יום ראשון, 8 במרץ 2026

צוהר נוסף על הכפרים הסמויים מהעין ('ארץ הכפרים האבודים') בקו העימות בגליל העליון המערבי

 


פורסם ב-8/3/2026

לרגל המצב שבו אנחנו סמוכים למרחבים מוגנים ולא יכולים לבקר ולסייר באתרים השונים, זאת הזדמנות דווקא להעשיר את הידע על אותם מרחבים ואזורים או לפחות המלצה לקריאה למעוניינים בכך. אחד האזורים שסבלו קשות בשנתיים האחרונות ושוב בימים האחרונים הוא אזורי קו העימות בגליל המערבי הנושקים לגבול לבנון. הנחלים הגדולים של הגליל המערבי, נחל כזיב ונחל בצת מהווים גם מוקד למוקדי טיול ובילוי בימים כתיקונם. מעבר למעיינות ולאתרים הפופולריים המפורסמים, בחלק הפנימי יותר הכלוא בין שני אגני הערוצים העמוקים והיובלים שלהם, קיבל שם שובה לב ועין- "ארץ הכפרים האבודים" על שמם של סדרת חורבות ואתרים לא מוכרים המסתתרים בסבך החורש הים תיכוני הצפוף (חלקם באופן מילולי) במרחב גורנות הגליל-עראמשה, דרך שומרה- אבן מנחם ועד פסוטה-אבירים ועד אלקוש. אחד האתרים, חורבת דנעילה, הוכשר לביקורים כולל שילוט אולם רובם המוחלט ידוע בעיקר לתושבי האזור, מורי דרך, למטיילים מסורים ולחוקרים ולסוקרים. באופן כללי, האתרים הללו תוארכו לתקופה הביזנטית (וחלקם גם לתקופה הממלוכית) והזהות הדתית-אתנית של אלו שדרו בהם הייתה נוצרית בתחום פניקיה וכללה אתרים עתיקים משני צידי הגבול של היום בין ישראל ללבנון.

יום חמישי, 12 בפברואר 2026

יהודים ונוצרים באחוזות האימפריאליות במערב הנגב בין באר שבע לעזה: בית הכנסת בחורבת מעון ופסיפס הכנסייה בבאר שמע

 


פורסם ב-12/2/2026

פסיפס בית הכנסת בחורבת מעון (נירים) התגלה במהלך סלילת כביש גישה לניר עוז ב-1957 כשטרקטור עלה על חלקי פסיפס. חלקו המערבי של האולם נפגע לחלוטין אולם עיטור מנורה ושופר, לולב ושני אריות מצדדי המנורה ביחד עם כתובת ארמית העידה שכנראה מדובר על פסיפס של בית כנסת באזור שטרם נחשף בו בית כנסת קדום באותה העת. החפירות שנערכו בו ב-1957 וב-1958 (בראשות שלום לוי ול"י רחמני) חשפו את הפסיפס שנותר ביחד עם במה ואפסיס בכותל הצפוני הפונה לירושלים. כתובת הקדשה בארמית בחלק הקרוב לאפסיס ציינה את תרומת הקהל וכן שלושה תורמים נקובים בשם וכן כמה מילים ואותיות לא ברורות בשורה הרביעית. באזור שבין הבמה לאפסיס התגלו מספר קמעות מתכת מגולגלות שהונחו ככל הנראה בכוונה מתחת לארון הקודש. כמו כן התגלה בסמוך לאולם בור ותעלה המוליכה אל מתקן דמוי מקווה טהרה. מיכאל אבי יונה פרסם מחקר מפורט ב-1960 על הפסיפס העשיר תוך השוואתו לפסיפס דומה שהתגלה בכנסייה בחורבת שלאלה בפארק אשכול (נמצא היום ב....קנברה) והעלה את האפשרות שהמכנה המשותף הכללי בין סגנון ותוכן הפסיפס (שרידי גפן היוצאים מאמפורה וסדרת מדליונים עם דמויות בעלי חיים שונים בתוכם) מלמדים על קיומו של בית מלאכה מרכזי בעזה שאחראי על ייצור הפסיפסים לכנסיות ולבתי כנסת כאחד אם כי לא כולם (או כולן) קיבלו את ההצעה שלו (רחל חכלילי, ארץ ישראל יט 1987 וכן בסיכום מאמרה של עדי ארליך למטה). רק כמה שנים מאוחר יותר, התגלו שרידיו של בית הכנסת הגדול בעזה ועלתה האפשרות להשוואה בין המבנים והפסיפסים, סוגיה שמלווה את המחקר האמנותי עד ימינו ועלתה מחדש אחרי חשיפת הפסיפס המפואר והעשיר במיוחד בחורבת באר שמע בין אורים לצאלים.

יום ראשון, 8 בפברואר 2026

המערך של המורדים ושל הצבא הרומי ממערב וממזרח לים המלח בתקופת מרד בר כוכבא

 


פורסם ב-8/2/2026

בתחילת השנה האזרחית החדשה, נוספו לרשומות של JSTOR עוד כמה חוברות וכרכים של כתבי עת מהשנים האחרונות שניתן לקרוא כעת בחינם (ברישום). ביניהם גם כרך לה של "ארץ ישראל" (ספר הלל גבע, תשפ"ד 2024). בזמנו כתבתי שהכרך הזה רווי בעשרות רבות של מאמרים מעניינים ולמקצתם כבר התייחסתי פה ושם. כאן אני אפנה לקריאה למעוניינים בתולדות מרד בר כוכבא לשני מאמרים שמשכו את תשומת לבי (יש הרבה נוספים, בלי נדר אני אתייחס גם למאמרים אחרים למרות שעברה יותר משנה מאז יציאת הכרך). שניהם מתמקדים במרחב גיאוגרפי סמוך אחד לרעהו במדבר יהודה וממזרח לים המלח בתקופה מוגדרת- מרד בר כוכבא כשאחד המחברים (רועי פורת) חתום גם על המאמר השני. אני לא ארד לרזולוציות פרטניות שנידונות בפרוטרוט במאמרים הנ"ל אלא לטענות העיקריות שמוצעות במאמרים הללו לאור התגליות הארכיאולוגיות ובעיקר על רקע הניתוח הגיאוגרפי-היסטורי של המרחב.

יום ראשון, 11 בינואר 2026

"בור שבין שתי חצרות": אילוסטרציה ארכיאולוגית למשנה במסכת עירובין מבית שערים?

 


פורסם ב-11/1/2026

"בור שבין שתי חצירות אין ממלים ממנו בשבת אלא אם כן עש(?ה?)[ו] לו מחיצה גבוהה עשרה טפחים בין מלמטן [בין מלמעלן] ובין מתוך הוגנו. אמ' רבן שמעון בן גמליא': בית שמי אומ'. מלמטן. ובית הלל אומ'. מלמעלן. אמ' ר' יהודה: לא תהא מחיצה גבוהה מן הכותל שביניהם" (משנה עירובין, ח ו לפי כתב יד קאופמן במילון המאגרים)
הגליון האחרון של ATIQOT (119, 2025) מוקדש כולו לפרספקטיבה ארכיאולוגית של ניהול ותחזוקת מים. בפוסט הזה אני אפנה לאחד המאמרים המוקדש לבורות המים מבית שערים מאת דני בינשטוק, עדי ארליך וצביקה צוק. אין הכוונה למאגרי מים גדולים (שניים כאלו זוהו בינתיים בבית שערים) או למקוואות טהרה אלא לבורות ביתיים סטנדרטיים מהסוג המוכר- בורות פעמון (או בקבוק) חצובים ומטויחים בטיח לבן על אפור ("בור סוד שאינו מאבד טיפה") המוכרים היטב כמעט בכל אתר מהעת העתיקה. אלא שבמסגרת המחקר של בורות המים בבית שערים, התברר שבחלק מהם יש כמה תופעות ייחודיות שקשה למצוא להם הסבר פונקציונאלי סטנדרטי מניח את הדעת. לפיכך, החוקרים הנ"ל מציעים שהרקע לתופעות הללו קשורה בין השאר בסוגיות הלכתיות של שימוש בבורות מים בשבת ופתרון בעיות הקשורות בעירוב ולא עוד אלא שיש לכך גם ביטוי מפורש במשנה בפרק השמיני של מסכת עירובין. מכיוון שבית שערים הייתה עיירה חשובה בתקופת המשנה (במאה השנייה וראשית המאה השלישית) כפי שעולה מן המקורות ומהעדות הארכיאולוגית, הרי שלתגלית כזו יש גם משמעות גם על המרכיב ההלכתי בחיי היום יום של תושבי העיירה וגם על הריאליה המשתקפת במקורות התנאיים.