מהותו של תהליך ההחמצה של הבצק הוא סוגיה מורכבת אך קדמונינו הניחו כמובן מאליו שמדובר בתהליך שאפשר להבחין בו בעין וממילא ההגבלות וההלכות הקשורות לחשש החמצה היו אמורים להיות מוחשים ולא כאלו שצריכים להעניק להם הגדרות "הלכתיות" של זמן חימוץ. אך היו מקרים שאי אפשר היה להבחין בסממנים החיצוניים של ההחמצה ובמקרים כאלו, כן היה צורך להגדיר קריטריון הלכתי של זמן מקסימלי שממנו ואילך הבצק ייחשב לחמץ גם אם חיצונית הוא לא נראה כך. זה המקרה של מה שמכונה במשנת פסחים ג ב "בצק החרש- אם יש כיוצא שבו שהחמיץ הרי זה אסור". באשר להסבר המדויק של אותו "בצק החרש" ניתנו פרשנויות רבות (חרש=חרס; חרש= עיסה שאינה משמיעה קול כשדופקים עליה) אך לצורך העניין שלנו אפשר להסתפק בקביעה שזהו בצק שלא גילה סימני החמצה חיצוניים (תפיחה, סידוק וכיוצא בזאת). לפיכך, המשנה קובעת שצריך להשוות את זה לבצק אחר שכן עבר תהליך החמצה ואז גם בצק החרש אסור על אף שאצלו לא ניכרה ההחמצה.
אך אם אין בצק אחר זהה להשוואה, כמה זמן אמור לקחת לבצק רגיל להחמיץ (לפחות מבחינה הלכתית)? על כך התלמודים מציעים שני זמנים:
1. הירושלמי (פסחים ג א ל ע"א): " לא היה שם אחר כיוצא בו שהחמיץ, עד איכן? רבי יעקב בר אחא ר' עולא דקיסרין בשם רבי חנינה: עד כדי הילוך ארבעת מיל". אם כן, בשמו של רבי חנינה (הוא רבי חנינה בר חמא, אמורא מהדור הראשון בצפורי) נאמר שזה זמן הליכה של ארבעה מיל. מיל זה קצת פחות מ-1.5 קילומטר, מדובר אפוא בקצת פחות משש קילומטר ובקירוב זמן הליכה של שעה וקצת.
2. לעומת זאת בבבלי (פסחים מו ע"א) נאמר: " אם אין שם כיוצא בו מהו? א"ר אבהו אמר ר' שמעון בן לקיש: כדי שילך אדם ממגדל נוניא לטבריא מיל ונימא מיל?! הא קמ"ל דשיעורא דמיל כממגדל נוניא ועד טבריא". רבי אבהו בשמו של רבי שמעון לקיש (ריש לקיש) מציע מדד אחר לזמן- הליכה מ-"מגדל נוניא" לטבריא ומציין שזה מיל. על כך שואל התלמוד את השאלה המתבקשת- תגידו "מיל" וזהו? ועל כך התשובה היא ששיעור של מיל הוא המרחק בין מגדל נוניא לטבריה. מרחק הליכת מיל נקבע כידוע ל-18 דקות וזה הזמן שלוקח לבצק להחמיץ, זמן שנקבע להלכה עד ימינו. מייד אחרי כן מובא היגד נוסף בשמו של רבי שמעון בן לקיש: " א"ר אבהו אמר רבי שמעון בן לקיש לגבל ולתפלה ולנטילת ידים ארבעה מילין", כלומר שלעניין הפרשת חלה, הליכה לתפילה ולנטילת ידיים, המרחק הוא של ארבעה מילין.
אם כן, הירושלמי בשמו של רבי חנינה נקב בזמן של ארבעה מילין לעומת הבבלי שנקב במרחק של מיל כמרחק ממגדל נוניא לטבריה. "מגדל נוניא" (מגדל הדגים) מזוהה עם מגדל הקדומה המוכרת ביוונית בשם "טריכאי/ה" (ממליחי הדגים) כפי שהיא מוכרת אצל יוספוס. מה שמעניין הוא שהשם "מגדל נוניא" אינו מוכר בספרות חז"ל הארץ ישראלית המציינת בדרך כלל את "מגדלא/מגדלה" סתם או אתר בשם "מגדל צבעיא" שלגביו נחלקו הדעות אם גם הוא אותה "מגדל נוניא" או אתר אחר (עוזי ליבנר הציע אחרי חפירות ואדי חמאם שאולי היא מגדל צבעיא התלמודית וזאת בניגוד להשערה קודמת שלו שמגדל צבעיא היא בכלל באזור תל דובר). אלא שהשם "מגדל נוניא" כן מופיע בפיוטי כ"ד משמרות הכהונה וגם בכתובת של אותה רשימה שהתגלה בקיסריה, כך שלא מדובר בשם שגוי או מוטעה.
כבר ראשוני החוקרים שמו לב שהמרחק בין מגדל הקדומה ובין טבריה (הרומית) הוא לא מיל (כ-1.5 קילומטר) כפי שנאמר בתלמוד אלא בסביבות 6 קילומטר בערך, מה שמתאים יותר ל-"ארבעה מילין" אלא שבירושלמי לא נאמר בכלל שזמן הילוך ארבעה מילין קשור למרחק שבין מגדל ובין טבריה. היו שהציעו (אולברייט למשל) שמגדל נוניא התלמודית אינה מגדלא/טריכאי אלא באזור תל רקת (תל קוניטרה) ושממנה לטבריה יש אכן מרחק מיל.
אחרים טענו שיש כאן אולי שיבוש ושהכוונה היא בכלל למרחק שבין חמתה לטבריה. בבבלי מגילה ב ע"ב ישנו קטע זהה כמעט לגמרי: "דאמר רבי יהושע בן לוי: כרך וכל הסמוך לו וכל הנראה עמו נידון ככרך. עד כמה? - אמר רבי ירמיה ואיתימא רבי חייא בר אבא: כמחמתן לטבריא, מיל. ולימא מיל! - הא קא משמע לן: דשיעורא דמיל כמה הוי - כמחמתן לטבריא". במקרה הזה, המרחק אכן הוא בסביבות מיל וגם כאן ישנו דיון זהה לגמרי באשר לנחיצות של זמן הילוך/מרחק של שני מקומות כאשר יש כבר מרחק מוגדר (מיל) ואותו פתרון ניתן גם כאן. לפיכך, אפשר לטעון שהמרחק של מיל לא היה בין טבריה למגדל אלא בין טבריה לחמתה. אלא שזה כמעט בלתי אפשרי לטעון שהיה שיבוש בדברי רבי שמעון בן לקיש וש-"חמתה" הפכה ל-"מגדל נוניא".
האפשרות הסבירה ביותר היא אפוא אחרת- יש להניח שהציטוט של דברי רבי שמעון בן לקיש "כדי שילך אדם ממגדל נוניא לטבריא" הם מהימנים על אף שאין להם מקבילה ארץ-ישראלית (ריש לקיש שהה בין השאר במגדלה במסגרת העימותים שלו עם הנשיא) אך המרחק היה אכן של ארבעה מיל ואפשר שדבריו לא היו כלל אמורים לגבי חמץ אלא לגבי ההלכות האחרות (חלה ונטילת ידיים). במקבילה בירושלמי ניתן הזמן הזה במפורש אך בידי רבי חנינה (בר חמא)- ייתכן שרבי שמעון בן לקיש "תרגם" את השיעור הזמן של רבי חנינה מציפורי לשפת המקום של אנשי טבריה והסביר להם מהו מרחק הזמן שעליו דיבר רבי חנינה. כך או כך, זמן החימוץ נקבע כמו הזמנים האחרים של ארבעה מילין.
לעומת זאת, בבבל הגישה ההלכתית הבסיסית הייתה שזמן החימוץ היה הרבה יותר קצר מאשר זה שנקבע בארץ ישראל- לא יותר מ-18 דקות בלבד ("כדי הילוך מיל"). למעט דברי רבי שמעון בו לקיש, הסוגיה שלנו "הועברה" כמעט בשלמותה מסוגיית בבלי מגילה על חמתה וטבריה כאילו המרחקים בין חמתה הדרומית לטבריה ושל מגדל נוניא הצפונית לטבריה הם זהים. במספר כתבי יד (מינכן 6, קולומביה 295-294) מופיעים רק דברי רבי שמעון בן לקיש בלי הקטע הנוסף על "מיל", מה שמחזק את ההבחנה בין ציטוט דברי רבי שמעון בן לקיש המקוריים ובין הדיון אחרי כן. בהתאם לקביעה הבסיסית של זמן החימוץ הקצר, גם המרחק הגיאוגרפי בין מגדל לטבריה "שופץ" או "עודכן" בהתאם לזמן החימוץ- בסביבות 18 דקות לפי הבבלי במקום יותר משעה לפי הירושלמי. בקיצור, את הקטע במסגרת שביל סובב כנרת בין מגדל ובין טבריה אפשר לכנות גם "שביל החמץ" או "שביל ארבעת המילין"...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה