-"ובני עמו של אלכסנדרוס עוררו מהומה נגדו שכן התקוממה האומה עליו בשעה שנעשה חג וכשעמד על יד המזבח להקריב, וזרקו בו אתרוגים, שכן חוק הוא אצל היהודים, שיהיו לכל אחד בחג הסוכות לולבים של תמרים ואתרוגים. גם את העניינים האלה סיפרנו במקום אחר. ונוסף על כך עלבו אותו (ואמרו) שנולד כביכול משבויה ואינו ראוי למשרת הכבוד שלו ולהקריב. על כך נתכעס והרג מהם כששת אלפים איש והקים גדר של עץ סביב המזבח והמקדש עד הסורג, (המקום) שבו מותר היה להיכנס רק לכוהנים בלבד ובזה חסם את הכניסה אליו בפני ההמון" (קדמוניות היהודים, יג 373-372)
-"ולמנסך אומרין לו: הגבה את ידך שפעם אחת ניסך על רגליו ורגמוהו כל העם באתרוגיהם" (משנה סוכה ד ח)
-"מאימתי מנסכין אותן? עם איברי תמיד, שכבר היה מעשה בביתסי אחד שניסך על רגליו ורגמוהו כל העם באתרוגיהן ונפגמה קרנו של מזבח ובטלה עבודה בו ביום עד שהביאו גוש אחד של מלח ונתנו עליו כדי שלא יראה מזבח פגום שכל מזבח שאין לו לא קרן ולא כבש ולא יסוד פסול, ר' יוסה בי ר' יהודה או': אף הסובב" (תוספתא סוכה ג טז)
-"תנו רבנן: מעשה בצדוקי אחד שניסך על גבי רגליו, ורגמוהו כל העם באתרוגיהן. ואותו היום נפגמה קרן המזבח, והביאו בול של מלח וסתמוהו, לא מפני שהוכשר לעבודה אלא מפני שלא יראה מזבח פגום" (בבלי סוכה מח ע"ב)
-
חג הסוכות היה כנראה המאורע ההמוני ביותר של ירושלים בסוף ימי בית שני, הן מבחינת כמות עולי הרגל והן מבחינת האירועים והטקסים שהתרחשו במהלכו במקדש ובסביבתו. ימי ההתכנסות החגיגיים הללו היו גם מועדים לפורענות בכל מה שקשור למחלוקות פנימיות או להתקוממות עממית כנגד גורם שלטון זר ולפיכך הם היו גם ימים רגישים במיוחד. תקרית אחת שאירעה במהלך חג הסוכות במקדש הותירה את רישומה, הן אצל יוספוס והן במסורת חז"ל- מעשה הרגימה באתרוגים בתוך המקדש. היחס בין שתי העדויות הללו העסיק דורות רבים של פרשנים וחוקרים עד ימינו. לאחרונה עסקה בכך בהרחבה ורד נעם בפרק מתוך הספר על יוספוס וחז"ל (כרך א', עמ' 307-292 והספרות המובאת שם). האמור כאן מתבסס בעיקרו על הכתוב שם.
