בדף היומי של אתמול (קכא ע"א) הופיע מעשה מפורסם על הדליקה שפרצה בשבת בחצרו של אדם בשם יוסף בן סימאי בשיחין (או: משיחין) ואליה נחלצו "אנשי קצטרה/א של צפורי לכבותה ולא הניחן". המעשה הזה העסיק ומעסיק עד היום פרשנים וחוקרים- חלקם מהזווית הספרותית ההלכתית והאגדית של עיצוב המעשה על גרסאותיו השונות וחלק ביקשו לדלות מכך על את הגרעין ההיסטורי הריאלי שברקע הסיפור האמור עם דגש על אותה "קצטרה/קצרה/גיסטרא" בצפורי שבה ישבו לפי המסופר יחידה או קבוצה של חיילים (?) בראשות "היפרכוס" (מושל או קצין פרשים) שנחלצה לעזרתו של יוסף בן סימאי בשיחין הסמוכה. מתי אירע המעשה? מיהו אותו יוסף בן סימאי משיחין- חכם, עשיר או חסיד? מהי אותה "קצטרה" של צפורי ומה ניתן ללמוד מכך על מערכת היחסים בין יהודים ללא-יהודים בסביבות ציפורי? המעשה הזה מובא במספר ורסיות: בתוספתא, בתלמוד הירושלמי ובתלמוד הבבלי. יש שינויים לא מבוטלים בין הורסיות השונות, חלקן "טכניות" ואחרות הן מהותיות יותר, אך נסתפק כאן בציטוט התוספתא מחד והבבלי מאידך (יש גם ורסיה בירושלמי) וגם כאן, אני אעסוק רק בהיבט מאד ספציפי של הסיפור- ה-"קצטרה/קצרה" העלומה של צפורי.
1. "נכרי שבא לכבות אין אומ' לו. כבה ואל תכבה. מעשה שנפלה דליקה בחצרו של יוסף בן סימאי משיחין ובאו אנשי קצטרה של צפורי לכבותה ולא הניחן. ירד ענן וכיבה. אמרו חכמים: לא היה צריך. אע'פ-כן למוצאי שבת שלח להם סלע לכל אחד ואחד. ולהפרכוס שבהן שלח חמשים דינרין". (תוספתא יג ט)
2. "ת"ר מעשה ונפלה דליקה בחצירו של יוסף בן סימאי בשיחין ובאו אנשי גיסטרא של ציפורי לכבות -מפני שאפטרופוס של מלך היה- ולא הניחן -מפני כבוד השבת- ונעשה לו נס וירדו גשמים וכיבו לערב שיגר לכל אחד מהן שתי סלעין ולאפרכוס שבהן חמשים וכששמעו חכמים בדבר אמרו לא היה צריך לכך -שהרי שנינו נכרי שבא לכבות אין אומרים לו כבה ואל תכבה" (בבלי שבת קכא ע"א)
הרקע הוא הלכה המופיעה במשנה (טז ו) לפיה "נכרי שבא לכבות- אין אומרים לו "כבה" ו-"אל תכבה" מפני שאין שביתתו עליהן". בהקשר להלכה זו שקובעת שאין להנחות בצורה מפורשת לנכרי הבא לכבות דליקה בשבת, מובא המעשה הזה. מכאן ברור שאותם אנשי "קצטרה/גיסטרא של צפורי" היו נכרים שבאו לכבות דליקה בחצרו של היהודי שדר בשיחין. לפי המסופר, הוא דווקא מנע מהם במפורש לכבות את הדליקה בניגוד להלכה של חכמים אך למרות שהוא מנע מהם לכבות מיוזמתם, קרה לו נס וירד גשם וכיבה את הדליקה ובמוצאי שבת הוא פיצה את אותם אנשי יחידה כולל תשלום מיוחד ל-"היפרכוס"- המושל או מפקד היחידה שנחלצה לעזרתו. לפי הורסיה של הסיפור בבבלי, הם ירדו לשיחין בגלל שהוא היה דמות חשובה: "אפוטרופוס של מלך". נניח כאן למשמעויות ההלכתיות והרעיוניות של המעשה בורסיות השונות (כולל זו המופיעה בירושלמי) ונתמקד בהיבט הריאלי שעומד ברקע הסיפור.
בהנחה שהדליקה בחצרו של יוסף בן סימאי הייתה בשיחין (ברוב הורסיות הנוסח הוא "בשיחין" אך בתוספתא הנ"ל מופיע "משיחין", מה שעשוי להתפרש שיוסף היה אמנם משיחין אבל החצר הייתה בציפורי), הקירבה הפיזית שבין צפורי (או ה-"קצטרה" שלה) ובין שיחין היא מרכיב בסיסי בסיפור והיא גם עזרה בשאלת החיפוש אחרי מקומה של שיחין/אסוכיס הקדומה אם כי כמובן זה לא מספיק. כיום, עם זיהויה המקובל של שיחין בגבעה מצפון-מערב לגבעת ציפורי לאור החפירות באתר, גם הסיפור הזה מקבל מימד מוחשי- גם ללא בקשת סיוע (הוא הרי נמנע מלבקש סיוע שכזה), מי שעומד על גבעת ציפורי יכול היה להבחין בקלות במקרה של שריפה בשיחין ולהגיע במהירות יחסית לשיחין- כפי שניתן להיווכח בתמונה שצילמתי לפני כמה שנים מגבעת ציפורי אל גבעת שיחין (לא זיהיתי שריפה...). ה-"קצטרה"/"גיסטרא" היא ללא ספק תעתיק של המילה Castra (קסטרא/קסטראות) ופירושה המילולי הוא מצודה/מבצר או מחנה, ואם כן על פניו הכוונה היא ל-"מצודה/מבצר/מחנה של ציפורי". מההקשר של הסיפור, באותו מחנה או מצודה ישבו חיילים לא-יהודים שלהם היה מפקד ("היפרכוס") שנחלצו לעזרתו של אותו יוסף בן סימאי בשיחין. הבבלי מוסיף פרט שלא מופיע בורסיות האחרות, לפיו אותו יוסף היה פקיד בכיר- "אפוטרופוס של מלך". הפרשנים והחוקרים (ליברמן, תוכ"פ, עמ' 213) הפנו את האמור כאן למה שמסופר במקום אחר בבבלי (סוכה כז ע"א), לפיה האפוטרופוס של אגריפס המלך שאל את רבי אליעזר לגבי הלכות סוכה. מכאן, כבר קצרה הדרך למסקנה שאותו פקיד בכיר (ממונה על ניהול האדמות המלכותיות) במינהל של אגריפס (השני) היה לא אחר מאשר יוסף בן סימאי משיחין במעשה שלנו. עכשיו הכל מתבהר: היחידה הצבאית שהוצבה במצודה או מבצר במרומי גבעת צפורי מיהרו באופן טבעי לסייע לפקיד השלטוני הבכיר שבחצרו פרצה הדליקה ולא עוד אלא שאף אפשר לתארך את האירוע לימי אגריפס השני בשלהי המאה הראשונה פלוס מינוס. דא עקא, הפרט ה-"שולי" הזה מופיע רק בורסיה של הסיפור בבבלי ולמעשה נועד להסביר לקורא מלכתחילה מדוע החיילים הרומים ימהרו לסייע ליהודי. לפיכך, היו חוקרים (במיוחד סטיוארט מילר שדן בסיפור הזה באריכות במונוגרפיה שלו על צפורי: Studies in the history and traditions of Sepphoris, ליידן 1984, עמ' 59-30) שפקפקו במהימנות ההיסטורית של ההוספה הזו שכן באופן כללי נראה שהורסיה הבבלית הוסיפה הסברים משלה למרכיבים שונים בסיפור לטובת הקורא אך לא משקפת בהכרח את הנסיבות המקוריות של הסיפור התנאי.
אולם, זאת לא הפעם היחידה שבה נזכרה אותה "קצטרה של צפורי". במשנה מפורסמת במסכת ערכין (ט ו), המונה רשימה של ערים שעליהם חל דין של "בתי ערי חומה" החל על ערים מימות יהושע בן נון, נזכרה בין השאר "קצרה הישנה שלצפורים" (השם צפורי מופיע במקורות הקדומים כ-"ציפורין"/"ציפורים" וכדומה) ביחד עם ה-"חקרה של גוש חלב" ו-"יותפת (יודפת) הישנה". בהנחה ש-"קצרה" ו-"קצטרה" הם כינוי דומה (בורסיה בירושלמי נדרים של המעשה נאמר "בני קצרה של ציפורים") ושניהם מוזכרות בהקשר לצפורי, השאלה המתבקשת אם הכוונה לאותו מקום ומה ההבדל בין "קצרה *הישנה* של צפורי" ובין ה-"קצטרא של צפורי". היו בעבר פרשנים שסברו שמדובר על שם של מקום הסמוך לצפורי: קצרה הישנה היא קצטרא/גסטרא ליד צפורי. כמו "קסטרא דגלילא" או "קסטרא" בחוף הכרמל, כך "קצטרא של צפורי" היא מקום בשם קסטרא הסמוכה לצפורי. ברם, מרבית החוקרים סבורים שהכוונה היא למצודה או ביצור על הגבע המערבית של צפורי שהייתה הגרעין העתיק של צפורי בטרם היא התפשטה כלפי מזרח לעבר העיר התחתונה (בדומה ל-"ארכי הישנה של צפורי"- משנה קידושין ד ה). מאחר ומדובר במשנת ערכין על "קצרה הישנה" ואילו בתוספתא שבת על "קצטרא", הניחו חוקרים דוגמת שמואל קליין ואחרים כי מדובר בשני שלבים של מצודה/מבצר וההבדל הוא כרונולוגי: לפי השחזור של קליין (ארץ הגליל, עמ' 59), המצודה/מבצר הראשון של ציפורי נבנתה עם תחילת ימי השלטון הרומי בגליל כאשר היא הפכה לאחת מחמש בירות המחוז בימי גביניוס. המצודה הזו הייתה במרומי הגבעה גם בימי הורדוס ויורשיו, במיוחד כאשר הורדוס אנטיפס שיפץ ובנה את העיר לפני שטבריה נוסדה בשנת 20/19 לספירה. אותה "קצרה הישנה" כונתה בידי יוספוס בתיאור של המרד הגדול כ-"אקרופוליס" של צפורי אליה נמלטו תושבי העיר כאשר הוא דיכא מרד פנימי נגד הנהגתו. להצעתו, באותם שנים, המצודה/קצרה הישנה נהרסה או הוחלפה במצודה אחרת, הפעם עם נוכחות של חיילים רומיים, היא ה-"קצטרא של צפורי" הנזכרת אצלנו שממנה יצאו החיילים לסייע לאותו פקיד שלטוני בכיר שפרצה דליקה בחצרו בשיחין הסמוכה.
הצעה שונה הציע בראשית שנות השמונים סטיוארט מילר (בספר הנ"ל, 1984, עמ' 59-15). הוא הגיע למסקנה כי ה-"קצרה הישנה" של צפורי במשנת ערכין, אין הכוונה למצודה או מבצר בנוי (אין לכך כל משמעות הלכתית בהקשר של משנת ערכין) אלא שזה היה כינוי מאוחר לגבעה הישנה, האקרופוליס על הגבעה המערבית, של צפורי בשעה שזו כבר התפשטה לעבר המישור ממזרח לגבעה ומדרונותיה- לשיטתו, המשנה משקפת את זווית הראייה של חכמי דור אושא על השרידים שלפני פרוץ המרד הגדול. לפי יוסף בן מתתיהו, צפורי (הגבעה המערבית) הייתה מבוצרת כבר מקדמת דנא עוד לפני תחילת המרד, הרבה הודות למפעלי הבנייה של הורדוס אנטיפס. בזיכרון של חז"ל, אותם ביצורים של התקופה שלפני פרוץ המרד הגדול על כלל הגבעה השתקפו בכינוי "קצרה הישנה של צפורי". לעומת זאת, ה-"קצטרה של צפורי" בתוספתא שלנו, עוסקת אכן במחנה או כנראה מצד קטן שעמד על הגבעה ובה ישבו חיילים רומיים אחרי המרד וזה עומד ברקע המעשה המדובר כאן. במשנת ערכין, החכמים התכוונו לגבעה המבוצרת לשעבר בעוד בתוספתא שבת החכמים דיברו על מבנה/מצודה או קסרקטין מסוים שבו ישבו חיילים רומיים. בהנחה שהסיפור משקף זיכרון היסטורי בסיסי, הרי שהוא מלמד על מערכת יחסים תקינה בין התושבים היהודיים במרחב ציפורי ובין התושבים הנוכריים, כנראה יחידה צבאית רומית כלשהי, ככל הנראה על רקע מערכת היחסים המשופרת בין ציפורי ובין השלטון הרומי בימים שאחרי המרד הגדול.
בחפירות הארכאולוגיות שנערכו על הגבעה המערבית בשנות השמונים, נחשף רובע מגורים מהתקופה הרומית הקדומה עם מעט מאד שרידים או עדויות ליישוב קדום לכך. למעשה, בשל הבנייה המאוחרת ובעיות טכניות אחרות, אין כמעט עדויות ארכאולוגיות כלשהן לתיעוד הספרותי על עבודות בנייה אינטנסיביות בימי הורדוס ובנו הורדוס אנטיפס כולל ארמונות או מבנים מפוארים אחרים ואף לא לשרידי הביצורים והחומות האדירות של ציפורי שאותם תיאר יוספוס בחיבורים שלו, מלחמת היהודים וחיי יוסף. סטיוארט מילר וזאב וייס, טענו, כל אחד, מנימוקיו הוא, כי למעשה לא הייתה בנייה מונומנטלית עירונית בציפורי בימי הורדוס אנטיפס (בניגוד למה שקרה מאוחר יותר בטבריה) ושאת מירב המאמץ הוא השקיע בביצור העיר וחומותיה על אף שגם אלו, כאמור, לא התגלו בחפירות הארכאולוגיות עד היום. יחד עם זאת, אריק מאיירס מאוניברסיטת דיוק שעמד בראש המשלחת, חשף מבנה (Unit I) קרוב לראש הגבעה ובה שרידים של יסודות קירות עבים וכן שתי מקוואות הקשורים לאותו מבנה שתוארך לתחילת המאה הראשונה לפני הספירה, אותו הוא הציע בזהירות לזהות עם ה-"קצרה"/"קסטרא" של גבעת ציפורי- מצודה צבאית או בטחונית שראשיתה אולי כבר בימי החשמונאים והמשיכה בתור שכזו עד ימי המרד הגדול. אולם, לאחרונה, במסגרת הפרסום הרשמי של החפירות בגבעה המערבית, נטען כי מוטב לפרש את מהותו של המבנה כבית מידות או וילה אזרחית ולא מצודה צבאית כפי שהוצע לפני כן. קיימות עדויות ארכאולוגיות עקיפות לכך שמתחת לבתי המידות המפוארים בגבעת ציפורי בתקופה הרומית המאוחרת, היו בתי מידות קודמים שטיבם ופארם אינו ידוע במלואו. החומות הנשגבות של צפורי מהמאה הראשונה לספירה המתוארות במקורות לא התגלו עד כה בחפירות השונות.
כללו של דבר, על אף שחלקים מציפורי הקדומה כולל בגרעינה העתיק על הגבעה נחפרו וחשפו חלקים מעניינים של ציפורי בתקופה הרומית, יש עדיין חידות שנותרו פתוחות: היכן הביצורים של צפורי והיכן אותה "קסטרה"/"קצטרה" של צפורי אם אכן מדובר על מצודה או קסרקטין של ממש או שהכוונה הייתה לגבעה הגבוהה עצמה (האקרופוליס) שזיכרה השתמר באנקדוטה על הדליקה בשבת שפרצה בחצר של יוסף בן סימאי בגבעת שיחין.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה