מאמר חדש של פרופ' זאב וייס מן האוניברסיטה העברית שיצא בקתדרה האחרון (186, טבת תשפ"ה, עמ' 34-9)) ופתוח לקריאה לכולם, מבקש לבחון מחדש את השינויים במבני בתי הכנסת בארץ ישראל בשלבים המאוחרים שלהם בשלהי העת העתיקה. התיזה המרכזית שלו היא שהחוקרים העניקו לרעידות האדמה השונות שפקדו את ארץ ישראל בשלהי העת העתיקה, בעיקר מן המאה הרביעית ועד המאה השמינית, חשיבות גדולה יותר ממה שבאמת אירע ונטו לפרש כל הרס, פגיעה או בכלל סיום הפעילות על רקע רעידת אדמה משמעותית שאירעה באותן שנים. הוא לא שולל כמובן את השפעת רעידות האדמה השונות על היישובים השונים ומבני הציבור אבל מבקש לבחון כל מקרה לגופו ולא לחפש דווקא את רעידת האשמה X או Y כמי שבגינה דמדמו בתי הכנסת העתיקים.
