יום ראשון, 1 ביולי 2018

"מובן שזהו דבר חשוב מאד": בין חוקרים לרבנים על ממצאי התפילין ממדבר יהודה (חלק א')






בשנה שעברה קצת נברתי בארכיון המדינה ומצאתי שם במקרה מכתב מטעמו של של הרב הרצוג שהיה מיועד לבנו יעקב, בנוגע לתפילין שהתגלו במדבר יהודה באותם שנים. המכתב הלא מוכר הביא אותי לבדוק קצת יותר לעומק את הנושא של ממצאי התפילין בקומראן, בוואדי מורבעאת ובנחל צאלים עם דגש על האופן שבו הממצא הזה התקבל בחוג הרבנים כממצא שעשוי לשפוך אור על צורת ואופי התפילין בעת העתיקה ואולי אפילו להכריע במספר ויכוחים מפורסמים סביב סידור הפרשיות בתפילין המוכר כויכוח בין רש"י לרבינו תם. מעבר לסוגיה הספציפית של התפילין, השאלה הרחבה יותר היא כיצד הממצאים ממדבר יהודה, הן במערות קומראן והן במערות המפלט ממדבר יהודה, התקבלו בעולם הרבני-הלכתי הן באשר לשאלות הלכתיות והן באשר להכרת הזרמים והפרשנות ההלכתית הקדומה עוד לפני חז"ל. בעוד אצל החוקרים, אין שום ספק באשר לחשיבות הרבה של הממצאים- הן הארכאולוגיים, והן מתוך הטקסטים (במיוחד הטקסטים ההלכתיים)- כדי להבין את הגישות ההלכתיות העתיקות, את ההיסטוריה של ההלכה ואת הרקע לעולם ההלכה החז"לי של תקופת המשנה והתלמוד, היחס אצל תלמידי חכמים ועולם הישיבות המסורתי הוא הרבה יותר מסויג. המכתב הנ"ל (להלן) הציג גישה חיובית ואף למעלה מכך של דמות רבנית חשובה כלפי האפשרות ללמוד מתוך הממצא הארכאולוגי על ההלכה הקדומה אך האם זאת הייתה עמדה רווחת? התשובה היא מורכבת למדיי. 


בסדרת פוסטים לאחר הפוסט על המכתב הנ"ל, ניסיתי לעקוב אחרי האופן שבו התקבל ממצא התפילין בקומראן וובוואדי מורבעאת (ומאוחר יותר גם בנחל צאלים) על החוקרים מחד ועל הרבנים, לפחות אלו שהתעניינו בכך, באותם שנים. ליקטתי כאן את הפוסטים בצורה כרונולוגית, ביצעתי כמה התאמות הכרחיות למסגרת כאן בניגוד לפייסבוק ועוד כמה תיקונים והגהות שנראו לי חיוניים כשמפאת האורך, החלטתי שכדאי לחלק את הרשומה לשניים (חלק א' וחלק ב'). לפני שנצא לדרך, כמה הערות "אזהרה" לגבי מה   ש ל א   נמצא ברשומה הזאת:

א. זה לא היה ואינו מחקר מוסמך ואני מבקש להדגיש זאת בצורה הכי ברורה שאפשר- בסך הכל בזמנו עשיתי בדיקה לא מעמיקה מדיי כדי לתעד את הדיאלוג שבין ארכאולוגיה והלכה או יותר נכון: בין ארכאולוגים לרבנים ופוסקי הלכה, על רקע ממצאי התפילין מקומראן ומערות המפלט במדבר יהודה., אבל זה לא הופך את מה שנאמר כאן למחקר מדעי מהימן ומקיף אלא לכל היותר תיאור כמה נקודות ציון של הממשק בין ארכאולוגים והיסטוריונים ובין רבנים על רקע גילוי ממצאי התפילין. 

ב. אין כאן ניתוח מעמיק של ההקשר החברתי, התרבותי והאידאולוגי של הדמויות שפעלו על רקע התקופה בכלל ו/או על הממשק שבין ארכאולוגיה, לאומיות והלכה כפי שנתפס בעבר ובין האופן שהוא נתפס היום. התיאור להלן הוא לא נטול הקשר רחב שנוגע לאתוס, הן הלכתי והן לאומי, ומן הראוי היה אכן להרחיב על כך אך זאת לא הייתה המטרה של הפוסטים הנ"ל ולא של הרשומה הנוכחית אלא תיאור עובדתי של הדיאלוג כפי שבא לידי ביטוי בפרסומים (בעיקר הפופולריים) אז והיום. 

ג. הנושא שעומד במוקד הרשומה הוא ממצא התפילין במדבר יהודה ובמהלך הרשומה יש סקירה קצרה של תולדות המחקר מהימים הראשונים עד ימינו אבל למעשה, אני כמעט לא עוסק במהות, כלומר בממצא היריעות ובתי התפילין, בתוכן הכתוב ובסדר השיבוץ שלהם. הסוגיה הזו שהיא מרתקת בפני עצמה, אינה עומדת במוקד הרשומה הזאת אלא האופן שבו גילוי שרידי התפילין והפרשנות ההלכתית-היסטורית שלהם נתפסה בעיני חוקרים מחד ורבנים מאידך והדיאלוג הישיר או העקיף ביניהם. למעוניינים להעמיק על אודות הממצא גופו והפרשנויות השונות, במהלך הרשומה יש קישורים למחקרים ישנים כמו למחקרים חדשים ועדכניים.

זוגות התפילין ממדבר יהודה, הרב הרצוג והדיאלוג עם סוקניק על המגילות הגנוזות (1950-1948):


השנה היא 1953 וליתר דיוק- כ"א אייר תשי"ג (6/5/1953). זה עתה התפרסם בידי החוקרים הדומיניקנים שיושבים בתחום ממלכת ירדן כי בחפירות ארכאולוגיות התגלו במערות בוואדי מורבעאת שרידים של תפילין עתיקות. הרב הראשי לישראל, הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג, הזעיק את מזכירו הפרטי על מנת שיפנה בדחיפות לבנו יעקב הרצוג, היועץ לענייני ירושלים במשרד החוץ ובאמצעותו לנציג האו"ם או לממלא מקומו בנוגע לממצא שהתגלה בשטח שבשליטת הממלכה ההאשמית. המטרה: בקשה להעברת "זוגי התפילין מימי בר כוכבא ובר כוזיבא (בר כוסיבא) שנתגלו במערה אי שם בשטח ממשלת הירדן בכדי להיבדק כאן על ידי הרבנים לשם בירור אם סידור הנחת הפרשיות בהן הוא כפי דעת רש"י או כפי דעת רבינו תם ז"ל. מובן שזהו   דבר    ח ש ו ב   מ א ד !". לא ידוע אם כלל הייתה אכן פנייה כזו שסיכוייה היו כמובן אפסיים ולדאבונו של הרב הרצוג, הוא לא קיבל את ההזדמנות לדעת אם התפילין שם היו כדעתו של רש"י או רבינו תם.

כאשר מסתכלים באותו ארכיון ממש שבו לוקטו האגרות והמכתבים של הרב הרצוג עם אנשי מחקר שונים, אי אפשר שלא לשים לב להתעניינות הרבה של הרב הרצוג במגילות מדבר יהודה עוד לפני הסיפור של התפילין. מתברר שהרב הראשי לישראל באותה העת עמד בקשר הדוק עם אלעזר ליפא סוקניק שעמד בראש המכון לארכיאולוגיה באוניברסיטה העברית וכידוע היה החוקר היהודי והישראלי הראשון שהיה במגע עם המגילות עוד בשלהי 1947. המכתבים שנשמרו ביניהם בארכיון הזה הם מרתקים ובחלקם אפילו מרגשים על רקע אירועי התקופה של מלחמת העצמאות.



המכתב הראשון בארכיון הוא מד' בתשרי תש"ט (7/10/1948) של הרב הרצוג לסוקניק. הרקע לכך הוא שסוקניק הצליח לפרסם במהירות שיא את הדיווח המסודר הראשון על המגילות בספטמבר של אותה שנה: "מגילות גנוזות מתוך גניזה קדומה שנמצאה במדבר יהודה- סקירה ראשונה" (מוסד ביאליק 1948): מונח שסוקניק עצמו טבע ונותר עד ימינו אם כי כבר פחות מקובל במחקר המודרני. סוקניק שלח לו אפוא את אחד העותקים הראשונים של החיבור הנ"ל וזהו מכתב תודה של הרב הרצוג לרגל "המתנה היפה ששלח לי" אך לפני הכל, הוא השתתף בצערו ובאבלו של סוקניק על נפילתו של בנו הטייס מתתיהו חודשים בודדים לפני כן ב-24 ביוני בשמי תל אביב "בעבודתו הגדולה והפוריה על שדה עתיקות ישראל ימצא ניחומים". הרב הרצוג ראה בתגלית הזאת "תגלית רבת ערך מכמה בחינות" אבל מיד הוא התריע פן העותק הארוך והשלם של ספר ישעיהו יכונה "ספר ישעיהו" בשל הנוסחים החלופיים ביחס לתוכן המסורה "מחובתנו הקדושה לשמור בכל הקפדנות על קדושת המסורה". אחרי כן הוא מעיר כמה הערות פרטניות שאפשר לראות במכתב השלם באתר. זהו המכתב הראשון מבין שניים שהוא שלח לסוקניק- בז' בתשרי (10/10/1948) הוא הוסיף עוד כמה הערות לפני שהתנצל שמפאת בריאותו הוא לא יכול להוסיף וחתם "בהוקרה רבה ובברכות הזמן". סוקניק מיהר להשיב לו עוד לפני יום כיפור (12/10/1948) והודה לו- "שמחתי לראות את העניין הרב שכבודו מראה במגילות אלו". הוא הבטיח להתחשב בהערות שלו וגם הודיע לרב שהוא יתייעץ עם קאסוטו בכל מה שנוגע לנוסח התנ"ך שעומד לצאת בחסות האוניברסיטה העברית. אחרי החגים בט"ו בחשוון (17/11/1948) הרב הרצוג שוב שלח מכתב לסוקניק ובו הוא חוזר ומפציר בו לשלוח לו כל דבר שהתחדש ביחס למגילות. הוא אומר לו שאמנם "אני מעוניין בעיקר מצד המחקר ההלכותי אבל גם הצדדים הפילולוגיים וההיסטוריים וכו' מעניינים אותי" והוא נפרד ממנו בברכה "בברכת חזק ואמץ ובהוקרה רבה ועמוקה".


שנה וחצי אחרי כן, יצא החלק השני של "מגילות גנוזות מתוך גניזה קדומה שנמצאה במדבר יהודה סקירה שנייה" (ירושלים 1950) ושוב סוקניק שלח עותק ממנו לרב הרצוג כמו שעשה אחרי פרסום החלק הראשון. הרב הרצוג השיב לו כמה ימים לפני פסח בתודה "עמוקה" ובברכה ש-"יצליחהו ה' וימלא כל משאלות לבו הטהור בקשר למגילות הגנוזות ובקשר לעתיקות ישראל בכלל". כמו בפעמים הקודמות, הוא העיר מספר הערות, כולל הצעה משלו על הקשר בין ראשית האיסיים ובין ה-"יחד" של המגילות. בסוף, הוא העיר שלאור מה שהוא קרא אצלו שבודקים בלונדון את "הבדים הכחולים של מטפחות המגילות", הוא מבקש שיקשר בינו ובין האחראי שם שכן זה מייד מחזיר את הרב הרצוג ל-"תחביב" המפורסם שלו- החיפוש אחרי התכלת אף שהוא סבור שהמטפחות הללו נעשו מ-"קלא אילן" ולא מצבע החלזון. ממש בסוף המכתב, אחרי ברכת הפסח הוא מבקש "נא למסור את ברכתי הלבבית לבנו החביב רב אלוף יגאל ידין שר צבא ישראל [ידין הפך לרמטכ"ל באופן רשמי], יהי ה' עמו ועמנו!". לימים, יגאל ידין שוב יהיה בקשר עם רבנים בנוגע לגילויים שלו אבל זה היה "קצת" פחות אינטימי כמו הקשרים בין האבא ובין הרב הרצוג. בהמשך לאותו מכתב, עוד לפני כניסת חג הפסח, הרב הרצוג כתב אליו עוד מכתב עם עוד הערות כולל הצעה שלא מקבלים בכל יום מרב ראשי: "אני מציע בתור נושא בשביל דוקטורט: המליצות הפיוטיות במגילות הגנוזות השאולות מהתנ"ך והמליצות הפיוטיות הנראות מקוריות". עכשיו ברור מדוע שלוש שנים אחרי כן, בשעה שסוקניק כבר לא היה בין החיים, כאשר נודע לרב הרצוג על גילוי זוגות תפילין במדבר יהודה, הוא לא היה יכול להישאר אדיש- העניין שלו במגילות הגנוזות ובכל הקשור בהן לא התחיל מהתפילין וכפי שעולה מתוך המכתבים לסוקניק, לא היה רק במישור ההלכתי גרידא  אלא גם מעבר לכך וזאת למרות או אולי גם בגלל שהוא היה הרב הראשי.

הגילויים הראשונים על ממצאי תפילין במערות מדבר יהודה בשנות החמישים

אם ראינו עד עכשיו כיצד הרב הרצוג התעניין בתפילין שהתגלו במדבר יהודה ואפילו קיווה שאפשר יהיה לבדוק אותם באופן אישי וכיצד זה קשור להתעניינות הרבה שלו במגילות הראשונות שהתגלו וחילופי המכתבים עם א"ל סוקניק בקשר למגילות. עכשיו צריך להתקדם קצת הלאה ולראות מה קרה בהמשך שנות החמישים ותחילת שנות השישים:
הידיעות הראשונות על גילוי זוגות תפילין ממורבעאת (ואחרי כן גם מקומראן) ראשיתו בתעודות החריגות שהגיעו לידי רולנד דה וו בסוף 1951 או תחילת 1952. מהר מאד התברר שהממצאים הללו הם לא מקומראן אלא מוואדי מורבעאת ושסגנון הכתיבה שלהם הוא שונה מזה של קומראן וכולל כידוע את העדויות הראשונות לאגרות של שמעון בר כוסבא. הממצא מוואדי מורבעאת פורסם באופן ראשוני בכתב העת Revue Biblique באפריל 1953, ושם דה וו הזכיר בקצרה גם את שרידי התפילין (בתים ויריעות) מה שמסביר מדוע כבר במאי של אותה שנה, הרב הרצוג ניסה (באופן קצת נאיבי) להביא את הממצאים הללו שהתגלו כמובן בצד המזרחי של הגבול הסגור.


מי שעמד על החשיבות של הגילויים הללו היה אברהם מאיר הברמן, מהחוקרים הפוריים של מדעי היהדות בכלל שעסק גם במגילות מדבר יהודה כבר בשנים הראשונות לפרסומן. הוא פרסם בסמוך להם מאמר קצר אך קלאסי "על התפילין בימי קדם" בכתב העת המרכזי של החברה לחקירות ארץ ישראל ועתיקותיה- "ארץ ישראל" (כרך ג', תשי"ד, עמ' 177-174). עוד לפני כן בעיתונות הארצית ואני מצאתי את זה מתוך כתב העת "זמנים" (לא הרבעון המוכר היום של אוניברסיטת תל אביב) "על התפילין בחורבת קומארן (כך במקור...)" (27/11/1953) ושם הוא הצביע על ההבדל בין התפילין שהתגלו במורבעאת שהיא כשיטת הסידור של רבינו תם מול התפילין מקומראן הכוללים את עשרת הדברות, נוהל שאינו מוכר כלל בספרות חז"ל וכידוע חז"ל יצאו נגד המנהג לקרוא בכל יום את עשרת הדברות "מפני טינת המינין" אבל הברמן הציע לזהות בכמה מקורות, הן מתוך ספרות חז"ל והן אצל אבות הכנסייה, רמזים למנהג הזה וסיים "כי הרבה דברים סתומים וסמויים מן התקופות הקדומות ניתנו להבנה והסברה על ידי מציאות ארכיאולוגיות וספרותיות ורמזי דברים בספרות חז"ל מסייעים אותם. ואנו עומדים עדיין בראשית הדברים".

מאז שהברמן כתב את מה שכתב ב-1953, פורסמו בשנים הבאות בהדרגה באופן מסודר יותר עוד כמה חלקים מתוך יריעות התפילין ובתי התפילין ("קציצות") שהתגלו בקומראן (DJD 1, 1955) ובמורבעאת והדיון המחקרי הראשוני בהם היה בראשיתו (לסקירה מלאה של המחקר בראשיתו, ראו מאמרו של דוד נחמן במבואות ומחקרים למגילות קומראן-כרך ראשון). אחד המאמרים החשובים בעקבות פרסום הממצאים מקומראן וממורבעאת, שמצוטט עד ימינו הוא של גיזה ורמש (Geza Vermes), מחשובי חוקרי המגילות, שכתב ב-1959 מאמר בכתב העת VETUS TESTAMENTUM הנושא את השם "Pre-Mishnaic Jewish Worship and the Phylacteries from the Dead Sea". ורמש באותו מאמר טען שהתפילין בקומראן עם עשרת הדברות משקפות נוהג די רווח ומקובל בחברה היהודית באותה העת. לעומת זאת, התפילין מוואדי מורבעאת, מלמדות שה-"רפורמה המשנאית" (בלשונו) כבר הייתה קיימת בזמן מרד בר כוכבא, אותה "רפורמה" שדחקה את אזכור עשרת הדברות בתפילין או כל קריאה ליטורגית אחרת.

הרב גורן על התפילין במדבר יהודה: החשיבות של מורבעאת והזלזול בקומראן



זה מביא אותנו לרב שלמה גורן- במרחשוון תשכ"ב (1961) הוציאה הרבנות הצבאית הראשית את כתב העת שלה "מחניים" (גליון סב) במהדורה שכולה מוקדשת -"למגילות הגנוזות במדבר יהודה". המאמר הפותח היה  של הרב הצבאי הראשי, הוא כמובן הרב גורן על "התפילין ממדבר יהודה לאור ההלכה". כדאי לזכור שבאותה שנה כבר יצא לאור הכרך השני של ה-DJD (המהדורה הרשמית של המגילות) עם הטקסטים של התפילין מוואדי מורבעאת ובנוסף, במסגרת מבצע החיפוש במערות במדבר יהודה, במשלחת של יוחנן אהרוני, התגלו עוד שתי יריעות תפילין בנחל צאלים (לימים, יונתן אדלר יגלה שנמצאה גם קופסת תפילין שלמה נוספת שבכלל לא היו מודעים לקיומה) אך הם עדיין לא פורסמו ולא נודעו בזמן המאמר הנ"ל. הרב גורן פתח בדברי הקדמה על חשיבות הממצאים "הרבים והמופלאים שנמצאו במדבר יהודה" ועל החשיבות היתירה של התפילין שהתגלו שם- שאפשר מצד אחד לברר "גופי הלכות השנויים במחלוקת בתלמוד ובפוסקים" ומצד שני "לסתור ולהזים את מחקרי הסרק של אנשי המדע השונים הדוגלים כביכול בפיתוח ההלכה". אלא שעיון קל באותו מאמר יראה שרובו המוחלט מוקדש לתפילין שהתגלו בוואדי מורבעאת ובמערה נוספת ("מערה בלתי נודעת" שהוזכרה בדיווח של תגליות וואדי מורבעאת אך כנראה מקורה היה בנחל חבר או צאלים ופורסמו באופן רשמי רק ב-2000) כשהוא דן בפרוטרוט בהיבטים השונים תוך כדי הדגשה חוזרת ונשנית שמדובר בתפילין מימי בר כוכבא (כוזבא) ועד כמה הן מעידות על שמירת ההלכה כפי שמוכרת לנו בתלמוד ובפוסקים. העובדה שהתפילין בוואדי מורבעאת הולכת לשיטת רבינו תם ואילו במערה "הלא נודעת" לפי רש"י קשורה אף היא לדעתו בנסיבות הזמן והוא אף משער שהשוני הזה קשור אולי לכך שלצבאו של בר כוכבא הגיעו תגבורות מאזורים שונים שהביאו איתם גם מנהגים הלכתיים מגוונים.


ומה באשר לתפילין מקומראן? לדעתו של הרב גורן, אלו "פרשיות מוזרות" של כת כופרת ו-"אין ללמוד מהם דבר" ולפיכך הוא מקדיש להן בקושי עמוד אחד שגם הוא לא דן כמעט בכלל בתפילין עצמם למעט שורות ספורות אלא באופן כללי בכת עצמה. הוא חוזר לטענה של "חוקרי ההבל" שהתבססו על אותם ממצאים מקומראן כעדות להתפתחות ההלכה. אין כמעט ספק שבין השאר הוא מדבר על אותו מאמר של גיזה ורמש שיצא שנתיים לפני כן וכן מחקר נוסף שהתפרסם באותם שנים (של חוקר בשם Kuhn שכתב מחקר בגרמנית ב-1957) שטען בדיוק את זה- בהתחלה היה נהוג כן לכלול את עשרת הדברות בתפילין עד "הרפורמה" של החכמים המתועדת בתפילין ממורבעאת. לטענת הרב גורן, המגילות הכיתתיות מוכיחות ש-"אין להביא מה ומכתביהם שום ראיה או הוכחה על ההלכה שהייתה מקובלת בעם ביחס לשמירת התורה והמצוות...אולם בניגוד לאלו, הפרשיות של וואדי מורבעאת שאמנם הן מתקופה מאוחרת מהוות הן עדות נאמנה להלכות התורה שבמשנה ושבתלמוד ושהיו מושרשים בעם מימי קדם". במילים אחרות, "הגילויים הרבים והמופלאים במדבר יהודה" שאיתם הוא פתח את המאמר, מתייחסים אך ורק למגילות ולממצאים מימי בר כוכבא ומעידים עד כמה נשמרה ההלכה והמצוות אצל בר כוכבא ועד כמה ישנה התאמה בין לוחמי בר כוכבא ובין ההלכה העתיקה שנשמרה בידי רוב העם גם אם היו מנהגים כאלו ואחרים. אי אפשר להתעלם מההבדל שבין הגישה החיובית של הרב הרצוג למגילות קומראן (עוד לפני שנודעו הממצאים בוואדי מורבעאת) ולידיעות ההיסטוריות, ההלכתיות והאידיאולוגיות העולות מתוך המגילות ובין הגישה השלילית של הרב גורן כלפי המגילות והתפילין של קומראן בניגוד חד לעניין העצום שהוא גילה בממצאי התפילין הקשורים למערות המפלט של מרד בר כוכבא. 


אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה