"עיר אחת שרובה גויים- כגון הדא סוסיתא" (ירושלמי כתובות ב ד, כו ע"ג): רשמים בעקבות התערוכה "לפני שהאדמה רעדה"

אינני "מבקר תערוכות" ולא נכחתי במספר הולם של תערוכות כדי להעריך את איכותן של תערוכות, מעלותיהן וחסרונן. זאת בסך הכל רשומה סובייקטיבית על רקע ביקור בתערוכה ארכאולוגית חדשה ("'לפני שהאדמה רעדה'"- העיר העתיקה סוסיתא נחשפת לראשונה") שנפתחה לאחרונה במוזיאון הכט על צפונותיה של סוסיתא-היפוס שנחשפות במפעל החפירות הממושך של אוניברסיטת חיפה. לא הייתי בסוסיתא בעשרים השנים האחרונות (אני מקווה לתקן את זה במהירות...)- למיטב זכרוני, ביקרתי באתר סוסיתא פעמיים בחיי: פעם אחת לפני שנים רבות ואני כמעט לא זוכר דבר מהביקור ההוא. הביקור השני היה בסוף שנות התשעים, במסגרת קמפוס לימודי- ממנו אני זוכר קצת יותר פרטים. בסוף הביקור, אי אפשר היה להימנע מהשאלה- מדוע האתר הזה ששרידיו ניכרו היטב על פני הקרקע ותולדותיו מוכרות היטב גם מן המקורות ההיסטוריים בתור אחת מערי הדקאפוליס, לא זכה לחפירה בקנה מידה משמעותי מעבר לחפירות הספוראדיות שהיו בו לפני שנים רבות? כתוצאה מכך, גם הממצאים שכן התגלו באתר, לא היו מוכרים במיוחד, אפילו בעולם המחקר. למשל, באנציקלופדיה החדשה לחפירות ארכאולוגיות בארץ ישראל מהדורת 1992, הוקדשו לסוסיתא בקושי 3-2 עמודים (כרך  3, עמ' 1104-1102). התהייה הזו הטרידה גם את החוקרים ואכן בתוך זמן לא רב התארגנה המשלחת הבינלאומית לחפירות סוסיתא מטעם המכון לארכאולוגיה באוניברסיטת חיפה בראשותם של ארתור סגל ומיכאל אייזנברג (בשיתוף פעולה עם מוסדות אקדמיים מחו"ל). ואכן, האתר נחפר באופן אינטנסיבי במשך כמעט עשרים שנה מאז 2000 כשבשנים האחרונות, כמעט בכל עונת חפירה מתגלה עוד ממצא שמוצא את דרכו גם לתקשורת הציבורית. מי שמעוניין לעקוב אחרי הפרסומים של הממצאים בשנים האחרונות, מוזמן לבקר באתר הרשמי של משלחת החפירות הבינלאומית ובקישורים המופיעים שם ברשימת הפרסומים. 

אלא שעל אף שהאתר אמנם הוכרז לפני שנים אחדות כגן לאומי הוא עדיין לא אתר מוסדר. הוא אינו נגיש בקלות וכביש הגישה לאתר אינו משולט. לפיכך, על אף שהאתר אינו אתר סודי ובשנים האחרונות הממצאים מהחפירות מתפרסמים גם בתקשורת הכללית, הוא כמעט לא מוכר למטייל הישראלי הממוצע (אלא אם אתה ראש הממשלה...). אם זה עדיין לא פשוט להגיע לסוסיתא, אז מטרת התערוכה היא "להביא" את סוסיתא לקהל- לערוך היכרות עם האתר עצמו וכמובן לחשוף את הישגי המחקר הארכאולוגי עד כה מאז תחילת המילניום השלישי. כאן צריך לדייק- אין זה סיכום מפעל החפירות שכן הוא עדיין בעיצומו אלא תמונת מצב של המחקר באתר והיכרות של המבקר עם אתר שעד לפני עשרים שנה הוזנח ועכשיו לאור המחקר הארכאולוגי האינטנסיבי, הפך להיות מוכר יותר, הן לקהל הרחב והן לעולם המחקר. לא מדובר בתערוכה רחבת היקף אך היא ממחישה היטב (כולל בדגם תלת מימדי) את מאפייני האתר, תולדותיו והיבטים מסוימים שהובלטו לאור המחקר הארכאולוגי העדכני (ההיבט הבטחוני, אספקת המים, רעידות האדמה, בתי הקברות, המעבר מפגאניות לנצרות). למעוניין בהרחבה, במקביל יצאה חוברת מיוחדת של כתב העת של המוזיאון "מכמנים" (גליון 27) שכולה מוקדשת להישגי המחקר ב-18 השנים האחרונות בסוסיתא ובתחומה- יש להדגיש שלא מדובר בקטלוג התערוכה אלא במחקרים מסכמים מחידושי המחקר בעיר, חלקם פורסמו כבר במונוגרפיות קודמות (בעיקר באנגלית), את חלקם אפשר לקרוא גם באתר הרשמי של משלחת החפירות וחלקם הם פרי הגילויים האחרונים שלא מיוצגים עדיין בתערוכה.

תולדות העיר סוסיתא-היפוס לאור המקורות והממצא בקיצור נמרץ, רק כדי לתת את המסגרת לתובנות בהמשך: "אנטיוכיה היפוס" (סוסיתא) נוסדה במאה השנייה לפני הספירה בידי אנטיוכוס השלישי או הרביעי על גבי מצודה צבאית סלבקית ואולי אפילו מצודה צבאית תלמית מהמאה השלישית לפנה"ס. היא נכבשה בידי אלכסנדר ינאי (התאריך המדויק שנוי במחלוקת- 101 לפנה"ס לדעת אייזנברג, 80-83 לפנה"ס לדעת חוקרים אחרים) וכפי הנראה עמדה נטושה עד שהגיע פומפיוס (63 לפנה"ס). בעקבות פומפיוס, היא הפכה להיות חלק מערי הדקאפוליס (אחת מעשר ערים יווניות-רומיות, בעיקר בעבר הירדן המזרחי למעט סקיתופוליס/בית שאן). למעט זמן קצר בימי הורדוס, היא לא הייתה תחת שלטון יהודי אלא הייתה שייכת לפרוביניקיית סוריה. במהלך תקופת המרד הגדול, היו חיכוכים אלימים בין היפוס הנכרית ובין המורדים היהודיים בגליל כשהמקורות מספרים על מתקפות של המורדים על היפוס או על הכפרים שבתחומה. בתקופה הרומית (מאה א-ג' לסה"נ) היא הגיעה לשיאה היישובי והתרבותי כשהיא הייתה העיר החשובה בדרום ומרכז הגולן ("תחום סוסיתא" במקורות חז"ל) כפי שעולה מן הממצא הארכאולוגי. ב-363 לסה"נ, העיר סבלה מרעידת אדמה שפגעה בכל רחבי ארץ ישראל אך אחרי זמן לא רב היא התאוששה כאשר הפכה מעיר פגאנית-אלילית לעיר ביזנטית-נוצרית שהייתה גם מושב בישוף. בתחום היפוס אותרו לא פחות משבעה כנסיות מהתקופה הביזנטית ועד ראשית התקופה האומאית. העיר המשיכה להתקיים עד רעידת האדמה של 749 לסה"נ אך כבר זמן רב לפני כן (החל כבר מסוף המאה השישית) היא ירדה במעמדה כפי שעולה מן העדויות ההיסטוריות ומן הממצא הארכאולוגי.

וכעת למספר תובנות שעלו לאור הביקור בתערוכה שהפכו לנקודות למחשבה הן במהלך הביקור והן בימים שאחרי כן. אני בכוונה מתאר אותן כ-"תובנות" או "נקודות למחשבה" ולא מעבר לכך- לא מדובר בטענות מחקריות מבוססות ומוצקות ואני גם לא עוסק בפרטים הספציפיים אלא בסוגיות רחבות יותר. כל הערה ותובנה יכולה להתפתח לדיון מפורט ומעמיק יותר (חלקן כבר נידונו בהרחבה) ואילו כאן אני מדבר רק על תובנות בסיסיות שאולי נכונות ואולי הן מוטעות וגם זה חשוב- להרהר על כיוון מסוים רק כדי לגלות שהאמת היא שונה או מורכבת יותר.

א. "היפוס" או "סוסיתא": השם היווני של האתר היה אנטיוכיה היפוס ובקיצור "היפוס"- כך הוא מופיע בכל המקורות למעט ספרות חז"ל וכך הוא גם מצוין בפרסומים באנגלית (מקסימום זה יהיה צירוף של Hippos-Sussita). השם הארמי המקובל המופיע רק במקורות חז"ל ורווח היום הוא "סוסיתא" (או: "סוסיתה") והוא השם המופיע בפרסומים בעברית, הן האקדמיים והן בספרות ההדרכה הפופולרית. סביב מוצא השם (התרגום בשני המקרים הוא: סוס) שניתן להר, ישנן כמה הצעות בקרב החוקרים: האם זהו תרגום של שם ארמי שהשתמר בשם סוסיתא או שאולי זה שם שקשור לפרשים הסלבקים (בדומה ל-"גבע פרשים" מימי הורדוס) אך בפועל, אין תשובה ודאית לשאלה הזו. 

הכפילות הזאת של שם עברי/ארמי ושם יווני היא תופעה שגרתית, החל מהתקופה ההלניסטית ועד שלהי התקופה הביזנטית כשהדוגמאות המפורסמות ביותר הן בית שאן/סקיתופוליס ועכו/פטולמאיס ודוגמאות רבות נוספות, חלקן מהתקופה ההלניסטית וחלקן מהתקופה הרומית. רק במהלך ואחרי הביקור בתערוכה, שמתי לב לחריגות של התופעה הזאת במקרה המדובר כאן- היפוס/ סוסיתא אינה דומה למקרים של עכו/פטולמאיס או בית שאן/סקיתופוליס שכן במקרה דנן, אין שום ראיה, לא היסטורית ובוודאי לא ארכאולוגית שהייתה עיר עתיקה שקדמה לשדרוג של האתר לפוליס יוונית. במקרים הנ"ל, השם היווני אולי היה השם הרשמי הנפוץ אבל לאחר התקופה היוונית-רומית-ביזנטית, השם העתיק השמי ש-"נאלם", לפחות במסמכים הרשמיים,  הופיע מחדש כשם הרשמי ("ביסאן" היא בית שאן של התקופה המוסלמית למשל). במקרים אחרים, כאשר העיר נוסדה "יש מאין" כמו קיסריה, טבריה או פניאס, השם הרומי השתמר גם במקורות חז"ל שכן לא היה שם אחר וקדום לאתר החדש. לכאורה, לפי הכלל הזה (יש לו כמה חריגים אבל הם יוצאים מן הכלל), לא הייתה שום סיבה לחז"ל לא להשתמש בשם היווני "היפוס" ובכל זאת, בלי יוצא מן הכלל הם מכנים את היפוס בתור סוסיתא/ה. האם זה אומר שהכינוי "סוסיתא" הוא כינוי ספרותי מגמתי מאוחר של היהודים כלפי העיר הנכרית העוינת או שמא סוסיתא היה שם קדום במרחב של ההר (גם אם לא רמת ההר עצמה) שהתרגום שלו היה "היפוס"? לכאורה זה דיון סמנטי בלבד אבל סמנטיקה היא לא רק עניין טכני ומאחוריה גם עומדת גם אידאולוגיה ותפיסת עולם. השאלה כיצד כונתה העיר בעת העתיקה ועל ידי מי, היא לא רק שאלה טכנית אלא טומנת בחובה גם עמדות וגישות עמוקות יותר. 

ב. מצודת ההר שהפכה לפוליס: גם למבקר באתר עצמו וגם למבקר בתערוכה או סתם למי שמביט בתמונות של האתר, האלמנט הבולט ביותר בהיפוס (קלעת אל חצן) הן בעצם מבנה ההר והן בממצא הארכאולוגי, הוא שמדובר על הר בעל אופי הגנתי-בטחוני מובהק. המורדות התלולים בצפון ובדרום (ובאופן חלקי גם במערב) הופכים את האתר למקום אידיאלי מבחינה ביטחונית, גם כמקום ששולט על סביבתו וגם מרחב עם יתרונות הגנתיים טבעיים ניכרים. ואכן, הוא התחיל בתור הר שבמרכזו עמדה מצודה צבאית סלבקית ואולי אפילו תלמית ולא הייתה בו היסטוריה יישובית "אזרחית" לפני כן. אלא שבניגוד למצודות נישאות בעלות מבנה טופוגרפי תלול, הרמה השטוחה על ההר אפשרה לשנות את אופי היישוב הצבאי בהר עד כדי ייסוד עיר פוליס טיפוסית מתוכננת, מה שלא היה יכול להתבצע למשל בגמלא- גם שם הייתה מצודה סלבקית אך היא לא הייתה יכולה בשום פנים ואופן להפוך להיות עיר פוליס טיפוסית. ואכן, במאה השנייה לפנה"ס רמת ההר עבר תהליך "אזרוח" והפך לעיר פוליס היא אנטיוכיה היפוס. עצם התהליך הזה של עיר שראשיתה בנסיבות צבאיות ורק בהמשך הפכה להיות עיר "אזרחית", הוא תהליך שגרתי ונפוץ למדיי בעת העתיקה אבל ברוב המקרים, בהמשך, אם בתקופה ההלניסטית ובוודאי בתקופה הרומית, העיר ירדה מהתל או מהאקרופוליס והתפרשה על פני השטח המישורי הסמוך. במקרה של היפוס, זה היה בלתי אפשרי וכך גם כאשר היא כבר לא הייתה מצודה צבאית אלא עיר, הדמות הצבאית-הגנתית שלהניכרה היטב לכל אורך שנות קיומה: החומות של העיר (הלניסטיים או כנראה רומיים); הביצור המעובה בכניסה המזרחית היכן שהאוכף מחבר אותו לדרך ולהרי הגולן כולל השער והמגדלים (בעיקר המגדל העגול) שהקיפו אותו; החפיר שהתגלה באוכף והמבנים סביבו (מגדל האומגה ועוד) והבסטיון (מבנה הגנתי מעובה ששימש כמקום לשיגור ארטילריה) הרומי על מצוק החומה הדרומית והממצאים שהתגלו בו כולל טביעת קליגה ("הסנדל המסומר" בלשון חז"ל) של חייל רומי . גם הממצאים הקטנים של כלי הנשק שהתגלו בחפירות כמו במעגן סוסיתא בכנרת מעידים על הנוכחות הצבאית-בטחונית באתר, לפחות לתקופה מסוימת. 

יחד עם זאת, הרמה השטוחה במרכז ההר שאפשרה להרחיב את המצודה ולבנות עיר אזרחית הייתה מצומצמת בהיקפה והגבילה את אפשרות ההתרחבות של העיר, בוודאי בכל מה שקשור לכיוון צפון-דרום. היתרון הצבאי-הגנתי שלה, היה מגבלה של ממש בכל מה שקשור להתפתחות האזרחית, למשל בכל מה שקשור לאספקת המים שבו העיר נדרשה למפעל מורכב של הבאת מים מהגולן באמצעות אמה ממרחק של 24 קילומטר. אפשר שגם העובדה שבשנים האחרונות, התגלו על האוכף המזרחי שבין השערים ובין החפיר, עדויות למתחם פולחני שכלל שער מונומנטלי, בית מרחץ ושרידי התיאטרון שאת עקבותיו חיפשו החופרים בהתחלה במקום אחר בתוך החומות (שם התגלה בינתיים רק אודיאון), מלמדת על העובדה שהשטח העירוני המוגבל אילץ את פרנסי העיר למצוא פתרונות מחוץ לתחום הישיר של העיר.

הפרדוקס הוא שעל אף האופי הבטחוני-הגנתי הטבעי של המקום כבר מראשיתו ובמשך מאות השנים הבאות, בפועל כמעט לא היו אירועים בטחוניים הקשורים להיפוס בכל שנות קיומה. אמנם היא נפלה לידי החשמונאים לכמה שנים, וככל הנראה יש סימני שריפה שקשורים לכיבוש של ינאי אבל זה לא אומר שהיה שם קרב אלא אולי הרס העיר אחרי כן כפי שעולה גם ממקומות אחרים שהחשמונאים כבשו. גם הרמזים לאירועים אלימים בזמן המרד הגדול שאולי קשורים להבאת כוחות צבאים רומיים (למשל, הבסטיון הרומי), לא בהכרח מתייחסים למה שקרה בהיפוס אלא לכל היותר בתחומה הכפרי (כך נאמר במפורש ב-"חיי יוסף"). אין שום עדות לאירועים אלימים אחרים הקשורים להיפוס (מלבד רעידות אדמה)- במילים אחרות, העיר שנבנתה על גבי הר טבעי ומוגן וגם הייתה מבוצרת במיטב הארכטיקטורה הצבאית הרומית, כלל לא נזקקה לאותם יתרונות ולא עמדה במבחן בטחוני של ממש- היפוס הייתה אחת הערים השקטות והשלוות ביותר בפרובינקייה במהלך התקופה הרומית-ביזנטית.

ג. מפגאניות לנצרות: החפירות בהיפוס-סוסיתא חשפו וממשיכים לחשוף גם את הפן הפגאני שלה בתקופה ההלניסטית ובעיקר בתקופה הרומית וגם את המונומנטליות של השלב הנוצרי בתקופה הביזנטית. על הפולחן הפגאני בעיר אנחנו למדים מתוך מטבעות העיר אבל גם מתוך הממצא הארכאולוגי בתוככי העיר (מקדש הקליבה למשל) כולל החשיפות המעניינות על האוכף שממזרח לשער שטיבן עדיין צריך להתברר בחפירות העתידיות (מתחם פולחני הקשור לדיוניסוס ומסכת פאן). הנושא של המעבר מהדת הפגאנית לדת הנוצרית בעולם הרומי בכלל ובארץ ישראל בפרט הוא תהליך מורכב שגם ממקורות היסטוריים ועוד יותר מן הממצא הארכאולוגי, עולה הפנים הדואליות שלו: מצד אחד, ברמת המאקרו, השינוי בנוף האורבני היה ברור- היפוס הייתה עיר פגאנית מובהקת עד המאה הרביעית עם מקדשים ומתחמים פגאנים אליליים ומן המאה הרביעית ועד המאה השביעית, הנוף הדתי שלה השתנה והיא הפכה לעיר שבה המקדשים מפנים את מקומם לטובת כנסיות (שבע [!] כנסיות אותרו עד כה בעיר, חמישה מתוכן נחפרו) שנבנו בעיקר במאות החמישית והשישית לספירה והמשיכו להתקיים אפילו עד המאה השמינית לספירה. מצד שני, ברמת המיקרו, אפשר למצוא עדויות להמשכיות של התרבות הפגאנית, במיוחד בממצא הזעיר או בסמל עירוני מובהק כמו האלה טיכה ולאו דווקא בהחבא, עמוק לתוך התקופה הביזנטית, תמונה שעולה גם בערים אחרות בארץ ישראל שבהן הפגאניות לא נעלמה בבת אחת כאשר "המלכות הפכה למינות". במקרה של היפוס, ייתכן שניתן לזהות את התאריך שבה "המעבר" מהפגאניות לנצרות הפך להיות אופרטיבי- רעידת האדמה של 363 לסה"נ.

ד. רעידת האדמה של 363 לסה"נ: המיקום של סוסיתא ליד קו השבר הסורי-אפריקני היה מועד לרעידות אדמה שאכן זעזעו אותה מספר פעמים בעת העתיקה. רעידת האדמה של 749  לסה"נ ("רעש שביעית") היה קיצה של סוסיתא- עמודי הגרניט השוכבים בקתדרלה הם הסממן החיצוני המוכר של אותה רעידת אדמה. אבל מסתבר שהייתה רעידת אדמה אחרת שאולי הייתה בעלת השפעה הרבה יותר משמעותית: רעידת האדמה של הלילה שבין ה-18 ל-19 במאי בשנת 363 לספה"נ. את עקבותיה של רעידה זו, החפירות זיהו בחורבות הבזיליקה הרומית ובשלדים שהתגלו מתחת להריסות הבזיליקה. גם האודיאון נפגע קשות בעקבות אותה רעידת אדמה וכך, כנראה גם המתחם הפולחני באוכף שמחוץ לשער.

רעידת האדמה הזאת מוזכרת גם בטקסטים נוצריים (ואולי נרמזת גם בטקסטים אפוקליפטיים יהודיים- הרעש בבקעת ארבל), חלקם על רקע הנסיון של  יוליאנוס "הכופר" לחדש את הפולחן בירושלים, נסיון שהסתיים ב-"התערבות אלוהית" של אותה רעידת אדמה. היא מתועדת היטב בממצא הארכאולוגי באתרים מרכזיים שונים בארץ ישראל בכלל ובצפון בפרט כמו צפורי, בית שאן וטבריה. מעבר למימדי הנזק הפיזי המיידי והישיר של אותה רעידת אדמה, נראה שהיו לה השלכות ארוכות טווח נוספות- האתגר באירועים כאלו הוא כיצד לחדש את היישוב אחרי הרס בסדר גודל משמעותי. כאן נבחן החוסן הכלכלי של היישובים והקהילות השונות, אם הייתה להן היכולת לשקם את היישוב, באיזו מידה וכמה זמן לקח תהליך השיקום. גם בהיפוס תהליך השיקום לא היה מיידי אבל סביר להניח שהמעבר מהעיר הפגאנית (מקדשים) לעיר הנוצרית (כנסיות) הושפע באופן ישיר מרעידת האדמה הזאת. אלמלא אותה רעידת אדמה, ניתן לשער שהייתה המשכיות ארוכה יותר בכל מה שנוגע לקיומם של אותם מקדשים ושתהליך שינוי הנוף הדתי של העיר היה מדורג וממושך יותר- רעידת האדמה הזאת הניחה את התשתית הפיזית לשינוי אופי המבנים בידי השלטון הנוצרי בעל האמצעים והמשאבים.

ה. בין היפוס לטבריה: היפוס (סוסיתא) לא הייתה עיר "יהודית" בשום שלב בהיסטוריה שלה- אפילו מבנה ציבורי שזוהה בראשית החפירות כמבנה שעשוי להיות בית כנסת, התגלה ככנסייה נוספת בהיפוס. ממש מולה בגדה המערבית של הכנרת עמדה אחת הערים "היהודיות" המובהקות ביותר של התקופה הרומית- טבריה. היחסים בין טבריה להיפוס היו מורכבים כבר מימי במרד הגדול כשבהמשך, היא מתוארת בספרות התלמוד כ-"עיר שרובה גויים" ובמדרש, סוסיתא מתוארתה כ-"צרתה" של טבריה היהודית. סביר להניח שאף אם שני הערים שירתו אוכלוסיות שונות, הייתה ביניהן גם תחרות כלכלית. זה לא אומר שבימי שלום (ברוב התקופה הרומית,זה לא היה אזור מלחמתי) לא היו קשרים ואינטראקציות בין שני הערים ובין התושבים השונים אם כי הנושא הזה מצריך בדיקה נוספת. מה שיותר מעניין הוא השוואה אפשרית בין אופיין של הערים הללו בתקופה הרומית המאוחרת והביזנטית, במיוחד לאור המחקר הארכאולוגי (מצב החפירות בטבריה כידוע, הוא עדיין חלקי): היפוס וטבריה היו שני ערי פולייס "תקניות" שכללו כמעט את כל המרכיבים הבסיסיים של העיר הרומית הטיפוסית- תכנית רחובות, מבני ציבור (בזיליקה גדולה בכל עיר) ,בתי מרחץ, שערים, תיאטרון, בתי אמידים אבל עם שונות אתנית דרמטית- טבריה היא עיר שרובה המוחלט הוא של יהודים ואילו היפוס הייתה עיר שרובה המוחלט הוא לא-יהודים. אדם זר שהיה מגיע לאזור הכנרת במאה השלישית לספירה ומבקר בטבריה ובהיפוס- עד כמה הוא היה מבחין בהבדלים ניכרים ביניהן? מבחינה חיצונית, ברוב המרכיבים, כלל לא בטוח שהוא היה מבחין בהבדלים של ממש בנוף האורבני. היוצא מן הכלל הוא הנוכחות של המקדשים הפגאניים (וגם פסלים) בהיפוס לעומת טבריה אם כי גם בטבריה יש רמזים במטבעות כמו במקורות על קיום של מקדש אלילי (ה-"הדרייאנאום") ואולי כמו שבציפורי, התגלו שרידים של המקדש האלילי בעיר היהודית, גם בטבריה הוצע לזהות בשנים האחרונות קיר ושרידים של מבנה שאולי היה גם הוא אותו מקדש פגאני בטבריה היהודית. 

שאלה דומה עולה גם לגבי התקופה הביזנטית: אין ספק שהנוף הכנסייתי של היפוס היה בולט באותה תקופה והמעבר מהפגאניות לנצרות היה חלק ובולט יותר אבל גם בטבריה, למרות העדויות ( פרשת "יוסף הקומס") על הקושי לבנות כנסיות בעיר כמו בכל הגליל היהודי וההתנגדות התקיפה המקומית, תועדו כנסיות גם בעיר עצמה וגם בהר ברניקי ("כנסיית העוגן") המשקיף על העיר ולפחות במאה השישית לספירה (ואולי אפילו מעט לפני כן), שתיהן היו מעוטרות בכנסייה או כנסיות בצל הנוכחות היהודית (טבריה) או הפגאנית (היפוס). זה לא אומר בהכרח שהתהליך של המעבר מהתקופה הרומית-פגאנית לביזנטית-נוצרית היה דומה בשתי הערים הללו והזהות הדתית-אתנית של תושבי העיר היפוס לא דמתה לאלו של טבריה, כך שחדירת הנצרות באותן שתי ערים סמוכות משני גדות הכנרת הייתה כרוכה באתגרים ובמכשולים שונים ואולי הפוכים. לאור ההתקדמות העצומה במחקר היפוס וגם ההתקדמות היחסית בידע הארכאולוגי לגבי טבריה הרומית-ביזנטית, השוואה בין נופן האורבני- הדומה והשונה, בוודאי על רקע ההרכב האתני-דתי של כל עיר, עשויה להבין גם טוב יותר את האינטראקציה ביניהן וגם את התהליכים שעברו על הערים הללו כאשר משווים אותן אחת לשנייה.

לסיכום, התערוכה של ממצאי החפירות בהיפוס חושפת מחד כיצד תהליכים כלליים המוכרים במקורות ההיסטוריים ובממצא הארכאולוגי המרחבי, ניכרים גם בה ומאידך, היא גם חושפת את המאפיינים הייחודיים שלה שאינם קיימים בערים אחרות מסיבות שונות, הקשורות לנתונים הטבעיים שלה ולמרחב שבו היא התקיימה. היפוס, כמו כל עיר יוונית-רומית אחרת, התעצבה על רקע המאפיינים התקופתיים המשותפים לכלל ערי הפולייס אך המאפיינים הייחודיים והחריגים שלה, היו לא פחות קריטיים בדרך שבה היא התפתחה. האמת היא שהקביעה הזאת נכונה למעשה לכל ערי הפולייס בארץ ישראל: כולן היו ערים שנבנו באופן עקרוני לפי המתכונת היוונית-רומית הקבועה עם המרכיבים הטיפוסיים שלה אבל לא היה מדובר בערים שהיו "העתקים" זהים לחלוטין- היפוס אינה דומה לטבריה שאינה דומה לבית שאן שאינה זהה עם סבסטיה ששונה מקיסריה שלא תואמת במדויק את פטולמאיס שאינה זהה עם צפורי/דיוספוליס שאפילו היא לא דומה בדיוק לטבריה.