‏הצגת רשומות עם תוויות כלי אבן. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות כלי אבן. הצג את כל הרשומות

יום שבת, 11 בינואר 2025

מה מספרים כלי האבן מתל עלום במרחב הכפרי של גדרה (GADARA) בעבר הירדן המזרחי?

 


פורסם ב-11/1/2025

הידיעות שלנו על היישוב היהודי בעבר הירדן המזרחי בתקופה ההלניסטית, החשמונאית והרומית הן לא רבות. משפחת בית טוביה שהיו לה קשרים חזקים בירושלים וביהודה בתקופה התלמית הותירה שרידים נדירים (עראק-אל אמיר). בראשית המרד החשמונאי, מסופר על חילוץ של יהודים מאזור הגלעד. במהלך התקופה החשמונאית (אם כי לא ברור בדיוק מתי), התגבש מרחב יהודי גדול יחסית ממזרח לבקעת הירדן שקיבל את השם "פראיה" (הארץ ממול) ונחשב לאחד האזורים של היישוב היהודי ביחד עם יהודה והגליל ובירתו 'גדור' (ליד א-סלט של ימינו). אלכסנדר ינאי יצא בראשית ושוב לקראת סוף ימיו, למסע כיבושים נרחב בעבר הירדן המזרחי כולל אזור צפון הגלעד והגולן. בעקבות הכיבוש הרומי, חלק מהאזורים הללו הושבו לשליטה של הערים הנכריות (במיוחד, מרחב הדקאפוליס בצפון עבר הירדן, דרום הגולן ובית שאן) וחלקים אחרים נותרו בהגמוניה יהודית או הוענקו להורדוס ובהמשך לבניו. לקראת סוף ימי הבית השני התעצב מרחב מורכב: בדרום (מנחל ארנון ודרומה) הייתה הממלכה הנבטית; באופן כללי בין הארנון והיבוק (בעיקר בגזרה המערבית הסמוכה לנהר הירדן) שכנה "הפראיה" (עבר הירדן היהודי) ומצפון וממזרח המרחב העצמאי של הערים שהיו חלק מהיחידה שכונתה "דקאפוליס" (למעט בית שאן ממערב לירדן). החלק הדרומי של הגולן בתחום היפוס (סוסיתא) היה חלק מאותה יחידה מדינית בעוד במרכז הגולן התגבש מרחב יהודי מרוכז (גאולניטיס) ומצפון לו בצפון הגולן של היום היה מרחב לא יהודי תחת ההגמוניה של קיסריה-פיליפי (תחום פניאס/בניאס).

יום חמישי, 16 בפברואר 2023

חידושים נוספים בחקר כלי האבן מימי בית שני: קערות האבן החשמונאיות בירושלים, ה-"פיילוט" שלפני כלי האבן מהתקופה הרומית

 


פורסם ב-16/2/2023

במאמר שיצא לפני כמה שנים ב-'קדמוניות' (157, 2019), פרופ' יונתן אדלר סיכם במאמר "חידושים במחקר כלי אבן הקרטון היהודיים בתקופה הרומית" את תמונת המצב העדכנית של מחקר השימוש של החברה היהודית בכלי אבן הקרטון בשלהי ימי בית שני ועד מרד בר כוכבא או אף מאוחר יותר. את עיקריו של המאמר הזה ואת גישתו של אדלר סיכמתי בפוסט מיוחד בזמנו. ב-2020 התפרסמה קבוצה מיוחדת של כלי אבן בחפירות ציפורי שלפי המפרסמים, מעידה על כך שהשימוש בכלי אבן בחברה היהודית לא פסק לחלוטין אחרי מרד בר כוכבא ושהייתה לו המשכיות, גם אם מצומצמת למדיי גם בהמשך התקופה הרומית וגם לכך הקדשתי בזמנו פוסט.
הפוסט על מצב מחקר כלי האבן (2019): https://www.facebook.com/.../a.140587537.../6264381300730128
הפוסט על כלי האבן המאוחרים מציפורי (2020): https://www.facebook.com/.../a.14058753.../6522150278286561/
בינתיים התפרסמו עוד נתונים חדשים מחפירות וסקרים. כך למשל, שריה פרידמן פרסם (2021) כלי אבן שהתגלו בסקרים שהוא ערך בעשורים האחרונים באזור דרום הגולן, עדויות ארכאולוגיות נדירות לנוכחות יהודית באזור הזה שידועה הייתה עד כה בעיקר מהמקורות הספרותיים וגם עדות אפשרית לבית מלאכה גולני לייצור כלי אבן. לאחרונה ממש, פרסם שמעון גיבסון את קורפוס כלי האבן הגדול יחסית מהחפירות שנערכו באל-מקטיר (בכניסה לדיר דיבוואן) שהיו בשימוש היישוב היהודי שנחרב כמעט לחלוטין בעקבות מסעו של אספסיאנוס לדיכוי המרד ב-69/68 לספירה.
כלי אבן בסקר דרום הגולן (IEJ 71/2 2021): https://drive.google.com/.../1U1Vt8G_Ve5Ab.../view...
כלי האבן מחפירות אל-מקטיר: https://www.academia.edu/.../Early_Roman_Limestone...

יום ראשון, 31 במאי 2020

עד מתי השתמשו בכלי אבן בגליל? המקרה של ציפורי

 


פורסם ב-31/5/2020

השימוש בכלי אבן מגיר קירטון בחברה היהודית בשלהי ימי בית שני היא אחת התופעות הארכאולוגיות הייחודיות שהתבררה בדור האחרון. כבר התייחסתי לכך כמה פעמים בעבר- לפני שנה, הפניתי למאמר סיכום של תמונת המצב המעודכנת של חקר כלי האבן של יונתן אדלר (קדמוניות 157, 2019). כידוע, ההסבר הרווח הוא שתעשיית כלי האבן והשימוש בה בחברה היהודית נבע על רקע ההקפדה על דיני טהרה שהייתה נפוצה באותה העת ועל רקע ההלכה שקובעת שכלי אבן אינם מקבלים טומאה בניגוד לכלי חרס (שאין אפשרות לטהר אותם אלא אם כן שוברים אותם) או כלי עץ ומתכת (שזקוקים לטבילה). זה לא ההסבר היחיד ויש חוקרים שהציעו גם הסברים אחרים אך זהו ההסבר הרווח כיום.