1. לפני קצת יותר מעשרים שנה, נוסף 'ענף' חדש לחקר הארכאולוגי של ירושלים בשלהי ימי בית שני: חקר שרידי האשפה הקדומה או כפי שהיו כאלו שכינו אותה בהתחלה- "החירייה של ירושלים בימי בית שני". שפך העפר והפסולת העצום שכיסה את המדרון המזרחי של הר הבית ועיר דוד (או: המדרון המערבי של הקדרון) היה מוכר היטב כבר במאה ה-19 אבל עד לתחילת האלף הנוכחי, כמעט ולא התייחסו אליו או שהוא היה מטרד לתגליות המרגשות יותר מתחתיו או מעליו. מעבר לכך, ישנו אתגר של ממש לחפור סוג כזה של אתר שמלכתחילה אין בו שכבות מסודרות. לכל היותר, היו חוקרים שהניחו שמדובר בפינוי הריסות של ירושלים החרבה לקראת בנייתה ושיקומה של ירושלים בתקופה הרומית המאוחרת.
רוני רייך ואלי שוקרון היו הראשונים שהחליטו להתמקד בשפכים הללו כאובייקט מחקרי בפני עצמו והם הגיעו למסקנה שלא מדובר היה בפסולת מקרית אלא ב-"מזבלה העירונית" של ירושלים בשלהי ימי בית שני. בחפירות שנערכו ב-2005 בכמה שטחים (בעיקר שטח L, להלן 'המטמנה הצפונית'), הממצא הקרמי והנומיסמטי הצביע על כך שמדובר ב-"מזבלה" שפעלה בעיקר במאה הראשונה לספירה עד לפני פרוץ מרד החורבן. ניתוח מפורט של הממצא החומרי עם דגש על עצמות וממצא בוטני בידי חוקרים כמו גיא בר עוז, רם בוכניק ועמרי לרנאו, העניק צוהר גם לתזונה ולצריכת הבשר והדגים של תושבי העיר במאה האחרונה לפני שנחרבה- דו"ח מלא פורסם במסגרת הפרסום של חפירות עיר דוד בין השנים 1995 ל-2010 שיצא לאור ב-2021. זאת ועוד, בחינה של סוגי העצמות, סוגי הכלים וגם מה שלא נמצא שם (אבנים או מתכות וגם כלי יבוא), הביא את החוקרים הנ"ל להציע כי לא מדובר באשפה "רגילה" אלא בשאריות של פעילויות פולחניות שנערכו בעיקר בהר הבית ו/או במקדש ובמיוחד של עולי הרגל הרבים שהגיעו לעיר במועדים השונים ונטלו חלק בפעילות הפולחנית לגווניה ולפיכך הם כינו אותה "אשפה קדושה" (Holy Garbage).
2. אחרי כן, היו עוד כמה חפירות בנקודות שונות של מצבורי אשפה במורדות המערביות של הקדרון אך החפירה המשמעותית ביותר נערכה בנקודה דרומית יותר של עיר דוד (שטח D3) לא רחוק מבריכת השילוח הקדומה (להלן 'המטמנה הדרומית'). החפירה נוהלה בידי אוניברסיטת תל אביב בראשות יובל גדות במהלך 2013 ו-2014 על גבי מדרון שבו היו כמה טרסות חדשות שכיסו את השפך העתיק. מיזם החפירה הייעודי הזה כלל שיטות חפירה מורכבות לנוכח התנאים הטופוגרפיים המיוחדים ובמסגרתו פעלו גם שורה של חוקרים וחוקרות שהתמקדו במרכיבים שונים של אותו שפך עצום: כלי חרס, זכוכית, מטבעות, עצמות, זרעים, כלי אבן וכדומה. פירות המחקר המושקע דווחו בבמות שונות ולפני כשנה (2022) יצא דו"ח מדעי מפורט של אותה חפירה. גדות והצוות שלו הגיעו למסקנה דומה של רייך והחוקרים שליוו את החפירה שלו (ובניגוד להצעות אחרות שרווחו עד לשנים האחרונות), כי מדובר במיזם מושקע ומתוכנן של אנשי ירושלים במאה הראשונה לספירה אם כי גדות העדיף לכנות את המיזם הזה כ-"מטמנה עירונית" ולא סתם אשפה/מזבלה. המסקנה הזו נבעה לנוכח מאפיין ייחודי של המילוי/שפך שכלל רבדים משוכבים של פסולת שנשרפה ועל גבה נשפך עפר כדי להטמין את הפסולת וכך שכבה אחרי שכבה, מה שיצר את המראה החריג שהחופרים חשפו על גבי המדרון התלול. לא זו אף זו, בחינה מדוקדקת של הממצא החומרי העלה שהמטמינים בחרו בכוונה רק פסולת מתכלת ולא כזו שניתן לשחזר אותה. ניתוח מפורט של הממצא הבוטני והזואולוגי ביחד עם אוסף עצום של עצמות בלי חיים (פאונה) במחקר של לידר ספיר חן ואברה ספסיאריץ מטעם אותה משלחת, העניק אפשרות לקדם עוד יותר את האופן שבו ניתן לזהות את הרגלי התזונה של תושבי ירושלים היהודית, לפחות לאור המטמנה הזו. אלא שהשוואה לממצא העצמות של החפירה ב-'מטמנה הצפונית' הסמוכה להר הבית, גילתה כמה סממנים שונים (מוצא העצמות, הגיל ועוד) שלימדו, לדעת החוקרות הנ"ל שעסקו בכך, שבאזור הזה לפחות אין מדובר ב-"אשפה קדושה" הקשורה למקדש ולעולי הרגל אלא באשפה של פעילות ביתית (דומסטית), אשפה "רגילה" או "חילונית" שנשפכה בצורה מתוכננת ומאורגנת לערוץ הקדרון (אך לא רק שם, מקבילה צנועה יותר נחשפה גם בחפירות החומה הדרומית באזור הר ציון) ביוזמה עירונית.
3. אולם, גם אם מדובר באשפה "רגילה", כל החוקרים שעסקו בתופעה הזו התקשו למצוא מקבילה כלשהי ובוודאי לא בהיקף העצום הזה במרחב הקרוב או בכלל בעולם הרומי. היו כל מיני דרכים להתמודד עם מצבורי האשפה של הקדמונים בערים ובכרכים הגדולים אבל התופעה הזו בהיקף שכזה היא ייחודית ויוצאת מן הכלל. במקרה של ירושלים נותר רמז לפעולה שכזו כמובן בשם של אחד השערים- שער האשפות (לא המודרני כמובן) אם כי השם הזה מוזכר במסגרת חומת נחמיה וספק אם הוא קשור לתופעה הזו. כאמור, רייך ושותפיו תלו את ייחודה של המזבלה העירונית במאה הראשונה בפעילות הפולחנית האינטנסיבית של הר הבית ובוודאי בזמן העלייה לרגל שהגיעה לשיאה במאה האחרונה לקיומה של ירושלים. אולם, במקרה של 'המטמנה הדרומית', הרי מדובר באשפה "רגילה" של פעילות יומיומית של תושבי ירושלים ולא ב-"אשפה קדושה". גדות ושות' ביקשו לשער מה עומד מאחורי המיזם הייחודי שאין לו הד במקורות בני התקופה כולל אלו שגרו בה (למשל יוסף בן מתתיהו). ההשערה שלהם הייתה שהמניע לשינוע המסיבי של האשפה מחוץ לגבולות העיר והטמנתו המאורגנת נועד כדי להרחיק ממנה אשפה "רגילה" שיש בה אלמנטים 'מאיימים' של טומאה בעידן שבו ההקפדה על הטהרה ובוודאי בתוככי העיר הגיעו לשיאם כפי שעולה מהמקורות הספרותיים ומהממצא הארכאולוגי בדור האחרון. במקורות התלמודיים יש פה ושם רמזים לכך שבירושלים בימי בית שני חששו מטומאה של האשפה אבל המקורות הללו אינן עדויות היסטוריות במובן הרגיל וספק אם הן מבוססות על זכרון או ידיעה של מה שאירע אז ומשקפות נוסטלגיה לאותה ירושלים שהייתה ואיננה עוד. מעבר לכך, המיזם המושקע כולל הבערת הפסולת וטמינתה בעפר והשינוע לשם נראה כמו פעילות עירונית או שלטונית יזומה שהושקע בה משאבים ולא סתם פחד מאשפה 'טמאה'. לפיכך, על רקע תגליות חדשות בפיתוחה של ירושלים במאה הראשונה לספירה, בעיקר בימי הנציבים- מהרחוב המדורג, דרך מערך הרחובות והכניסה להר הבית, ועד תעלות הניקוז, אמות המים וכנראה בתוך הר הבית גופו- הם העלו את האפשרות שגם את המיזם הזה צריך לראות כחלק מאותו פיתוח עירוני מואץ שנערך דווקא תחת שלטון הנציבים הרומאיים. המניע הבסיסי היה יהודי-הלכתי (הרחקת הטומאה וכל מה שעלול לסכן את קדושת ירושלים כמו מצבורי אשפה או מכרסמים) אולי במיוחד לקראת מועדי העלייה לרגל הציבוריים, אבל אופן הביצוע והמשאבים היו לכל הפחות בחסות הנציבים ומשקפים אימוץ של תודעה אורבנית ואולי אף השתתפות אקטיבית של השלטון הרומי בשיפור מצבה האקולוגי של העיר גם אם המניע היסודי היה אכן הלכתי.
.
4. לאחרונה (חידושים בארכאולוגיה של ירושלים וסביבותיה, 2023), עמרי עבאדי ביקש להציע תיזה חלופית לפשר אותה "מטמנה עירונית" אדירה בערוץ הקדרון ובמיוחד לגבי 'המטמנה הדרומית' שחפרו גדות ושות' לפני כעשור שנים. הוא מקבל את המסקנה שיש שוני בין הרכב ממצא המטמנה הסמוך להר הבית ובין זה הסמוך לבריכת השילוח אולם לדעתו בשני המקרים מדובר ב-"אשפה מקודשת". לשם כך, הוא ביקש להבחין בין קרבנות שהוגדרו כ-"קדשי קודשים" ובין קרבנות שהוגדרו כ-"קודשים קלים". הראשונים (עולה, אשם וחטאת) עיקרם היה לשם הקרבה על המזבח במקדש ורק חלקם הקטן נאכל על ידי הכהנים במקדש. האחרונים (שלמים, תודה ופסחים ועוד) היו נאכלים על ידי הבעלים גם מחוץ לחצרות המקדש בתחומי ירושלים והם הרכיבו את הבשר של סעודות טקסיות מקודשות שנערכו בכל רחבי העיר. ההצעה שלו היא שב-"מטמנה הדרומית" הוטמנו שרידי אותן סעודות טקסיות/פולחניות שנאכלו בכל ירושלים (קודשים קלים) ובמיוחד בימי העלייה לרגל.
אני לא אכנס כאן לפרטי הראיות מהרכב העצמות ומוצאם שהם היוו את עיקר הנימוקים והראיות להבדל בין שתי "המטמנות" והצעת הפרשנות שלו ששונה מאלו של לידר-חן וספיצ'יאריץ' (אפשר לקרוא בהרחבה בלינקים בסוף). כאמור, כל החוקרים הכירו בכך אין למיזם בהיקף שכזה דוגמאות מקבילות בעולם הרומי אולם עבאדי שהציע כי ייתכן ומדובר בהטמנה מכוונת של שאריות של סעודות זבח טקסיות, ציין כמה מקבילות, גם ביוון וברומא ואולי גם באתרים אחרים בארץ ישראל (הר גריזים ואולי אפילו קומראן) שבהם יש הדים להטמנה מכוונת של שרידי סעודה פולחנית, כלי בישול ושרידים אחרים של טקסים מקודשים גם אם בהיקפים הרבה יותר מצומצמים. לפיכך, הוא הציע שניתן להציג פרשנות חלופית לזו של החופרים על מוצאה של אותה מטמנה חריגה ובמובן מסוים אף הפוכה: לא מטמנה של סילוק אשפה שיש בה חשש טומאה מרחבי העיר שהייתה בה רגישות גבוהה לטהרה מקיפה אלא 'גניזה' יזומה של שרידי הסעודות הטקסיות וכל מה שהיה כרוך בהכנתן שנערכו בעיר בידי התושבים ועולי הרגל. אם גדות ושות' הציעו שהמטמנה הזו משקפת את "סינדרום הטהרה" של ירושלים בשלהי ימי בית שני עד כדי ביצוע מיזם נרחב של הטמנה מסודרת של האשפה כולל שריפתה והטמנתה, הרי שעבאדי רואה כאן תופעת לוואי של "סינדרום המקדש וקודשיו" המשקפת את התרחבות מעמד הקדושה מחצרות המקדש לרחבי העיר עד כדי ביצוע מיזם נרחב של הטמנה/גניזה מסודרת של שאריות סעודות הזבחים.
5. מי שחפץ לקרוא את מכלול הנימוקים והטיעונים הפרטניים לכל אחת מהתיזות הנ"ל (ואולי עוד אחרות) מוזמן לקרוא ולעיין בספרות המחקר המדעית סביב אותה מזבלה/מטמנה/גניזה עירונית ייחודית (להלן). במקרה דנן, לא מדובר בממצא ארכאולוגי שמאושש או מבהיר נורמה או פרקטיקה שהייתה מוכרת מהמקורות הספרותיים. מצד שני, דווקא בשל חריגותה והקושי למצוא לה מקבילה דומה במרחב הקרוב והרחוק, מפתים את כל מי שעסק בכך לחפש את פתרון התופעה בנורמות או פרקטיקות ייחודיות לעיר הזו גם כאלו שלא מתועדות במקורות השונים אלא אם מצרפים רסיס ידיעה או מסורת כאן ושם. דווקא במקרה של ירושלים במאה הראשונה לספירה, לכאורה יש שפע של מקורות ספרותיים מסוגים שונים וכמובן מידע ארכאולוגי מצטבר עצום בהיקפו ועדיין לפנינו תופעה שנחשפה או זוהתה לאור המחקר הארכאולוגי במלוא היקפה רק בעשורים האחרונים ופשרה המדויק ו/או מה הניע את תושבי העיר והרשויות לארגן מיזם נרחב שכזה, כאמור אינו ודאי. זאת כנראה דוגמא נאה לכך שבשלהי ימי בית שני, המאפיינים האורבניים, הכלכליים והאקולוגיים של ירושלים המתרחבת ומתפתחת היו מעורבים ובלולים גם במאפיינים הפולחניים, דתיים, חברתיים של עיר צרכנית ויעד תיירותי וצלייני עד כדי כך שקשה לפעמים לדעת האם כל פעולה או מיזם אורבני היה תוצאה של מניע "כלכלי" או "אקולוגי" או שמא הוא היה "יהודי" או "הלכתי" כפי שאנחנו נוטים לסווג כיום ואם בכלל עצם הסיווג הזה הוא אנכרוניסטי במידת מה.
מבחר לינקים לקריאה (יש כמובן נוספים אבל הנה מבחר שניתן לקרוא במרשתת והמעוניינים יכולים לשוטט ולמצוא עוד):
1. המאמר החדש של עמרי עבאדי (חידושים בארכיאולוגיה של ירושלים וסביבותיה: קובץ מחקרים, 2023): https://www.academia.edu/.../Animal_Bones_in_the_Kidron...
2. המאמר של גיא בר עוז ושות' על "האשפה הקדושה" (שטח L) שיצא ב-2007 (LEVANT 39) “Holy Garbage”: A Quantitative Study of the City-Dump of Early Roman Jerusalem: https://www.academia.edu/.../_Holy_Garbage_A_Quantitative...
3. דף הספר של הדו"ח המדעי של החפירות בשטח D3 (המטמנה הדרומית) שיצא ב-2022: https://www.eisenbrauns.org/.../978-1-64602-215-1.html (אפשר להוריד שם את המבוא לספר)
4. גם בתקשורת הפופולרית, כתבה מהארץ באנגלית ב-2016 (למנויים): https://www.haaretz.com/.../0000017f-e13c-d9aa-afff...
ובעברית בקצרה כאן: https://www.tau.ac.il/research/nutrition-jerusalem
6. הרצאה מצולמת מתוך כנס מחקרי עיר דוד ה-23 (החל מדקה 32 ואילך): https://www.youtube.com/live/9MH7tvNgzJE...
