השמות של הכפרים הנעלמים במרכז רמת הגולן והמקרה החריג של כפר נפח:

 

פורסם ב-25/1/2021

לפני קצת יותר מחודשיים פורסם שבחפירות הצלה של רשות העתיקות שנערכו בסמוך למחנה נפח ברמת הגולן, נתגלתה בין השאר אבן גבול מהתקופה הרומית המאוחרת ובה הופיע ביוונית השם "כפר נפח" שהשתמר בשם הכפר הסורי שהיה במקום עד מלחמת ששת הימים וכמובן במחנה הצבאי המפורסם. כבר בפרסום בכלי התקשורת צוין שעל אף שכתובות של אבני גבול באזור הגולן מוכרות היטב כבר שנים רבות, מדובר בתגלית חריגה שכן למעט מקרים בודדים ממש, במרכז הגולן לא השתמרו שמות עתיקים עד ימינו בשל קטיעת הרצף היישובי מהתקופה הביזנטית ועד העת החדשה למעט גל התיישבות בתקופה הממלוכית. זאת בניגוד למצב באזור דרום הגולן, שם בשל הרצף היישובי עד המאה ה-19, השמות הקדומים השתמרו בצורה די טובה יחסית עד לעת החדשה. והנה, לפחות במקרה של "כפר נפח", התגלית הטרייה מלמדת כי לפחות במקרה הזה, דווקא השם הערבי של הכפר שהיה במקום דווקא כן משמר את השם הקדום של האתר בתקופה הרומית.

"בראשונה היו משיאין משואות": תיאור ריאלי חי או פנטזיה אוטופית?

לקראת ראש השנה, עסקתי בסדרת פוסטים בתיאור המפורסם והמושך את הלב של מסלול השאת המשואות לשם הפצת הכרזת קידוש החודש עד התקנתו של מנגנון השליחים במקומו כפי המתואר במשנה במסכת ראש השנה (ב, ב-ד). האם זהו תיאור ריאלי מדויק של מערכת היסטורית פעילה או שזהו תיאור ספרותי עם דגשים רעיוניים גם אם הבסיס הוא גאוגרפי? לכאורה נראה ששתי הקריאות הללו לא יכולות לדור בכפיפה אחת- אם לפנינו תיאור עובדתי של מציאות היסטורית חיה ופעילה, הרי שצריך להתמקד בשחזור הריאלי שלה על שלל ההיבטים הכרוכים בכך. אך אם לפנינו תיאור ספרותי-רעיוני, הרי שיש להתמקד דווקא בו ואין מקום לדון בשאלות העובדות ההיסטוריות שכלל לא עניינו את העורך או מחבר המסורת. ואכן, לפעמים נראה שיש דו שיח של חירשים בין החוקרים שהתמקדו בהיבט הריאלי-היסטורי ובין אלו שעסקו בהיבט הספרותי-אידאולוגי. הטקסט הוא אותו טקסט אבל האופן שיש לקרוא אותו נראה על פניו כשני קוים מקבילים שאינם נפגשים. אך יש אפשרות שלישית- אפשרות שבה המסורת גם משקפת מידע היסטורי או גאוגרפי בסיסי גולמי ומאידך מביעה אותו באופן מאד מסוים שבו המשקל הרעיוני והמגמתי הוא המשמעותי. קשה להכריע את מאזן הכוחות בין שני הממדים הללו אך דומה שאין כאן שחור-לבן אלא מציאות וחזון המעורבבים ומשולבים אחד בתוך השני בצורה הדוקה ועמוקה עד שלעתים נדמה שכמעט בלתי אפשרי להבחין ולהפריד ביניהם. סדרת הפוסטים הנ"ל מובאת כאן כמעט ככתבה וכלשונה כפי שפורסמה כאשר הכותרות בגופנים הגדולים הם גם קישורים לפוסטים המקוריים. אין כאן בהכרח חידושים מחקריים כלשהם אלא סקירה של כמה סוגיות ונקודות ציון משמעותיות במחקר של אותן תחנות או של המשנה המציינת אותן, גם מהבחינה הריאלית (גאוגרפית-ארכאולוגית) וגם מהבחינה הספרותית ותהיות בסיסיות בנוגע לממשק ביניהם.

"עיר אחת שרובה גויים- כגון הדא סוסיתא" (ירושלמי כתובות ב ד, כו ע"ג): רשמים בעקבות התערוכה "לפני שהאדמה רעדה"

אינני "מבקר תערוכות" ולא נכחתי במספר הולם של תערוכות כדי להעריך את איכותן של תערוכות, מעלותיהן וחסרונן. זאת בסך הכל רשומה סובייקטיבית על רקע ביקור בתערוכה ארכאולוגית חדשה ("'לפני שהאדמה רעדה'"- העיר העתיקה סוסיתא נחשפת לראשונה") שנפתחה לאחרונה במוזיאון הכט על צפונותיה של סוסיתא-היפוס שנחשפות במפעל החפירות הממושך של אוניברסיטת חיפה. לא הייתי בסוסיתא בעשרים השנים האחרונות (אני מקווה לתקן את זה במהירות...)- למיטב זכרוני, ביקרתי באתר סוסיתא פעמיים בחיי: פעם אחת לפני שנים רבות ואני כמעט לא זוכר דבר מהביקור ההוא. הביקור השני היה בסוף שנות התשעים, במסגרת קמפוס לימודי- ממנו אני זוכר קצת יותר פרטים. בסוף הביקור, אי אפשר היה להימנע מהשאלה- מדוע האתר הזה ששרידיו ניכרו היטב על פני הקרקע ותולדותיו מוכרות היטב גם מן המקורות ההיסטוריים בתור אחת מערי הדקאפוליס, לא זכה לחפירה בקנה מידה משמעותי מעבר לחפירות הספוראדיות שהיו בו לפני שנים רבות? כתוצאה מכך, גם הממצאים שכן התגלו באתר, לא היו מוכרים במיוחד, אפילו בעולם המחקר. למשל, באנציקלופדיה החדשה לחפירות ארכאולוגיות בארץ ישראל מהדורת 1992, הוקדשו לסוסיתא בקושי 3-2 עמודים (כרך  3, עמ' 1104-1102). התהייה הזו הטרידה גם את החוקרים ואכן בתוך זמן לא רב התארגנה המשלחת הבינלאומית לחפירות סוסיתא מטעם המכון לארכאולוגיה באוניברסיטת חיפה בראשותם של ארתור סגל ומיכאל אייזנברג (בשיתוף פעולה עם מוסדות אקדמיים מחו"ל). ואכן, האתר נחפר באופן אינטנסיבי במשך כמעט עשרים שנה מאז 2000 כשבשנים האחרונות, כמעט בכל עונת חפירה מתגלה עוד ממצא שמוצא את דרכו גם לתקשורת הציבורית. מי שמעוניין לעקוב אחרי הפרסומים של הממצאים בשנים האחרונות, מוזמן לבקר באתר הרשמי של משלחת החפירות הבינלאומית ובקישורים המופיעים שם ברשימת הפרסומים. 

ה-"קאמבק" של בתי הכנסת של תקופת המשנה והתלמוד (חלק ג')

תקציר הפרקים הקודמים: 

בעקבות גילויים חדשים, התיארוך המקובל של בתי הכנסת הקדומים מאז ימי קוהל וואצינגר, התערער וכך התברר שרוב מוחלט של בתי הכנסת העתיקים המוכרים לנו תוארכו לתקופה הביזנטית. השאלה להיכן נעלמו בתי הכנסת שלפני התקופה הביזנטית, כלומר של תקופת המשנה והתלמוד עלתה ביתר שאת ומגוון התשובות לשאלה הזאת מעידה על הבעיה שניצבה בפני הארכיאולוגים וההיסטוריונים כאחד- מהגישה הקיצונית של סת' שוורץ (אכן, כמעט לא היו בתי כנסת בתקופת המשנה והתלמוד כי לא היה באמת ביקוש למעט קבוצה קטנה ושולית- חז"ל) ועד הפתרונות השונים, הן מנקודת ראות ארכיאולוגית ("דומוס אקלאסיה"; "ספוליה" וכדומה- בהרחבה בחלק השני) ומנקודת ראות היסטורית (קריאה ביקורתית מחודשת במקורות חז"ל שעוסקים במבנה בית הכנסת).