אני אפתח ברסיס זיכרון אישי די מעורפל: אחת המטלות השנואות על תותחנים בסדיר בשנות התשעים היה שבוע שמירות בבסיס האגד ב-'מבוא שילה' (מבו"ש) במזרח השומרון ליד כביש אלון והכפר מוע'ייר, בסיס שומם עם היסטוריית אסונות בשנים שלפני כן שזמן מעט אחרי כן חדל מלשמש כבסיס האגד (מתברר שכיום יש שם חוות בקר, חוות מלאכי השלום). אחת המשימות הפחות פופולריות הייתה סיור מקיף רגלי ('פטרול') מסביב לבסיס שעיקרו היה הברחת רועים. משימה שנואה אחרת הייתה שמירה לילית ארוכה באזור ה-'בונקר' (שלא היה בו בפועל כלום) המרוחק כמה מאות מטרים צפונית מהבסיס על מגדל באמצע שום מקום, פשוטו כמשמעו. מרסיסי הזכרונות המעורפלים שלי מאותן 'משימות' היה הסיור שמדי פעם עבר באזור חורבה עתיקה ליד כביש הגישה העולה לבסיס. דבר שני היה הנוף המרהיב מהמגדל ליד הבונקר שצפה על חלקו העילי של ואדי קניוני טרשי עמוק שירד כלפי מזרח, במיוחד בשעות הלילה והאורות המרוחקים של הכפרים והיישובים המעטים בסביבה וערפילי הבוקר.
רסיסי הזכרון הללו שאופסנו עמוק וכמעט נשכחו, שבו אליי לאחרונה כאשר בשנה שעברה היה דיווח בתקשורת על מספר מטבעות מתקופת מרד בר כוכבא שנמצאו במערות בואדי אר-רשאש במזרח השומרון במסגרת סקר ארכאולוגי. כאשר בדקתי היכן נמצא הואדי הזה שלא ממש הכרתי את שמו, התברר לי שקרוב לוודאי זה אותו ואדי קניוני שראיתי באותם ימים רחוקים מבעד לחלונות מגדל הבונקר ושהחורבה העתיקה שהייתה חלק ממסלול ה-פטרול' השגרתי היא חורבת ג'בעית, אתר עתיקות בולט שהתגלו בו בעבר מערכות מסתור וכנראה קשור גם לאותן מערות בואדי אר-רשאש (שיורד לנחל פצאל) הסמוך. התגליות החדשות במערות ואדי רשאש ובחורבה הסמוכה הן חלק ממחקר שפורסם לאחרונה בכתב העת האינטרנטי Jerusalem Journal of Archaeology , של דביר רביב, סקוט סטריפלינג ויואב פרחי שבו נדונו כמה אתרים ותגליות חדשות השופכות אור על המחוז הכי פריפריאלי וכנראה הכי פחות מוכר של ארץ יהודה בשלהי ימי בית שני ועד מרד בר כוכבא: מחוז עקרבת/עקרבה.
1. רקע כללי על מחוז עקרבת/עקרבה: המחוז/פלך/טופרכיה של עקרבת/עקרבה צוין ברשימת המחוזות של ארץ יהודה בשלהי ימי בית שני כפי שמנו אותם יוספוס פלביוס ופליניוס הזקן. מסדר התיאור, השם של בירת המחוז שנשמרה בשם של כפר עקרבה של היום ואזכורים בודדים אחרים של האזור כולל במשנה מעשר שני ה ב (כֶּרֶם רְבָעִי עוֹלֶה לִירוּשָׁלַיִם מַהֲלַךְ יוֹם אֶחָד לְכָל צַד. וְאֵי זוֹ הִיא תְּחוּמָהּ? אֵילַת מִן הַדָּרוֹם, וְעַקְרְבַת מִן הַצָּפוֹן, וְלוֹד מִן הַמַּעֲרָב,וְהַיַּרְדֵּן מִן הַמִּזְרָח), עולה שמדובר על המחוז הצפוני ביותר של ארץ יהודה שהיה בגבול שבין יהודה ובין תחום השומרון, מדרום-מזרח לאזור עמק שכם, פחות או יותר בין עמק שילה בדרום לרכס גבעות איתמר (של היום) בצפון, ובין כביש 60 במערב ועד מדבר השומרון במזרח. מעט מאד ידיעות נשמרו על האזור הזה בעת העתיקה- הוא לא היה חלק מארץ יהודה בימי שיבת ציון והשתייך לדרום השומרון. ככל הנראה הוא נוסף לתחום המדינה החשמונאית בשלהי תקופת יוחנן הורקנוס הראשון לקראת סוף המאה השנייה לפני הספירה. הזהות הדתית-אתנית של התושבים במרחב הזה בראשית ימי החשמונאים היא מעורפלת- שומרונים (?) או אולי אפילו אוכלוסייה ממוצא אדומי (יש אזכור מעורפל בספר מקבים א' ולכך נקשר שם הכפר דומא במזרח השומרון) וייתכן שכבר אז היו פה ושם תושבים יהודיים או כאלו שהיו גם וגם. בשלהי ימי המאה השנייה, האזור צורף לתחום יהודה ומאז הייתה באזור אוכלוסייה יהודית מובהקת. במאה הראשונה לספירה, בשל קרבתו לאזור היישוב השומרוני במרחב שכם-הר גריזים, היו כמה תקריות אלימות בין היהודים לשומרונים שחיו בשכנותם (במרחב שכם-הר גריזים), החמורה שבהם אירעה בימי הנציב קומאנוס (52-48 לספירה) במהומות שהתלקחו על רקע הריגת עולי רגל יהודיים מהגליל ופעולת תגמול בראשות אדם בשם אלעזר בן דינאי (שמוזכר לגנאי במשנת סוטה) שמטרתה הייתה השומרונים שגבלו בתחום עקרבת. ככל הנראה, מוצאו של שמעון בר גיורא, מראשי המורדים הקנאיים היה ממחוז עקרבה מהעיירה גרש (ג'וריש), מה שאולי משקף את הלך הרוח של אותו אזור שבו לא היה לשלטון המרכזי אחיזה חזקה, לא אזרחית ולא צבאית. הוא פעל כבר בתחילת המרד בתחום עקרבה למורת רוחם של רשויות המרד הרשמיות וגם במהלך השנים הבאות הוא עוד חזר לשם (בזמנו כתבתי פוסט על הפעילויות שלו בזמן המרד באזור עקרבה). רמז לנוכחות יהודית באזור זה גם אחרי מרד החורבן, התגלתה באחת התעודות מואדי מורבעאת המתוארכת לשנת 123 לספירה ובתעודת נישואין צוין שמו של אדם שהוא מ-'גלודה של עקרבה' המזוהה עם הכפר ג'אלוד ומכאן שגם בתקופה שבין המרידות, עקרבת/ה המשיכה להיות מחוז מנהלי כמו לפני החורבן. בתקופה הרומית המאוחרת, אזור עקרבה כבר היה חלק מהאזור המנהלי של שומרון (Samaria), וכבר לפני שנים רבות, החוקרים הגיעו למסקנה שכחלק מההסדרים המנהליים אחרי תקופת מרד בר כוכבא, מחוז עקרבה עבר (או אולי: חזר) מיהודה לשומרון.
2. מבחינה ארכאולוגית, מעט מאד היה ידוע על האזור הזה בשל סיבות שונות- במאמר שיצא ב-2009 (מבוסס על עבודת מוסמך) איתן קליין ליקט כמה מהעדויות הארכאולוגיות הבודדות שמהן ניתן ללמוד על נוכחות יהודית באזור עקרבה בשלהי ימי בית שני, חלקן מחפירות קודמות וחלקן בסקר ראשוני של ביקורים באתרים ספציפיים, בסך הכל הוא ציין שבעה אתרים עם רמז ארכאולוגי ליישוב היהודי במחוז עקרבה. בין השאר, הוא מנה כמה אתרים בעמק שילה, כולל עדויות אפשריות בתל שילה (חורבת סילון) ובסביבתו (חורבת כולצון, אל-קוט). הוא הפנה לסקר וחפירה שערכו צבי אילן ואורי דינור בחורבת ג'בעית הנ"ל עוד בשנות השונים שכללה שרידים על פני השטח ומתחתיו כולל מערכות תת-קרקעיות שהזכירו את מחילות המסתור באתרים בשפלת יהודה וכן כלי אבן, מפתח ארכובה וקרמיקה מהתקופה הרומית הקדומה. בשנים האחרונות נעשו מאמצים גדולים יותר להרחיב את היקף המידע הארכאולוגי על האזור הזה, בעיקר באזור עמק שילה אבל גם בספר המזרחי של בנימין והשומרון. המחקר החדש שהתפרסם הוא שילוב של כמה מיזמים טריים יותר- חפירות חדשות בתל שילה (המשלחת האוונגליסטית ABR ביחד עם קמ"ט ארכאולוגיה), סקר דרום השומרון החדש בעשור הקודם (אונ' בר אילן וקמ"ט ארכאולוגיה) וסקר ארכאולוגי ייעודי משנת 2020 בואדי רשאש ומערותיו (אונ' בר אילן). מהמחקרים הללו זוהו בסך הכל כ-60 אתרים מהתקופה הרומית בתחום מחוז עקרבת, כמעט במחציתם יש ממצאים מהתקופה שבין 70 ל-136 לספירה. בתשעה מאותם אתרים, יש אינדיקציות ארכאולוגיות ליישוב יהודי מהתקופה הרומית הקדומה ואף לתקופת ימי מרד בר כוכבא. במאמר הזה מצוינים עדויות חדשות מאתרים מוכרים וחדשים המעידים לדעתם על כך שלא רק שהייתה נוכחות יהודית עד ימי מרד בר כוכבא אלא גם שאזור זה היה חלק מתחום השלטון של מרד בר כוכבא עד שלבים מתקדמים של המרד בניגוד לגישות מינימליסטיות שרווחות עד היום בחקר מרד בר כוכבא שצמצמו את תחום שלטון המרד בעיקר לדרום יהודה.
3. (א) בחפירות החדשות בתל שילה התגלו ממצאים מהתקופה שבין המרידות באזורים שונים בתל ומורדותיו אך מה שבעיקר בלט הוא הממצא הנומיסמטי- שלוש מטבעות ברונזה 'לחרות ירושלם' מהשנה השלישית-רביעית של מרד בר כוכבא בנוסף למטבעות אימפריאליים מהשנים שבין המרידות. (ב) במסגרת סקר דרום השומרון, התגלו מערכות מסתור לא מוכרות עם ממצאים מהתקופה שבין המרידות בכמה אתרים (כפר עטיה, נבוח, ח' מרג'ים). בחורבת ג'בעית הנ"ל, מופתה מחדש מערכת המסתור הגדולה שזוהתה כבר בעבר וזוהו גם שרידי מקוואות טהרה שיצאו משימוש עם התקנת מערכת המסתור וכן ממצאים נוספים מהתקופה שבין המרידות המעידות על התאריך המשוער של התקנת המערכת התת-קרקעית. (ג) הסקר החדש במערות המצוק הצפוני של ואדי רשאש, התמקד בשלושה מערות טבעיות ('מערת ואדי רשאש', 'המערות התלויות' ו-'מערת המפל') כאשר עיקר הממצאים הרלוונטיים לתקופה הזו היו במערת ואדי רשאש שבה, על אף חפירות שוד קודמות, התגלו שברים רבים של כלי חרס וכן מטבע ברונזה 'לחרות ירושלם' מהשנה השלישית של מרד בר כוכבא. המרחק הלא גדול יחסית מהיישובים בחורבת אל מרג'ים וג'בעית שבהם נחשפו מערכות מסתור, מחזקים את האפשרות שמערת ואדי רשאש (ואולי גם המערות האחרות) שימשה כמערת מפלט של תושבי היישובים הנ"ל לקראת סוף המרד.
4. כאמור, ראשיתו של היישוב היהודי בתחום מחוז עקרבת לוטה בערפל אולם לפי המידע הארכאולוגי וההיסטורי העדכני, ההתרחבות ההדרגתית של תחום המדינה החשמונאית אירעה במחצית השנייה של המאה השנייה לפני הספירה ומחוז עקרבת סימן את הפינה הצפון-מזרחית של ארץ יהודה במשך קצת יותר ממאתיים שנה. האזור הזה שהיה חבל ספר מובהק השתתף באופן פעיל בתקופת מרד החורבן וגורלו אחרי שנת 70 לספירה ואימתי הוא שוב הוא היה חלק מתחום השומרון, עמד בסימן שאלה. המחקרים החדשים, בנוסף לרסיסי ידיעות וסקרים ישנים יותר, שופכים אור חדש ומחזקים את הרושם שהיישוב היהודי באזור זה המשיך להתקיים עד לימי מרד בר כוכבא ואף נטל חלק אקטיבי במרד גופו. יחד עם זאת, המחקר התמקד בכמה אתרים בחלק הדרומי של המחוז שקרוב יותר לאזור מחוז תמנה וגופנה בצפון יהודה ולא ברור אם וכיצד תוצאות מרד החורבן השפיעו על היקפו וחוזקו של היישוב באזור זה בין המרידות. שאלה נוספת שעדיין זקוקה להבהרה (ואולי החפירות בחורבת חיה שבאיתמר בקצה הצפוני או מעבר לו של מחוז עקרבת ישפכו אור על כך) היא כפי שהגדרתי אותו בכותרת 'עוטף שכם-הר גריזים': היחס בין היישוב היהודי הכפרי במחוז עקרבת ובין היישוב השומרוני בסביבות שכם ('מטלית של כותים' בלשון חז"ל) והר גריזים, בעיקר ממזרח ומדרום להר המקודש. אמנם בכתבי יוספוס נמסר על התקריות האלימות במהלך המאה הראשונה אבל עד כמה זה נכון לחיי היום-יום וכיצד ניתן היה להבחין אם בכלל בכל מה שנוגע לתרבות חומרית "דתית-אתנית" (מקוואות, כלי אבן, קבורה וכדומה) בין שתי העדות באזור "עוטף שכם-הר גריזים" ובעצם, האם מדובר בכלל היה באזור הומוגני מבחינה דתית-אתנית או שמא במרחב הזה (אולי בחלקו הצפוני) חיו יהודים ושומרונים באופן הטרוגני יותר מהמקובל כמו באזורי ספר אחרים שגם בהם ניתן לראות תופעה דומה (למשל, אזור צוער עם יהודים ונבטים) בלי קשר לשאלת גבול התחום המנהלי הפורמלי? זאת סוגיה שעדיין נותרה פתוחה.
לינקים לקריאה והרחבה למעוניינים:
- המאמר החדש של דביר רביב, סקוט סטירפלינג ויואב פרחי על חידושים במחקר מחוז עקרבת (Jerusalem Journal of Archaeology, vol. 4', 2023): https://jjar.huji.ac.il/.../jjar4_art05_acrabat_2023-09...
-הדיווח התקשורתי באתר אוניברסיטת בר אילן על הממצאים בסקר ואדי רשאש (14.12.2022): https://www.biu.ac.il/article/9348
-המאמר של איתן קליין מ-2009 (מחקרי יהודה ושומרון קובץ יח) על העדויות הארכאולוגיות ליישוב היהודי במחוז עקרבה: https://www.academia.edu/.../Klein_E_2009_Jewish...
-מאמר שלך דביר רביב ואחרים (במעבה ההר, קובץ 5, 2015) על מערכות מסתור במדבר שומרון כולל באל מרג'ים וח' ג'בעית: https://www.academia.edu/.../Raviv_D_Tavger_A_Har_Even_B...
-פוסט בדף זה על קורותיו של שמעון בר גיורא במחוז עקרבה בתקופת מרד החורבן וההצעות לזיהוי כמה אתרים שנזכרים בקשר לכך (אוגוסט 2019): https://www.facebook.com/talmudandarchaeology/posts/pfbid0jyeWNpFcN4gEQoZY4CECLBKQmjWTV29UBRW7VJDPSXqdfbkk5j79fQyXAMWsQCP7l
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה