"כגון אילין [דקיסרין] דקברין בבית שריי" (ירושלמי מועד קטן ג ה, פב ע"ג): הרמז הדק לעיר הקברים החריגה בבית שערים בספרות התלמודית וביאורו לאור התגליות

 

פורסם ב-5/2/2022

בימים האחרונים, הדף היומי במסכת מועד קטן עוסק במקבץ מרוכז של סוגיות של הלכות אבלות (שכן "משנכנס אדר מרבין בשמחה"...) ומנהגי קבורה ואבלות שחלקם מהווים מקור למנהגי אבלות וקבורה שנהוגים עד היום בקבורה היהודית. לא מדובר על סוגיות "משמחות" אולם הם היו משמעותיות לבני התקופה. הדף היומי הוא של התלמוד הבבלי ובהתאם לכך, גם חלק ניכר מהדיונים והעדויות, על אף שהן מתייחסות למקורות תנאיים או למסורות ארץ ישראליות, משקפים בעיקר את המנהג הבבלי. השוואה לדיונים בתלמוד הארץ ישראלי, הירושלמי, עשויה לתרום להכרת הפרקטיקות השונות עד כמה שזה ניתן אם כי אופי הדיון הוא במקרים רבים תיאורטי עקרוני.

אבל דוגמא אחת הפכה להיות מהערה "צדדית" בשורה קצרה מאד בירושלמי לעדות הספרותית הכמעט יחידה לאחת התגליות הארכאולוגיות המרהיבות ביותר בארץ ישראל- הנקרופוליס הנרחב והחריג במורדות גבעת שיך-אבריק, היא בית שערים הקדומה. הרקע לכך הוא האפשרות לכך שספירת ימי האבלות שמתחילה באופן רגיל מייד אחרי הקבורה תהיה שונה מאדם לאדם. אפשרות אחת היא שהאבל מגיע לבית האבל באיחור של כמה ימים ואז השאלה היא ממתי הוא מתחיל לספור את ימי האבל וזה תלוי גם אם הוא "גדול המשפחה" ("גדול הבית" בלשון הבבלי) או לא. אגב כך, הובאה השאלה הבאה:

"הרי שמוליכין אותו ממקום למקום כגון אילין דקברין בבית שריי- אית תניי תני אילו שכאן מונין משיצא המת ואילו ששם מונין משייסתם הגולל; אית תניי תני אילו ואילו משיסתם הגולל; רבי סימון בשם ר' יהושע בן לוי הכל הולך אחר גדול המשפחה; רבי יעקב בר אחא בשם ר' אסי לחומרין מהו חומרין אם היה גדול המשפחה כאן אילו שכאן מונין משיצא המת ואילו ששם מונין משיסתם הגולל אם היה גדול המשפחה שם אילו ואילו מונין משיסתם הגולל". (ירושלמי מועד קטן, ג ה, פב ע"ג)

השאלה שעמדה היא מה קורה אם לא מדובר בקבורה רגילה סמוכה למקומו של הנפטר ומשפחתו אלא שהקבורה עצמה נערכת במקום מרוחק ואת המת "מוליכים" ממקומו לאותו מקום מרוחק. במצב הזה, חלק נשארו בבית או במקום המוצא ואילו חלק אחר הלך לאתר הקבורה הסופי ואז השאלה היא ממתי מתחילים בספירת ימי האבלות אלו שנמצאים "כאן" ו-"שם".

מה שמעניין אותו כאן היא הדוגמא המעשית שהובאה שם "כגון אילין דקברין בבית שריי" (=כגון אלו שקבורים בבית שריי). בית שריי היא בית שערים שמוזכרת בשמה הארמי גם בסיפור הקבורה המפורסם של רבי יהודה הנשיא בירושלמי כלאיים/כתובות. מההקשר ההלכתי, ברור שאלו שנקברו ב-"בית שריי" לא היו בני המקום שכן השאלה נשאלה לגבי המקרה שמוליכים את המת "ממקום למקום". מה שמעניין הוא שעוד לפני גילוי מערכות הקבורה בבית שערים, היו חוקרים שהפנו את תשומת הלב לכך שאצל כמה ראשונים המצטטים את הירושלמי הנ"ל נוספה מילה שאינה מצויה בכתבי היד של הירושלמי שהגיעו אלינו- אילין *דקיסרין* דקברין בבית שריי" (רטנר, אהבת ציון וירושלים, עמ' 114) שייתכן והושמטה מחמת הדומות (דקסרין-דקברין). אם אכן גרסה זו היא מהימנה, הרי שהדוגמא כאן הייתה במקרה של מתי קיסריה שנקברו בבית שערים. לפי ההמשך, היו כמה תשובות- אלו שמכאן (כלומר קרובי המשפחה במקום המת, או במקרה של הדוגמא- קיסריה) התחילו את האבלות "משיצא המת" כלומר מאז שהגופה יצאה מבית המת בקיסריה ואילו הקרובים שליוו את המת עד לקבורתו הסופית (אלו ששם, או בדוגמא, אלו שהלכו לבית שערים) התחילו את ספירת האבל עם נעילת מערת הקבורה, משייסתם הגולל, הדלת או אבן הגולל שחתמה את מערת הקבורה. היו גם דעות אחרות שסברו שבכל מקרה, את ספירת האבלות צריך להמתין עד סתימת הגולל בקבורה הסופית ודעה נוספת תלתה את השאלה במיקומו של גדול המשפחה- האם הוא נשאר במקום המת (לשם הדוגמא, קיסריה) או הלך למעמד הקבורה (לשם הדוגמא, בית שערים) וכל השאר נכרכו אחריו.

עוד בזמנו, שאול ליברמן (לתיקוני הירושלמי, תרביץ תרצ"א) שיער שהסיבה שאלו של קיסריה נקברו בבית שערים הוא מסיבות של טומאת ארץ העמים: "והטעם הוא לדעתי שיהודי קיסרין חששו לקבורת חו"ל והוליכו אותם לא"י וודאית" (שם, עמ' 108). אולם, גם הוא לא ידע באותה העת מה טיבה של הקבורה בבית שריי-בית שערים. רק ב-1936 התחילו להתגלות בהדרגה מערכות הקבורה הרבות במדרון הדרומי, המערבי והצפוני של גבעת שיך-אבריק למרגלות ביתו של אלכסנדר זייד. התופעה מעוררת ההשתאות של עשרות מערכות קבורה ומספר אולמות קבורה גדולים במיוחד הביאה לתחילת החפירות המפורסמות בבית שערים בשנות השלושים והחמישים (לפני חידוש החפירות ב-2014) שבגינם בית שערים הפכה לגן לאומי מפורסם וגם לאתר מורשת עולמית מטעם אונסקו.

הנקרופוליס רחב ההיקף והכתובות שנחשפו במערכות הקבורה חשפו בית קברות שחרג הרבה מעבר לנקרופוליס מקומי של עיירה, חשובה ככל שתהיה. לא רק תושבי העיירה נקברו שם ולא רק רבי יהודה הנשיא וביתו או מקורביו (במערכה 14?) אלא הכתובות חשפו נקברים שהובאו לשם גם מאזורים נוספים, הן מהגליל והן ממישור החוף הצפוני והפניקי, מסוריה ותדמור ועד חמייר בחצי האי ערב. ישנן עדויות אפיגרפיות לכך שחלק מבני המקום התמקצעו בתחום הקבורה (מעין "חברה קדישא") וניתוח מערכות הקבורה, אופיין ומיקומם, מוביל למסקנה שמדובר היה במפעל מאורגן, מתוכנן ומושקע שהחזיק מעמד במשך זמן רב, בין אם תחת פיקוח נשיאותי ובין כיוזמה "פרטית" של בני העיירה. למעשה, לנוכח התגליות הארכאולוגיות, גם בלי התוספת של המילה "דקיסרין", ניתן היה להבין את הדיון שכן הנקרופוליס של בית שערים הפך לבית קברות אטרקטיבי שאליו הובאו נקברים יהודים מכל מיני מקומות והם המכונים "אילין דקברין בבית שריי". יחד עם זאת, אחד החופרים המרכזיים של האתר, בנימין מזר, הפנה (אילין דקברין בבית שריי, ארץ ישראל תשמ"ה, ספר נחמן אביגד, עמ' 293 ) ללוח שיש שהיה כתובת קבר, שהתגלה בסמוך לבית הכנסת ובו נחקקה ביוונית כתובת שתרגומה הוא "יעקב, איש קיסרי, ראש בית הכנסת מפמפיליה, שלום (המילה האחרונה בעברית)". לפני שנים אחדות, הציע יוסף פטריך (קתדרה 122) שניתן להבין חלק מהדיון על טומאת קברות בקיסריה על רקע הוספת בית קברות חדש בקיסריה שבו נקברו יהודים שיצר בעיה הלכתית של טומאת ארץ העמים באותו אזור ולפיכך על אף שיש עדויות של כתובות קבורה יהודיות מקיסריה, "העברת מתים לקבורה בבית שערים או במקומות אחרים שהם בגדר ארץ ישראל ודאי, הייתה אפוא מן הסתם מנהגם של המהדרין האמידים" (פטריך, שם, עמ' 26).

אין תמימות דעים לגבי האופן שבו הפך בית הקברות "המקומי" בבית שערים במאה הראשונה או השנייה לבית קברות "מרכזי" במאות השלישית-רביעית (ואולי גם מאוחר יותר) שאליו הגיעו נקברים יהודיים ממרחקים. חלק מהחוקרים (שמואל ספראי, ישעיהו גפני) תולים זאת בכך שרק החל בימי רבי, יש עדויות על העלאת מתים מהתפוצות לארץ ישראל ושזה חלק מהתעצמות תודעת ארץ ישראל בשלהי תקופת התנאים ואחרי כן. קבורתו הטקסית של רבי בבית שערים, היוותה את הזרז להפיכת המקום לבית קברות אטרקטיבי, מעין "בית עלמין מרכזי" ליהודי הארץ והתפוצות. מאוחר יותר, כפי שעולה מן המקורות הספרותיים, מסתבר שגם מקומות אחרים דוגמת טבריה היו גם הם יעד לקבורה מן התפוצות (בעיקר בבל) אבל בית שערים נותרה ככל הנראה הנקרופוליס המרכזי. דעה אחרת (ישראל לוין) ראתה בנקרופוליס של בית שערים חלק ממיזם מושקע של הנשיאות ושהנקברים שם, כולל ה-"רבנים" (בזמנו היה ויכוח אם "רבי" בכתובות בית שערים, הכוונה לחכמים או למכובדים) במערכות הקבורה הייחודיות שלהם, היו חלק מחוג המקורבים לנשיאות והיו שטענו (טסה ראג'אק) שלא מדובר כלל במיזם הקשור לחכמים או לנשיאות על רקע אידיאולוגי או דתי ושהוא בעיקרו נקרופוליס ששירת את האליטה היהודית האמידה באזור החוף והגליל. האם אכן מדובר היה בנקרופוליס "יוקרתי" לעשירים? התמונה כנראה היא יותר מורכבת שכן ניתוח שערך לפני שנים אחדות זאב וייס (בלינק למטה) על אופני הקבורה השונים בשונה מהפרסום הרשמי של החופרים, מעלה שבפני הנקברים השונים עמדו אפשרויות שונות שקשורות גם במשאבים כלכליים של הנקברים או בני משפחותיהם.

אם נשוב לקטע "הזעיר" בירושלמי מועד קטן, בין אם יש להוסיף בו "קיסרין" ובין אם לאו, הרי שהוא קיבל פנים חדשות לנוכח התגליות של בית הקברות הגדול בבית שערים. כאמור, אין הדים נוספים של ממש בספרות התלמודית לאותו נקרופוליס מעבר כמובן לקבורתו של רבי יהודה הנשיא- העדויות התלמודיות על הבאת נקברים מבבל בדרך כלל קשורות לטבריה, בין אם זה מאוחר יותר או שמדובר על תופעה ממוקדת שקשורה בזיקה של חכמי בבל למרכז התורני האמוראי בטבריה. אותה שורה קצרה בירושלמי מועד קטן מציינת עובדה שאותה הכירו החכמים: ב-"בית שריי" קבורים אנשים שזהו לא מקומם המקורי. התופעה הזו, בין אם הם תמכו בה ובין אם לאו, בין אם הנקברים היו קשורים לחוג החכמים ובין אם לאו, העלתה בפניהם סוגיה הלכתית שנדונה בקיצור נמרץ. את מה שנרמז כאן בקצרה, גילו מטיילים ובני משפחת זייד במורדות גבעת שייך-אבריק, והשאר היסטוריה.

לינקים (יש כמובן ספרות רחבה):

המאמר של בנימין מזר על "אילין דקברין בבית שריי" (ארץ ישראל, ספר נחמן אביגד תשמ"ה): https://www.jstor.org/stable/23621170

המאמר של זאב וייס על נוהגי קבורה בבית שערים ותאריכו של בית הקברות (ציון עה, תש"ע, 2010): https://www.jstor.org/stable/23568439

הספר של יגאל טפר ויותם טפר: בית שערים- היישוב והקבורה לצידו, תל אביב 2004 (זמין למנויים באתר כותר): https://kotar.cet.ac.il/KotarApp/Viewer.aspx...

מהגליל ההלניסטי-נכרי לגליל החשמונאי: תשובה חדשה לשאלה ישנה

 

פורסם ב-3/2/2022

לאחרונה יצא כרך עב כרס של כתב העת "תעודה" מטעם בית הספר למדעי היהדות והארכאולוגיה באוניברסיטת תל אביב לכבודו של בצלאל בר כוכבא: " כרך ל"ב - ל"ג: 'מלאכת מחשבת- מחקרים במדעי היהדות מוגשים לפרופסור בצלאל בר-כוכבא בהגיעו לגבורות". המאמרים בכרך הזה אמורים להיות פתוחים לקריאה בדף של כתב העת (למטה) אך בינתיים, חלקם ניתנים לקריאה באמצעות אתר Academia. הכרך רווי במאמרים מעניינים- בלי נדר, אני אפנה לכמה מאמרים וחידושים מעניינים שעולים מתוך המאמרים בכרך. בינתיים, אני אתחיל במאמר אחד ובימים הקרובים במאמר נוסף שבו ישנו דיון מחודש בשאלות ישנות ומוכרות היטב בתולדות הגליל העת העתיקה- כיצד הוא הפך למרכז יישוב יהודי חשוב בתקופה הרומית ומה התרחש בו בזמן מרד/מלחמת בר כוכבא/כוסבא.

https://humanities.tau.ac.il/jstudies/Teuda-vol-32

1. במאמר בשם "הרקע להשתלטות החשמונאית על הגליל" מציגים עוזי ליבנר ורועי צבר נתונים ארכאולוגיים חדשים שמקורם ב-"פרוייקט הגליל ההלניסטי" מטעם המכון לארכאולוגיה באוניברסיטה העברית ובמימון הקרן הלאומית למדע. הפרוייקט והמאמר הזה הוא בעצם השלמה של מאמר אחר שיצא לפני כעשור שנים (ציון עז, תשפ"ב) של עוזי ליבנר על "ראשית ההתיישבות היהודית בגליל בימי הבית השני: מקורות היסטוריים וממצא ארכאולוגי". מטרת הפרוייקט הייתה לגשר על פערי המידע שקיימים לגבי תולדות הגליל בין שלהי התקופה הישראלית והתקופה הפרסית ועד הפיכתו למרכז יישוב יהודי משגשג בשלהי התקופה החשמונאית ובתקופה הרומית. מטרת המחקר היא ללמוד את התרבות החומרית של האזור, את דפוסי ההתיישבות, ענפי הכלכלה ומעל לכל לנסות ולשפוך אור על זהותה האתנית והדתית של האוכלוסייה במהלך התקופה ההלניסטית הקדם-חשמונאית. הפרוייקט כלל שני מחקרי שדה מקבילים- סקר ארכאולוגי מרחבי לרוחב הגליל ממישור עכו ועד חופי הכנרת וכן חפירה של אתר קונקרטי- חורבת אל-עיכה (ליד קרני חיטין מעל בקעת ארבל). החפירה שהתנהלה בכמה עונות החל מ-2015, העלתה שמדובר באתר הלניסטי חד-שכבתי, אחוזה חקלאית מבוצרת או מרכז מנהלי לאיסוף תוצרת חקלאית. לפי ממצאי החפירה, עלה שהאתר נבנה בצורה מתוכננת בתחילת המאה השנייה לפני הספירה וננטש בפתאומיות בעקבות חורבן אלים במחצית המאה השנייה לפני הספירה, בסביבות 144-145 לפני הספירה. ניתוח התרבות החומרית העשירה (כלים ונרות מיובאים, אמפורות יין מהים האגאי, ממצאים זואולוגיים כמו עיזים, כבשים, חזירים ותרנגולים) שהתגלתה בחפירה העלתה שתושבי האתר היו נכרים עם זיקה לחוף הפניקי.

2. החורבן האלים של האתר שניתן לתארך בצורה די מדויקת (וגם של אתר סמוך ממערב, חורבת אל-עיתה), עולה בקנה אחד עם התיאור של מסע צבאי שערך יונתן החשמונאי כמצביאו של אנטיוכוס השישי נגד יריבו באותה העת, דמטריוס השני. לפי ספר מקבים א' (יא 74-62), יונתן ששהה באותה העת בדמשק יצא למסע שעבר באזור הכנרת (מי גנוסר) ומשם לקרב שנערך באזור עמק החולה (מישור חצור) שהסתיים בסופו של דבר בניצחון יונתן ואנשיו שרדפו את אויביהם עד קדש, הבסיס של אנשי דמטריוס השישי. ואכן, גם בחפירות שנערכו בתל קדש בדור האחרון, התברר כי האתר ששימש מרכז הלניסטי חשוב, ננטש בפתאומיות סביב שנת 144-145 לפני הספירה, ורוב החוקרים סבורים שזה התרחש בעטיו של אותו מסע של יונתן.

3. ליבנר וצבר סקרו עוד אתרים בגליל שהנתונים הארכאולוגיים העדכניים מלמדים כי הגליל ההלניסטי ספג פגיעה משמעותית באותן שנים- בית ירח (פילוטריה) בחוף הדרומי של הכנרת ננטש אף הוא באותן שנים; בכרם-א ראס ('קנה'?) בגליל התחתון אובחנה שכבת שריפה שתוארכה לשנים 164-140 לפני הספירה במבנה מידות גדול מהתקופה ההלניסטית הקדומה; בחפירות החדשות בתל שמרון ישנה עדות לשכבה הלניסטית שננטשה בפתאומיות ועל סמך המטבעות גם כאן מדובר על מחצית המאה השנייה לפני הספירה לערך; בחפירות שנערכו בקרית אתא העתיקה, אתר הלניסטי גדול מן המאות השלישית-שנייה לפני הספירה, הגיע לקיצו האלים לפי הממצא הקטן לאמצע המאה השנייה לפני הספירה. באתרים הנ"ל, אחרי פער של כמה עשרות שנים, היישוב התחדש במקומות הללו אולם לפי הממצא הארכאולוגי, עולה שמדובר בהתיישבות יהודית חדשה. בסמוך למישור עכו, התגלו עוד סימנים לפגיעה ביישובים הלניסטיים- בחורבת טירה-תמרה, חורבת קיניה, שניהם בסביבות תל כיסן, הגדול והבולט שבעמקי תל עכו שהיה משגשכ בתקופה ההלניסטית אולם ננטש אף הוא באמצע המאה השנייה ולפי האמפורות אפילו בתאריך דומה, 145 לפני הספירה. החופרים ציינו לעוד מספר אתרים בגליל שבהם זוהתה פגיעה אלימה או נטישה שניתן לייחס אותה לאותה תקופה-: באזור מצד עתרת, אש-שוהרה בגליל העליון (מדרום מערב לתל קדש) ואולי אף במערת מפלט בנחל נמר (10 ק"מ ממזרח לראש הנקרה).

4. את חלק מהאתרים שנפגעו בצורה אלימה ניתן כאמור לעיל לקשור לאותו מסע צבאי של יונתן החשמונאי במסגרת המאבקים הפנימיים במלכות הסלווקית המשוסעת. אמנם במקורות ההיסטוריים נזכרו רק אגן הכנרת, עמק החולה וקדש, אולם בהחלט סביר להניח שיישובים או אתרים הקשורים בשליטים השונים נפגעו אף הם באותו מסע צבאי. יש להדגיש שעל אף שמדובר ביונתן החשמונאי, המסע שלו היה במסגרת תפקידו כ-'סטרטגוס' של האזור מטעמו של אנטיוכוס השישי, ולא כחלק ממסע צבאי הקשור לשלטון יהודי כך שההרס הייתה חלק ממלחמות טועני הכתר הסלווקיים. מאידך, סביר להניח שמאחר ומדובר בתושבים נכרים-פגאניים, נלוותה לאותו מסע גם מוטיבציה לאומית (אולי על רקע כנקמה בפגיעה ביהודי הגליל המעטים בתחילת המרד החשמונאי בגליל?) גם אם בשלב הזה, האזור הזה היה רחוק מתחום יהודה החשמונאית גם אם זאת התרחבה בהדרגה. לעומת זאת, אתרים אחרים שנפגעו/נחרבו/ננטשו במחצית המאה השנייה לפני הספירה, במיוחד אלו שליד מישור עכו ובגליל המערבי, ספק אם זה בעטיו של אותו מסע צבאי. סביר יותר לשייך אותם להמשך המאבקים האלימים בין הטוענים לכתר שהתרחשו באזור מישור החוף הצפוני. במילים אחרות: ההתיישבות ההלניסטית בגליל שמלכתחילה לא הייתה נרחבת והתמקדה בנקודות טופוגרפיות בעלי יתרונות בטחוניים, בשולי העמקים, והתבססה על כמה אתרים מרכזיים במישור החוף ובגבול הגליל, חוותה משבר חריף עוד הרבה לפני "גל ההתיישבות היהודית" בעטיים של המלחמות הפנימיות בין הטוענים לכתר הסלווקי בשנות החמישים והארבעים של המאה השנייה לפני הספירה. במקרה או שלא במקרה, אחד המסעות הצבאיים שהותיר את חותמו היה של יונתן החשמונאי אך המסגרת ההיסטורית של שקיעת הגליל ההלניסטי הייתה המצב הבטחוני הירוד בעקבות חוסר היציבות הפוליטי.

5. במאמר הקודם (2012) שהוזכר לעיל, ליבנר הגיע למסקנה כי על סמך המחקר הארכאולוגי וההיסטורי ניתן ללמוד כי ההשתלטות החשמונאית על הגליל, ראשיתה כנראה בשנותיו האחרונות של יוחנן הורקנוס הראשון לקראת סוף המאה השנייה לפני הספירה. בהמשך לכך, ניתן לזהות שינוי דתי-אתני משמעותי דרמטי שהתחולל בתוך זמן קצר ושלדעתו (בעקבות התיזה של בצלאל בר כוכבא לפני שנים רבות) מקורה אינו בתושבים עתיקים ממוצא ישראלי (הקהילה היהודית הקטנה בגליל חולצה משם כבר בראשית ימי מרד המקבים) או בגיור יטורים כפי שהוצע בעבר אלא בהגירה מבחוץ, מאזור יהודה, במעורבות ואולי ביוזמה שלטונית מאורגנת שראשיתה אולי בהתיישבות בעלת אופי צבאי.

6. לפי המחקר החדש, "התחלופה" בין הגליל הנכרי-פגאני ובין הגליל היהודי לא הייתה בעיקרה אירוע מקביל אלא היא פרי תהליך מדורג שכלל שני שלבים נפרדים. הגליל ההלניסטי (למעט ערי החוף ו/או ערי הפוליס בשוליו כמו בית שאן/סקיתופוליס או קדש שנפגעה אך התאוששה במהרה כמעוז צורי-פניקי) נפגע בצורה עמוקה על רקע המלחמות הסלווקיות הפנימיות של אמצע המאה השנייה לפני הספירה, זמן לא מבוטל שהתחיל "מפעל ההתיישבות היהודי" בגליל בימי יוחנן הורקנוס. יש כמה דוגמאות ארכאולוגיות חריגות- יש מקומות שבהם הוצע על ידי דני שיאון על סמך המטבעות כי הייתה התיישבות יהודית אולי אפילו בתחילת ימי הורקנוס (אחרי או אולי עוד לפני נסיגת אנטיוכוס סידטס). יש מקומות שבהם, לפי הממצא הארכאולוגי, הנוכחות ההלניסטית-פגאנית נמשכה עוד במחצית השנייה של המאה השנייה לפני הספירה והשינוי הדתי-אתני היה מהיר (למשל, יודפת). אולם ליבנר וצבר מציעים כי "הנתונים החדשים שהובאו לעיל על חורבן ונטישה נרחבים באתרים בגליל באמצע המאה השנייה לפנה"ס, מספקים הסבר לקלות ולמהירות היחסית של ההשתלטות החשמונאית, שכן מסתבר שזו התבצעה באזור שזמן קצר קודם לכן ספג מכות אנושות וסבל מחולשה ודלדול ניכרים. תהיינה אפוא הסיבות לחורבנות דלעיל אשר תהיינה, אין ספק כי הן הקלו על התהליך שהתרחש בשנים הבאות, שבמסגרתו השתלטו החשמונאים על הגליל" (שם, עמ' 386) . המציאות הזו כנראה מסבירה מדוע יוחנן הורקנוס ואלכסנדר ינאי לא היו צריכים ממש "לכבוש" את מרחבי הגליל באופן צבאי (למעט אולי כמה חריגים) אלא "רק" להשתלט עליו וליישב אותו מחדש בידי מתיישבים או מהגרים מיהודה. ייתכן שראשיתו של התהליך היה כבר בראשית ימי יוחנן הורקנוס (ואולי אפילו מוקדם יותר בימי יונתן?) אבל הגל המשמעותי אירע בשלהי ימי יוחנן הורקנוס ומשתלב עם העדויות הספרותיות והארכאולוגיות על הרחבה משמעותית של תחום השלטון החשמונאי באדומיאה ובשומרון עד בית שאן. יש מקום להניח שעל רקע הפגיעה הקשה בסמאריה, בסקיתופוליס ובמקומות אחרים ש-"עטפו" את הגליל באזור עמק יזרעאל, הושבת מתיישבים באזור הגליל הפכה להיות מעשית והשתלבה בתכנית ההתפשטות החשמונאית.

7. אלכסנדר ינאי המשיך באותה מגמה של הרחבת תחום השלטון החשמונאי בצפון הארץ אולם בהצלחה חלקית שכן עכו הייתה יעד קשה מדיי. סביר להניח שהשלטון הסלבקי והתושבים הפגאניים בגבול הגליל לא ראו בעין יפה את היוזמה ההתיישבותית החשמונאית בגליל ובעיקר לא את התכניות רחוקות הטווח של המלכים החשמונאיים השאפתניים. אחרי סמאריה וסקיתופוליס, נראה היה אך טבעי שגם מישור עכו והעיר פטולמאיס תהיה המטרה הבאה. יש מקום להניח שזאת הסיבה שההתיישבות היהודית החדשה "נבלמה" על סף אזור מישור החוף הצפוני. לכן אזור הגבול בין השלטון הסלוקי-פגאני במישור עכו ובין תחום ההתיישבות היהודית החדשה בגליל התחתון המערבי היה מועד לפורענות. החפירות החדשות במצודת תפן, הראו שבניגוד להשערת החוקרים בעבר לפיה מדובר במצודה הלניסטית שמטרתה להגן על מישור עכו מפני החשמונאים, המצודה כנרעה הוקמה בידי ינאי בשלהי תקופת שלטונו ומלמדת אולי על כוונותיו לגבי עכו או לפחות על הגנת הגליל מפני שליטי עכו פטולמאיס.

כאמור, סוגיית תולדות הגליל והפיכתו מאזור "שולי" לאחד ממרכזי היישוב היהודי כבר בשלהי ימי בית שני ובוודאי אחרי המרידות, מעסיקה דורות על דורות של היסטוריונים וארכאולוגיים. כל אחד הציע את התיזה שלו לגבי מה שקרה שם במאות האחרונות לפני הספירה ומה זה אומר על אופי התושבים היהודיים שם כאשר התרחשו כמה מהמאורעות ההיסטוריים המוכרים יותר או כאשר צעיר נצרתי הסתובב שם וסחף אחריו קבוצת מעריצים. יש להניח שעדיין יש מקום לשחזורים נוספים של תולדות האזור ועוד יותר סביר להניח שבעוד עשר שנים אולי נקבל עוד תשובות חדשות או חדשות-ישנות לאותה שאלה ישנה.

לינקים:

המאמר החדש של עוזי ליבנר ורועי צבר מתוך הכרך לכבוד בצלאל בר כוכבא (תשפ"ב): https://www.academia.edu/.../%D7%94%D7%A8%D7%A7%D7%A2_%D7...

המאמר של עוזי ליבנר על ראשית היישוב היהודי בגליל בימי בית שני (ציון תשע"ז, תשע"ב): https://www.jstor.org/stable/23568483

אתר פרוייקט הגליל ההלניסטי: https://scholars.huji.ac.il/.../hellenistic-galilee-project

מאמר בהארץ מדצמבר 2019 על זכר השתלטות החשמונאים בגליל גם לאור פיוטים על רקע הממצא הארכאולוגיים (התצלומים הם משם: אלכס ויגמן תצלום אוויר/יעקב שמידוב תצלום אוויר): https://www.haaretz.co.il/litera.../study/.premium-1.8284062