-"ובני עמו של אלכסנדרוס עוררו מהומה נגדו שכן התקוממה האומה עליו בשעה שנעשה חג וכשעמד על יד המזבח להקריב, וזרקו בו אתרוגים, שכן חוק הוא אצל היהודים, שיהיו לכל אחד בחג הסוכות לולבים של תמרים ואתרוגים. גם את העניינים האלה סיפרנו במקום אחר. ונוסף על כך עלבו אותו (ואמרו) שנולד כביכול משבויה ואינו ראוי למשרת הכבוד שלו ולהקריב. על כך נתכעס והרג מהם כששת אלפים איש והקים גדר של עץ סביב המזבח והמקדש עד הסורג, (המקום) שבו מותר היה להיכנס רק לכוהנים בלבד ובזה חסם את הכניסה אליו בפני ההמון" (קדמוניות היהודים, יג 373-372)
-"ולמנסך אומרין לו: הגבה את ידך שפעם אחת ניסך על רגליו ורגמוהו כל העם באתרוגיהם" (משנה סוכה ד ח)
-"מאימתי מנסכין אותן? עם איברי תמיד, שכבר היה מעשה בביתסי אחד שניסך על רגליו ורגמוהו כל העם באתרוגיהן ונפגמה קרנו של מזבח ובטלה עבודה בו ביום עד שהביאו גוש אחד של מלח ונתנו עליו כדי שלא יראה מזבח פגום שכל מזבח שאין לו לא קרן ולא כבש ולא יסוד פסול, ר' יוסה בי ר' יהודה או': אף הסובב" (תוספתא סוכה ג טז)
-"תנו רבנן: מעשה בצדוקי אחד שניסך על גבי רגליו, ורגמוהו כל העם באתרוגיהן. ואותו היום נפגמה קרן המזבח, והביאו בול של מלח וסתמוהו, לא מפני שהוכשר לעבודה אלא מפני שלא יראה מזבח פגום" (בבלי סוכה מח ע"ב)
-
חג הסוכות היה כנראה המאורע ההמוני ביותר של ירושלים בסוף ימי בית שני, הן מבחינת כמות עולי הרגל והן מבחינת האירועים והטקסים שהתרחשו במהלכו במקדש ובסביבתו. ימי ההתכנסות החגיגיים הללו היו גם מועדים לפורענות בכל מה שקשור למחלוקות פנימיות או להתקוממות עממית כנגד גורם שלטון זר ולפיכך הם היו גם ימים רגישים במיוחד. תקרית אחת שאירעה במהלך חג הסוכות במקדש הותירה את רישומה, הן אצל יוספוס והן במסורת חז"ל- מעשה הרגימה באתרוגים בתוך המקדש. היחס בין שתי העדויות הללו העסיק דורות רבים של פרשנים וחוקרים עד ימינו. לאחרונה עסקה בכך בהרחבה ורד נעם בפרק מתוך הספר על יוספוס וחז"ל (כרך א', עמ' 307-292 והספרות המובאת שם). האמור כאן מתבסס בעיקרו על הכתוב שם.
1. לפי המסופר אצל יוספוס, בעיצומה של תקופת שלטונו של אלכסנדר ינאי, בעקבות השתבשות מסע הכיבושים הנרחב שלו בשנים הראשונות, פרצה התקוממות פנימית (מתוארכת באופן כללי לשנים 88-94 לפני הספירה) בראשות הפרושים שהתגלגלה לעימות פנימי אלים רווי שפיכות דמים שדוכא באלימות רבה. הדי אותו מאבק אלים תועדו גם במגילות קומראן באופן שבו "כפיר החרון" רדף וטבח את "דורשי החלקות" כולל התעללות בגוויות. לאחרונה אף התגלתה עדות ארכאולוגית אפשרית בחפירות של רשות העתיקות בבור מים באזור מגרש הרוסים של עצמות גברים, נשים וילדים שנטבחו באופן אלים בהקשר ארכאולוגי של התקופה הזו. לפי המסופר כאן, אחד הזרזים להתפרצות האלימות הפנימית האכזרית היה התקרית במקדש במהלך חג הסוכות כאשר ינאי שהיה גם כהן גדול עמד ליד המזבח "להקריב" והעם רגם אותו באתרוגים. בנוסף לכך, הוא אף ספג גידופים על מוצאו הבעייתי שבגינו אינו ראוי להקריב. התגובה שלו הייתה קטלנית אך היא לוותה גם בבניית גדר עץ סביב המזבח והמקדש ליד או בזיקה ל-"סורג" ובכך יצר חציצה פיזית בין המזבח והמקדש שבו היו הכהנים ובין "ההמון"- צעד שנועד למדר את הפולחן ולחצוץ בין העם ובין הכהנים. מסיפור המעשה עולה כי מדובר בתקרית פוליטית על רקע העוינות המתעצמת בין המלך הכהן ובין העם שביטאה את הסלידה ההדדית שהתגלגלה לעימות אלים רווי שפיכות דמים. אמנם נזכר שהוא עמד לפני המזבח לפני טקס ההקרבה אך לא נאמר שמדובר בניסוך המים ובוודאי אין שום רמז לכך שהרגימה הייתה על רקע פולמוס דתי או הלכתי.
קבר אחים מימי אלכסנדר ינאי בבור מים במגרש הרוסים בירושלים: https://www.academia.edu/.../%D7%9B%D7%A4%D7%99%D7%A8_%D7...
2. לעומת זאת, לפי המסורת התנאית, הרקע לתקרית רגימת האתרוגים הייתה טקס ניסוך המים. זה היה אחד הטקסים שהתחדשו בימי בית שני במהלך הסוכות ומתואר בלשון נאה במשנה שלפני כן ושאולי (אך אין בכך ודאות) קשור גם לחגיגה של שמחת בית השואבה שאירעה בלילות החג במתחם המקדש. מתוך המקורות עולה כי הטקס הזה או מרכיבים מסוימים בו לא היו לרוחם של הכהנים הביתוסים (לפי התוספתא) או הצדוקים (לפי הבבלי). אחד הכהנים (כנראה הכהן הגדול) אף עשה מעשה ו-"ניסך על רגליו" את המים במקום על המזבח, מה שהביא לתגובה אלימה של רגימת האתרוגים ההמונית על הכהן "החצוף". המשנה מסתפקת בתיאור הרגימה של האתרוגים אך לפי הורסיה של התוספתא, רגימת האתרוגים של העם גרמה בטעות לפגיעה במזבח המקודש ולביטול העבודה בו ביום עד שמצאו פתרון זמני דחוק ולו לשם הנראות: "ונפגמה קרנו של מזבח ובטלה עבודה בו ביום עד שהביאו גוש אחד של מלח ונתנו עליו כדי שלא יראה מזבח פגום". לא נזכרה כאן זהותו של הכהן הביתוסי (לפי הירושלמי על אתר, זהו אותו כהן שבטקס יום הכיפורים ביקש להיכנס לקודש הקודשים בצל עשן הקטורת כהלכת הצדוקים אם כי זאת כנראה פרשנות ספרותית) ובוודאי לא שמדובר במלך ינאי. רגימת האתרוגים הייתה על רקע הפולמוס ההלכתי-דתי וכתגובה לאקט פרובוקטיבי של הכהן הביתוסי/צדוקי ושגרם גם לפגימה של קרן המזבח ולביטול זמני של עבודות היום. אין רמז לכך שמדובר על ינאי ושהאירוע הוא בעל רקע פוליטי כלשהו
כפי שנעם מציגה במחקר, בפרשנות הענפה לאותה תקרית המתועדת במקורות, יש מספר גישות לגבי הזיקה בין שתי העדויות הנ"ל: לפי הגישה "ההרמונית", שתי המסורות משלימות האחת את השנייה המשקפות התרחשות היסטורית ומדובר על אותו אירוע ממש. לפי הגישה הזו, ינאי המלך שאימץ בעקבות אביו את ההלכה הצדוקית, לא היסס להפגין את ההסתייגות של הצדוקים מטקס ניסוך המים ה-"חדשני" באמצעות שפיכת המים הפומבית אך העם, שברובו תמך בפרושים, הגיב עם רגימת האתרוגים על המלך בנוסף לעלבונות מילוליים על מוצאו הפגום, מה שהוביל לתגובה אלימה שלו ולצעד של בניית גדר משמעותית שמנעה את ההמון מלהתקרב למקדש ולמזבח. הסכסוך הדתי והפוליטי השתלבו אחד בשני- הסלידה של הפרושים מינאי הייתה על רקע אימוצו את ההלכה הצדוקית והסכסוך הדתי התגלגל לסכסוך פוליטי ועד לאלימות פיזית חסרת תקדים בתוך הממלכה החשמונאית.
לעומת זאת, חוקרים אחרים סברו שמדובר בסיפורים שונים באופן מהותי (נעם מכנה זאת "השיטה הביקורתית") ושאין במסורת חז"ל כל רמז לאירועים ההיסטוריים והפוליטיים בימי ינאי. הקרע הפנימי בימי ינאי היה בעיקרו קרע פוליטי-חברתי בעוד מסורת חז"ל עסקה רק בטקס הדתי ובכהן "אלמוני". מוטיב רגימת האתרוגים אינו מעיד על כך שמדובר באירוע אחד אלא שזאת הייתה דרך רווחת להביע את חוסר הנחת של העם במהלך ימי הסוכות- אירוע אחד קשור לימי ינאי ואילו המסורת החז"לית עוסקת באירוע אחר, כנראה מאוחר הרבה יותר בשלהי ימי בית שני. גישה שלישית (לפי נעם, "הגישה הדיאכרונית") סברה שהסיפור המקורי הוא זה המסופר על ינאי אצל יוספוס אלא שחז"ל עיצבו אותו מחדש מסיפור פוליטי הקשור בינאי לחלק מהנרטיב ההלכתי הקשור לטקס ניסוך המים המשתייך לקבוצת אנקדוטות על הנסיונות הלא מוצלחים של כהנים ביתוסים/צדוקים לנהל את טקסי המקדש בהתאם לשיטתם.
נעם עצמה ביכרה פרשנות אחרת בהתאם לגישה הכללית של הספר לפיה הן יוספוס והן חז"ל שאבו את ההשראה לתיאורים שלהם ממאגר מסורות וסיפורים פנים-יהודי קדום שהופיע בכל מקור באופן עצמאי. ניתוח ספרותי מדוקדק של תיאורו של יוספוס את האירועים כאן העלתה כי האירועים שהתרחשו במקדש (רגימת האתרוגים, ההעלבה על מוצאו של ינאי ובניית הגדר בתגובה) המופיעים רק בקדמוניות היהודים (בורסיה של מלחמת היהודים, החיבור המוקדם יותר של יוספוס, על המאבק האלים בימי ינאי אין אזכור לתקרית האתרוגים שאירעה במקדש) הם תחיבה של מקור יהודי קדום לתיאור הכללי שם. להשערתה, בגרעין המסורת הקדומה, מדובר על סיפור אטיולוגי שביקש להסביר את הרקע לבניית הגדר שחצצה בין עזרת הכהנים ומקום המזבח ובין מקום העם שצפה בטקסים לפני כן. גם המסורת התנאית היא מעין "סיפור אטיולוגי" אם כי שונה הקושרת בין רגימת האתרוגים ובין שינוי פיזי שהתרחש בתוככי העזרה- לא בניית גדר עץ אלא פגימת קרן המזבח והשיקום הזמני החריג שלו. בקונטקסט של הנרטיב של יוספוס, הסיפור על רגימת האתרוגים בתוככי המקדש נכרך בסכסוך הפוליטי שבין ינאי ובין העם/הפרושים ואילו בקונטקסט של מסורת חז"ל, הסיפור על רגימת האתרוגים בתוככי המקדש נכרך בויכוח ההלכתי-דתי בין הפרושים ובין הצדוקים על ניהול טקסי המקדש.
ייתכן שלסיפור התקנת גדר העץ בתוך עזרת המקדש על ידי ינאי שאותו תיאר יוספוסבורסיה שלו, יש הד נוסף ממקור עתיק נוסף. לפי מגילת תענית, על יום כ"ג במרחשוון נאמר כי "בעשרים ותלתא למרחשון סתור סורגיא מן עזרתא" (בעשרים ושלוש למרחשוון הרסו את הסורג מן העזרה). החוקרים התקשו ללזהות באופן ודאי את האירוע החגיגי כאן ומדוע יש לציין לטובה את היום שבו נהרס הסורג בעזרה. לפני כמעט עשרים שנה, הציע עוזי ליבנר (תרביץ עא, תשס"ב) לקשור בין הגדר שבנה ינאי ובין המסופר במגילה על הר יסת "סורג" בתוך העזרה. באופן כללי, ה-"סורג" היה הגדר שהפרידה בין הר הבית ובין המקדש והחיל שלמרגלותיו- קו הסורג היה קו הגבול שעד אליו היו יכולים להכנס נוכרים וכידוע, התגלו שתי כתובות שמקורם בלוחות האבן שהוצבו על הסורג והזהירו את הנכרים לא להיכנס למקדש. לפי המסורת התנאית (מידות ב ג), היא "נפרצה" בימי המלכים היוונים: "ושלש עשרה פרצות היו שם שפרצום מלכי יון חזרו וגדרום וגזרו כנגדם שלש עשרה השתחויות" אולם המגילה מציינת דווקא את "סתירת" הסורג ולא את שיקומו.
הגדר שהקים ינאי אינה אותו סורג אלא מחיצה/גדר שנועדה להבדיל פיזית בין מקום הכהנים ובין מקום העם. על קיומה של מחיצה כזו בשלהי ימי הבית מספר יוספוס כי "הן את ההיכל הן את את המזבח עיטרה מחיצה נמוכה מאבנים נאות, גובהה כאמה והיא מלאת חן; היא הפרידה בין העם שבחוץ לבין הכהנים" (מלחמת היהודים ה 226). תיאור דומה מופיע במשנת מידות (ב ו): "עזרת ישראל היתה אורך מאה אמה ושלשים וחמש על רוחב אחת עשרה וכן עזרת כהנים היתה אורך מאה ושלשים וחמש על רוחב אחת עשרה וראשי פספסין מבדילין בין עזרת ישראל לעזרת הכהנים רבי אליעזר בן יעקב אומר מעלה היתה וגבוהה אמה". ליבנר הציע כי הגדר עץ שנבנתה בידי ינאי היא ה-"סורגיא" של מגילת תענית. כפי שיוספוס מציין, היא נבנתה בזיקה לאותה מחיצה "סמלית" או אולי על גביה ממש והפכה אותה לגדר גבוהה של ממש החוצצת בצורה פיזית בין העם ובין הכהנים אם כי ייתכן שבימי ינאי, כאשר עדיין לא הייתה "עזרת נשים", הצד המזרחי של המקדש היה פתוח יחסית ואליו התנקזו המון העם והוא "סגר" אותו בעזרת הגדר הפנימית הזו בתוך העזרה. להשערתו של ליבנר, הקמת הגדר בידי ינאי לא שירתה רק צורך של הגנה מפני אתרוגי העם או ענישה נקודתית על התקרית ההיא אלא הייתה ממניע אידיאולוגי של חציצה בין העם ובין משרתי המקדש הכהנים כחלק משמירה על ההגמוניה הכהנית-צדוקית כנגד מגמת שיתוף העם בפולחן. מגילת תענית משמרת אפוא זכרון להרס ("סתור") אותה גדר עץ גבוהה היא ה-"סורגיא" (סורג) שהקים ינאי, מן הסתם אחרי מותו בשנת 76 לפני הספירה, ולהשיב את הנגישות של כלל העם לטקסי המקדש והמזבח כחלק מהאידיאולוגיה הפרושית כנגד זו הצדוקית. במקום אותה "חומה" של מידור והפרדה, השתמר רק מחיצה נמוכה סמלית בין "עזרת ישראל" ובין "עזרת כהנים" שזכרה השתמר גם במשנת מידות.
סוף דבר, בימי קדם כבימינו אנו, ההפרדה בין ויכוחים דתיים ופוליטיים היא לעתים בלתי אפשרית, במיוחד במרחבים מקודשים ובטקסים עם ריטואלים שנויים במחלוקת; בימי קדם כבימינו אנו, כל שינוי פיזי במרחב המקודש עלול להפוך למוקד נוסף של פולמוס דתי-פוליטי טעון; בימי קדם כבימינו אנו, האופן שבו אירועים מדווחים ונשמרים בזכרון, גם הוא תלוי בתפיסת עולמם של המספרים והאופן שבו האירוע ואופן התיעוד שלו משרת את האינטרסים הרעיוניים והאידאולוגיים של המספר/מדווח/ מתעד. תקרית רגימת האתרוגים במקדש במהלך חג הסוכות, יהיה הקשרה ההיסטורי אשר יהיה, שימשה בידי מחברים מאוחרים כאירוע שעיצב את המרחב המקודש אפילו במובן הפיזי (בניית גדר עץ; פגיעה במזבח המקודש) וכצוהר נוסף למתיחויות הפנימיות שליוו את טקסי המקדש הפומביים והחשאיים כאחד שבמהלכן פולמוסים דתיים ומאבקים פוליטיים התערבבו זה בזה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה