"ארכיאולוגיה תלמודית"- מה זה?

מה הכוונה במונח "ארכיאולוגיה תלמודית"? לכאורה הוא כולל שני מונחים שונים וחסרי קשר. מצד אחד, המחקר הארכיאולוגי הוא חקר השרידים החומריים באמצעים המקובלים של חפירה, סקר, איתור וניתוח הממצא החומרי. מצד שני, המונח "תלמוד" הוא מונח שמתכוון ליצירה הרוחנית של חז"ל בתקופת המשנה והתלמוד כפי שהיא מופיעה לפנינו בקורפוס המגוון של היצירה התלמודית. עולם הישיבות המסורתי, באופן עקרוני, אינו מתעניין במחקר הארכיאולוגי מעצם הגדרתו כ-"מחקר" ובוודאי הוא חשוד על רקע החיכוך והשאלות סביב ה-"ארכיאולוגיה המקראית" והסתירות הקיימות בין התנ"ך ובין הממצאים הארכיאולוגיים. אפילו אלו שאינם מסוייגים מעצם המחקר הארכיאולוגי, לא תמיד עקבו אחרי הממצא הארכיאולוגי ובוודאי לא ידעו כיצד לנתח ממצא ארכיאולוגי בכלים המדעיים המקובלים. מאידך, ארכיאולוגים מקצועיים מעטים הכירו ומכירים את הספרות התלמודית לגווניה באופן מעמיק, ביקורתי ומעודכן.
 

במובן הצר של המונח "ארכיאולוגיה תלמודית", אפשר להגדיר אותו כמחקר המחבר בין הממצא החומרי ובין המקורות הספרותיים-היסטוריים. במובן הזה, המחקר הארכיאולוגי הוא חלק מהעיסוק ב-"ריאליה תלמודית", כלומר בשחזור והבנת הרקע הריאלי של ארץ ישראל ובבל בתקופה המשנה והתלמוד. מונחים, מושגים, חפצים ואלמנטים שונים שאינם נהירים לבן התקופה, עשויים להתבאר באמצעות חקר הריאליה של התקופה וכאן המחקר הארכיאולוגי משמש כמרכיב משמעותי (אבל לא יחיד) בשחזור פני התקופה ובאופן הזה, גם המקורות הספרותיים מתבהרים בצורה משופרת יותר יחסית לפירוש המסורתי שלא תמיד הקפיד על אבחנה בין הריאליה העתיקה ובין הריאליה של ימיהם הם. אם כן, הארכיאולוגיה משמשת אפוא ככלי עזר פרשני לתלמוד ובאמצעות המחקר הארכיאולוגי ניתן להבין את היצירה החז"לית בצורה עמוקה ובהירה יותר. הגדרה זאת מזכירה את ההגדרה העתיקה של "ארכיאולוגיה מקראית", כלומר המחקר הארכיאולוגי שסייע להבין את העולם המקראי ואת התנ"ך ששימש כמקור היסטורי מהימן ומקובל. כידוע, מאז ימי ה-"ארכיאולוגיה המקראית", עולם המחקר של תקופת המקרא/הברזל עבר אי אלו שינויים (בלשון המעטה) והשאלה היא אם גם בתחום ה-"ארכיאולוגיה התלמודית", היו שינויים דומים המסתייגים מההגדרה הקלאסית- התשובה היא כמובן חיובית אם כי הדגשים אינן דומים לאתגר של הממשק שבין הארכיאולוגיה והתנ"ך.

אבן עם תבליט המנורה, מגדל

אפשר להבין את המונח "ארכיאולוגיה תלמודית" במובן של "ארכיאולוגיה של תקופת התלמוד", כלומר חקר הממצא החומרי של התקופה ולא רק של היצירה הספרותית שעל שמה התקופה קיבלה את שמה. במובן הזה, המחקר הארכיאולוגי משמש ככלי עזר לשחזור ההווי שהיה בארץ ישראל (או בבל) בתקופת החכמים ולאו דווקא כ-"מילון חי" של מושגים, מונחים וחפצים המוזכרים בספרות חז"ל. ובכל זאת, גם בהגדרה הזאת, המקור ההיסטורי מוגדר על פי היצירה התלמודית ואילו המחקר של הממצא החומרי מהווה אמצעי משלים ולא בעל אופי עצמאי. הטרמינולוגיה היא קריטית שכן אפשר היה גם לכתוב "ארכיאולוגיה של התקופה הרומית בארץ ישראל" והכוונה היא באופן כללי לאותו מרחב זמן ומקום אבל המונח הזה "מפקיע" את הדומיננטיות של התלמוד לטובת מונח מגדיר אחר שקשור לתרבות השלטון הדומיננטית. 

פסיפס בית הכנסת בחוקוק

התפתחויות נוספות רק מעצימות את הדילמות לגבי לגיטימיות המינוח הזה (ששאול מתוך החיבור הקלאסי של שמואל קרויס אבל על כך בפעם אחרת) ולפיכך כיום רווחים מונחים נוספים הטומנים בחובם משמעויות נרחבות ומקיםות יותר: מ-"ריאליה תלמודית" ועד "התרבות החומרית". חלק מההתפתחויות הללו קשורות במילה הראשונה "ארכיאולוגיה" וחלק בולט קשור לתמורות במונח "תלמודית":

• המחקר הארכיאולוגי עבר לא מעט שינויים מאז ימיו הראשונים בשלהי המאה ה-19. אם בהתחלה, העדויות הספרותיות היו הדומיננטיות ואילו הארכיאולוגיה שימשה ככלי עזר משני ושאת משמעותו יש להבין רק לאור המקורות הספרותיים, הרי שבדור האחרון התמונה השתנתה: המחקר הארכיאולוגי הוא יותר "עצמאי" והפירוש של הממצאים אינו תלוי רק בעדויות הספרותיות אלא בו עצמו. השינויים המפליגים בשיטות המחקר המתקדמות ובדגשים מארכיאולוגיה "מונומנטלית" לארכיאולוגיה של ה-"יום יום" ובדרך הפרשנות של הממצאים באמצעות כלי מחקר מתחום מדעי החברה, הסוציולוגיה והאנתרופולוגיה , מסמנת מצד אחד את צמיחתם של כיוונים ומגמות פרשניות נוספות ומאידך פותחת סדרה של שאלות עקרוניות ומתודולוגיות שלא היו בארכיאולוגיה הישנה והקלאסית.
• מחקר התלמוד, בכל ענף שלו- פילולוגי, ספרותי, נוסחים, רבדים, תרבות וכלכלה- הפכו את היצירה הספרותית החריגה הזאת למאתגרת יותר. כל מי שרוצה להכיר את המקור התלמודי בצורה מהימנה, נדרש לבדיקה וחקירה יסודית של אופי העדות הספרותית בצורה שונה ממה שהיה מקובל עד לפני זמן לא רב. המיעוט היחסי של המהדורות המדעיות היסודיות של הקורפוס התלמודי מהווה בעיה ומכשול לפני כל מי שבא להשתמש במקורות הספרותיים בצורה יעילה ומדויקת. זאת ועוד, מקומם של החכמים בחברה היהודית בתקופה הזאת, נמצא בעיצומו של ויכוח ופולמוס פנימי בין החוקרים וגם הנחות ואקסיומות שהיו מקובלות על ההיסטוריונים המהוללים של הדורות הקודמים, נתפסים כאנאכרוניסטיים במקרה הטוב. כמו בתקופת המקרא, גם המחקר הארכיאולוגי משמש ככלי מרכזי בפולמוס בין אלו שרואים את החכמים ויצירתם כיצירה היסטורית מהימנה המשקפת את פני החברה ובין אלו השוללים את עוצמתם של החכמים ואת מידת השפעתם על החברה מסביב. כל אסכולה משתמשת בממצא הארכיאולוגי לטובת תפיסת עולמה ומה שמקובל בעיני אסכולה אחת כעדות לטובת דרך הפרשנות שלה, נתפס בידי אסכולה אחרת בדיוק כראיה לשיטתם והם מפרשים אותה בהתאם להבנתם. 

יוצא אפוא, שבמובנים רבים, כמו ה-"ארכיאולוגיה המקראית" שעברה ועוברת שינויים לצד זה או אחר, גם ה-"ארכיאולוגיה התלמודית" עוברת שינויים ו-"זעזועים" בהתאם לתמורות הן בענף הארכיאולוגי והן בענף התלמודי וההיסטורי. הסוגיה הזאת זוכה לעדנה בשנים האחרונות וכנסים (שהפכו לספרים) ומחקרים עבי כרס מוקדשים לשאלת הזיקה בין הממצא הארכיאולוגי ובין עולמם של החכמים כאשר במקרים שונים, דווקא מתוך הרגישות לבעיות המתודולוגיות והרצון לעקוף אותן, ישנם חידושים שלא בטוח שאפשר היה להגיע אליהם בלי אותן סוגיות לוהטות.

בסופו של דבר, בחרתי דווקא להשתמש במונח הזה על אף הנופך המיושן שלו. אינני מתעלם מהתהיות והשאלות אך הכוונה בבלוג הזה היא לעסוק בשאלות, חידושים ודיונים שנוצרו בכל מה שקשור לממשק בין הממצא החומרי ובין ספרות החכמים, הן במובן המצומצם של ממצאים ומונחים ואם גם בשאלות עקרוניות יותר הדנות בתמונה הרחבה של אותה תקופה.