הערת השלמה בדף שלפני יומיים על עדותם של הנחותי (רב דימי ורבין) בסוגיה הארוכה על עמדתו של שמואל בנוגע לפסיקת מזונות של אישה שהלך בעלה למדינת הים. הבבלי שואל (אבל זה לא מופיע בכל כתבי היד): 'מאי הוה עלה?' וכאן מגיעה העדות של הנחותי שעיקר עניינה הוא מה חשב רבי יוחנן על האופן שבו שמואל העמיד את המשנה של אדמון ובני הכהנים הגדולים ('פתריתו בה כולי האי'). בשתי הורסיות, הן זו של רב דימי והן של רבין, היו שני מעשים בפועל של אישה שהלך בעלה למדינת היום- אחד שהובא בפני רבי ישמעאל בן רבי יוסי בציפורי והשני שהובא בפני רבי בבית שערים. ההבדל בין שתי המסורות של הנחותי הוא מי היה החכם שסירב לפסוק לה מזונות- רבי ישמעאל בציפורי או רבי בבית שערים- וכיצד רבי יוחנן תהה על הפסיקה הזו המנוגדת למשנה הקדומה ואף אחרי שרב שמן (שמעון) בן אבא הביא את האוקימתא של שמואל, הוא העיר את ההערה הנ"ל שכנראה הייתה אירונית ועוקצנית.
כך או כך, לפי הבבלי היו שני מעשים בפועל בגליל בסוף המאה השנייה- אחד בציפורי שהובא בפני החכם המקומי (רבי ישמעאל בנו של רבי יוסי בן חלפתא) והשני שהובא בבית שערים בפני החכם המקומי (רבי יהודה הנשיא). אולם, המקבילה בירושלמי (יג א לה ע"ד) מלמדת שהיה מעשה אחד בלבד בציפורי:
"מעשה ביר' ישמעאל שפסק מזונות לאשה בשוקי בציפורי. מהי בשוקי. משוקי. שמע רבי ומר. מאן אמ' ליה שלא שילח לה. מאן אמ' לי שלא הניח לה. עברין ידעין....".
לפי הירושלמי רבי ישמעאל פסק מזונות לאישה 'בשוקי' או 'משוקי' בציפורי. פרשנים ראשונים ואחרונים התקשו להבין מה עניין ה-'שוקי' של ציפורי לפסיקה הזו. י"נ אפשטיין בזמנו טען על סמך כ"י ליידן שהכוונה היא ל-שקי' ולא 'שוקי' ואין הכוונה לשווקים של ציפורי אלא להשקיה, קרי חלקות חקלאיות מושקות בציפורי- לדעתו הן גם מוזכרות במקורות נוספים כמו למשל ב-'בשוקי של צפורי היו מרכיבין קרוסטמיל על גבי עוגס' (תוספתא כלאיים א ד) או 'דמר ר' [יוחנן1]#. אני ראיתי את ר' ינאי עומד ומתפלל בש[ו1]קי שלציפורין ומהלך ד' אמות ומתפלל שלמוסף' (ירושלמי ברכות ד ז ח ע"ג).
גם אם ניתן להתווכח על ההסבר הנ"ל ולהניח שהכוונה היא אכן לשווקים או אולי כינוי לעיר התחתונה והעליונה (השוק העליון והתחתון של ציפורי במקורות אחרים), הירושלמי מספר שרבי 'שמע' על הפסיקה הזו ויצא נגדה 'מאן אמ' ליה שלא שילח לה. מאן אמ' לי שלא הניח לה' ובהמשך הירושלמי מציין שרבי כמו שמואל ורבי שמעון בן לקיש סבור ש'לית מתניתא באשת איש אלא באלמנה'. היה אפוא מקרה אחד בציפורי שבו פסק רבי ישמעאל מזונות לאישה כמו שעולה גם מפשט המשנה הקדומה אך דעתו של רבי לא הייתה נוחה מכך.
כיצד אפוא הבבלי למד ש-'מעשה בא לפני רבי בבית שערים'? בירושלמי נאמר שרבי 'שמע' על פסיקתו של רבי ישמעאל, משמע הוא לא היה בציפורי באותה העת ועוד שאם הוא היה שם, סביר להניח שהמעשה היה בא לפניו ולא לפני רבי ישמעאל בן רבי יוסי. מאחר והבבלי יודע ש-בית המדרש' של רבי היה בבית שערים כפי שקראנו רק בתחילת השבוע שעבר- 'והתניא: "צדק צדק תרדף" הלך אחר ר' לבית שערים' (קד ע"א מבוסס על הברייתא הבבלית בסנהדרין לב ע"ב), אז המסקנה היא שרבי היה בבית שערים כאשר הוא שמע על הפסיקה של רבי ישמעאל בן רבי יוסי והסתייג מכך באופן תקיף. ההסתייגות הזו בירושלמי, הפכה להוראה הלכה למעשה במקומו של רבי היא בית שערים וכך הבבלי 'הכפיל' את המעשה- אחד בציפורי בהוראתו של רבי ישמעאל והשני בבית שערים בהוראתו של רבי יהודה הנשיא (כמדומני יש עוד כמה דוגמאות למעתק כזה של ויכוח עקרוני ש-'מתורגם' בהמשך כפסק מעשי).
והשתא דאתינן להכי, אולי כדאי לחזור שוב לסיפור פטירתו וקבורתו של רבי שלמדנו בדפים קג-קד. באותו קטע קצר שכבר הזכרתי לעיל, הבבלי העניק את ההסבר המפורסם להגעתו של רבי לציפורי מבית שערים:
'תניא רבי מוטל בציפורי ומקום מוכן לו בבית שערים. והתניא צדק צדק תרדף הלך אחר ר' לבית שערים ר' בבית שערים הוה אלא כיון דחלש אמטיוהי לציפורי דמדליא ובסים אוירא'.
לפי הברייתא בבבלי, רבי יהודה הנשיא נפטר בציפורי אך היה לו כבר 'מקום מוכן' (מער[כ]ת קבורה 14 בבית שערים?) בבית שערים. הבבלי תהה מה מעשיו של רבי בציפורי שכן בית המדרש שלו היה בבית שערים (ושם הוא פסק שאין לתת מזונות לאישה שהלך בעלה למדינת הים) והתשובה המוכרת היא שבשל מחלתו, הוא הועבר לציפורי שגבוהה ואווירה משובח. לא כל כך בטוח שהבבלי הכיר באמת את מעלותיה של ציפורי (הגובה של גבעת העיר ציפורי הוא לא אחד מהם...) אבל מפשט הקטע הזה בבבלי עולה שרבי באמת חי כל ימיו *רק* בבית שערים ורק כאשר הוא חלה ממש לקראת סוף ימיו, העבירו אותו לציפורי ושם הוא נפטר. מבחינת הבבלי, רבי היה ונותר ה-'מרא דאתרא' של בית שערים בכל ימיו, למעט מחלתו האחרונה.
לא כן בקטע המקביל בירושלמי (כתובות וכלאיים)- לפי המסופר שם, רבי יהודה הנשיא עצמו מעיד על 17 שנים שהוא חי בציפורי:
'רִבִּי הֲוָה יְתִיב לֵיהּ בְּצִיפּוֹרִין שִׁבְעָה עָשָׂר שְׁנִין. וְקָרָא עַל גַּרְמֵיהּ וַיְחִי יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה. וַיְחִי יְהוּדָה בְצִיפּוֹרִין שְׁבַע עֶשְׂרֵה שְׁנִין. וּמִין גּוֹבֵּיהֶן עֲבַד תְּלַת עֶשְׂרֵה שְׁנִין חֲשֵׁישׁ שִׁנּוֹי".
מתוך שבע-עשרה השנים שלו בציפורי, 13 שנים הוא חש בשיניו (ובהקשר לכך, היו עוד אנקדוטות מפורסמות, עיינו שם) אבל בוודאי הוא לא עבר לציפורי או הועבר לשם בשל מחלה. גם לפי הירושלמי, הדימוי העצמי של רבי הוא של 'איש בית שערים' שכן את השהות שלו בציפורי הוא משווה לשנות גלותו של יעקב במצרים בסוף ספר בראשית- בית שערים היא 'כנען' ואילו ציפורי היא 'ארץ מצרים' וכמו יעקב גם הוא 'ויחי יהודה בציפורי שבע עשרה שנין'. הירושלמי לא מסביר מדוע הוא עבר מבית שערים לציפורי אם זה לא בגלל מחלה. הדעה הרווחת במחקר היא שהמעבר של רבי מבית שערים לציפורי היה 'פוליטי' בהחלטה יזומה להעביר את מוסדות ההנהגה והנשיאות לעיר הפוליס המשגשגת שבה חייתה האליטה הכלכלית והחברתית ובה גם ניתן היה לשדרג את הקשרים עם השלטון הרומי ונציגיו (ע"ע 'רבי ואנטונינוס') ולמעבר הזה היו השלכות רחבות טווח מבחינה היסטורית ותרבותית על יחסי החכמים והחברה היהודית האורבנית אבל לא נרחיב כאן. לענייננו, בהחלט אפשר שרבי חי בציפורי במקביל לתקופה שבה רבי ישמעאל בן רבי יוסי היה החכם המקומי הסמכותי (בעיקר בשל אביו, רבי יוסי בן חלפתא) ושכאשר הירושלמי מציין שרבי 'שמע' את פסיקתו של הנ"ל, זה היה יכול להיות גם בתקופה שרבי עבר לציפורי בשבעה עשר השנים האחרונות של חייו.
השהות הממושכת של רבי בציפורי בירושלמי לעומת הקצרה בבבלי מסבירה עוד הבדל בולט בין תיאורי ההלוויה והקבורה של רבי בתלמודים- לפי הירושלמי, אלו שאיימו על מי שיכריז ש-דמך רבי' היו אנשי ציפורי ('ציפורייא') וכאשר בעקבות ההכרזה המתוחכמת של בר קפרא הם הבינו שאכן רבי נפטר, קולם הבוכה נשמע עד 'גופתא מהלך תלתא מילין'- היא 'גובתא/ה דציפורין' המוזכרת במקורות אחרים בדרך שבין ציפורי לטבריה (הזיהוי המקובל הוא באזור משהד של היום). גם בהמשך התיאור של ההלוויה בירושלמי, מתבלט המרחב של ציפורי וסביבתה- העיירות בסביבות ציפורי שהתכנסו בשמונה עשר בתי כנסת שבה מיטתו הונחה (אם בציפורי גופה ואם בדרך שבין ציפורי ובין בית שערים, יש פרשנויות שונות לתיאור הזה). מהירושלמי נראה שהשהות הארוכה של רבי בציפורי גרמה לאנשי ציפורי לראות בו 'איש ציפורי' לא פחות מאשר בית שערים ולכן מותו והמסע חזרה לבית שערים היה אירוע טראומטי מבחינתם כפי שהירושלמי מתאר זאת. כל זה לא מופיע בכלל בבבלי- אלו שמתקשים לעכל את מותו של רבי הם 'רבנן' והמספד אינו רק טקס הקבורה הממושך אלא ההספדים בכל השנה אחרי כן. האזכור היחיד לכך שהוא נפטר בציפורי הוא בקטע הנ"ל וכאמור, ממנו עולה שהוא שהה בציפורי זמן קצר כאשר הוא כבר היה על סף פטירתו (לפי הבבלי, הוא לא 'בא'-מטי אלא 'הביאוהו'-אמטיוה, לציפורי). בהקשר הזה, ייתכן שלפי הבבלי, הצוואה שלו לבניו ולחכמים האחרים אולי נמסרה עדיין כאשר הוא היה צלול בבית שערים.
סיכומו של דבר: בעיני הבבלי, רבי היה כמעט כל ימיו איש 'בית שערים', שם הוא פסק הלכות כמו במקרה של האישה שבעלה הלך למדינת הים. אם הצעה זו נכונה, הרי שלפי הבבלי הוא גם ערך שם את המשנה (לפי הבבלי, 'עיר המשנה' היא אפוא בית שערים ולא ציפורי) והשהות שלו בציפורי הייתה קצרת מועד רק ממש בהיותו על ערש דווי. לעומת זאת, לפי הירושלמי, למרות תחושת ה-'גלות' של רבי בזמן שהותו בציפורי, הוא חי שם תקופה לא מבוטלת והפך לדמות משמעותית בחיי החברה היהודית בעיר הפוליס הפורחת אבל, כמו יעקב בארץ מצרים, הוא ביקש להיקבר במולדתו היא בית שריי היא בית שערים למרגלות גבעת שייך אבריק.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה