אחת ההשפעות הבולטות ביותר של מרד החשמונאים הייתה בשינוי האופי הביטחוני של ארץ יהודה. מימי שיבת ציון (539 לפנה"ס) ועד ימי אנטיוכוס והחשמונאים, האזור המצומצם של יהודה היה שליו כמעט לחלוטין מבחינה ביטחונית. גם אם אירעו מלחמות ועימותים צבאיים בארץ ישראל, הם לא התרחשו בתוככי ארץ יהודה וממילא האזור הזה כמעט לא היה מבוצר- אין לכך עדויות היסטוריות וגם הממצא הארכאולוגי הוא צנוע למדיי. ברגע שהשקט הופר והבעיות הביטחוניות צצו, היה לזה ביטוי גם בתחום הזה- האירועים האלימים בירושלים בימי מנלאוס וביקורי אנטיוכוס הובילו להקמת החקרא ב-168 לפנה"ס בירושלים. כאשר פרץ מרד החשמונאים, המצב הביטחוני הידרדר לחלקים נוספים ביהודה שכאמור הייתה כמעט לא מבוצרת -זה היה המאפיין של רוב הקרבות בימי יהודה המקבי למעט בית צור (שבוצרה מחדש גם בידי יהודה המקבי) וכמובן החקרא (וכנגדה בוצר הר הבית בידי יהודה)- קרבות באזורים הרריים ועל צירי הדרכים הלא מוגנים.
אחרי נפילתו של יהודה בקרב אלעשה (160 לפנה"ס), התרחש שינוי משמעותי בהיבט הזה הקשור במפעל הביצור הזריז של מפקד הצבא הסלבקי באותה העת, בקכידס. לאחר המרדף אחרי יונתן שנמלט למדבר תקוע ואחרי כן לעבר הירדן, מתוארת רשימת ביצורים מפורטת שיזם בקכידס. סביב אותה רשימה (מק"א ט 52-50)- זיהויי המקומות, המטרה ותפרוסת הביצורים, קיים דיון מחקרי ממושך שבו נטלו חלק פליקס-מארי אבל, מיכאל אבי-יונה ובדור האחרון, גרשון גליל, ישראל רול ולאחרונה עסקו בכך בועז זיסו ואיתן קליין ומורן חג'בי (אני מתבסס על מאמרו שהוא עיבוד של עבודת מאסטר). להלן התיאור עם הזיהויים המקובלים יחסית בסוגריים:
"וישוב אל ירושלים ויִבן ערים בצורות ביהודה,
1. את המבצר אשר ביריחו (אולי הכתף הדרומית של מבצר קיפרוס- תל אל עקבה?)
2. ואת אמאוס (חורבת עקד, מזרחית לאמאוס)
3. ואת בית-חורון (אבו שושה, הכיפה המערבית של בית עור אל פוקא)
4. ואת בית-אל (רוג'ום אבו עמאר ליד ביתין)
5. ואת תמנת/פִרעָתון (?)
6. ואת טָפון (?)
בחומות גבוהות ובשערים ובבריחים, ויִתן בהן משמר לִצְרוֹר לישראל,
ויבצר את העיר (7) בית צור (ח' א טוביקה ליד חלחול) (
וגזר (תל גזר) (9) ואת החקרא, ויִתן בהן צבאות ואוצרות מזון".
באופן כללי, אפשר לזהות כאן חלוקה בין הרשימה הראשונה (6-1) של בניית ביצורים (חדשים?) ובין הרשימה השנייה (9-7) הכוללת את בית צור, גזר והחקרא, שם מדובר במיוחד על הצבת כוחות צבאיים ואבטחת אספקה ולוגיסטיקה. המטרה של בניית הביצורים הללו תלויה גם בזיהויים אבל באופן כללי החוקרים שעסקו בה הצביעו על כמה אפשרויות: שליטה על הדרכים הראשיות ביהודה; שליטה היקפית על תחום יהודה ובידוד ירושלים; שליטה על המרחב הכפרי שבו הסלבקים נתקלו בבעיות הקשות ביותר. באופן כללי, נראה שבקכידס ביקש להפיק לקחים מהכישלונות של הצבא הסלבקי בשנים הראשונות ולהדק את הפיקוח על האזור המורד.
כאמור, רוב האתרים מזוהים ובהם או בסמוך אליהם אותרו שרידים ארכאולוגיים שניתן לייחס אותן באופן סביר לתקופה הסלבקית. לגבי שני מקומות יש בעיה קשה יותר לזהות: "תמנת פרעתון" (מקום אחד או שניים) ו-"טפון".
טפון: בעבר היא זוהתה עם תפוח המקראית (תל אבו זרד, מזרחית לאריאל) אבל היא נמצאת בשומרון ולא בתחום יהודה ולכן, חוקרים רבים, בעקבות הגרסה המקבילה אצל יוספוס שם מופיע "תקוע", הציעו לזהות את המקום הזה באזור תל תקוע או בח' בד פאלוח (נטופה המקראית), מצפון לתקוע הקדומה. הזיהוי הזה עזר לתיאוריה של החסימה ההיקפית של יהודה שבה החלק הדרום-מזרחי היה "חסר".
תמנת פרעתון: כאן הבעיה היא קשה יותר שכן לא ברור אם הכוונה היא למקום אחד (תמנה אשר בפרעתון כדעתו של רול) או בשני מקומות (תמנה ופרעתון/פרתון) כפי שנראה מתוך הרשימה המקבילה אצל יוספוס. באופן כללי, יש שני כיוונים בהצעות הזיהוי האפשריים, הן אם מדובר באתר אחד או בשני אתרים- אוריינטציה צפונית סביב תל תמנה (תבנה הצפונית) בדרום-מערב השומרון ואוריינטציה דרומית באזור עמק האלה (ח' תבנה מזרחית לעמק האלה ליד גבעת הקרב) או מערבית לבית שמש (תבנה ליד המכללה הלאומית לשוטרים) או אפילו דרומית יותר (לפי דעתו של גרשון גליל, בסביבות חברון). לאחרונה, שתי העמדות קיבלו "חיזוק" באמצעות סקר ארכאולוגי באתרים שונים:
1. איתן קליין ובועז זיסו הציעו לזהות את תמנה של ביצורי בקחידס עם ח' חשם בשפלת יהודה, מערבית לבית ג'ימאל (ואת פרעתון/פרתון עם ח' פירעה ליד היישוב אדורה של היום) שם הם סקרו מצדית בראש הגבעה הגבוהה ובסמוך לה מאגר מים מלבני מהדגם המוכר במצודות חשמונאיות בנוסף למקוואות טהרה ומערכות מסתור.
2. דביר רביב ואחרים, בעקבות סקר דרום השומרון החדש וסקר מעמיק של השרידים בתל תמנה בדרום-מערב השומרון (תבנה הצפונית), טענו שהשרידים מהתקופה ההלניסטית מחזקים את הזיהוי המסורתי של רוב החוקרים של תמנה ברשימת ביצורי בקחידס באתר הזה.
בסופו של דבר, פרוייקט הביצורים המזורז של בקכידס לא שינה את התמונה וכמעט כל האתרים נפלו בידי החשמונאים זמן קצר יחסית אחרי כן, מי יותר ומי פחות, חלקם גם בלי קרב שכן הנסיבות הפוליטיות השתנו. אבל, מכאן ואילך, ביוזמת החשמונאים ואולי על רקע מיזם הביצורים המזורז של בקכידס, הנוף של ארץ יהודה השתנה מהקצה אל הקצה- היא הפכה לחבל ארץ הכולל ארמונות מבוצרים, מצודות נישאות ומוגנות היטב, מצדים בצמתים ועל הדרכים ועד בתי חווה מבוצרים- כך עד ימי המרידות ברומאים, הן המרד הגדול והן מרד בר כוכבא.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה