"ביומוי דרבי אבון שרון ציירין על פסיפסס ולא מחי בידון" (חלק ראשון)

א. הפסיפסים הראשונים בבתי הכנסת הקדומים 

בספטמבר 1918, פגז טורקי שנורה לעבר עמדות של הצבא הבריטי בגדתו הצפונית של וואדי נועימה ליד עין דויוק בסמוך ליריחו, חשף פסיפס עתיק. שנה אחרי כן, האתר נבדק בידי ארכיאולוגים בריטים שהעתיקו כמה מן הכתובות וב-1921 המבנה נחשף כמעט כולו בידי האבות הדומיניקנים ונסאן ולה גרנז' וזוהה לראשונה כבית כנסת עתיק. הוא "נחשף" מחדש אחרי מלחמת ששת הימים ב-1969 (או 1970), על ידי חייל ישראלי שחפר שוחה ונבדק בידי פסח בר אדון- זהו מבנה בסיליקאלי שנחלק לאולם תווך ושתי סיטראות שמתוארך למאה השישית לספירה. מספר כתובות שהתגלו בבית הכנסת העידו על הבונים והתורמים אך הגילוי העיקרי הייתה רצפת פסיפס באולם התווך שכללה שלושה ספינים- ספין אחד גדול של תשליבים הכולל דמויות של בעלי חיים; ספין עליון שכולל בין השאר שתי מנורות וארון הקודש ובתווך נמצא גלגל המזלות עם דמות הליוס במרכזו שבו הוא רוכב על מרכבה. הפסיפס לא התגלה במלוא הדרו שכן בדמויות האנושיות ובעלי החיים ניכרו סימני השחתה מכוונים (איקונקלזם). המבנה בנערן היה מבנה בית הכנסת הראשון שבו נחשף בית כנסת עם פסיפס ולא עוד אלא שזה גם פסיפס מצויר הכולל בין השאר אלמנט לא מוכר כמו גלגל המזלות עם דמותו של הליוס במרכזו. ואם מישהו חשב שמדובר על עדות חריגה, כעבור קצת פחות מעשר שנים התגלה בית הכנסת בבית אלפא עם מוטיב דומה בנוסף לסצינה מקראית ראשונה (עקידת יצחק). מכאן ואילך, התגלו עוד ועוד בתי כנסת עם פסיפסים- חלקם עם גלגל המזלות וחלקם בלעדיו וזה עוד לפני שנחשף בדורא אירופוס, מבנה צנוע שהשתמר באופן נדיר וכלל סדרה של ציורי קיר שהדהימו (ועדיין מדהימים) את החופרים כמו את כל מי שעסק בחקר בתי הכנסת העתיקים. 

מעמדה ההלכתי הפתלתל של קיסריה: בין ריאליה עירונית לפרקטיקה לוקאלית

קיסריה הייתה "עיר הדגל" של השלטון הרומי בארץ ישראל כבר מימי הורדוס ועד ימי השלטון הביזנטי.  אפשר להתווכח עד כמה ציפורי או טבריה היו ערים "יהודיות" או "רומאיות" אבל אף אחד לא מטיל ספק בכך שקיסריה לא הייתה עיר "יהודית" אלא רומאית מובהקת. כבר בימי מייסד העיר, הורדוס, הוא תכנן את העיר ואת הנמל כך שמי שהיה מגיע בספינה לנמל סבאסטוס ההרודיאני היה אמור לראות כבר מרחוק את מקדש רומא ואוגוסטוס מתנשא לגובה- הצהרה סמלית שהוא נכנס לטריטוריה רומאית מובהקת. גם אחרי ימי הורדוס, קיסריה המשיכה להיות מרכז הנוכחות הרומית בארץ ישראל ושם ישבו מושלי הפרוביניקה בכל מאות השנים שאחרי כן. החפירות האינטנסיביות שנערכו בקיסריה המחישו בכל דרך אפשרית את המימד הרומי שלה- הארמונות, מבני הממשל, מבני הבידור השונים והכתובות (הלטיניות) השלימו והעשירו את המידע ההיסטורי על "קיסרי בת אדום".

ה-"קאמבק" של בתי הכנסת של תקופת המשנה והתלמוד (חלק ג')

תקציר הפרקים הקודמים: 

בעקבות גילויים חדשים, התיארוך המקובל של בתי הכנסת הקדומים מאז ימי קוהל וואצינגר, התערער וכך התברר שרוב מוחלט של בתי הכנסת העתיקים המוכרים לנו תוארכו לתקופה הביזנטית. השאלה להיכן נעלמו בתי הכנסת שלפני התקופה הביזנטית, כלומר של תקופת המשנה והתלמוד עלתה ביתר שאת ומגוון התשובות לשאלה הזאת מעידה על הבעיה שניצבה בפני הארכיאולוגים וההיסטוריונים כאחד- מהגישה הקיצונית של סת' שוורץ (אכן, כמעט לא היו בתי כנסת בתקופת המשנה והתלמוד כי לא היה באמת ביקוש למעט קבוצה קטנה ושולית- חז"ל) ועד הפתרונות השונים, הן מנקודת ראות ארכיאולוגית ("דומוס אקלאסיה"; "ספוליה" וכדומה- בהרחבה בחלק השני) ומנקודת ראות היסטורית (קריאה ביקורתית מחודשת במקורות חז"ל שעוסקים במבנה בית הכנסת). 

מלכה, נזירה ופילנתרופית: מדוע באמת ביקרו הזקנים בסוכתה של הלני המלכה?

בפרקים הקודמים של המסע בעקבות סוכתה של הלני המלכה הדגשתי שאני מתעלם בכוונה מהידיעות החיצוניות הספרותיות והארכיאולוגיות לטובת ניתוח ספרותי שמשקף יותר זכרונות היסטוריים וחברתיים של המספרים ואף הם יכולים לתרום להכרת הרקע ההיסטורי בקריאה זהירה וביקורתית. עכשיו, הגיעה העת "לפתוח את היריעה" ולצרף את העדויות החיצוניות על הלני המלכה וכיצד זה משתלב גם במקורות חז"ל כולל האנקדוטה על סוכת הלני המלכה. אם פעם היה מקובל לכרוך את כל העדויות לתמונה הרמונית שבו כל מקור (יוספוס, חז"ל, ממצא ארכיאולוגי) משלים אחד את השני, בדור האחרון ישנה רגישות גבוהה יותר להבדלים ולניואנסים הקטנים/גדולים. בספר הטרי על מסורות חז"ל ויוספוס בהוצאת יד בן צבי (כרך ראשון, עמ' 520-508), ישנו דיון מסכם על הנושא הזה של טל אילן שכבר כתבה על כך בכמה מסגרות קודמות. הנה סיכום קצר של העדויות על פי כל מקור-

לולבים ואתרוגים ל-"מחנה היהודים": ערב סוכות האחרון של מרד בר כוכבא

כשמדברים על המכתבים והאגרות של בר כוכבא (הוא שמעון בן כוסיבה), יש להניח שהאגרת המפורסמת ביותר או לפחות המועמדת הבכירה לתואר הזה היא "אגרת ארבעת המינים" (פפירוס ידין 57)- אגרת בארמית שבה שמעון (בר כוסיבה) שלח ליהודה בר מנשה בקרית ערביה (אל ערוב של היום) בצירוף שני חמורים במטרה שישלח שני אנשים למפקדי עין גדי יהונתן בן בעין ומסבלה כדי שיקחו משם לולבים ואתרוגים וישלח ל-"מחנה". בנוסף לכך, הוא ביקש ממנו לשלוח למחנה העמוס באנשים גם הדסים וערבות ו-"לתקן" אותם (יהיה משמעו אשר יהיה- לעשר או להכין/לאגד). האגרת הזאת נמצאה בתחתית פיר שבקצה הפנימי של אולם ג' שבמערת "האגרות" בנחל חבר ביום ראשון בצהריים של ה-3 באפריל 1960 במסגרת מבצע מדבר יהודה . האגרת הייתה בתוך צרור ארוז שכלל חמש עשרה אגרות- זה היה ארכיונו של יונתן בן בעין, לא אחר מאשר אחד משני מפקדי עין גדי בזמן מרד בר כוכבא.

"סוכה העשויה קיטוניות קיטוניות": הקונסטרוקציה החדשה של סוכת הלני המלכה בתלמוד הבבלי

תקציר הפרקים הקודמים: הסיפור שלנו סביב הביקור בסוכה של הלני המלכה התחיל בתוספתא שם רבי יהודה וחכמים על רקע המחלוקת ביניהם בנוגע לכשרות סוכה שגבוהה מעשרים אמה, ניהלו ויכוח על נסיבות הביקור של הזקנים בסוכה של הלני המלכה, ויכוח שמעצב את הסוכה ההיא בדרכים שונות. בירושלמי, הברייתא הזאת הובאה בהקשר שונה לחלוטין על רקע הנסיון לצמצם את מחלוקת רבי יהודה וחכמים לסוכות הקטנות והצנועות וכאן פגשנו בעצם את שני הפנים של קיום מצוות הסוכה: הדגם הקומפקטי המתאים למציאות היישובית הצפופה מול הדגם החריג והמפואר של השכבה העשירה שבא לידי ביטוי בסוכה של הלני המלכה.

"ארחייהון דעתירייא": בין הסוכה הקומפקטית והסוכה המפוארת

בפרק השני של "הלני בונה סוכה", נבדוק כיצד השתלב הויכוח בין רבי יהודה ובין החכמים על סוכתה של הלנה המלכה בדיון בתלמוד הירושלמי ואיזה עולם דימויים והנחות עומד בדיונים הללו. אני מזכיר שבמשנה הובאה מחלוקת רבי יהודה וחכמים על סוכה שהיא גבוהה יותר מעשרים אמה בלי שום פירוט או רקע ורק בתוספתא נמסר כיצד הויכוח בין רבי יהודה וחכמים גלש למחלוקת על הדרך כיצד להבין את הביקור נטול הביקורת של הזקנים בסוכה של אותה הלני המלכה.

"הלני בונה סוכה": עיצוב הזכרון של סוכת הלני המלכה

מסכת סוכה טומנת בתוכה אוצר בלום של מעשים ואירועים מהעבר או מהווה הקשורים בקיום מצוות הסוכה. אין הכוונה לסיפור ארוך ומסודר כמו שראינו במשנה ביומא (למעט התיאור של שמחת בית השואבה במקדש) אלא לסדרה של תיאורים ואנקדוטות מיניאטוריות שצמודים לקביעת הלכות פורמלית. זה לא ייחודי רק למסכת סוכה אבל ספק אם יש משנה/תוספתא שבה מופיעים כל כך הרבה סיפורים ואנקדוטות בצמוד להלכות או לפעמים אפילו במקומם וכל מי שעסק בפירוש המשנה או במחקר שבין הלכה ומעשה בתיאור של המשנה התייחס לחריגות הזאת של מסכת סוכה. אחד הדגמים הנפוצים הוא של מעשה שהיה קיים בזמן בית המקדש שעל משמעותו ואת הדרך להבינו חולקים תנאים מדורות מאוחרים (בדרך כלל דור אושא ובדרך כלל אחד מהם הוא רבי יהודה בר אלעאי).