כיצד עיצבו חפירות בית שערים את השיח על תקופת המשנה והתלמוד?

לרגל פתיחת העונה הרביעית של החפירות המחודשות בבית שערים, חזרתי השבוע לעיין קצת בתולדות החפירות הישנות בשנות השלושים ושוב בשנות החמישים, חפירות שגילו את העושר הארכיאולוגי העצום על גבעת שיך אבריק ובמורדותיה. קשה להפריז בחשיבות תוצאות המחקר שם, לא רק בכל מה שקשור לנקרופוליס עצמו ולנוהגי הקבורה של אותה תקופה אלא תוצאות החפירות ותופעות הלוואי של הגילויים, חרגו הרבה מעבר לשאלת בית שערים ההיסטורית עצמה. פרופ' ישראל לוין במאמרו ב-1985 על "ממצאי בית שערים וחשיבותם בחקר תקופת המשנה והתלמוד" טען שבמבט לאחור, "ממצאי בית שערים תופסים מקום מרכזי בחקר תולדות עמנו בתקופה זו" וגם יותר משלושים שנה אחרי מאמר מסכם זה, הויכוח סביב ממצאי חפירות בית שערים עדיין עומדים במוקד מחקר תקופת המשנה והתלמוד.
מספר שנים מועט לפני כן התגלו שרידי בית הכנסת בדורא אירופוס עם ציורי הקיר המרהיבים שלו וגם הם עוררו הדים מאז ראשית גילויים ועד ימינו. אלא שבעוד הידיעות שלנו על הקהילה היהודית של דורא אירופוס ועל בית הכנסת הן מעורפלות אם בכלל, הרי שבכל מה שנוגע לבית שערים, אנחנו מדברים על עיירה מוכרת היטב שבה לפי המסורת התלמודית ישבה הסנהדרין וכאן ישב רבי יהודה הנשיא ולכן תוצאות החפירות בעבר ובהווה, הפכו את שאלת הזיקה בין העדויות הספרותיות ובין הממצא הארכיאולוגי לראשונית, לפחות בכל מה שקשור לתקופת המשנה והתלמוד. כמה מהמחקרים והמאמרים המכוננים, נכסי צאן וברזל של מחקר המשנה והתלמוד, קשורים כמעט במישרין בתוצאות החפירות בבית שערים: 

היקף היוונית בחברה היהודית ואצל החכמים בארץ ישראל

שאול ליברמן פירסם את הכרך הראשון של מחקרו על היוונית בארץ ישראל-Greek in Jewish Palestine- ב-1942, סמוך ממש לסיום החפירות של מזר בבית שערים ולפי עדותו של לוין, ליברמן התעדכן דרך מזר על תוצאות החפירות והם השפיעו עליו באופן ישיר במטרה להוכיח שהלשון והחכמה היוונית לא היו זרים לעולמם של חכמים. סביב היקף השפעת ההלניזם על החכמים כפי שטען ליברמן ׁ(בהמשך הוא הוציא את החלק השני ושניהם תורגמו לעברית- "יוונית ויוונות בארץ ישראל", תל אביב תשכ"ג) , קמו תגובות מעורבות- אלו נקטו בגישה המצמצמת (למשל גדליהו אלון ואפרים אורבך) ואלו בגישה מרחיבה (ברוך ליפשיץ שפרסם את הכתובות היווניות אחרי מותו של משה שוואבה)  לגבי היקף ההשפעה ההלניסטית על יהודי ארץ ישראל ועל החכמים, כך שגם הסוגיה ההיסטורית-חברתית הזאת הפכה להיות שאלה בוערת על רקע תוצאות החפירות הארכיאולוגיות בבית שערים, שאלה שלא נס ליחה עד היום.

התמורה ביחס לסמלים פגאניים בחברה היהודית ו/או חכמים

 בעקבות החפירות השניות של אביגד בשנות החמישים וההיקף המדהים של הכתובות ביוונית כמו הסמלים הפגאניים, כתב אפרים אלימלך אורבך את המאמר הקלאסי שלו: "הלכות עבודה זרה והמציאות הארכיאולוגית וההיסטורית במאה השניה ובמאה השלישית" שיצא ב-1959 בכתב העת "ארץ ישראל" בכרך שהוקדש לכבוד מזר לרגל יום הולדתו החמישים. המאמר הזה שהתפלמס מול גישתו של ארווין גודינף שטען שהשינוי ביחס לאמנות ופיסול אחרי חורבן בית שני משקפת את ההידרדרות במעמדם של החכמים ושאת הממצאים הללו צריך לראות כמנוגדים לעולמם של החכמים. אורבך טען כנגדו שהשינוי לא היה אצל החכמים אלא דווקא בנסיבות החיצוניות ולנוכח הדעיכה במשמעות האלילית של הסמלים היוונים-רומיים, השתנתה גם הגישה הנגטיבית של ימי בית שני. טענתו של אורבך הייתה שדווקא ממצאי בית שערים מוכיחים שאי אפשר לנתק בין עולם החכמים ובין הסמלים האליליים שכן בחפירות בית שערים התגלו כתובות הקבורה של החכמים ביחד עם מגוון הסמלים האליליים כביכול ולכן הוא דחה את גישת גודינף דווקא על רקע ממצאי בית שערים. מאמר זה הפך להיות נקודת היחס האולטימטיבית של כל מי שעסק בנושא היחס של החכמים לעולם הפגאני סביבם עם דגש על הממצא הארכיאולוגי בכתובות הקבורה ובבתי הכנסת גם אם רבים מאז ועד היום ערערו על כמה מיסודות הטענות שלו על היחלשות המשמעות האלילית של הסמלים הפגאניים בתקופה הזו. 

מיהו "רבי"?

בראשית שנות השמונים, פרסם שעיה כהן מאמר עם הכותרת "Epigraphical Rabbis" שגם הוא הפך למאמר מכונן שסביבו קמו מצדדים ומתנגדים (אפשר אפילו לחפש בגוגל Epigraphical Rabbis ולראות את התוצאות הראשונות). הטענה הבסיסית שלו הייתה שהחכמים המוזכרים בכתובות הקבורה בבית שערים (כמו במקומות אחרים) אינם החכמים התלמודיים ואילו התואר "רבי" בכתובות הקבורה אינה בהכרח מתכוון לחז"ל המוכרים לנו אלא תואר עצמאי מקובל באותה העת. זאת הייתה חלק מהתפתחות רחבה יותר באותן שנים שערערה על מקומם והשפעתם של החכמים על החברה היהודית. מיותר לציין שרבים לא הסכימו עם הטענה שלו וסביב שאלת הזיקה בין כתובות החכמים בבית שערים והתיעוד של החכמים בספרות חז"ל, יש לא מעט מאמרים עבי כרס גם יותר מ-35 שנים אחרי אותו מאמר. כך למשל, בן ציון רוזנפלד במאמר בקתדרה לפני מספר שנים "‏החכם ר' יהושע בן לוי ואשתו קירה מגה: לפירושן של כתובות מבית-שערים" , כחלק מהגישה הקוטבית שלו לגישתו של שעיה כהן, ניסה לזהות את משפחתו של רבי יהושע בן לוי כולל אשתו קירה מגה באמצעות חיבור בין כתובות הקבורה בבית שערים ובין הידיעות התלמודיות המגוונות על רבי יהושע בן לוי. מצד שני, ישראל לוין שכבר נזכר קודם, טען ("בית שערים וזיקתה למוסד הנשיאות", בתוך קובץ מחקרים לכבוד יורם צפריר) כחלק מגישה כללית שלו שאת הנקרופוליס בבית שערים ובמיוחד את כתובות קבורת החכמים ממערכות 14 ו-20, יש להבין בהקשר הנשיאותי כלומר אותם "רבי" שמוזכרים שם היו חלק ממעגל המקורבים הנשיאותי בעוד מרבית החכמים המוזכרים בספרות התלמודית לא היו קרובים למוסד הנשיאות (לפחות לא באופן קבוע) וגם לא הזכירו את אותם מקורבי הנשיא שגם הם נשאו בתואר "רבי". במילים אחרות, חפירות בית שערים גם פתחו מחדש את עצם השאלה של מיהם בכלל החכמים ועל איזה מעגלים חברתיים אנחנו מדברים כאשר אנחנו מדברים על חז"ל, שאלה שסביבה חלוקות הדעות עד ימינו אלה ממש.

אפשר להוסיף עוד כהנה וכהנה דוגמאות לממצאים שהתגלו בבית שערים ועל הממשק בינם ובין מה שאנחנו יודעים מהמקורות על בית שערים בפרט או על החברה היהודית בכלל באותה תקופה, אך הבאתי את הדוגמאות הנ"ל כדי להדגים את ההשפעה העמוקה של ממצאי בית שערים על השיח המחקרי בעבר ובהווה בנוגע לשאלות יסוד שחורגות הרבה מעבר למה שדמיינו אלכסנדר זייד וחבורתו כאשר גילו לראשונה שעל גבעת שיך אבריק ובמורדותיה יש עתיקות מעניינות...