אחד האתרים הנאים ביותר בדרום שפלת יהודה הוא חורבת בית לויה (או: בית ליי) בין אמציה לתל מרשה. האתר נמצא בלבו של שטח אש ולפיכך הוא פתוח לביקורים רק בסופי שבוע או במועדים אחרים- האתר שנמצא למרגלות דרך הפטרולים הישנה, פופולרי למטיילים בזכות הנופים הנשקפים ממנו, פריחת התורמוסים אך גם בזכות השרידים העתיקים ובמיוחד הכנסייה הביזנטית המרהיבה שנחשפה בחפירות בשנות השמונים. האתר נסקר כבר ב-1899 בידי רא"ס מקאליסטר ומאז שנות השישים נערכו בדיקות וחפירות שגילו בהדרגה את צפונות האתר- מחרותות על מערות קבורה מסוף תקופת הברזל עם השם "ירושלם", מערות ומחילות מסתור מימי המרידות והחפירות של יורם צפריר ויוסף פטריך בשנות השמונים שהתמקדו בכנסייה הביזנטית ובפסיפס המרהיב שהתגלה בצד מתקנים תעשייתיים קדומים ומערות קבורה.
האתר הפך בשנות השבעים והשמונים להיות בעל חשיבות דתית לכנסייה המורמונית על רקע הממצאים מהמערות באתר והצליל הדומה של שם האתר כ-"בית לחי" (Beit Lehi), על שמו ומקומו של הנביא לחי שלפי האמונה המורמונית, עזב את ארץ יהודה עוד לפני חורבן הבית הראשון והגיע בסופו של דבר אל הארץ המובטחת, היא כמובן אמריקה. על רקע ההתעניינות של מאמינים מורמונים בזיקה של האתר והמערות לנביא בשם לחי, קרן מיוחדת בשם Beit Lehi Foundation שמקורה ביוטה, הוקמה ומימנה את חידוש החפירות באתר שהתנהלו בין 2005 ל-2015 מטעם האוניברסיטה העברית בראשות אורן גוטפלד ויעקב קלמן. אחרי תום החפירות המחודשות בבית לויה, המחקר הארכאולוגי מטעם הקרן עבר למחקר רגיונאלי Beit Lehi Regional Project החל מ-2017 באתרים הסובבים את חורבת בית לויה ובמסגרתם נחשף גם המקדש/ארמון מהתקופה ההלניסטית הקדומה בחורבת עמודה ורשת דרכים אזוריות בין האתרים השונים בדרום-מזרח השפלה. סיכום קצר ומעניין של תולדות האתר לאור החפירות המחודשות התפרסם בשנה שעברה בקדמוניות (158, 2019, עמ' 111-99) לפני הפרסום המדעי המלא שאמור להתפרסם בקרוב ועלה לאחרונה למרשתת באתר Academia.
המאמר של גוטפלד וקלמן בקדמוניות 158: https://www.academia.edu/.../%D7%A6%D7%A4%D7%95%D7%A0%D7...
הדף של האתר של Beit Lehi Foundation על האתר הארכאולוגי: https://beitlehi.org/
הדיווח בתקשורת על התגלית של המבנה המונומנטלי בחורבת עמודה הסמוכה: https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-5049921,00.html
באתר התגלו ממצאים ועדויות ליישוב לסירוגין במקום החל מסוף תקופת הברזל ועד התקופה הממלוכית בטרם הוא ניטש במאה הי"ד לספירה. אחת התופעות הבולטות באתר הזה היא התחלופה הדתית-אתנית של יושבי האתר לאורך הדורות, בין אם זה היה מלווה בצעד אלים ובין אם לאו, לפעמים מעבר מיידי ולעיתים הייתה תקופת נטישה ממושכת. בכמה מקרים, ניתן להיווכח באופן ישיר להתאמות ולשינויים מכוונים במתקנים של סמלים או מרכיבים דתיים-אתניים קדומים לטובת המרכיב הדתי-אתני החדש תוך השחתת או פגיעה באלמנטים דתיים אתניים קדומים. זאת כמובן לא תופעה נדירה בארץ ישראל בכלל ובשפלת יהודה בפרט, אך המקרה של חורבת בית לויה הוא אחד הדוגמאות המוחשיות המובהקות ביותר.
האתר בשלהי תקופת הברזל היה חלק מהמרחב הכפרי של לכיש בתחום ממלכת יהודה. המאמר לא דן בתולדות האתר בתקופה הזו או בתקופה הפרסית ומתחיל מהתקופה ההלניסטית הקדומה. בחפירות החדשות, התגלו שרידי מגדל עוז מסיבי ובו ארבעה חדרים בגדלים זהים. המגדל תוארך לתקופה ההלניסטית הקדומה (מאות ג'-ב לפני הספירה) והחופרים מציעים שהוא היה מגדל תצפית בודד שכמותו היו גם בגבעות הסמוכות. לידו התגלו שרידי מחסן ובו שברי קנקנים מהתקופה ההלניסטית הקדומה מהמחצית הראשונה של המאה השנייה לפני הספירה. בשטח האתר התגלו מספר גדול של מתקני קולומבריה, אורוות, בתי בד, רובם הגדול מתחת לפני הקרקע. מבלי להיכנס לפרטים, לתקופה ההלניסטית הקדומה תוארך גם מכלול תת-קרקעי גדול ובו קולומבריום, בית בד וחלל חצוב גדול. קלומבריום גדול נוסף נחשף בשטח אחר ובסמוך אליו, שרידי אורווה תת-קרקעית. מכלול בית בד תת-קרקעי גדול שמור היטב נחשף בשטח חפירה אחר ובסמוך לו מחסן אגירה ובור חצוב. באותו בית בד נחשפה גומחה פולחנית שנהרסה במכוון כנראה בזמן הכיבוש החשמונאי.
הטענה המעניינת של החופרים קשורה לתאריך ההרס או פגיעה של האתר מהתקופה ההלניסטית הקדומה, כאשר האתר היה חלק מאידומיאה ובו ישבו קרוב לוודאי האדומים כמו במרשה ובאדורה. בניגוד למסקנה מחפירות ארכאולוגיות אחרות של התפשטות השלטון החשמונאי באדומיאה כמו מרשה, כאן הם סבורים שהאתר נפגע או ניטש הרבה לפני ימי יוחנן הורקנוס (112-111 לפני הספירה) אלא כבר בשנות השישים של המאה השנייה לפני הספירה, אולי כחלק מהמסע הצבאי של יהודה המקבי המתואר בפרק החמישי של ספר מקבים א' או כחלק משינויים או התפתחויות פוליטיות אחרות אך לא לכיבוש החשמונאי של ימי יוחנן הורקנוס. כיצד הטענה הזו מתיישבת עם הממצא הארכאולוגי במרשה ובאתרים אחרים באזור דרום השפלה ואידומיאה? זאת סוגיה מעניינת שלאחרונה גוטפלד עסק בה לאור התגליות בחורבת בית לויה.
לדעתם, היישוב במקום התחדש רק במחצית השנייה של המאה הראשונה לפני הספירה (ימי הורדוס) כאשר התיישבו באתר יהודים. גם הם כמו קודמיהם, עשו שימוש נרחב במכלולים תת-קרקעיים לאור המסלע המתאים של אבן הגיר הרך וקרום הנארי. הנוכחות היהודית באתר באה לידי ביטוי בהתקנת מקוואות טהרה באתר שטח בית הבד (שנעשו בו התאמות כולל הרס הגומחה הפולחנית) וליד מגדל העוז ההלניסטי. שלוש חרותות של מנורה התגלו על מזוזת הכניסה המערבית של בית הבד ועל מרכז המשקוף שעל הכניסה. מחילות מסתור שתועדו בעבר באתר בידי יגאל טפר ויובל שחר, נבדקו במסגרת החפירה והחופרים הגיעו למסקנה על סמך הממצא הקרמי והנומיסמטי שהאתר ניטש או נחרב כבר במהלך המרד הגדול ושאת מערכות המסתור יש לתארך למרד הגדול ולא למרד בר כוכבא כפי שמקובל היה לטעון בדרך כלל. הגילוי של מחילת מסתור בסמוך למגדל העוז הביא אותם לשער שאולי כאן התרחשה האפיזודה המתוארת בספר השלישי של מלחמת היהודים ברומאים (ג, 28-22), כאשר אחרי נסיון הפשיטה הכושל על אשקלון, יחידת המורדים בראשות ניגר נמלטה לאזור אידומיאה והם הגיעו למגדל מבוצר בכפר בשם "בל/בית צדק", שאותו הרומאים העלו באש אך אותו מפקד בשם ניגר, הצליח להימלט לנקבה/מחילה מתחת למגדל ולהינצל מהאש אחרי שגם היהודים חשבו שהוא נספה. החופרים סבורים שחורבת בית לויה היא בית צדק המתוארת כאן ושייתכן שהאירוע המדובר התרחש במגדל ובמחילה שמתחתיו. כאמור, לדעתם, וגם זה בניגוד לדעות אחרות (כולל שלהם בפרסום משנת 2010), האתר הפסיק להתקיים כיישוב יהודי בתום המרד הגדול ולא התקיים בין שתי המרידות וגם לא נפגע כתוצאה ממרד בר כוכבא.
מהחפירות עולה כי האתר לא נושב בתקופה הרומית המאוחרת ועברו יותר משלוש מאות שנה עד שהאתר יושב מחדש בתקופה הביזנטית, בסוף המאה הרביעית ו/או מעט אחרי כן. באותה תקופה, נבנתה קפלה קטנה ובהמשך, במאה החמישית או השישית כנסיית בזיליקה מרהיבה. את עיקר הכנסייה חפרו כבר צפריר ופטריך בשנות השמונים ואילו בחפירות החדשות, נחפר אזור האטריום ובו התגלו מכלול חדרים, מתקני מים וכתובות נוספות שאולי רמזו לכך שבמקום התקיים מנזר כפרי. להצעתם, אם אכן זו בית צדק היהודית מהמאה הראשונה, אז למרות שהיישוב היה נטוש במשך מאות שנים, אפשר ושם זה עדיין השתמר עד שלהי התקופה הרומית ובו נולד אב הכנסייה המפורסם אפיפאניוס שלפי הביוגרפיה שלו נולד ב-"ביסאדוקו" (בית צדק?) באזור אלוותרופוליס (בית גוברין), אם כי זה לא כל כך מתאים מבחינה כרונולוגית לטענה שהאתר יושב מחדש רק בסוף המאה הרביעית. בנקודה אחרת ביישוב, נחשפה קפלה תת-קרקעית מהתקופה הביזנטית (מאות ה-ח' לספירה) כולל כתובת גדולה ביוונית "ישו כאן" וחרותה של סירה ובתוכה אדם מחזיק בתורן. הכנסייה הגדולה יצאה משימוש במאה הח' או בראשית המאה הט' לספירה ועל גביה התגלו למעלה מחמישים (!) קברים המתוארכים לתקופה העבאסית וייתכן שהשימוש ברצפת הכנסייה כבסיס להתקנת הקברים הייתה מכוונת. מהתקופה העבאסית, התגלה גם מסגד קטן ששימש גם בתקופה הממלוכית, ממנו התגלו שרידים רבים על פני השטח בלב היישוב הקדום כולל סמטאות, רחובות וחצרות.
וכך, אתר יהודאי הפך לאתר אדומי שהפך לאתר יהודי שהפך לאתר נוצרי שהפך לאתר מוסלמי שהפך אחרי כמה מאות שנים (כרגיל...) להיות חלק משטח אימון של צבא ישראלי ואתר "מקודש" לכנסייה המורמונית שאף מימנה את החפירות של האוניברסיטה *העברית* ומי יודע מה צופן לו העתיד בעוד כמה מאות שנים...
