ה-"קאמבק" של בתי הכנסת של תקופת המשנה והתלמוד (חלק ג')

תקציר הפרקים הקודמים: 

בעקבות גילויים חדשים, התיארוך המקובל של בתי הכנסת הקדומים מאז ימי קוהל וואצינגר, התערער וכך התברר שרוב מוחלט של בתי הכנסת העתיקים המוכרים לנו תוארכו לתקופה הביזנטית. השאלה להיכן נעלמו בתי הכנסת שלפני התקופה הביזנטית, כלומר של תקופת המשנה והתלמוד עלתה ביתר שאת ומגוון התשובות לשאלה הזאת מעידה על הבעיה שניצבה בפני הארכיאולוגים וההיסטוריונים כאחד- מהגישה הקיצונית של סת' שוורץ (אכן, כמעט לא היו בתי כנסת בתקופת המשנה והתלמוד כי לא היה באמת ביקוש למעט קבוצה קטנה ושולית- חז"ל) ועד הפתרונות השונים, הן מנקודת ראות ארכיאולוגית ("דומוס אקלאסיה"; "ספוליה" וכדומה- בהרחבה בחלק השני) ומנקודת ראות היסטורית (קריאה ביקורתית מחודשת במקורות חז"ל שעוסקים במבנה בית הכנסת). 

זאת הייתה תמונת המצב לקראת אמצע העשור הקודם- בתי הכנסת הקלאסיים "נדחקו" לתאריך מאוחר בידי ג'ודי מאגנס ואחרים וגם אם לא כולם הסכימו איתה (בעיקר חופרי בתי הכנסת בגליל העליון בסוף שנות השבעים ותחילת שנות השמונים- מאיירס וסטרנג'), זה היה הכיוון שכבש את מחקר בתי הכנסת וממילא השאלה "להיכן נעלמו בתי הכנסת של תקופת המשנה והתלמוד?" הפכה למטרידה יותר ויותר את הארכיאולוגים וההיסטוריונים כאחד. הארכיאולוגים שעסקו בכך, הבינו שככל הנראה הפתרון לפלונטר הוא לא לחזור שוב לבתי הכנסת הקיימים "הנדושים" אלא לנסות לחפש את התשובה באתרים "חדשים" שיכולים לזרות אור חדש על הסוגיה הזאת. וכך, במקום שמות כמו כפר נחום, שמע, כורזין, גוש חלב או נברתין, הופיעו שמות חדשים: וואדי חמאם, חוקוק, כור, שיחין ומג'דוליה.

ואדי חמאם

עוזי ליבנר שסיים לבצע סקר ארכיאולוגי בגליל התחתון המזרחי במסגרת עבודת הדוקטורט שלו, סימן את חורבת ואדי חמאם כאתר שבו אפשר לבדוק את נושא תיארוך בתי הכנסת הגליליים עוד לפני התקופה הביזנטית. החורבה (המכונה גם חורבת ורידאת או ורדים) שנמצאת כשני קילומטר מערבית לכנרת על מורדותיו הצפון מזרחיים של מצוק הר ניתאי הייתה כבר מוכרת לחוקרים כולל פריטים אדריכליים מבית כנסת שהיה במקום. במסגרת הסקר הארכיאולוגי שלו, הוא הגיע למסקנה שהיישוב לא המשיך להתקיים אחרי שנת 400 לספירה ואם כן, כאן אפשר לברר בצורה ארכיאולוגית יסודית את דמותו של בית הכנסת הקדם-ביזנטי וזאת הייתה במפורש אחת המטרות העיקריות של חפירת בית הכנסת בואדי חמאם. שש עונות חפירה התנהלו באתר (2012-2007) שכללו לקראת סופם גם את הביצורים המסיביים בפסגת הר ניתאי שקשורים ליישוב עצמו.

אני מניח שלא מעטים מכירים את תוצאות חפירת בית הכנסת שהתפרסמו גם בעיתונות הכללית בעיקר בזכות הפסיפסים שנחשפו כולל של סצינות שמשון וקריעת ים סוף. האמת היא שהתוצאות המעניינות יותר נגעו לתאריך ולהיסטוריה המוקדמת של היישוב כמו של בית הכנסת. החפירות העלו שהיישוב נוסד לקראת שלהי התקופה החשמונאית והגיע לשיאו במאה הראשונה לספירה. מתחת לבית הכנסת הגלילי, התגלו סימנים לקיומו של מבנה ציבורי קדום שהחופרים מציעים להוסיף אותו לרשימה הגדלה והולכת של בתי הכנסת מימי בית שני. החידוש העצום לגבי היישוב הזה הם סימני השריפה והחורבן המיוחסים לימי הדריאנוס כלומר מרד בר כוכבא- עד עכשיו לא הייתה עדות ארכיאולוגית להרס או חורבן הקשור למרד בר כוכבא בגליל (לכל היותר, הכנת תשתית כמו מערות או קרבות שהיו באזור עמק בית שאן) והנה כאן מתועדת שכבת הרס שגרמה ליישוב להיות נטוש כמעט לחלוטין עד סוף המאה השנייה. או אז, היישוב התחדש ובתחילת המאה השלישית נבנה בית הכנסת מונומנטלי עשוי מאבן גיר מעולה ("הבית הלבן"). לקראת סוף המאה השלישית, מסיבות לא ידועות, חלק מבית הכנסת הזה קרס ובמקומו נבנה בית כנסת פחות מהודר כלפי חוץ ("הבית השחור") אך הוא כלל את הפסיפסים המרהיבים שחלקם נחשפו בחפירות. בית הכנסת נפגע שוב ברעש של 363 לספירה ואחרי כן נעשו תיקונים קטנים בטרם הוא כמו היישוב ניטש וחדל להתקיים בסוף המאה הרביעית. הנה כי כן, בויכוח סביב תיארוך בתי הכנסת הגליליים, שני בתי הכנסת שנבנו זה על גב זה הם קדם-ביזנטיים ואם כן זאת העדות המוצקה לקיום בית כנסת מונומנטלי גלילי כבר בתקופת התלמוד.

חוקוק

בניגוד לואדי חמאם ששמה הקדום אינו מוכר (ליבנר הציע לזהות אותה עם "מגדל צבעיא" התלמודית), השם של חוקוק מוכר היטב גם במקורות הספרותיים מתקופת המשנה והתלמוד (כולל מתקני תעשייה ייחודיים למקום- "מגלגלין בחרדל") וגם הוא זכה לסיורים וביקורים במשך מאות שנים עד שהכפר הערבי יאקוק ניטש ב-1948. גם אחרי כן נערכו סקרים שונים באתר כולל הצעות לזיהוי פריטים מבית כנסת קדום אבל האתר לא נחפר בצורה מסודרת. בדיוק באותם שנים שבהם ליבנר חפר בואדי חמאם, ג'ודי מאגנס חיפשה אתר "פרטי" משלה בגליל. עד אז, מה שהיא עשתה היה לעיין בדוחות החפירה של בתי הכנסת הקיימים ולאתר שם את הכשלים וכך היא עברה מכפר נחום לשמע ומשם לכורזין, לגוש חלב ועד נברתין ובכל פעם הייתה צריכה "לריב" עם החופרים על המתודולוגיה ועל התיארוך האמיתי של בית הכנסת שלהן. מבחינה מתודולוגית כפי שטען צ'אד שפיגל לאחרונה, זאת דרך בעייתית אם אין נגישות ישירה לכל הממצאים. הפעם, היא חיפשה (היא אמרה שזה לקח לה שנתיים למצוא את האתר האידיאלי) אתר שהוא אך ורק "שלה" ושם היא תוכל להוכיח (או להיווכח שלא) את צדקת התיארוך שלה. הבחירה נפלה על חוקוק שכאמור הוא לא אתר אלמוני וארכיאולוגים שונים חפרו או סקרו את האתר בצורה נקודתית אבל לא נחפר בצורה יסודית עד עתה. משלחת החפירות של חוקוק מטעם אוניברסיטת צפון קרוליינה שבצ'אפל היל (ואוניברסיטאות אחרות) התחילה ב-2011- מה שנחשב בהתחלה לחפירה עם מועד קצוב הפך תוך כמה שנים לחפירה שהיא עצמה הודתה "שינתה את חייה". בית הכנסת הקדום, בחלקו הדרומי של הכפר הערבי, התגלה רק לקראת סוף עונת החפירות הראשונה והכתובת הראשונה שהתגלתה ב-2012 הייתה של דמות אישה עם כתובת ברכה לתורמים בארמית. אבל כאמור, זה היה רק המבוא ומאז בכל שנה נחשפו עוד ועוד פאנלים שגילו עוד ועוד פסיפסים מרהיבים עם סצינות מקראיות מגוונות אבל גם כאלו שהם אולי מתארים אירועים מאוחרים יותר (ביקור אלכסנדר מוקדון בירושלים?) ובחפירות האחרונות, גם הליוס אל השמש המוכר כל כך מבתי הכנסת האחרים, נחשף אף הוא בחוקוק. החפירות שם אמורות להמשיך גם בשנים הקרובות ומי יודע מה עוד יתגלה ב-"מוזיאון פסיפסי חוקוק" כפי שזה נראה כעת.

אבל, רגע מה עם שאלת התיארוך? ובכן כאן התשובה הוא די ברורה לפי מאגנס: זה בית כנסת שנבנה באמצע המאה החמישית לספירה כפי שעולה גם מהממצאים הקרמיים והנומיסמטיים שהתגלו בסמוך לבית הכנסת. ראוי לציון שבסקרים ובדיקות שנערכו לפני החפירה של מגנס התגלו באזור הכפר העתיק מקוואות טהרה, קברים ומערות שתוארכו באופן כללי לתקופה הרומית הקדומה. אם אכן הכפר ובית הכנסת מתוארכים לפי מגנס רק לאמצע המאה החמישית לספירה, התמונה לגבי המעבר מהתקופה הרומית לתקופה הביזנטית היא קצת מעורפלת- האם הייתה המשכיות או שגם כאן הייתה תקופה של חלל יישובי בין שלהי התקופה הרומית ובין התקופה הביזנטית. צריך לזכור שכ-400 מטר מזרחית לחורבת חוקוק ניצבת חורבת שייח נאשי, שם כבר בסקרים של ליבנר ואחרים, זוהתה קרמיקה קדומה בעיקר משלהי התקופה ההלניסטית-חשמונאית ועד הרומית הקדומה. האם שם צריך לחפש את חוקוק של תקופת המשנה והתלמוד או שזה אתר אחר, קצת קדום יותר? זה נושא שעדיין לא ברור עד הסוף. גם ההשוואה בין הממצאים מואדי חמאם ובין חוקוק מעלים סימני שאלה שכן בשני בתי הכנסת הללו התגלו פסיפסים עם סצינות דומות (בעיקר שמשון) אבל אחד ("הבית השחור" בוואדי חמאם) מתוארך לסוף המאה השלישית או תחילת הרביעית ואילו זה של חוקוק מתוארך לאמצע המאה החמישית- האם ייתכן שיש קשר בין סוף היישוב היהודי בוואדי חמאם בסוף המאה הרביעית ובין חידוש היישוב בחוקוק או לפחות בית הכנסת שנבנה באמצע המאה החמישית? אין להתפלא מדוע מגנס עצמה ערערה על התיארוך הבסיסי של חופרי ואדי חמאם בכל מה שקשור להיסטוריה של היישוב ושל בית הכנסת בואדי חמאם כדי "לקרב אותו" לבית הכנסת של חוקוק ותיארכה אותו לא לפני 400 לספירה (!), התאריך שאותו חופרי ואדי חמאם קבעו כתאריך שבו היישוב ובית הכנסת כבר חדלו להתקיים.

כור

חורבת כור קרובה מאד לשני בתי הכנסת הנ"ל ומצויה ממזרח לנחל עמוד המזרחי ובסמוך ליישוב כחל. היא הייתה מוכרת בעבר כחורבה עם פריטים שונים המעידים על כך שמדובר ביישוב יהודי מהתקופה הרומית-ביזנטית. צבי אילן בספר שלו על בתי הכנסת בגליל בתקופת המשנה והתלמוד ציין את שלושת האתרים הללו (ואדי חמאם, חוקוק וכור) בערכים עוקבים, כך שגם כאן לא מדובר על מבנה "חדש" לחלוטין ועוד לפני התחלת החפירות, היו אינדיקציות לקיומו של בית כנסת באתר. במסגרת הפרוייקט של KRP (Kinneret Regional Project) מטעם מספר אוניברסיטאות אירופאיות (ברן, ליידן, הלסינקי ועוד) בראשות יורגן זנגנברג, מה שהתחיל בסניף משני של החפירות של תל כנרות הקדומה מתקופת הברונזה והברזל, הפך להיות מוקד המחקר שלהם בעשור הנוכחי. אחרי מספר סקרים ראשוניים, עונת החפירות הראשונה התחילה ב-2010 ונמשכה עד השנה האחרונה. החפירות התמקדו במבנה בית הכנסת ובאזורים הנושקים אליו- החופרים זיהו חמישה שלבים של בית הכנסת כשהתיארוך שלהם לשלב הראשון הוא לשנת 420 לספירה. הפסיפסים שחלקן התגלו רק בעונה האחרונה אמנם אינם מרהיבים כמו בחוקוק או בוואדי חמאם אבל כוללים ציור מנורה עם כתובת ארמית מעליה. בין שאר הממצאים הבולטים והייחודיים ניתן לציין את הבימה הגדולה שרק שרידיה התחתונים התגלו אבל היא מזכירה קצת את זה של אום אל קנאטיר; מושב אבן מהודר באתרו (עוד "קתדרא דמשה") וכן שולחן אבן שמזכיר את האבן המפורסמת מבית הכנסת במגדל ושאולי שימשה אף היא למסד לקריאת התורה או אולי לשימוש אחר. יש שרידים גם לשימוש קדום לפני בניית בית הכנסת אבל החופרים לא מצליחים לזהות בשלב זה את אופי המבנה שקדם לבניית בית הכנסת.

אם כן, גם ליבנר וגם מגנס שבאו במטרה מוצהרת לברר את נושא תאריך בתי הכנסת הגליליים, מצאו הוכחות לשיטתם אבל בסופו של דבר, גילו הרבה יותר ממה שהם אולי קיוו למצוא. העובדה שמדובר בבתי כנסת שנמצאים במרחק קצר אחד מהשני, מעצימה עוד יותר את השאלה לגבי ההיסטוריה של המבנים הללו כמו לגבי תולדות היישוב היהודי הכפרי בגליל המזרחי בין התקופה הרומית (משנה ותלמוד) ובין התקופה הביזנטית (מאות רביעית-שביעית לספירה). אבל היו עוד בתי כנסת שהתגלו בינתיים או לפחות סימנים לקיומם כבר בתקופה הרומית הקדומה.

שיחין

שיחין/אסוכיס מוכרת היטב במקורות הספרותיים העתיקים, הן אצל יוספוס והן אצל מקורות חז"ל בסמיכות לצפורי והן כמקום ייצור כלי חרס בדומה לכלי כפר חנניה. זיהוי האתר הקדום לא היה פשוט שכן הוא לא השתמר מבחינה פונטית אבל כבר ב-1988 במסגרת פרוייקט סקר אזורי סביב ציפורי של אוניברסיטת דרום פלורידה הוצע לזהות את שיחין הקדומה בגבעה סמוכה, לא רק על סמך הנתונים הגיאוגרפיים והארכיאולוגיים אלא גם על סמך גילוי מספר חריג של שברי כלי חרס במקום כאשר בדיקת ארכיאומטיריות שמהם עלתה זהות בין אדמת הגבעה ובין החומר שממנו שווקו כלי האחסון המזוהים ככלי שיחין. אחרי יותר מעשרים שנה, האתר נחפר שוב מחדש בשנים האחרונות בידי משלחת משותפת של אוניברסיטת סמפורד מאלבאמה בראשות ג'יימס סטריינג הבן ומאוחר יותר גם בשיתוף המכון לארכיאולוגיה גלילית בראשות מרדכי אביעם. החפירות שמתנהלות במקום מאז 2011 חשפו ממצאים נוספים המאששים את הסקר הראשון של 1988 ואת המוזכר במקורות חז"ל לגבי היות שיחין מרכז חשוב לייצור חרס כאשר בעונת החפירות האחרונה אף התגלה כבשן שלם לייצור נרות כלי חרס. בלב הכפר העתיק, צצו גם שרידים של קיר מסיבי ופריטים ארכיטקטוניים שונים המעידים שזה היה מבנה ציבורי, ככל הנראה בית הכנסת של שיחין. מבחינת תיארוך, החופרים משוכנעים שבית הכנסת הזה חדל להתקיים אפילו לפני רעידת האדמה של שנת 363 לסה"נ. לגבי מועד בנייתו, כאן זה קצת יותר קשה להכרעה אבל הם מעריכים שהוא נבנה בתחילת המאה השנייה לספירה על גבי מבנה פרטי קדום שאופיו אינו ברור לגמרי. כאמור, לפחות כעת לא מדובר על שרידים עשירים ואינדיקטיביים של בית הכנסת אבל אם אכן מדובר על בית כנסת ומסגרת התיארוך הכללי היא נכונה, הרי שלפנינו בית כנסת מהתקופה הרומית בלבד, אולי אפילו מתחילת המאה השנייה לספירה.

כנא

לא רחוק משיחין, בחורבת כנא הסמוכה שבגבול הצפוני של בקעת בית נטופה (להבדיל מהחפירות של ירדנה אלכסנדר בכרם א-ראס ומהחפירות של הפרנציסקנים בכפר כנא), החופרים זיהו מבנה ציבורי גדול שנבנה על הסלע כבית כנסת. על פי הממצא הנומיסמטי והקרמי שלו הם מתארכים אותו לשלהי המאה הראשונה ותחילת המאה השנייה ואילך אבל גם כאן, הנתונים די מעורפלים.

מג'דוליה

תפנית נוספת בשאלת התיארוך של בתי הכנסת הקדומים בגליל הגיעה בכלל מהגולן. כאן נזכיר שוב שבזמנו, לאור המספר החריג של בתי הכנסת הקדומים בגולן, באזור שכמעט לא הוזכר במקורות חז"ל, התפתח ויכוח בין שני חוקרי גולן מובהקים באשר לשאלת מועד הקמתם של בתי הכנסת- מצד אחד, דן אורמן טען שבתי הכנסת הללו נבנו בראשיתם כבר במאות השנייה והשלישית לספירה בעוד צבי אורי מעוז איחר אותם למאות החמישית-שישית לספירה. הויכוח היה קשור גם לשאלה מה קרה ליישוב היהודי בגולן אחרי ימי בית שני- האם הייתה המשכיות (אורמן) או שמא הייתה הפסקה (מעוז) של תקופה מסוימת עד חידוש היישוב היהודי בתקופה הביזנטית. כזכור, הסקר של חיים בן דוד הראה מצד אחד על המשכיות היישוב היהודי במספר אתרים לכל אורך התקופה הרומית (ולדעתו זאת הייתה אפילו תקופת השיא של היישוב היהודי בגולן) אבל מאידך, הסקר הוכיח לטענתו שבתי הכנסת המונומנטליים בגולן לא נבנו לפני המאה הרביעית לספירה לכל המוקדם. בן דוד הסיק מכך שאולי בתקופה הזו (מאות שנייה-שלישית לספירה) לא היו מבני ציבור גדולים בכל עיירה ושבתי הכנסת היו קטנים ולפיכך קשה לזהות אותם בסקרים ואפילו בחפירות ארכיאולוגיות. 

והנה, לפני שנים אחדות, מיכאל אזבנד בדק את ח' מג'דוליה ליד קיבוץ נטור שנמצאת במרחק לא גדול מבית הכנסת המפורסם יותר של אום אל קנאטיר מהתקופה הביזנטית. שרידים של מבנה ציבורי שהתגלו באתר ודמיונם למבני בתי הכנסת מימי בית שני שהתגלו באזורים אחרים, העידו שאולי גם כאן נבנה בית כנסת כבר בתקופה הרומית הקדומה. אבל החידוש היה שהיישוב הזה היה מאותם "יישובים קדומים" במינוח של חיים בן דוד, כאלו שהמשיכו להתקיים רק עד המאה הרביעית לספירה. אם אכן זה נכון, הרי שזאת הדוגמא המוחשית הראשונה לבית כנסת קדום שהמשיך מימי בית שני עד לסוף תקופת התלמוד ללא הפסקה. בשאר המקומות או שבתי הכנסת הקדומים נהרסו בסוף ימי בית שני או מרד בר כוכבא או שהייתה הפסקה (ואדי חמאם) ואילו כאן יש מבנה ציבורי שפעל במשך מאות שנים. כאמור, החפירה עדיין לא הסתיימה וצריך לסייג מסקנות מרחיקות לכת ממה שקרה בגולן על אזורים אחרים- הדינמיקה היישובית בגולן היא לא דומה בהכרח לזה של אזורי יישוב יהודיים אחרים (וגם שם יש כנראה הבדלים רגיונאליים פנימיים) ושאלת הקשר בין השקיעה היישובית של יהודי הגליל ובין תמונת הייישוב היהודי בגולן בראשית התקופה הביזנטית עדיין שנויה במחלוקת בין החוקרים.

בתי הכנסת "מימי בית שני" הם בעצם גם בתי הכנסת של ראשית תקופת המשנה

לפני שמסכמים את התמונה, צריך לזכור עוד התפתחות משמעותית מאד בחקר בתי הכנסת והכוונה לבתי הכנסת של "ימי בית שני" והמרכאות הן בכוונה- אותם מבני ציבור שרק משנות השישים ואילך התחילו להתגלות במצדה, בהרודיון וכידוע גם בגמלא. רשימת בתי הכנסת הזאת שבהתחלה הייתה מצומצמת מאד, גדלה באופן ניכר בשנים האחרונות כשהחידוש הוא לא רק בכמות (עדיין לא מדובר על עשרות או מאות) אלא (א) הם התגלו יותר ויותר במרחב הכפרי (ולאחרונה אפילו בחוות או אחוזות פרטיות כמו ח' דיאב בבנימין ותל רכש בגליל) ולא בתוך ארמונות, מצודות או ערים גדולות ו- (ב)  התיארוך שלהם לא הסתיים דווקא עם חורבן בית שני (למעט מקומות שבהם כל היישוב נחרב באותו הזמן) אלא הגיע עד מרד בר כוכבא. זאת התמונה שעולה מבתי הכנסת בקריית ספר, אום על עומדאן, עתרי (?), ח' דיאב ועוד. גם בגליל, התגלו ומתגלים עוד בתי כנסת מאותה תקופה- בית הכנסת במגדל עם תבליט המנורה המוכר הוא כמובן הדוגמא המוכרת יותר אבל גם בית כנסת נוסף באחוזה פרטית שהתגלה בשנים האחרונות בתל רכש (מאה ראשונה-שנייה לסה"נ) וכאמור, גם חופרי ואדי חמאם משוכנעים שמתחת לבית הכנסת הגלילי של המאה השלישית-רביעית עמד מבנה ציבורי שהוא בית כנסת מימי בית שני ועד מרד בר כוכבא.

המשמעות היא שה-"חלל" הכרונולוגי בין בית הכנסת של ימי בית שני ובין בתי הכנסת המונומנטליים בגליל ובדרום הר חברון מצטמצם והולך- אותם בתי כנסת קדומים המשיכו להתקיים למעשה גם בתחילת תקופת המשנה, דור יבנה (135-70) וגם אם לא מסכימים (כמו מגנס) על התיארוך של בתי הכנסת שחפר אריק מאיירס ושות' בגליל העליון (השלב הראשון של נברתין תוארך על ידו כבר למאה השנייה לספירה והוא עומד על כך עד היום), הרי העדויות החדשות מואדי חמאם, שיחין, כנא, מג'דוליה ואולי גם בית הכנסת של בית שערים במסגרת החפירות החדשות, מתחילים למלא את הפער "המטריד" בכל מה שנוגע לבתי הכנסת של תקופת המשנה והתלמוד.

מה בין בתי הכנסת ה-"מונומנטאליים" של התקופה הרומית ושל התקופה הביזנטית וכיצד זה קשור לויכוח טכני על טיפולוגיה של "כלי חנניה"?

האם זה אומר שהחפירות החדשות הכריעו את השאלה באופן חד-משמעי לכאן או לכאן? כנראה שלא. מגנס לא השתכנעה מהממצאים ובוודאי לא מהכרונולוגיה של ואדי חמאם, ומאידך הממצאים המרהיבים מחוקוק וכור מתוארכים באופן די משכנע למאה החמישית וכאן אי אפשר לדבר על "מחזור" או "ספוליה". שאלת קיום בית הכנסת בכפרים הללו לפני המאה החמישית עדיין לא נפתרה (כאמור, זאת שאלה שקשורה לתמונה הכללית של המשך היישוב היהודי בגליל בין המאות השלישית-רביעית ובין המאות החמישית-שישית) כמו השאלה לגבי בתי הכנסת בגולן לפני המאה הרביעית ועד כמה המבנה במג'דוליה הוא מאפיין או חריג בכל מה שקשור למסקנות החד-משמעיות הקודמות של הסקר של חיים בן דוד- אולי בחפירות נוספות אינטנסיביות יותר ב-"יישובים הקדומים" (תקופה רומית בלבד) יתגלו עוד מבנים דומים.

מה כן אפשר לומר באופן כללי על בתי הכנסת של תקופת המשנה והתלמוד לאור התמונה הטרייה של חקר בתי הכנסת בגליל? (1) אין אחידות אפילו בתוך אזורים קונקרטיים גם אם יש מאפיינים כלליים דומים- לא דומה מה שקרה בגליל התחתון לגליל העליון ולא דומה הגליל לגולן או לעמק בית שאן ויש כמובן להבחין בין המגזר הכפרי ובין המגזר העירוני (ציפורי, טבריה); (2) המגמה כללית של מונומנטליזציה של בתי הכנסת היא ברורה אם כי היו לה פנים שונות- שילוב המקורות הספרותיים והעדויות הארכיאולוגיות מרמזת שהדגש על הפן המונומנטלי ראשיתה בתחילת או אמצע המאה השלישית עם או בלי קשר לרבי יהודה הנשיא; (3) דווקא לאור העובדה שהתגלו "מחדש" יותר ויותר בתי כנסת מהמאות השנייה ("ימי בית שני") והשלישית, כדאי להדגיש שוב שלא חייבים להניח מלכתחילה שבכל כפר ועיירה היה בית כנסת, ודאי לא מונומנטלי. מקורות חז"ל מעידים במפורש על כך (משנה מגילה א א-ג רק לדוגמא) וסביר להניח שאכן היו לא מעט כפרים ועיירות קטנות שבהם, לפחות בתקופה הרומית, לא היה מבנה ציבור או שהוא לא היה בולט. הבעיה עד כה הייתה שלפי התארוך המאוחר, בתי הכנסת של תקופת המשנה והתלמוד "נעלמו" כמעט לחלוטין אבל זה שעכשיו הם "התגלו", לא אומר בהכרח שאנחנו אמורים למצוא מבנה ציבור מונומנטלי בכל כפר יהודי בגליל או ביהודה בתקופת המשנה והתלמוד (בתקופה הביזנטית זה אולי שונה); (4) שאלת איתור בתי הכנסת הקדומים בערים הגדולות דוגמת צפורי וטבריה (לא חמת טבריה אלא בתוך העיר עצמה) עדיין לא קיבלה מענה משביע רצון אם כי כאן סביר להניח שאכן השרידים המאוחרים "פגעו" ביכולת לזהות מבני ציבור כמו בתי כנסת מהתקופה הרומית.

אין חולק על מספר בתי הכנסת הגדול בתקופה הביזנטית ועל כך שלפחות חלקם היו מונומנטליים ומרשימים פי כמה מבתי הכנסת "המונומנטליים" של המאות השלישית-רביעית לסה"נ (תקופת התלמוד) אבל לגבי הפירוש של התופעה הזאת, יש ויכוח מהותי. הטרנד הדומיננטי של הארכיאולוגים וההיסטוריונים בעשור הקודם היה ועודנו לראות בתופעה הזאת עדות לשגשוג ולעושר של הקהילה היהודית בארץ ישראל בתקופה הביזנטית, כנגדם, עוזי ליבנר (וגם חיים בן דוד בקשר לגולן) טען שבתי הכנסת המונומנטאליים של התקופה הביזנטית הם אשליה אופטית של יישוב יהודי משגשג לעומת המצב לפני כן ושההחלטה לבנות בתי כנסת מונומנטאליים לא הייתה קשורה לחוזק הכלכלי והדמוגראפי של היישוב היהודי אלא חלק מהפגנת כוח של קבוצת מיעוט מול התרבות הדומיננטית, קל וחומר שמדובר בדת מתחרה שהקשר בינה ובין היהדות הוא כה רגיש כמו זה של הנצרות. אם אכן התמונה שמתקבלת מתוך חלק מבתי הכנסת ה-"חדשים": אלו שחדלו להתקיים בסביבות המחצית השנייה של המאה הרביעית (עם או בלי קשר לרעידת האדמה של 363 לסה"נ) מחד ומאידך, בתי כנסת שנבנו במאה החמישית (כור, חוקוק) הרי שמדובר בשתי "פאזות" שונות של היישוב היהודי בגליל- זה שהיה בתקופת המשנה והתלמוד עד סוף המאה הרביעית; וזה ש-"חזר" (איפה הם היו בדיוק בין לבין- בערים הגדולות צפורי וטבריה? בגולן?) במאות החמישית לספירה ואילך. אם הוא צודק, ההבחנה בין בתי הכנסת המונומנטליים של התקופה הראשונה (לא מרשימים במיוחד אבל משקפים תקופת שגשוג) ובין בתי הכנסת המונומנטליים של התקופה השנייה (מרשימים ומרהיבים אבל לא מעידים על גדול הקהילה והיישוב היהודי) היא הרבה יותר משמעותית מאשר אולי העריכו קודם. 

ג'ודי מאגנס באופן טבעי הסתייגה מהמסקנה הזאת וכפי שהיא לא קיבלה את התיארוך המוצע של התחלתו וסופו של בית הכנסת בואדי חמאם על ידי החופרים, היא גם לא קיבלה את תיאוריית המשבר היישובי של המאה הרביעית-חמישית וטענה שישנה המשכיות יציבה מהתקופה הרומית לתקופה הביזנטית. חשוב לציין שהנימוקים שלה גם לתיארוך המאוחר של בית הכנסת בואדי חמאם וגם של "המשבר שלא היה" בגליל באמצע המאה הרביעית נובעים מויכוח נקודתי על תיארוך וטיפולוגיה של כלי החרס המאוחרים של כפר חנניה מול כלי השולחן המיובאים שהיו הכלים הנפוצים של התקופה הביזנטית ׁׁ(Late Roman Red Ware- LRRWׂׂ), ויכוח שלא התחיל בואדי חמאם ושנוי במחלוקת בינה ובין סוקרי הגליל (ליבנר) והגולן (בן דוד) והוא בעל אופי טכני שמי שלא מצוי עמוק בתוך נבכי הטיפולוגיה הקרמית של כלי כפר חנניה וכלי ה-LRRW, יתקשה להבין כיצד הניתוח הטכני מאד הזה, משליך על שאלה היסטורית ויישובית כללית כל כך כמו גורל היישוב היהודי בגליל בסוף תקופת התלמוד. 

סיכום: תמונה כללית מוצעת להתפתחות בתי הכנסת הקדומים

אם כן, באופן כללי מאד (ואני חוזר ומדגיש: זאת לא קביעה גורפת ומוחלטת), נכון להיום אפשר לשער שהדינמיקה של התפתחות בתי הכנסת הקדומים במאות הראשונות לספירה בארץ ישראל היא כזאת:

א.  בתי כנסת קדומים ("בתי כנסת של ימי בית שני") שלמעשה כל עוד לא הייתה הפרעה אלימה (המרד הגדול או מרד בר כוכבא) המשיכו להתקיים עד המאה השנייה ואולי אפילו מאוחר יותר. סביר להניח שרוב בתי הכנסת של תקופת המשנה נראו כמו בתי הכנסת של ימי בית שני (למעשה הם אותם בתי כנסת) עם שינויים קטנים ואחרים (וזאת למרות העברת המוקד לתפילה הציבורית מימי דור יבנה- זה לא ניכר בבתי הכנסת שהיו עד המאה השלישית). 
ב. תהליך מונומנטליזציה של בתי הכנסת בשלהי תקופת המשנה (ימי רבי) ובעיקר בהמשך תקופת התלמוד וזאת למרות שלכאורה זאת תקופה האנרכיה של המאה השלישית שלגביה יש ויכוח כמה היא באמת ניכרה בארץ ישראל וביישוב היהודי. ניתן לצפות למצוא מבנים כאלו ביישובים מבוססים אבל לא בהכרח בכל כפר או יישוב קטן.
ג. סדרה של אירועים באמצע המאה הרביעית כולל רעידת אדמה חזקה אבל לא רק היא, הובילו למשבר או דעיכה זמנית של היישוב היהודי הכפרי בגליל (לא בכל מקום באופן דומה, ולאו דווקא בערים כמו טבריה או ציפורי), מה שגם השפיע על כך שבתי הכנסת המונומנטליים הכפריים הגליליים חדלו להתקיים בצורה כזו או אחרת. 
ד. בתי כנסת מונומנטליים רבים מתחילים להופיע בגולן (אבל גם בגליל) במאה הרביעית והחמישית, עם או בלי קשר למה שקרה ליישוב היהודי בגליל בסוף המאה הרביעית. זה נושא שמצריך דיון עצמאי. 
ה. שוב חוזרים להופיע בתי כנסת מונומנטאליים מסוגים שונים בגליל ובמספרים לא מבוטלים, בעיקר מן המאה החמישית לספירה ואילך- אלו בתי הכנסת המונומנטאליים של התקופה הביזנטית שחלקם נבנים משרידי בתי הכנסת המונומנטאליים הרומיים וחלקם נבנים מחדש והם מחזיקים מעמד עד המאה השביעית וחלקם גולש אפילו לתקופה המוסלמית הקדומה. 

כפי שכתבתי בהתחלה של הרשומה הראשונה, הנושא של בתי הכנסת העתיקים שוב חזר לאופנה ובשנים האחרונות התקיימו ומתקיימים בכל מיני מקומות בארץ ובעולם, כנסים שעוסקים בשאלות שעולות לנוכח החידושים האחרונים ובממשק שבין הממצא הארכיאולוגי לטקסטים ולידיעות הספרותיות. כמו בארכיאולוגיה המקראית, גם כאן יש "גלים" לכאן או לכאן- מה שהיה בעבר מקובל, כבר נראה מיושן ואנאכרוניסטי ואז כאשר כבר נדמה שהגישה החדשה עומדת לתת נוק-אאוט, נוצרת תפנית נוספת מאתרים פחות מוכרים יחסית ועכשיו השיח עובר שוב "שינוי כיוון" לטובת הגישה שנדחתה אם כי הפעם בתצורה אחרת על בסיס נתונים רחב יותר שמעלה שאלות מתודולוגיות חדשות שימשיכו ללוות אותנו בכל פעם שנגיע שוב לאחד מבתי הכנסת העתיקים הללו וננסה לפענח את הסוד שלו ושל הקהילה שבנתה אותו במאה השנייה או השלישית או הרביעית או החמישית או השישית או השביעית...