‏הצגת רשומות עם תוויות צפורי. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות צפורי. הצג את כל הרשומות

יום ראשון, 31 במאי 2020

עד מתי השתמשו בכלי אבן בגליל? המקרה של ציפורי

 


פורסם ב-31/5/2020

השימוש בכלי אבן מגיר קירטון בחברה היהודית בשלהי ימי בית שני היא אחת התופעות הארכאולוגיות הייחודיות שהתבררה בדור האחרון. כבר התייחסתי לכך כמה פעמים בעבר- לפני שנה, הפניתי למאמר סיכום של תמונת המצב המעודכנת של חקר כלי האבן של יונתן אדלר (קדמוניות 157, 2019). כידוע, ההסבר הרווח הוא שתעשיית כלי האבן והשימוש בה בחברה היהודית נבע על רקע ההקפדה על דיני טהרה שהייתה נפוצה באותה העת ועל רקע ההלכה שקובעת שכלי אבן אינם מקבלים טומאה בניגוד לכלי חרס (שאין אפשרות לטהר אותם אלא אם כן שוברים אותם) או כלי עץ ומתכת (שזקוקים לטבילה). זה לא ההסבר היחיד ויש חוקרים שהציעו גם הסברים אחרים אך זהו ההסבר הרווח כיום.

יום ראשון, 17 ביוני 2018

ה-Salutatio וה-Triclinum כפי שמשתקפים בספרות חז"ל ובממצא הארכאולוגי


לאחרונה ציינתי בפוסטים בפייסבוק שתי דוגמאות לאימוץ, חיקוי או שאילה (גם הטרמינולוגיה חשובה אבל זאת שאלה אחרת) של אורח החיים הרומי בשכבות האמידות היהודיות כפי שאלו משתקפים בספרות חז"ל ובממצא הארכאולוגי, אחד הוא בעל מאפיין טקסי והשני הוא מרכיב אדריכלי בבית המגורים: ה-Salutatio וה-Triclinum. הקשר בין מבנה אדריכלי-פיזי ובין סדר חברתי המשתקף בטקסים ובמנהגים היה מוכר הן לקדמונים וגם מודגש במחקר ההיסטורי והארכאולוגי כאחד- הסדר החברתי המקובל בחברה השפיע על עיצוב מרחב המגורים הפיזי הפרטי והציבורי ומאידך, המרכיבים הארכיטקטוניים הפיזיים השפיעו גם על העיצוב החברתי ועל עולם המושגים של בני התקופה בכלל והעיר הרומית בפרט. אני כמעט לא שיניתי את התוכן של אותם פוסטים למעט כמה התאמות ותיקונים הכרחיים.

יום חמישי, 3 במאי 2018

בין "שביל הסנהדרין" הקדום ו-"שביל הסנהדרין" החדש


בשבועות האחרונות הושק המיזם החינוכי-תיירותי המושקע של רשות העתיקות בשיתוף גורמים שונים- "שביל הסנהדרין". לפי ההגדרה של האתר הרשמי (ודף הפייסבוק הנלווה אליו) זהו "שביל הליכה חוצה גליל המחבר את ההולך בו למורשת ועתיקות הגליל". במהלך המקטעים השונים בין בית שערים לטבריה, ההולך נפגש עם אתרי מורשת קדומים וחדשים יותר , ובעזרת אתר אינטרנט ייעודי אפשר לקבל מידע נרחב יותר על האתרים השונים מבחינה ארכאולוגית, היסטורית וחינוכית כשהסמן הבולט הוא אבני הבזלת הייעודיים שבהם מצוינים האתרים, החכמים וההיגדים השונים הקשורים לאותם אתרים. השם "שביל הסנהדרין" אינו מקרי שכן הוא מבוסס על מסורת ספרותית מפורסמת (בראשית רבה צז; בבלי ראש השנה לא ע"א-ע"ב) על נדודי/גלות הסנהדרין המתארת את מוצא הסנהדרין בלשכת הגזית בירושלים ועד תחנתה האחרונה בטבריה. ברשומה הזאת, אני אחזור שוב לאותה מסורת אם כי אני לא אנתח אותה בפרוטרוט מבחינה ספרותית או היסטורית שכן הדבר נעשה כבר בעבר בידי חוקרים והיסטוריונים אלא אציין כמה הערות/הארות עקרוניות על הרקע האפשרי להיווצרות אותה מסורת על נדודי הסנהדרין. חלק מההערות יהיו בעלות אופי היסטורי, אחרות יעסקו במרכיב הספרותי ואפילו המיתי של אותה מסורות. המסקנה היא שלמעשה, המיזם הנוכחי מתבסס על מיזם דומה בעת העתיקה- "שביל סנהדרין קדום"  שאמנם לא נועד לשמש כבסיס לשביל טיולים פיזי אך עיצב "שביל" תודעתי המגשר בין תקופות, אירועים ומקומות לתוך מסכת סכמטית בעלת אופי רעיוני-אידאולוגי מובהק. 

יום שישי, 29 בספטמבר 2017

"כָּל אֵלֶּה בִּהְיוֹת הַהֵיכָל עַל יְסוֹדוֹתָיו וּמִקְדַּשׁ הַקֹּדֶשׁ עַל מְכוֹנוֹתָיו וְכֹהֵן גָּדוֹל עוֹמֵד וּמְשָׁרֵת דּוֹרוֹ רָאוּ וְשָׂמָחוּ": בין משנת יומא ובין סדר העבודה

בתפילת יום הכיפורים יש מספר מוקדי שיא מפורסמים: כל נדרי בתחילת היום, תפילת הנעילה בסוף היום וסדר העבודה בעיצומו של מוסף היום. סדר העבודה מורכב משלושה חלקים: במרכז עומד תיאור סדר עבודת הכהן הגדול בהתאם למה שמתואר בשבעת הפרקים הראשונים במשנת יומא. לפני כן, ישנה הקדמה באמצעות פיוט "אתה כוננת" המתאר את השתלשלות העניינים מבריאת העולם ועד עבודת הכהן הגדול ביום הכיפורים. אחרי כן, ישנם מספר פיוטי נעילה, המוכר שבהם הוא "מראה כהן" (אמת מה נהדר) המשבחים את מראה הכהן בזמן העבודה ומקוננים על כך שבימינו אין כהן ואין עבודה "הלא למשמע אוזן דאבה נפשנו". כאמור, סדר העבודה הוא כינוי כולל לז'אנר שלם של פיוטים קדומים (קדם קלאסיים בטרמינולוגיה של חוקרי הפיוט) ומאוחרים (מהתקופה הקלאסית) שראשיתם בארץ ישראל בתקופה הביזנטית המתארים את עבודת הכהן הגדול ביום הכיפורים בבית המקדש מההתחלה ועד הסוף. בנוסף להשראה ממשנת יומא, אי אפשר להתעלם מההקבלה לתיאורים דומים גם מבחינה לשונית וגם מבחינה תוכנית לפרקי "שבח אבות העולם" בבן סירא עם דגש על פרק נ' המתאר את מראהו של שמעון הכהן בזמן העבודה (בין אם הכוונה ליום הכיפור או יום אחר). עד כאן הדברים מוכרים אבל מאחורי שאלת תיאור עבודת הכהן הגדול ביום הכיפורים במשנה דרך הפרוייקט הפייטני הליטורגי עומדים מספר שאלות ודיונים מרתקים במוקד חקר החברה היהודית בעת העתיקה ובמיוחד על מקומם של הכהנים וזכר המקדש מאז חורבנו בספרות חכמים מחד ובעולם בית הכנסת מאידך. הנושא הזה התעצם גם בגלל מספר גילויים ארכיאולוגיים כולל שאלת תיארוך בתי הכנסת שכבר נדונה (ואני צריך עדיין לסיים את הדיון, גם זה יקרה בלי נדר...) עם דגש על גילוי בית הכנסת בציפורי מהמאה החמישית לספירה והפסיפס העשיר שלו שכולל תיאורים מפורטים של העבודה במשכן (אבל לא של יום כיפור!). הנושא הזה כולל כמה ענפי משנה שאי אפשר לפרט אבל הנה כמה קווי מתאר לדיון המוקדש לדרך שבה עוצב הזיכרון של טקס יום הכיפורים במקדש בימי בית שני במשנה (וגם במקורות הנלווים- תוספתא ובתלמודים) וכיצד עוצב "מחדש" אותו זכרון בתקופה הביזנטית ועד כמה הממצא הארכיאולוגי משחקת תפקיד בדיון האינטנסיבי בנוגע לאופיו של בית הכנסת ושל מעמדם של הכהנים.