ה-"קתדרא דמשה" ונדבתו של יודן בר ישמעאל בכורזים

בשני פוסטים (כאן וכאן) לפני מספר חודשים עסקתי בדיון סביב מושבי האבן שהתגלו בחפירות בתי הכנסת, הכתובת המפורסמת על מושב האבן בכורזים והדיון סביב המושב המכונה "קתדרא דמשה" במקורות הספרותיים ובממצא הארכאולוגי. ברשומה כאן אני צירפתי את שני הפוסטים הללו לכדי רשומה אחת. אין כאן חידושים מפליגים אך אני מתאר את תולדות המחקר, ההצעות והויכוחים המעניינים כבר עם ראשית הגילויים ועד היום ואת השאלות שבעצם גם היום ספק אם יש להם מענה שלם וודאי.

"מובן שזהו דבר חשוב מאד": בין חוקרים לרבנים על ממצאי התפילין ממדבר יהודה (חלק א')

בשנה שעברה קצת נברתי בארכיון המדינה ומצאתי שם במקרה מכתב מטעמו של של הרב הרצוג שהיה מיועד לבנו יעקב, בנוגע לתפילין שהתגלו במדבר יהודה באותם שנים. המכתב הלא מוכר הביא אותי לבדוק קצת יותר לעומק את הנושא של ממצאי התפילין בקומראן, בוואדי מורבעאת ובנחל צאלים עם דגש על האופן שבו הממצא הזה התקבל בחוג הרבנים כממצא שעשוי לשפוך אור על צורת ואופי התפילין בעת העתיקה ואולי אפילו להכריע במספר ויכוחים מפורסמים סביב סידור הפרשיות בתפילין המוכר כויכוח בין רש"י לרבינו תם. מעבר לסוגיה הספציפית של התפילין, השאלה הרחבה יותר היא כיצד הממצאים ממדבר יהודה, הן במערות קומראן והן במערות המפלט ממדבר יהודה, התקבלו בעולם הרבני-הלכתי הן באשר לשאלות הלכתיות והן באשר להכרת הזרמים והפרשנות ההלכתית הקדומה עוד לפני חז"ל. בעוד אצל החוקרים, אין שום ספק באשר לחשיבות הרבה של הממצאים- הן הארכאולוגיים, והן מתוך הטקסטים (במיוחד הטקסטים ההלכתיים)- כדי להבין את הגישות ההלכתיות העתיקות, את ההיסטוריה של ההלכה ואת הרקע לעולם ההלכה החז"לי של תקופת המשנה והתלמוד, היחס אצל תלמידי חכמים ועולם הישיבות המסורתי הוא הרבה יותר מסויג. המכתב הנ"ל (להלן) הציג גישה חיובית ואף למעלה מכך של דמות רבנית חשובה כלפי האפשרות ללמוד מתוך הממצא הארכאולוגי על ההלכה הקדומה אך האם זאת הייתה עמדה רווחת? התשובה היא מורכבת למדיי. 

הקאמבק של בתי הכנסת של תקופת המשנה והתלמוד? (חלק א')

שחזור פנים בית הכנסת בכפר נחום לפי קוהל ווואצינגר

בראשית העניין הכל היה נפלא- כשראשוני החוקרים והארכיאולוגים חשפו את האתרים והמבנים הקדומים בארץ הקודש, הם הניחו כמובן מאליו שהשרידים החומריים והממצא הארכיאולוגי עולים בקנה אחד עם העדות הספרותית וממחישים אותה בצורה ריאלית. אלא שבשלב מסוים, הפרדיגמה ההרמונית הזאת התחילה להתערער בעקבות חפירות ארכיאולוגיות חדשות שמהם עלה שאת אותם שרידים צריך לתארך מאוחר יותר מאשר המקובל ולפיכך אין התאמה בין הכרונולוגיה הישנה המסורתית ובין המחקר הארכיאולוגי העדכני. הטענה "השערורייתית" הזאת גרמה לויכוח לוהט בין האסכולות הארכיאולוגיות השונות, הללו בכה והללו בכה- בעוד אלו מגינים על על הקונספט המוכר והטוב, הקולגות היו משוכנעים שבידיהם ראיות מוצקות כיצד הקונספט הזה אינו עומד בפני הביקורת. בעקבות חוסר ההתאמה בין הממצא הארכיאולוגי לעדות הספרותית, נכנסו לעסק גם ההיסטוריונים והגישה ההיסטורית המינימליסטית קיבלה חיזוק- מתוך היעדר הממצא הוסקו מסקנות מרחיקות לכת על התמונה ההיסטורית המקובלת עד אז. התיאוריה החדשה שבהתחלה הייתה חריגה הפכה ל-"בון טון" המחקרי אבל לאט לאט גם זה השתנה והמומנטום נהפך- חפירות ארכיאולוגיות חדשות ונתונים נוספים הפכו מחדש את הדינמיקה והכניסו את בעלי הכרונולוגיה המאוחרת למגננה מסוימת בהיפוך תפקידים ממה שהיה עד לפני שנים אחדות. הויכוח עדיין בעיצומו ובאופן "מקרי", חפירות חדשות שנערכו בידי ארכיאולוגים מהאסכולות השונות שביקשו לבסס את הויכוח על נתונים אמפיריים מוחלטים, "הוכיחו" את הטענה הבסיסית שלהם , זה לכאן וזה לכאן אף שהאתרים הללו לעתים סמוכים מאד אחד לרעהו.