"ולך והצל את אחיך אשר בגליל" (מק"א ה 16): העדות הארכאולוגית על ייהוד הגליל בתקופה החשמונאית

אחת השאלות העתיקות ביותר במחקר ארץ ישראל בתקופת בית שני היא- כיצד הפך אזור הגליל (עם דגש על הגליל המזרחי) ללב היישוב היהודי בעת העתיקה? ארץ יהודה בכלל וירושלים בפרט היו לב היישוב היהודי מאז ימי שיבת ציון והגליל כמעט לא נזכר בקשר לשיבת ציון, לא בתקופה הפרסית ולא בתקופה ההלניסטית. אבל, משלב מסוים, אין עוד רק חבל ארץ אחד (יהודה) אלא גם חבל ארץ שני שבו ישנה נוכחות יהודית משמעותית שאמנם אינה באותו מעמד של יהודה אבל תוך זמן קצר הפכה לאזור יהודי מובהק. השאלה הזאת לא רק עניינה חוקרים של תולדות עם ישראל אלא עמדה ועומדת במרכז הדיון של ראשית הנצרות והרקע ההיסטורי של פעולות ישו במרחב הזה במאה הראשונה לספירה. אינספור מחקרים היו ועוד ישנן על הרקע הגלילי של מעשי ישו והשליחים וסביב אופי האזור הזה והזהות הדתית של יושביו. גם המחקר הארכאולוגי במרחב הזה נקשר בסוגיות השונות הקשורות לראשית הנצרות כאשר מאז ראשית מחקר הגליל ועד היום, חלק נכבד ממשלחות חפירות ארכאולוגיות בינלאומיות בגליל הקדום לא היו מגיעות לחפור באזור הזה אלמלא ישו ושליחיו היו מסתובבים באזור הזה. גם אם יש דיון בקשר לנוכחות היהודית, ברוב המקרים זה יהיה קשור בדרך כזו או אחרת לשאלת "האקלים החברתי" של הגליל במאה הראשונה לספירה- תחפשו בגוגל את המילים "Galilee+Jesus+ Archaeology" ותקבלו רק טעימה קטנה מהעיסוק העצום שקיים בנושא זה. אמנם, כדי להבין את הגליל של המאה הראשונה לספירה, החוקרים חזרו אחורה, מימי הורדוס ולפניו החשמונאים ועד ימי שיבת ציון ושלהי תקופת בית ראשון, במקרים רבים כ-"חומר רקע" לקראת המאה הראשונה לספירה ולא לגופן של התקופות הנ"ל. וכך השאלה הנקודתית הזאת, מעניינת מאד לא רק את חוקרי הגליל היהודי בעת העתיקה אלא גם את חוקרי ראשית הנצרות במאה הראשונה לספירה.

באופן כללי ניתן לקבוע כי כיום אין כמעט מחלוקת שהחשמונאים הם האחראים העיקריים לכך שהגליל הפך להיות אזור יהודי מבוסס ומשגשג, מבלי לעסוק בשאלת האופי והזהות המדויקת של אותה "יהדות גלילית" (שזה מה שעניין בעיקר את חוקרי הנצרות הקדומה). אבל כיצד התהליך הזה התרחש- מתי החלו יהודים לגור בגליל בימי בית שני? מי גר לפניהם באזור הזה והאם הם נעלמו לגמרי מעל פני השטח? האם השינוי הדמוגרפי הזה היה שליו או אלים? האם גם כאן מדובר בגיור של אוכלוסייה מקומית או שהמקור הוא במהגרים מיהודה? למי מבין החשמונאים יש לזקוף את כיבוש הגליל אם בכלל זה המונח הנכון? סביב השאלות הללו ושאלות נוספות הקשורות לאלו, היו תשובות רבות ומגוונות.

הבעיה לכאורה עם המקורות הספרותיים היא לא דלות המקורות אלא שאין תיאור אחד מסודר לגבי רצף האירועים. במקום זאת ישנם רסיסי ידיעות שונות שמהם אפשר ללמוד על הנוכחות היהודית בגליל: התיאור של המסע להצלת יהודי הגליל ועבר הירדן בידי יהודה ושמעון; המלחמה נגד דמטריוס השני באזור בקעת חצור (בסמוך לקדש) בהשתתפות יונתן; אזכור אפשרי למסע באזור הגליל של יוחנן הורקנוס אחרי כיבוש בית שאן; התיאור המעורפל על כיבוש הגליל וגיור היטורים בשנת שלטונו הבודדת של יהודה אריסטובולוס; ציון עובדת חינוכו של אלכסנדר ינאי בגליל והמסע של תלמי לתירוס נגדו. כך או כך, אחרי כיבוש פומפיוס (63 לפנה"ס) ובמיוחד בימים הראשונים של הורדוס כמושל הגליל ואחרי כן, הגליל כבר מתואר כיהודי מובהק עם זיקה לחשמונאים ונטייה אנטי-רומית, לפחות בחלקים ממנו. כאמור, הבעיה היא לא שאין מידע בכלל אלא שקשה לשחזר את הפאזל הזה לכדי תמונה כללית עקבית ולהצביע על אירוע או זמן מסוים שבו הגליל הפך להיות "יהודי" ולפיכך הצעות השחזורים השונות הצביעו על כל מיני אפשרויות לשינוי הדמוגרפי-אתני בגליל, כמעט הכל על בסיס רסיסי המידע הספרותיים והפרשנות האפשרית שלהם.

כאן נכנס המחקר הארכאולוגי. המחקר המואץ של הגליל, הן בסקרים והן בחפירות, אמנם לא תמיד התמקד בתקופה ההלניסטית אלא בתקופות מוקדמות יותר או מאוחרות יותר, אבל לאור הדיון ההיסטורי הנ"ל, הממצא הארכאולוגי העדכני "שיפר" את היקף הידע שלנו לגבי תולדות הגליל בתקופת הבית השני- הוא דחה ספקולציות ישנות או תיאורטיות (למשל, שהיישוב היהודי הוא למעשה המשך היישוב הישראלי מתקופת הברזל או שיהודי הגליל הגיעו עם שבי ציון במהלך התקופה הפרסית) וחיזק אופציות פירוש אחרות. אני אציין כאן מספר חוקרים, שהתייחסו בשנים האחרונות במפורש לסוגיה הזו לאור המחקר הארכאולוגי שלהם בגליל כשלגבי פרשנות הממצא, יש ביניהם כמה הבדלים קטנים או גדולים:

1. מרדכי אביעם הצביע כבר לפני יותר מעשרים שנה, על עדויות ארכאולוגיות באשר לראשית תהליך הנוכחות החשמונאים בגליל ותוך כדי כך, גם את הצעת השחזור ההיסטורית שלו לגבי תולדות היישוב היהודי בגליל. הוא עסק בכך גם בהמשך השנים ולאחרונה שוב חזר לעסוק בכך על רקע המחקר המקביל של ליבנר (להלן). בכל מה שקשור לשינוי התרבות החומרית- הוא זיהה ביישובים ההלניסטיים הקדומים ממצא קרמי שאותו הוא כינה ה-"קרמיקה הגלילית הגסה" בנוסף לכלי יבוא מסוגים שונים וידיות רודיות. המכלול הזה נעלם כמעט לחלוטין כלים ביישובים המאוחרים יותר בגליל במחצית השנייה של המאה השנייה לפני הספירה ואילך. זאת ועוד, אביעם טען שתעשיית ייצור השמן בגליל המתועדת בממצא הארכאולוגי, הגיעה לשם רק מהתקופה החשמונאית ואילך בהשראת תעשיית השמן ביהודה ולא לפני כן. 

עדויות ארכאולוגיות לשינוי שלטוני ו/או לחורבן אלים הקשור לשינוי משלטון הלניסטי לחשמונאי הוא זיהה בכמה אתרים: בגליל המערבי במצודת תפן (שהייתה מצודה שהגנה על מישור עכו פטולמאיס) שנבנתה בתקופה ההלניסטית הקדומה ומאוחר יותר נמצאו בה מטבעות חשמונאיים; בגליל העליון המזרחי בקרן נפתלי (העורף הבטחוני של תל קדש שבו יש סימני הרס זמניים הקשורים אולי למסעו של יונתן) נחשף מצודה מהמאה השלישית-שנייה לפני הספירה ואילו בהמשך התגלה בה מקווה טהרה מהתקופה החשמונאית. תמונה דומה פחות או יותר עלתה גם באתרים אחרים- הר מצפה ימים שבו היה מקדש מהתקופה הפרסית (יש מחלוקת לגבי התקופה ההלניסטית) שכלי הפולחן שבו עברו תהליך הריסה בתקופה החשמונאית; בח' אש-שוהרה (ליד ברעם) התגלו סימני שריפה במבנה לקראת אמצע המאה השנייה לפני הספירה; בחפירות באר שבע הגלילית התגלו ממצאים פולחניים מהתקופה ההלניסטית הקדומה ובהמשך יש שינוי בתרבות החומרית האתנית; וגם ביודפת ואפילו במגדל אפשר לזהות שלבים מהתקופה ההלניסטית הקדומה, כלומר עוד לפני החשמונאים. גם אם פה ושם, יש הבדלים בין אופי השינוי מאתר לאתר, התמונה הכללית היא ברורה: עד המחצית השנייה של המאה השנייה לפני הספירה, הסממן המובהק של ההתיישבות בגליל היא של אוכלוסייה פגאנית שקשורה לחוף הפניקי בקשרים כלכליים אך גם בעלת זהות פגאנית מקומית. מסעות הכיבוש החשמונאי בגליל גרמו לשינוי עמוק בתמונת היישוב בגליל העליון והתחתון המזרחי- מיישוב נכרי ליישוב יהודי.

2. בכל מה שקשור לשינוי בתרבות החומרית, בשנים האחרונות אנדראה ברלין פיתחה סביב הממצא הזה את הופעתה של מה שהיא כינתה "משק הבית היהודי" (Household Judaism)- תרבות חומרית יומיומית של שימוש בכלים פשוטים ולא מיובאים שבעיניה היה הסממן המוחצן הניכר ביותר של הזהות היהודית בתקופה החשמונאית ובתקופה הרומית הקדומה. לדבריה, אמנם הייתה המשכיות בשימוש בכלים מיובאים בעמק החולה (תל אנפה) או בצפון הגליל העליון (תל קדש) אבל בגליל התחתון ובגולן מנעד השימוש בכלי חרס היה שונה לחלוטין- במקום כלים מיובאים, התרבות החומרית הייתה מקומית ופשוטה. היא לא התייחסה בצורה מפורשת לשאלה ההיסטורית של אופן "ייהוד הגליל" אך לדעתה, אופן ייצור כלי החרס שהפכה לדגם הנפוץ על ידי יהודיים, יובאו מיהודה גם אם נעשו בגליל ומשקפים אפוא את העובדה שהתרבות החומרית של יהודי הגליל במאה הראשונה לפני הספירה, קשורה לאזור המוצא ביהודה, שם זה התחיל ומשם זה הגיע גם לגליל. תושבי הגליל היו לדבריה אפוא "יהודאים צפוניים" שהזהות התרבותית שלה הייתה קשורה בחבל הארץ המקורי שממנו הם הגיעו.

3. דני שיאון בחן את העדויות הנומיסמטיות בגליל ובגולן כעדות לשינוי דמוגרפי-אתני מובהק משימוש מטבעות מצור ועכו לטובת מטבעות חשמונאיות. לנוכח התופעה הזאת, הוא בחן את פרישת  הממצא הנומיסמטי וממנה הוא צייר מפה אתנית של הגליל היהודי מול הנכרי כבר בשלהי התקופה ההלניסטית לאור המטבעות השונים. מן הממצא הנומיסמטי הוא למד דבר נוסף- יש להבחין בין ראשית היישוב היהודי ובין ראשית השלטון החשמונאי. את זה הוא הראה דרך מחקר מטבעות גמלא, שם לדעתו הממצא הנומיסמטי מעיד על נוכחות יהודית אולי אפילו מימי אנטיוכוס השלישי ובוודאי במחצית המאה השנייה לפני הספירה וזאת לפני שגמלא נכבשה סופית על ידי ינאי או בשלהי ימי יוחנן הורקנוס. העדות הנומיסמטית בסיוע המקורות ההיסטוריים, מלמדים לדעתו על נוכחות יהודית בגליל עוד לפני הכיבוש החשמונאי.

4. עוזי ליבנר שערך סקר שיטתי באזור הגליל התחתון, עסק בסוגיה זו גם במסגרת הדוקטורט שהפך לספר וגם במסגרת מאמר מפורט שיצא ב-"ציון" ב-2012. בנוסף לאתרים הנ"ל, גם הסקרים שלו הראו שינוי דרמטי ועקבי מהתקופה ההלניסטית הקדומה לתקופה ההלניסטית המאוחרת (חשמונאית) באתרי הגליל התחתון. הממצאים שלו היו ברורים- בעוד בתקופה ההלניסטית הקדומה, היה יישוב יחסית דליל, הרי שלקראת סוף המאה השנייה לפנה"ס ותחילת המאה הראשונה לפנה"ס, ישנו שינוי מכריע- חלק מהיישובים נהרסו, רבים אחרים נוסדו בפעם הראשונה ובחלק מהמקומות, גם אם ישנה המשכיות, התרבות החומרית השתנתה בצורה קיצונית. 

אחת הדוגמאות המעניינות ליישובים שהיו קיימים עד אמצע המאה השנייה לפנה"ס ואז חדל להתקיים הוא האתר בח' אל-עיכה (שלוחת קרני חיטים, מעל נבי שועייב, התמונה מתוך אתר הפייסבוק של החפירות הנוכחי). בסקר וחפירת הצלה קצרה שהוא ערך שם בראשית העשור, התגלה מבנה מבוצר וחדרים סמוכים אליו שהיה עשיר בממצא קטן של כלים מקומיים ומיובאים כולל קרמיקה גלילית גסה וממצאים זעירים נוספים- האתר נחרב בפעולה אלימה בסביבות אמצע המאה השנייה לפנה"ס והוא לא נושב מחדש אלא בח' חיטים הסמוכה, המוכרת גם מהמקורות התלמודיים (חיטיא). בשנים האחרונות, החל מ-2015, הוא עומד בראש מפעל החפירות במקום במסגרת "פרוייקט הגליל ההלניסטי" שנועד לברר בין השאר את סוגיית זהות יושבי הגליל לפני בוא החשמונאים- ממה שפורסם עד כה, האתר מנפק ממצא עשיר, הן בכמות והן באיכות, באשר לאופי יושבי האתר לפני תקופת הכיבוש החשמונאית.

הן אביעם והן ליבנר הגיעו למסקנה דומה שבעצם ממשיכה את המסקנה ממחקרים ארכאולוגיים נוספים של חוקרים דוגמת דן בר"ג וג'רלד פינקלשטיין: למרות שהמקורות הספרותיים מצביעים על דמויות שונות, מבחינה ארכאולוגית טהורה, ניתן להצביע על המועמד "הבכיר" ביותר לכיבוש הגליל: יוחנן הורקנוס הראשון (104-135 לפנה"ס). המחקר הארכאולוגי באתרים דוגמת מרשה, הר גריזים, שומרון, בית שאן ועוד, תיארך את תקופת הכיבוש (האלימה) שלהם לימי יוחנן הורקנוס עם דגש על שלהי ימי שלטונו. אם בעבר, על סמך השיבוץ של רשימת הכיבושים בימים שאחרי הסרת המצור של אנטיוכוס סידטס, ההיסטוריונים סברו שעיקר כיבושי יוחנן הורקנוס היו בתחילת שלטונו, המחקרים הנ"ל הראו שהכיבוש היה דווקא בשלהי ימי שלטונו ואפשר אפילו לתארך במדוייק את שורת הכיבושים, החל מ-112/111 לפנה"ס באזור מרשה דרך 110 באזור הר גריזים ועד 108 לפנה"ס באזור בית שאן. בעקבות הממצא הארכאולוגי בגליל כמו בשאר האזורים, אביעם וליבנר אימצו את הסברה שהגליל (או חלקו) עבר לשליטה חשמונאית בימיו של יוחנן הורקנוס בסביבות 110-108 לפנה"ס פחות או יותר. זה לא אומר שהחשמונאים לא הגיעו למסעות צבאיים לפני כן ושלא היה צורך במסעות צבאיים נוספים מאוחר יותר בימי יהודה אריסטובולוס ואלכסנדר ינאי, אבל זה התאריך המסתבר ביותר מבחינה ארכאולוגית והיסטורית.

ובכל זאת יש ביניהם ויכוח לגבי פירוש הממצא הארכאולוגי באשר לזהות האתנית-דתית של היהודים בגליל בעקבות אותם כיבושים. בזמנו, אביעם (בעקבות היסטוריונים אחרים), הציע שהיישוב היהודי בגליל באותה העת כלל שרידים של היישוב היהודי הקדום מהתקופה הפרסית ואולי אפילו לפני כן, מהגרים מיהודה בעידוד השלטון החשמונאי ותושבים מקומיים שקיבלו על עצמם את הדת היהודית דוגמת מה שמסופר על גיור היטורים. לעומתו, ליבנר הסיק מתוך הממצאים שהשינוי היה דרמטי וגורף: לפני כן, הגליל היה נוכרי עם אוריינטציה פניקית. הכיבוש החשמונאי היה אלים ואגרסיבי ובעקבותיו, או שהיישובים נהרסו או שהתושבים הנכרים החליטו לנטוש את היישובים. הוא שלל את אפשרות הגיור/קבלת דת מרצון של היושבים הנכרים או שזה היה אירוע זניח (גם פאוסט וארליך הגיעו למסקנה קרובה בנוגע לממצא הארכאולוגי בשפלת יהודה לאור החפירות בח' א-רסם) ולפיכך המסקנה שלו הייתה שאת היישוב היהודי המפותח והמואץ צריך לייחס כמעט אך ורק לעידוד הגירה מיהודה לקראת סוף המאה השנייה לפנה"ס ואילך. לאחרונה, אביעם, במאמר הנ"ל, המשיך לטעון שבניגוד לליבנר, הוא לא שולל את האפשרות שלפחות חלק מיהודי הגליל הם "שורשיים" מימים ימימה או לחילופין שסיפור גיור היטורים משקף מציאות היסטורית כלשהי הקשורה לשינוי האופי של הגליל מנכרי ליהודי. 

סיכום:

מה שהתחיל כאירוע חריג בעיירה באזור יהודה, הפך כעבור זמן לא רב לתמורה אדירה בעלת השפעות ארוכות טווח, לא רק באשר לתקופת השנים הלא ארוכה של ממלכת החשמונאים אלא הרבה מעבר לכך. פני הארץ השתנו בצורה דרמטית- באזורים רבים היישוב הכפרי הלא-יהודי נעלם כמעט לחלוטין ואת מקומו תפסו היהודים בעידוד אקטיבי של השליטים החשמונאיים. אם אכן, הגליל היה ברובו הכמעט מוחלט בעל אופי נכרי עד אמצע המאה השנייה לפני הספירה, השאלה "מה החשמונאים חיפשו שם?" היא מעניינת יותר- האם זה בגלל נוכחות יהודית שכבר הייתה שם? האם זה בגלל הבעיה הדמוגרפית שהתפתחה ביהודה? האם זה כחלק מרצון להגדיל את שטח השליטה ולהפוך אותה לממלכה משמעותית יותר מאשר זו שמשתרעת ביהודה? האם זה בגלל שזאת "נחלת אבותינו"? כך או כך, הממצא הארכאולוגי מהגליל כמו מאזורים אחרים מעיד על הפעילות האקטיבית ואף ברוטאלית של החשמונאים בתחום ממלכתם המתרחבת שהגיעה לשיאה בימי הורקנוס וינאי. אי אפשר לומר שזה היה תענוג גדול להיות תושב נכרי בטריטוריה שנכבשה בידי החשמונאים ומרחב התמרון שעמד בפני אותו לא-יהודי או בפני ראשי היישוב שנכבש או שסופח לטריטוריה החשמונאית, לא היה גמיש במיוחד- אופציית הגיור (יהיה מה שיהיה תוכן המונח הזה)  אולי כן עמדה על הפרק אבל סובלנות דתית לא הייתה בלקסיקון של החשמונאים, בוודאי בשנים הראשונות או שעדיף היה לתושב פגאני ששאף לשמור על אורח חייו (גם במובן הכי פשוט של המושג) "לעבור דירה" למרחב גאוגרפי אתני נוח יותר. מי שהיה מבקר בגליל בסביבות שנת 100 לפני הספירה, היה עד לשינוי דרמטי באופי האזור כפי שהוא היה במשך מאות שנים והשינוי הזה עיצב את אופיו של הגליל למשך מאות השנים הבאות כלב היישוב היהודי. 

התוצאה היא אפוא סמלית ואולי גם קצת אירונית: בתוך פחות משלוש מאות שנה, פעמיים הייתה הגירה יהודית מיהודה לגליל- בפעם הראשונה אלו היו החשמונאים שיזמו ודחפו הגירה מיהודה לגליל והפכו אותו באמצעים אקטיביים ואגרסיביים לחבל ארץ יהודי מובהק. בפעם השנייה, אחרי דיכוי מרד בר כוכבא, האזור הזה הפך להיות המקלט לפליטי יהודה בעקבות החורבן המוחלט שהמיטו הרומאים על היישובים היהודיים במרחב הזה.