יום חמישי, 16 בנובמבר 2017
ה-"ארכיאולוגיה תלמודית" (Talmudische Archäologie) אחרי מאה שנה
יום ראשון, 5 בנובמבר 2017
"ביומוי דרבי אבון שרון ציירין על פסיפסס ולא מחי בידון" (חלק שלישי)
ברשומה הקודמת ראינו כיצד שני ההיגדים המעידים על הציורים על הקירות בימי רבי יוחנן ועל הפסיפסים בימי רבי אבון, שימשו כמוקד התייחסות מרכזי ולפעמים אפילו בלעדי במסגרת הדיון ביחס של חז"ל לממצאים האמנותיים שנחשפו בבתי הכנסת העתיקים. אלא שמי שמעיין ולו קצת בהקשר של ההיגדים הללו יגלה שספק אם רבי יוחנן או רבי אבון עסקו בכלל בבתי כנסת או במבנים ציבוריים וספק אם בכלל זה קשור לדיבר השני של עשרת הדברות. חלק מהחוקרים שהוזכרו שם, הכירו בכך שרבי יוחנן ורבי אבון לא בהכרח עסקו בבתי כנסת אך "יישמו" את ההיתר המתועד בהיגד הזה גם בנוגע לשאלה שניצבה בפני הארכאולוגים והחוקרים כאחד- כיצד להסביר את הממצאים האמנותיים בבתי הכנסת העתיקים מול הנורמות ההלכתיות שבמקרים אחדים נראית כנוגדת את ההלכה החז"לית או את הנורמות הדתיות מימי בית שני.
יום חמישי, 2 בנובמבר 2017
"ביומוי דרבי אבון שרון ציירין על פסיפסס ולא מחי בידון" (חלק שני)
גילוי הפסיפסים של בתי הכנסת העתיקים בנערן ובבית אלפא (ובהמשך גם ציורי הקיר בדורא אירופוס) ביחד עם גילוי "השורה האבודה" מהגניזה הקהירית שהתגלגלה ללנינגרד, הייתה נקודת המוצא לסוגיה שעמדה להעסיק את החוקרים מאז השנים ההם ועד ימינו. כפי שצוין בסוף הרשומה הקודמת, מאז ההשערות "הרומנטיות" של אפשטיין וקליין, היחס של החוקרים לעדות הזאת כמו ליחס בין בתי הכנסת עם הפסיפסים (בעיקר אלו עם גלגל המזלות והליוס) ובין חז"ל והספרות התלמודית, הוא הרבה יותר מורכב והרבה פחות "אידיאלי". מבלי להכנס לרזולוציות פרטניות ובמחילה ממספר חוקרים בעבר או בהווה, אני אראה עד כמה השורות הללו "כיכבו" במהלך הסוגיה הזאת וכיצד הן הובנו בידי החוקרים השונים עד ימינו אלה- המטרה היא לא להציג את סקירת המחקר אלא להראות עד כמה התפיסה שרבי יוחנן ורבי אבון עסקו בפסיפסי בתי הכנסת השתרשה במחקר והפכה לאחד מראשי הפינה של כל אלו שעסקו בשאלת יחס החכמים לאמנות (הדמות) בבתי הכנסת העתיקים.
הירשם ל-
רשומות (Atom)