עונת החפירות הזו- חצרות או מבואות בית הכנסת.

1. החצר הדרומית: לדעתם של החופרים, הפתח המרכזי היה בחזית הדרומית אם כי הוא לא התגלה ככל הנראה בעקבות הבנייה המסיבית של המבנה המאוחר שהורחב כלפי דרום. בין הקיר הדרומי של בית הכנסת העתיק ובין זה של המבנה המאוחר, התגלו רצפות גיר של חצר בית הכנסת העתיק (אולי המבואה) ובצמוד גם בור מים שתוארך אף הוא לתקופה הזו. בחפירות של העונה האחרונה נחשף בור מים נוסף (אם לא מדובר באותו בור, באיור מסומנים שתי בורות, אחד מדרום לבית הכנסת ואחד מדרום-מזרח) בחלק העליון של הבור הונחה אבן גיר מונוליטית שסותתה מחוץ בצורת מתומן; כל צלע שלו סותתה כספין ממוסגר. האבן הונחה בקפידה על פתח הבור וטויחה מחוץ כדי ליצור מעבר חלק מבסיס הסלע המשופע.

2. החצר המזרחית: בעונת החפירות הקודמת התחילו לחשוף חלקים ממנה והמשיכו בעונה האחרונה והתברר שהיא גדולה יותר מהמדידות בעונה שעברה. גם כאן, חצר גדולה עם מבנה מקומר, גרם מדרגות ופתח של המבנה המאוחר 'האפילו' על החצר של בית הכנסת העתיק. היקף החצר היה קצת יותר מ-20 מטר כלפי מזרח (מהקיר המזרחי של בית הכנסת) וכ-22 מטר בכיוון צפון-דרום. התברר כי "נראה שהחצר הוקפה מכל ארבעת צדיה במסדרונות עמודים, אם כי נמצאו עדויות רק למסדרונות המערבי, הדרומי והמזרחי". פתח רחב התגלה באמצע הקיר הדרומי של החצר ונבנה ספסל לאורך צדו הפנימי של המסדרון המזרחי. לאורך הקיר המזרחי של החצר התגלה משטח טיח, אולי חלק מרחוב העובר מחוץ לחצר ובמקביל לה אך לא התברר אם הרחוב הוא חלק מהכפר של התקופה הרומית-ביזנטית או מהתקופה הממלוכית. החלק המערבי של החצר (בצמוד לקיר המזרחי של בית הכנסת) נהרס לחלוטין בתקופה הממלוכית, עת הוקמה מרפסת וגרם מדרגות מונומנטלי מהחצר אל המבנה המאוחר אך מתחת להריסות השרידים מהתקופה הממלוכית הדו"ח מציין בקצרה כי "בעונת 2022 נמצא בהריסות אלה מקבץ של 106 מטבעות מהתקופה הרומית המאוחרת, לרבות שני מטבעות זהב, ובעונת 2023 נמצאו בהן 762 (!) מטבעות נוספים מאותה תקופה".

כדאי לציין שבנוסף לכך נערכה בדיקה מצומצמת לאורך הקיר המזרחי של בית הכנסת ולפי מה שצוין "נחשפו חמישה פריטים אדריכליים, ובהם אבנים מסותתות ובסיסים או כותרות לא גמורים של עמודים, המסודרים בשורה בכיוון צפון–דרום במפלס של בסיס הקיר ובמקביל אליו....אנו מציעים שפריטים אדריכליים אלה שימשו בסיס לפיגומים או למבנה ארעי אחר הקשור להקמת בית הכנסת".

3. אם כן, מתברר שבית הכנסת העתיק של חוקוק כלל לא רק את האולם עצמו עם הפסיפסים שלו אלא התגלו שתי 'חצרות' (האזורים שמצפון או מערב לבית הכנסת לא נחפרו) בסמוך: חצר דרומית קטנה עם בור מים שאולי הייתה המבואה לכניסה בקיר החזית הפונה לירושלים שהוא לדעתם של החופרים הפתח הראשי של בית הכנסת העתיק. אלא שהייתה חצר גדולה הרבה יותר בצד מזרח, מעין 'אטריום'- חצר מרוצפת שהוקפה במסדרונות עמודים כולל בור מים (ואולי אגן) ואף שרידי ספסל באחד ממסדרונות העמודים. מאחר והמערך של גרם המדרגות בכניסה למבנה המאוחר נבנה על גבי החצר המקורית, כנראה שאין לדעת על הקשר בין החצר ובין אולם בית הכנסת. באיורים הנלווים לא מסומן פתח כלשהו בקיר המזרחי של בית הכנסת אולם בפרסומים אחרם הם הציעו שסביר שהיה פתח בצד המזרחי שכן כמה מהפסיפסים בסיטרה המזרחית (בעיקר כתובות ההקדשה לתורמים) פנו מערבה, מה שמרמז שהם נועדו לאלו שנכנסים לבית הכנסת מצד מזרח (תופעה דומה התגלתה גם בסיטרה המערבית וייתכן שגם שם היה פתח מקביל ממערב למזרח).

4. התופעה של חצר/ות נספחות או מבואות לאולמות בתי הכנסת העתיקים מוכרת אם כי לא התגלתה בכל בית כנסת עתיק וגם אם כן, במקרים רבים מדובר על חדרים נספחים או לכל היותר מערך כניסה ולאו דווקא חצר מהסוג הזה. כשקראתי את הדו"ח הזה, בית הכנסת העתיק הראשון שהזכיר לי את המערך הזה היה בית הכנסת המפורסם של כפר נחום שכלל הן מבואה דרומית בכניסה מצד דרום והן אולם/חצר נספח גדול (אך קטן יותר במידותיו של החצר המזרחית בחוקוק) מצד מזרח כשכבר בשחזורים של קוהל וואצינגר, הם שחזרו את המבנה עצמו ואת החצר הקטורה המוקפת מסדרונות עמודים באופן שמזכיר את מה שהתגלה כעת בחוקוק. הדוגמא השנייה היא דרומית- החצר הקטורה ממזרח לבית הכנסת העתיק של סוסיא, המבואה הנאה שממנה עולים לבית הכנסת הרוחבי (בתמונה: התכנית וגם תמונה שצילמתי בעבר מתוך אולם בית הכנסת אל החצר ממערב). כמובן שיש עוד אי אלו דוגמאות טובות יותר (גם בתפוצות, למשל בסרדיס) ופחות אך ציינתי רק את הדוגמאות שעלו לי בראש כאשר קראתי את הדו"ח האחרון על החצר/ות של חוקוק.

5. כמדומני, לא נכתב יותר מדיי על התפקיד של אותן 'חצרות' בבתי הכנסת העתיקים בדומה לאטריום בכנסיות הקדומות. חדרי נספחות או יחידות שצמודות למבנה המרכזי מוכרים כבר בבתי הכנסת המוקדמים מימי בית שני אם כי למרות השערות והצעות שהתקבעו עד היום, קשה לדעת בדיוק מה היה התפקיד שלהם (לימוד/בית מדרש? קופה/גניזה? סעודות? או למשל ה-"רבועה" שנזכרה בכתובת מקצרין ומוכרת במקורות תלמודיים בזיקה לבתי מדרש דווקא). בחלק מהאתרים, כנראה לא הייתה אפשרות לבנות חצר או מכלול צמוד בשל אילוצים טופוגרפיים או צפיפות בתי הכפר הסמוכים למבנה. האם הייתה לאותה חצר מזרחית של בית הכנסת בחוקוק תפקיד פונקציונאלי-קהילתי או שהיא חלק מאותה השקעה קהילתית יוצאת דופן בהדר של המבנה הזה כפי שבאה לידי ביטוי בפסיפסים המרהיבים שבוודאי הצריכו משאבים לא מבוטלים? אפשר להרהר עוד על הדמיון והשוני בין המכלול של בית הכנסת של חוקוק וזה של כפר נחום שלגביו יש פולמוס לא רק לגבי התיארוך אלא גם לגבי זהות הבונים שלו ואת מי הוא באמת שירת בכפר נחום הביזנטית אבל זה כבר סיפור אחר....

הדו"ח החדש באתר חדשות ארכאולוגיות: https://www.hadashot-esi.org.il/report_detail.aspx?id=26541

הים והממל: בין הכינויים הפופולריים ובין המינוחים העתיקים

 

פורסם ב-2/9/2024

לפני כמה ימים ציינתי שהפרק הרביעי במסכת בבא בתרא שנלמד השבוע במסגרת הדף היומי הוא אוצר בלום מבחינת חוקרי הריאליה התלמודית. רציתי לכתוב על דוגמא אחת או שתיים לפני כמה ימים אך בתוקף הנסיבות האיומות, דחיתי את זה להיום. כאמור, כמעט בכל משנה ובמקבילות בפרק הזה יש היבטים ריאליים וארכאולוגיים מוכרים אך בחרתי באחת הדוגמאות הפופולריות לכינוי למתקן עתיק שמקורו במשנה בפרק שלנו- הים והממל של בית הבד.

1. מאות רבות של בתי בד להפקת שמן התגלו בארץ ישראל ובסביבתה המעידים על הפופולריות של ייצור השמן מהעת העתיקה ועד ימינו. בחפירות רבות, מתגלים פריטים שונים שניתן לזהות אותם די בקלות של המתקן הזה (בתמונה הראשונה, תמונה שצילמתי לפני כמה שנים של בית הבד בחורבת ואדי חמאם ליד הסמטה המובילה לבית הכנסת הקדום) ושורה של בתי בד משוחזרים לפרטיהם קיימים במקומות שונים בארץ, אם כמיצגים עצמאיים ואם כחלק מפארקים ארכאולוגיים באתרים שונים. הידע סביב בתי הבד הקדומים ודרך הפעלתם הצטברה וממשיכה עד היום להעסיק חוקרים וגם כאלו שמבקשים להפיק את שמן הזית המשובח. תהליך ייצור השמן מזיתים בבית הבד כלל שני מרכיבים עיקריים: ריסוק הזיתים בשלב הראשון וכבישתם/סחיטתם בשלב השני כשבהמשך יש כמובן גם את הצורך להפריד את השמן מהמים בשלב המתקדם ביותר. בהתאם לכך, בכל בית בד עתיק וקצת פחות, המרכיבים הבולטים ביותר שניכרים בשטח היו המתקנים השייכים לשני השלבים הללו. השלב הראשון מכונה לעיתים שלב הפריכה או טחינה ובדרך כלל הוא מכונה הריסוק הכולל את אגן הריסוק הגדול ואת אבן הריסוק או המרסק עצמו. השלב השני, כאשר את רסק הזיתים הכניסו ב-"עקלים" (סלי נצרים), הם עברו למתקני הסחיטה או הכבישה להוצאת השמן. מתקני הכבישה/סחיטה העתיקים היו מגוונים אך באופן כללי בעת העתיקה היו שלוש צורות מכבש עיקריות: מכבש הקורה והמשקולות, מכבש הקורה והבורג ומכבש הבורג הישיר. החוקרים עד היום הצביעו על השיטות השונות וזכור לטוב מחקריו המפורטים של רפי פרנקל שמנה את השיטות השונות ואת ההתפתחות הכרונולגית שלהם. תחת הלחץ של הקורות והמשקולות (או הבורג בהמשך התקופה הרומית והביזאנטית), השמן ניגר מהעקלים של הזיתים המרוסקים לבור איגום (מרכזי או צידי) ולאחר מכן נעשתה ההפרדה בין המים והשמן שצף מעליהם. התיאור המאד כללי הזה מוכר היטב לאור מקורות ספרותיים עתיקים- הן בספרות חז"ל והן בספרות היוונית והרומית (קאטו הזקן וקולומלה פירטו אף הם את מרכיבי בית הבד וייצור השמן), הממצא הארכאולוגי העשיר וגם אופן הפעילות של בית הבד המסורתי עד לפני דורות ספורים ובאמצעות שילוב כלל המקורות והממצא הארכאולוגי והאנתרופולוגי, ניתן היה להציג את אופן ההפעלה המפורט של בתי הבד בעונת הבדים של הסתיו וראשית החורף.

2. הכינויים של חלק מאותם מתקנים ופריטים של בתי הבד הקדומים- מתקני הריסוק והכבישה בלשון המודרנית- שנקוטים עד היום בפי כל וגם בהדרכות באתרים ובמתקנים המשוחזרים מבוססים על כינויים שמקורם בספרות התנאית וחלקם העיקרי נלמד בימים האחרונים במשנה בפרק הרביעי של מסכת בבא בתרא. חלקם "תפסו" עד היום, כולל הכינוי הכללי של המכלול כ-'בית הבד' (על שם הקורה של מתקן הכבישה) אך גם כינויים אחרים משמשים את המדריכים ואת ההסברים לדרך התפעול של בית הבד הקדום. הפופולריים שבין הכינויים הוא הכינוי הרווח למתקן הריסוק שכולם מכירים בתור "הים והממל"- הים ככינוי לאגן הריסוק הגדול והממל ככינוי למרסק הניצב לו שאותו סובבו באמצעות יצול עץ וטחנו את ריסקו את הזיתים שהובאו מהמסיק (עוד לפני כן הם עברו כתישה ראשונית ובמקרים רבים אוחסנו ב-מעטן' או אפילו הועלו לגג לפני הריסוק). דא עקא, מזה שנים רבות, הפירוש המדויק של אותם מונחים המופיעים במשנה אינו ברור וגם אצל החוקרים המובהקים של בתי הבד, יש כאלו שאוחזים עד היום בכינוי הזה ואילו אחרים טוענים שהכינוי הפופולרי אינו משקף את המונח המקורי.

3. לפי המשנה (בבא בתרא ד ה), כאשר אם מוכר בית בד בלי לפרט, המכירה כוללת רק את המרכיבים הקבועים המחוברים לקרקע ולא את המרכיבים הניידים. המשנה מפרטת מהם אותם מרכיבים קבועים:

"הַמּוֹכֵר אֶת בֵּית הַבַּד, מָכַר אֶת הַיָּם, וְאֶת הַמָמֵל (בכת"י: ממלל) וְאֶת הַבְּתוּלוֹת, אֲבָל לֹא מָכַר אֶת הַכִּידוֹן (בדפוס: עכירין), וְלֹא אֶת הַגַּלְגַּל, וְלֹא אֶת הַקּוֹרָה. בִּזְמַן שֶׁאָמַר לוֹ "הוּא וְכָל מַה שֶּׁבְּתוֹכוֹ", הֲרֵי כֻלָּם מְכוּרִין. רְבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר: הַמּוֹכֵר אֶת בֵּית הַבַּד, מָכַר אֶת הַקּוֹרָה".

הים, הממל והבתולות הם המרכיבים הקבועים שנכללים במכירת בית הבד כל עוד לא מפרטים ואילו המרכיבים שאינם קבועים ולא נכללים במכירה הם: כידון או עכירים, גלגל והקורה שלגביה רבי אליעזר סבור שהמוכר את בית הבד מוכר בוודאי את הקורה שכן "הבד" היא הקורה עצמה. פרשנות המונחים עצמה נזקקה לביאור כבר בתלמוד הבבלי על אתר (סז ע"ב) שכנראה מתייחסת לריאליה בימי האמוראים ובעיקר בבבל: 'יָם'- טְלָפְחָא 'מֶמֶל'- אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר מֶמֶל מַפְרַכְתָּא 'בְּתוּלוֹת' אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן כְּלוֹנְסוֹת שֶׁל אֶרֶז שֶׁמַּעֲמִידִין בָּהֶן אֶת הַקּוֹרָה 'עֲבִירִים'- כִּבְשֵׁי 'גַּלְגַּל'- חוּמַרְתָּא 'קוֹרָה'- קוֹרָה. אלא שהביאור הזה רק 'סיבך' את הפירוש שכן מעתה, הפרשנים נזקקו להסביר את המינוחים הנוספים שמובאים בתלמוד הבבלי ובאמצעותם את המינוחים התנאיים. כאן כבר ניתן למצוא כמה וכמה הסברים חלוקים- הרשב"ם על אתר הציג כמה מהם והוא מתלבט מה יותר נכון; הרמב"ם בביאור המשנה הציג את ההסבר שלו שבדיעבד השפיע על הכינוי המוכר עד היום של הים והממל ("ים" האבן שטוחנין בתוכו הזיתים ו-"ממל" הוא האבן שטוחנין בו הזיתים למעלה) אלא שפרשנים קדומים אחרים (למשל, בעל הערוך על בסיס פירוש של הגאונים) הציעו הסברים אחרים שמהם לא ברור אם ים וממל הם כינוי למתקן הפריכה/ריסוק או למתקן הכבישה/סחיטה.

4. עיקר הבעיה נגעה ל-"ממל" שכן הוא נזכר גם במקורות תנאיים אחרים באופן עצמאי. למשל במשנת מעשרות א ו לגבי מועד החיוב של השמן במעשרות נאמר: השמן-משירד לעוקה. אף על פי פי שירד נוטל מן העקל ומן הממל ומבין הפצים" או בתוספתא תרומות ג יג: "מאימתי תורמין את הזתים? משיטענו. ור' שמעון או'. משייטחנו. ר' יוסה בי ר' יהודה או'. מביא זתים בקופה ונותן לתוך הממל ומהלך בהן שתי וערב. אמרו לו. אינו דומה ענבים לזתים. ענבים ריכות ונותקות את יינן. זתים קשין ואין נותקין את שמנן". על פניו, במקורות הללו, הממל נקשר דווקא לסחיטת/כיבוש הזיתים ביחד עם המרכיבים האחרים (עוקה, עקל ופצים/פסים) ולא לשלב הריסוק/פריכה וגם אם ניתן לומר בדוחק שמדובר כבר על השלב הזה, הרי שנזכר דווקא ה-"ממל" (הכינוי הרווח לאבן האנכית המרסקת) ולא ל-"ים" (אגן הריסוק) שאליו מביאים את הזיתים שהיו בסל (קופה). אם רוצים, ניתן עדיין להסביר את המקורות הללו עם הכינוי הרווח (וכבר פרשנים מסורתיים עשו זאת) אבל זה קצת דחוק.

זאת ועוד, בתוספתא המקבילה למשנתנו (ג ב) לא נזכרו בכלל (!) הים והממל אלא פריטים אחרים או כינויים אחרים:

"המוכר את בית הבד מכר את היצרין ואת היקבים את המפרכות ואת הרחיים התחתונה, אבל לא מכר את הסקין ולא את המרצופין ולא את הריחים העליונה. ואם אמר לו הוא ומה שבתוכו אני מוכ' לך הרי כולן מכורין". הגרסאות כאן ובברייתא המקבילה בתלמודים קצת מסובכות ועוד יותר למה בדיוק הכוונה אולם ישנה הבחנה מעניינת בין "ריחיים התחתונה" שנכללת במכירה ובין "הריחיים העליונה" שאינה נכללת במכירה וכאן על פניו ברור יותר שמדובר בחלק ממתקן טחינה של הזיתים (לפי התוספתא תרומות הנ"ל, השלב הזה כונה 'משייטחנו') שהוא מה שאנחנו מכנים פריכה או ריסוק.

5. הכינויים השונים בתכלית בין המשנה ובין התוספתא, הביאור הקצר למונחים בתלמוד הבבלי והמקורות הסותרים במקצת לגבי תפקיד הממל בתוך בית הבד (ריסוק או כבישה), הם נקודות העוגן שבגינם עד היום, החוקרים שעסקו בביאור ובהלימת המקורות הללו לריאליה כפי שעולה מן הממצא הארכאולוגי, הכינויים בספרות הרומית של מתקני בתי הבד באימפריה הרומית ואופן התפעול עד העת החדשה. כל ראשי הדברים של הארכאולוגיה התלמודית עסקו בכך בהרחבה: משומאל קרויס בכרך השני של 'קדמוניות התלמוד' (בגרסה הגרמנית והעברית); גוסטב דלמן במחקרו היסודי על השוואה בין הטקסטים הקדומים והכפר הערבי המסורתי; יהושע ברנד שהקדיש לסוגיה הזו ולשאר הכינויים מחקר מפורט שבו הוא גם ביקש להכריע בין החוקרים השונים. במחקר הארכאולוגי העשיר כדאי לציין כמה שחזורים לאור הממצא הארכאולוגי שהציע זאב ייבין המנוח לאור חפירת בתי בד בטירת יהודה ובכורזין שבעקבותיהם הוא גם ביקש להתאים אותם למקורות התלמודיים. החוקר הבולט ביותר של תעשיית השמן והיין הקדום הוא רפאל (רפי) פרנקל שגם הוציא בעקבות כך חוברת קצרה ושימושית על בית הבד הקדום (מוזיאון הארץ, תשמ"ו) שבנספח הוא הקדיש לביאור המקורות לאור הממצא הארכאולוגי. בהמשך גם יצאה מונוגרפיה באנגלית וכן מחקר מחודש לאור בית בד שנחפר באלוני אבא ושם הוא חידד כמה מהצעותיו הוותיקות וגם התייחס בקצרה לכינויים נכונים ושגויים של המתקנים. בין לבין, שורה ארוכה של מחקרים אזוריים וספציפיים על בתי בד מהעת העתיקה באזורים שונים בארץ הוסיפו מידע אם כי בדרך כלל אין התייחסות מפורשת לכינויים העתיקים. לאחרונה, בספר בעברית של עוזי ליבנר על ואדי חמאם, הוקדש דיון קצר (עמ' 116-115) ל-"ריאליה תלמודית: בית הבד" ואף הוצע זיהויים למתקן ה-"מעטן" או ל-"תרוודות" שהיה להם תפקיד בתפעול בית הבד שהתגלה בסמוך למבנה בית הכנסת.

6. בקרב החוקרים הנ"ל (ואלו שקדמו להם) היה ויכוח בדיוק על הכינויים הללו. ברנד וסיעה אחרת של חוקרים (כמו ייבין למשל) סבורים עדיין שהים והממל המוזכרים במשנתנו הם שני המרכיבים של מתקן הריסוק/פריכה כפי שמכונים עד ימינו- אגן הריסוק/פריכה (ים) ואבן הריסוק/מרסק (ממל) ואילו הריחיים המוזכרים בתוספתא הם כינוי למתקן ריסוק אחר שדמה יותר לריחיים של תבואה. לעומתם, פרנקל, בעקבות קרויס וחוקרים אחרים טען ש"הים והממל" אינם מתקני הריסוק- שאותם הוא מזהה עם "הריחיים התחתונה" או "העליונה" בתוספתא- אלא כינוי למצע הכבישה המרכזי (ממל) ולבור האיגום הצידי (ים) שאליו זב הזמן מהעקלים תחת משקל הקורה (ספראי במשנת ארץ ישראל נותר ב-"צריך עיון" לגבי הממל). באיורים המשלימים ללימוד הדף היומי ניתן לראות ורסיות שונות, חלקם מהלכים לאור הכינויים הפופולריים (בעקבות הרמב"ם) ובאחרים יש הבחנה בין הים (שקשור לתהליך הסחיטה/כבישה) ובין הממל ( המפרכתא בבבלי כלומר לתהליך הריסוק), בהשפעת הביאור של הבבלי והפירושים מימי הגאונים לממל החידתי. אם הקריטריון במשנה הוא המתקן המחובר לקרקע או כזה שלא נייד, אז בדרך כלל לפי הממצא הארכאולוגי ניתן להציע במנותק מההסברים בתלמודים ואצל הפרשנים השונים שאגן הריסוק הגדול הוא "הים", מצע הכבישה המרכזי (שעל גביו הונחו העקלים וממנו ניגר השמן לבור האיגום) הוא "הממל" ושני עמודי האבן המסיביים משני צדדי מצע הכבישה הם "הבתולות" ואילו כל שאר המרכיבים היו ניידים (או יותר נכון- לא קבועים בקרקע. לנייד אותם היה אתגר בפני עצמו...) ולפיכך לא נכללו במכירה של 'בית הבד' אלא אם כן נאמר במפורש שהוא כולל גם את המרכיבים האחרים של בית הבד אבל אני לא בר סמכא בנושא הזה.

7. עדיין, הן במשנה ובוודאי בתוספתא מצויים כינויים שונים אחרים שעל חלקם יש הסכמה רחבה לגבי זיהוים ואילו לגבי האחרים קצת פחות. ייתכן כפי שהציעו כמה חוקרים שהכינויים השונים במשנה ובתוספתא משקפים טכנולוגיות כבישה ו/או ריסוק שונות שהיו באזורים שונים (יהודה לעומת גליל או גליל מזרחי לעומת גליל מערבי וכדומה) ובתקופות שונות. מעבר לכך, זאת דוגמא אולי קולעת לתופעה שחוזרת על עצמה גם במקרים לא מעטים אחרים- יש הרבה יותר כינויים או שמות לכלים או מתקנים בספרות התלמודית מאשר לכינויים המודרניים של אותם מתקנים, כלים או חפצים שמתגלים בממצא הארכאולוגי כיום (זה נכון גם להיום, תפתחו כל קטלוג מוצרים ותראו כמה שמות קיימים למוצר זהה....). כמו תמיד, מי שלא חי באותה התקופה ולא מכיר את הז'רגון והכינויים המקומיים, יסתבך בזיהוי השמות המתחלפים הרבים עם סדרת המתקנים היחסית מוכרים גם אם היו מנגנונים שונים של מכבשים.

בקיצור- אלו שימשיכו לכנות את הים והממל עם מתקני הריסוק המוכרים של בתי הבד "רשאים" להמשיך לעשות זאת גם אם ספק אם כך כינו אותם קדמונינו או שהכינויים הנ"ל התייחסו למרכיבים אחרים בבית הבד שכן מלכתחילה עולם השמות והכינויים שלהם היה עשיר ומגוון יותר מאשר אנחנו מסוגלים לשחזר.