את הכתבה של ניר חסון בהארץ ביום שישי האחרון ראיתי בהתחלה רק באתר האינטרנט של העיתון ושם הכותרת נסובה סביב התעלומה של האוסף האקלקטי של הפסיפסים המרהיבים שהולכים ומתגלים בחפירות של בית הכנסת בחוקוק. כותרת המשנה ציינה שזה מעלה שאלות בנוגע לקהילה שאחראיות לאותם פסיפסים. התייחסות קצרה לכך ניתנה בפסקה המסיימת בגוף הכתבה כאשר החופרת ג'ודי מגנס ציינה שחשיבות חשיפת הפסיפסים הייחודיים היא בין השאר שהיא מגלה לנו על עולם האמונות של קהילות שאינם באים לידי ביטוי בספרות חז"ל ושללא הממצא הארכאולוגי לא היינו יודעים על תפיסת עולמם. עד כאן התיאור הוא של העובדות ושל סימני השאלה סביב הפסיפסים הללו. גם העובדה שחשיפת הממצאים הארכאולוגיים יכולה לספר לנו על עולמם העלום של בני התקופה שאינם מתועדים במקורות הספרותיים שמייצגים פלח או אליטה מסויימת, היא הנחת עבודה מוסכמת לגבי כל ממצא ארכאולוגי בכל תקופה שהיא.
אלא שבסוף השבוע, ראיתי שהן במהדורה המודפסת והן במהדורה האנגלית נוספה טרמינולוגיה מנחה הרבה יותר "אקטואלית"- בהפניה לכתבה בעמוד השער של הארץ נכתב כי "פסיפס מסתורי בגליל מרמז על קיומה של יהדות ליברלית שחז"ל התעלמו ממנה" (משפט דומה מופיע גם בכותרת המשנה של הכתבה בעמ' 23). במהדורה האנגלית זה כבר הפך לכותרת הראשית של הכתבה: "Teeming With Riddles, Israel's Most Beautiful Mosaic Reveals Ancient Liberal Judaism". שוב חוזר אותו ביטוי של "יהדות ליברלית קדומה" שונה מזה המתועד בספרות חז"ל ושבמקביל ליהדות של החכמים, הייתה יהדות ליברלית כמו זו שהקימה את בית הכנסת בחוקוק. בגוף הכתבה בעברית המונח הזה לא מופיע (במהדורה האנגלית כן) וגם הציטוטים של מגנס לא כללו את המונח הזה בהקשר של בית הכנסת בחוקוק. ההפניה בעמוד השער וכותרות המשנה הם לאו דווקא בחירתו של הכתב והם נועדו בין השאר גם למשוך את עיני הקורא- יהדות ליברלית כבר הייתה פעם, אפילו בתקופת חז"ל וגם אז היא נדחקה בידי אותו חוג עד שהיא התגלתה מחדש בחפירות הארכאולוגיות של בית הכנסת בחוקוק.
ובכן, הזיקה שבין בתי כנסת עתיקים והממצא הארכאולוגי שם ובין זהות דתית יהודית אקטואלית היא לא המצאה חדשה והיא מלווה את מחקר בתי הכנסת כמעט מראשיתו. בית הכנסת בחוקוק, על אף הגילויים המרהיבים והחריגים שלו, לא חידש בתחום הזה כמעט שום דבר. מאז גילוי הפסיפסים הראשונים עם גלגלי המזלות והציורים של דמויות (אגב, בדיוק לפני 100 שנה בנערן) השאלות על האוריינטציה הדתית של בתי הכנסת הללו והבאים בתוכם עלו והתחזקו לאור הגילויים הן בפסיפסי בתי הכנסת הבאים והן במערות הקבורה המפורסמות של בית שערים. אחד הפולמוסים המפורסמים ביותר היה בעקבות התיזה של ארווין גודינף בחיבור רב כרכים ( Jewish Symbols in the Greco-Roman Period) בשנות החמישים והשישים של המאה הקודמת על קיומו של זרם יהודי הלניסטי-מיסטי מנותק לגמרי מהנורמות של החכמים ובתי הכנסת עם הפסיפסים שייכים לאותו זרם "אנטי-חז"לי". לתיזה הזו קמו בזמנו עוררים רבים שהצביעו על החולשות של הטיעונים שלו והפולמוס סביב התיזה הזו היא אחת הסוגיות המוכרות ביותר בחקר האמנות היהודית הקדומה עד ימינו. גם אם התיזה הזו נדחתה בידי רוב החוקרים, עצם הקונספט שלפיו בתי הכנסת העתיקים כמו מרכיבים אחרים בתרבות החומרית (ממערות קבורה ועד תיאטראות, בתי מרחץ, כלים ופסיפסים עם סצנות אליליות) לא היו כפופים לגמרי או בכלל למרות החכמים ובני הקהילה (או יותר נכון: הקהילות השונות) היו אוטונומיים בכל מה שקשור להנהגת בית הכנסת, היא מוסכמה די רחבה כיום. יש ספרות מחקרית ענפה עם אסכולות שונות וקוטביות בכל מה שקשור ליחסים בין הקהילה ובין החכמים בתקופת המשנה והתלמוד ומה הייתה האוריינטציה הדתית של החברה היהודית העממית בה פעלו החכמים- סוגיית בתי הכנסת העתיקים והפסיפסים שלהם "מככבת" בכל הדיונים השונים בדיוק מהסיבה הנ"ל.
ברקע חלק מהויכוחים,כולל בסוגיית בתי הכנסת העתיקים, כבר מן המאה ה-19 עם הופעתה של "חכמת ישראל" (חקר מדעי היהדות המודרני), עמדו ולפעמים עדיין עומדים, גם שאלות או יותר נכון גישות בסיסיות הקשורות יותר לויכוח בין הזרמים השמרניים והליברלים ביהדות המודרנית ב-"איצטלה" של ויכוח סביב ההגמוניה או המרגינליות (שוליות) של חז"ל במרקם החברתי הקדום. מאחר שספרות חז"ל היא בית היוצר המרכזי של התורה שבעל פה ושל ההלכה היהודית עד ימינו, כל דיון הנוגע למימדים היסטוריים או ארכאולוגיים של אותה תקופה הוא טעון שכן מדובר בתקופה המכוננת ביותר באתוס היהודי-הלכתי. כל ספרות הראשונים והאחרונים, וכל תרבות לימוד התורה מבוססת על הספרות של המשנה והתלמוד. אם מתברר שבזמן אמת, החכמים היו קבוצה שולית או שהייתה להם סמכות ו/או השפעה מוגבלת על כלל החברה היהודית ושספרות חז"ל מייצגת פלח מצומצם וחסר השפעה, יש לכך גם השפעה אפשרית מרחיקת לכת גם על המסקנות באשר לתוקפה ולסמכות של היצירה שלהם כאשר זה נוגע לחברה היהודית מהעת העתיקה ועד ימינו. כמובן שניתן גם להגיע למסקנות אחרות או להבחין בין השאלה ההיסטורית ובין המורשת הרוחנית אבל במקרים רבים, יש טשטוש כמעט מכוון בין התחומים השונים ולא פעם, חוקרים מואשמים בידי אלו שחולקים עליהם (משני הצדדים) שהם "מגייסים" את האובייקט המחקרי לטובת אג'נדה תרבותית, לאומית או פוליטית, זה לא קורה רק בארכאולוגיה המקראית...
אחת הדוגמאות המעניינות הייתה בעקבות מאמר שפרסם לפני שנים רבות שמואל ספראי (יהודי אורתודוקסי שומר מצוות) על עזרת הנשים בבית הכנסת הקדום. במאמר שהוא פרסם ב-"תרביץ" (תשכ"ד, 1963) הוא שלל את ההצעה של הארכאולוגים לראות ביציע או בקומה השנייה של בתי הכנסת כ-"עזרת נשים" שכן על פי המקורות הספרותיים, לא היה דבר כזה (עזרת נשים והיציע בשמחת בית השואבה במקדש היו היוצאים מן הכלל שהעידו על הכלל) ומצד שני, ברור מן המקורות הספרותיים שנשים הגיעו לבית הכנסת להתפלל או לשמוע דרשות בצורה קבועה. הוא לא קבע מה היה אופן סידור המושבים המגדרי שכן המקורות הקדומים אינם מתייחסים לכך. המאמר היה חלק מדיון מחקרי שגרתי על רקע דיונים אחרים בנוגע לתפקוד של הקומה השנייה או היציע של בתי הכנסת הקדומים והוא בתור היסטוריון ביקש להצביע על פרשנות לקויה של חלק מהארכאולוגים שעסקו בחקר בתי הכנסת העתיקים. אלא שבדיוק באותם שנים, התנהל בארה"ב ויכוח בקרב היהדות הליברלית (בעיקר הקונסרבטיבית) בנוגע לביטול עזרת הנשים וישיבה מעורבת בתוך בתי הכנסת שלהם. המצדדים בביטול עזרת הנשים, עטו על המאמר הזה כמוצאי שלל רב ועד היום הוא מהווה את אחת האסמכתאות לקיום מניינים מעורבים נטולי מחיצה או הפרדה כלשהי- אם בתקופת חז"ל בתי הכנסת הקדומים היו נטולי מחיצה או עזרת נשים, אז למעשה לא רק שאין כאן סטייה מהנורמה אלא זאת הנורמה המקורית. לחילופין, חוגים דתיים אורתודוקסיים ביקרו את ספראי (כאמור, שומר מצוות) על ה-"נשק" שהוא סיפק בידי הזרמים הליברליים ובכל מקרה נטען שגם אם לא הייתה עזרת נשים "ייעודית", הפרדה מגדרית כלשהי כן הייתה בתוך אולם בית הכנסת גם אם טיבה ואופיה אינו ידוע או מוכח. הפרטים כאן פחות חשובים לענייננו כמו עצם הזיקה שנוצרה בין חקר בתי הכנסת העתיקים מתקופת חז"ל ובין הפולמוס סביב הזהות והאופי של בתי הכנסת ו/או הזרמים השונים של היהדות המודרנית: חז"ל מוצגים בתור נציגי ה-"אורתודוקסים" ובתי הכנסת/החברה הכללית מצטיירים בתור נציגי זרם "ליברלי" שאינו מחוייב ואינו מציית להגמוניה ה-"אורתודוקסית" של החכמים.
החלוקה הזו היא כמובן פשטנית ורדודה ביותר. במחקר ההיסטורי-ארכאולוגי התמונה היא מורכבת הרבה יותר מאשר החלוקה הנ"ל- כאמור, יש אסכולות שונות וחלקן קוטביות בנוגע לפירוש הממצאים כולל בתי הכנסת, הן לגבי עולמם של החכמים והן לגבי האוריינטציה הדתית של החברה בכללותה והן לגבי התיאוריה לפיה חז"ל התעלמו והעלימו את הקבוצות האחרות בחברה היהודית (זה לגמרי לגמרי לא מדויק). אולם, מסתבר שעדיין, בעולם הדימויים הייצוגיים המושאלים מהעבר להווה ומההווה לעבר, שבו סוגיות אקטואליות והיסטוריות מעורבבות אחד בשני, בית הכנסת העתיק של חוקוק, מצטרף אף הוא לעולם הדימויים של אנלוגיות בעלות נופך אקטואלי והופך לבית כנסת "ליברלי" העומד כנגד ה-"אורתודוקסיה" של החכמים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה