תקציר הפרקים הקודמים: הסיפור שלנו סביב הביקור בסוכה של הלני המלכה התחיל בתוספתא שם רבי יהודה וחכמים על רקע המחלוקת ביניהם בנוגע לכשרות סוכה שגבוהה מעשרים אמה, ניהלו ויכוח על נסיבות הביקור של הזקנים בסוכה של הלני המלכה, ויכוח שמעצב את הסוכה ההיא בדרכים שונות. בירושלמי, הברייתא הזאת הובאה בהקשר שונה לחלוטין על רקע הנסיון לצמצם את מחלוקת רבי יהודה וחכמים לסוכות הקטנות והצנועות וכאן פגשנו בעצם את שני הפנים של קיום מצוות הסוכה: הדגם הקומפקטי המתאים למציאות היישובית הצפופה מול הדגם החריג והמפואר של השכבה העשירה שבא לידי ביטוי בסוכה של הלני המלכה.
הגיע הזמן לבחון את הופעתה של הברייתא הזאת בסוגיה של התלמוד הבבלי במסכת סוכה ב ע"ב-ג ע"א ולראות את האופן שבו הובנה הברייתא הזאת ובאמצעותה גם כביכול המציאות הריאלית באותה סוכה של הלני המלכה- יש הפתעות...באופן כללי מאד, מבנה הסוגיה בבבלי מזכיר את הירושלמי בכך שגם כאן, הברייתא הזאת לא מופיעה אלא בשלב מתקדם וגם כאן היא מובאת כמקור סותר לאחת הפרשנויות האמוראיות של המחלוקת במשנה. מצד שני, יש הבדלים ניכרים בין הירושלמי לבבלי שלא כאן המקום לעסוק בהם אלא רק בהקשר שלנו. כמו בירושלמי, מובאות כאן סדרה של היגדים המצמצמים את המחלוקת בין רבי יהודה לחכמים במקרים מסוימים:
"(א) דאמר רבי יאשיה אמר רב: מחלוקת בשאין דפנות מגיעות לסכך, אבל דפנות מגיעות לסכך - אפילו למעלה מעשרים אמה כשרה....
(ב) דאמר רב הונא אמר רב: מחלוקת בשאין בה אלא ארבע אמות על ארבע אמות, אבל יש בה יותר מארבע אמות על ארבע אמות - אפילו למעלה מעשרים אמה כשרה....
(ג) דאמר רב חנן בר רבה אמר רב: מחלוקת בשאינה מחזקת אלא כדי ראשו ורובו ושולחנו, אבל מחזקת יותר מכדי ראשו ורובו ושולחנו - אפילו למעלה מעשרים אמה כשרה".
מול ההיגדים המצמצמים הללו מובאת הברייתא שלנו:
"מתיבי סוכה שהיא גבוה מעשרים אמה פסולה ור' יהודה מכשיר עד ארבעים וחמשים אמה א"ר יהודה מעשה בסכתה של הלני המלכה שהיתה גבוה יותר מעשרים אמה והיו זקנים נכנסין ויוצאין ולא אמרו לה דבר אמרו לו משם ראיה אשה היא ואשה פטורה מן הסוכה אמ' להן והלא שבעה בנים היו לה ועוד כל מעשיה לא עשתה אלא על פי חכמים (או בכת"י מינכן 95: כל מעשיה היתה עושה על פי חכמים)".
לאור הירושלמי, אנחנו אמורים להבין כבר כעת איזו בעיה מעמידה הברייתא הזאת בפני הנסיון לצמצם את היקף המחלוקת אבל לבבלי יש מהלך הרבה יותר מתוחכם (או מתוסבך, תבחרו אתם...) כדי להציג את השאלה ולפני שהוא יציג את הבעיה בפני כל אחד מההיגדים הנ"ל, הוא מברר עניין או שניים בנוגע לברייתא הזאת- הנוסח כפי שהוא מופיע כאן, הולם בחלקים את הגרסה של הירושלמי (לוד) ומצד שני יש גם מינוחים שהופיעו דווקא בגרסת התוספתא (זקנים ולא חכמים; ,אישה פטורה מן הסוכה, מול "אישה פטורה מן המצוות") אבל השורה האחרונה לא מתאימה לא לכאן ולא לכאן. כזכור, הן בתוספתא והן בירושלמי צוין במפורש שהיו לה שבעה בנים ת ל מ י ד י ח כ מ י ם. לעומת זאת כאן הם נזכרים רק בתור "בנים" גרידא- זה עומד לבלבל את הסוגיה בצורה מוחלטת וליצור את הקונסטרוקציה המשוכללת. מצד שני, ישנה הוספה כאן שאינה מופיעה במקורות המקבילים וגם היא מאד "קריטית" מבחינת הדיון בסוגיה- "ועוד, כל מעשיה לא עשתה אלא על פי חכמים".
התוספת האחרונה "ועוד" הקפיצה מייד את הבבלי עוד לפני שמסיימים לשאול את השאלה (ואולי זה חלק מהשאלה הארוכה):
"למה לי למיתני "ועוד כל מעשיה לא עשתה אלא על פי חכמים"? הכי קאמר להו: כי תאמרו בנים קטנים היו, וקטנים פטורין מן הסוכה, כיון דשבעה הוו - אי אפשר דלא הוי בהו חד שאינו צריך לאמו. וכי תימרו: קטן שאינו צריך לאמו - מדרבנן הוא דמיחייב, ואיהי בדרבנן לא משגחה - תא שמע: ועוד כל מעשיה לא עשתה אלא על פי חכמים".
הבבלי מחדד את תשובתו של רבי יהודה לטענה שהיא ממילא הייתה פטורה ממצוות סוכה: היו לה בנים שבגינם היה צורך להקים סוכה כשרה הלכתית אבל הוא "ידע מראש" שהטענה הבאה של החכמים תהיה שאולי מדובר בבנים קטנים והרי גם הם "כידוע" (המרכאות הן שלי אבל הן לא מקריות) קטנים פטורים מן המצוות וממילא התשובה לא מספיקה; לכן הודגש שמדובר ב ש ב ע ה בנים, שכן במקרה הזה אי אפשר שלא יהיה בן אפילו אם הוא קטן "שאינו צריך לאימו" (סוכה ב,ח: "נשים ועבדים וקטנים פטורים מן הסוכה קטן שאינו צריך לאמו חייב בסוכה"); אבל רבי יהודה "יודע" שגם זה לא יספק את החכמים שכן הטענה הנגדית שלהם תהיה שהחיוב של ילד קטן "שאינו צריך לאימו" במצוות הוא רק מדרבנן ואילו הלנה המלכה "איהי בדרבנן לא משגיחה" (היא בדברי חכמים לא משגיחה/מקפידה)- על זה הגיע ה-"נוק אאוט" שלו: "ועוד הלא כל מעשיה לא עשתה אלא על פי חכמים!".
מה שחשוב כאן זה לא אם באמת זה מה שקרה או אפילו אם זה אכן מה שהתכוון רבי יהודה לטעון בברייתא המקורית אלא מה היו "הנחות העבודה" הבסיסיות של הבבלי ששאולות מסוגיות אחרות: מעמד הבנים הקטנים כולל "קטן שאינו צריך לאימו"; ההנחה שאולי היא רק צייתה לחכמים בדברי תורה אבל לא מדרבנן והתשובה של רבי יהודה על כך כאילו מדובר במעלה מיוחדת שלה שעושה "על פי חכמים". אם התוספתא ובוודאי הירושלמי התעלמו לחלוטין מכל שאלת זהותה הדתית-הלכתית של הלני המלכה ויחסה להלכה ולחכמים, הרי שבתלמוד הבבלי זה הופך להיות מוקד הדיון- לאו דווקא זהותה המלכותית אלא המימד האימהי שלה כאימא של הבנים שהחיוב שלהם הוא במוקד הויכוח "המורחב" של הבבלי, מה שלמרבה האירוניה, מפותח על בסיס האמירה שהיא עצמה "כל מעשיה לא עשתה אלא על פי חכמים". כאמור, אם הבבלי היה "יודע" שרבי יהודה אמר שהיו לה שבעה בנים "תלמידי חכמים", כל הדיון המפותל הזה היה נחסך ממנו אבל דווקא משום כך, אפשר ללמוד יותר כיצד נתפסה דמותה וזהותה של הלני המלכה בתור אימא לבנים ובתור מי שהציות שלה לחכמים נתפס כבעל חשיבות קריטית, הרבה יותר מאשר בנוסח של הברייתא בתוספתא ובירושלמי. הזיקה בין הלני לבניה בסוגיה הזאת הייתה בעלת השלכות רחבות יותר מאשר הדיון ההיסטורי שכן הקטע הזה בסוגיה היה אחד המוקדים לדיון ההלכתי והפרשני עד ימינו באשר לשאלת חובת האם לדאוג לחינוך בניה למצוות וסביב מה שנאמר כאן, התגלעו לא מעט ויכוחים ופרשנויות מרתקות בפני עצמן.
אלא שזה לא סוף הסיפור. כזכור, הברייתא הזאת הובאה כדי להקשות על המגמה לצמצם את היקף המחלוקת הסתמית במשנה בין רבי יהודה וחכמים וכאן הדיון מתפתח לכיוונים נוספים:
"בשלמא למאן דאמר בשאין דפנות מגיעות לסכך מחלוקת - דרכה של מלכה לישב בסוכה שאין דפנות מגיעות לסכך משום אוירא, אלא למאן דאמר בסוכה קטנה מחלוקת, וכי דרכה של מלכה לישב בסוכה קטנה?! אמר רבה בר רב אדא: לא נצרכה אלא לסוכה העשויה קיטוניות קיטוניות. וכי דרכה של מלכה לישב בסוכה העשויה קיטוניות קיטוניות? אמר רב אשי: לא נצרכה אלא לקיטוניות שבה- רבנן סברי: בניה בסוכה מעליא הוו יתבי, ואיהי יתבה בקיטוניות משום צניעותא, ומשום הכי לא אמרי לה דבר. ורבי יהודה סבר: בניה גבה הוו יתבי, ואפילו הכי לא אמרי לה דבר".
זה קטע מאלף מבחינות רבות: קודם כל, באופן כללי זה מזכיר את הדיון בסוגיית הירושלמי שכן גם שם התברר שהמחלוקת בין חכמים לרבי יהודה על סוכת הלני המלכה יכולה להתאים הרבה יותר לאלו שצמצמו את המחלוקת רק למקרה שהדפנות לא מגיעות לסכך והנימוק הכללי הוא אותו אחד- שם זה היה "ארחיהון דעתירייא" (דרך העשירים) וכאן זאת "דרכה של מלכה" לשבת בסוכה מאווררת כדי להתמודד עם החום. אבל אם בירושלמי, לא נמצאה דרך כיצד להתאים את העדות הזאת עם המגמה לצמצם את המחלוקת לסוכות הקטנות של "ראשו ורובו", כאן מגיע נסיון אקרובטי במיוחד ליישב זאת בדרך יצירתית: מדובר בסוכה העשויה "קיטוניות קיטוניות".
ה-"קיטון" או "קיתון" הוא מונח מוכר בספרות חז"ל מהמילה היוונית KOITON או CUBICULUM בלטינית. מבלי להיכנס לפירוש המפורט של המונחים השונים בספרות התלמודית לחלקי הבית והשתקפותם בממצא הארכיאולוגי (נושא שעסקו בו חוקרים מאז ימי קרויס, דרך הירשפלד, גאלור, פיין וקילברו ועד הדוקטורט של אייל ברוך) , בדרך כלל הכוונה היא לחדר (שינה) קטן הסמוך לטרקלין (חדר האירוח והסעודה המרכזי) ובאופן כללי מדובר ביחידת משנה קטנה בתוך הבית שהייתה בעלת אופי פרטי בניגוד לטרקלין (משנה בבא בתרא ו ד "בית קטן שש על שמנה גדול שמנה על עשר טרקלין עשר על עשר רומו כחצי ארכו וכחצי רחבו";מדרש תהלים כד,ה: "אמר ר' פנחס מלך בשר ודם כשהוא בקיטון אינו בטרקלין, וכשהוא בטרקלין אינו בקיטון"). ה-"קיטוניות" כאן אפוא הן מעין חדרי משנה קטנים בבתים, ולפיכך ההסבר המוצע כאן הוא שהסוכה של הלני הייתה מחולקת ליחידות משנה קטנות כאלו ולפיכך הויכוח של רבי יהודה וחכמים על סוכת הלני המלכה לא דיבר על הסוכה בכללותה אלא על החדרים הקטנים ההם וזה מתאים להגדרה של "ראשו ורובו".
אבל התלמוד לא מתרצה בהסבר הזה שכן "וכי דרכה של מלכה לישב בסוכה העשויה קיטוניות קיטוניות"? הרי לא יעלה על הדעת שאת הזקנים היא קיבלה בחדרים הקטנים הללו אלא בוודאי זה היה במרחב מכובד יותר (הטרקלין שבסוכה?) והוא כמובן היה גדול יותר מאשר "ראשו ורובו" וממילא שוב אי אפשר להניח שהמחלוקת בין רבי יהודה וחכמים הייתה רק על סוכה קטנה. ואז מגיע רב אשי ו-"חושף" את המציאות המורכבת שהייתה בסוכה ההיא של הלני המלכה- זאת הייתה אכן סוכה שבה היה גם חדר נרחב ("סוכה מעליא") וגם חדרים קטנים ("קיטוניות"). מי שישבו בחדר המרכזי היו הבנים (!) ומי שישבה בחדר הקטן (קיתון) היא הלני המלכה "משום צניעותא" (מונח בבלי שמתועד במספר סוגיות אחרות בהקשרים של נשים או היזק ראייה וכדומה) . לדעת חכמים, מאחר שרק היא הייתה שם והרי נשים פטורות ממצוות סוכה (אבל הן צנועות גם אם הן מלכות), לחכמים לא היה מה לומר לה בעניין הפסול של הסוכה שכן היא ממילא לא חייבת בסוכה הלכתית ולעומתם הבנים הרי ישבו בחדר מרכזי והוא, למרות שגם הוא עם סכך גבוה מעל עשרים אמה, כשר שהרי לא על סוכה רחבה כזאת הם חלקו. לעומת זאת, רבי יהודה טען שהרי מן הסתם הבנים לא היו משאירים אותה לבד והיו נמצאים איתה באותו חדר קטן ולכן כאשר החכמים/זקנים ביקרו אותה, היא לא הייתה לבד והרי הם היו חייבים בסוכה והזקנים לא אמרו דבר ומכאן שגם ה-"סוקיטונית" (...) הזאת הייתה כשרה הלכתית.
אם מישהו הצליח לעקוב עד הלום ולא איבד את הצפון בדרך, התמונה (במובן הויזואלי) שמתקבלת בסוגיה הבבלית היא כזאת: הסוכה של הלני המלכה הייתה אמנם סוכה גדולה אבל מחולקת לחדר מרכזי ולקיטוניות (אחת או הרבה) סביבה. מאחר שהלני המלכה הייתה "שומעת לדברי חכמים" ושומרת קפדנית על צניעות, היא לא יצאה מחוץ לאותה "קיטונית", ונותרה שם. החכמים שפגשו את הבנים בחדר המרכזי המכובד, נכנסו גם לבקר אותה שם ועל רקע אותו ביקור של חכמים בחדר הקטן, התגלעה מחלוקת נוקבת בין חכמים לרבי יהודה שנוגעת בין השאר לשאלה אם הבנים נכנסו לקיטונית או נותרו בחדר המרכזי.
אני מניח שרובכם (וגם אני כל פעם שאני קורא את הקטע הזה) בשלב הזה מגיעים למסקנה ש- (א) מדובר באחת הצדיקות הגדולות ביותר שהיו אי פעם בעם ישראל וזאת למרות שהיא הייתה מלכה או (ב) שלא מפסיקים לצחוק על הנאיביות הזאת של הדיון (ואולי גם החכמים גילו כאן חוש הומור בריא) או (ג) שמתלבטים כיצד להתייחס לדיון שכזה שכאמור, כולו היה מיותר לחלוטין אם בברייתא שבתלמוד הבבלי היו מופיעות שתי מילים נוספות בלבד: "תלמידי חכמים". ואכן, גם במספר מחקרים בעלי אופי פמיניסטי, הדיון הבבלי הזה היה "חגיגה" בכל מה שקשור להבניות מגדריות בספרות חז"ל.
חיפוש קצר בגוגל על "סוכת הלני המלכה" יעלה שבלא מעט מקומות, אכן התיאור הזה של הבבלי התקבל כתיאור מהימן עובדתי של הסוכה ההיא של הלני המלכה בירושלים. גם שמואל קרויס תיאר את סוכת הלני המלכה עם הקיטוניות שבהן היא ישבה בגלל הצניעות אימץ את ההסבר הזה כתיאור עובדתי. אלא שמי שהיה טורח לראות את הסוגיה בכללותה, היא מבין מייד שכל ה-"קונסטרוקציה" הזאת של סוכת הלני המלכה הייתה חלק ממהלך של נסיון יצירתי למצוא פתרון הרמוני שיהלום בין הברייתא ובין ההיגדים שתחמו את המחלוקת במשנה לסוכות קטנות. בעוד הירושלמי הסתפק בקביעה שאין אפשרות להתאים בין הברייתא של סוכת הלני המלכה ובין הנסיון לצמצם את המחלוקת לסוכה קטנה של "ראשו ורובו", הבבלי בנסיון ליצור הרמוניה בין המקורות, "בנה את הסוכה מחדש" תוך כדי ארגון הסוכה ליחידות פיזיות אבל גם מגדריות: הסוכה "המעלייתא" (מעולה, מובחרת) של הבנים וה-"קיתון" שבה יושבת המלכה בגלל שיקולי צניעות.
אלא שגם קביעה קטגורית שלפנינו המצאה דמיונית נטולת ערך היסטורי מהימן היא ראייה קצת שטחית. ראשית, החלוקה הזאת לחדר מרכזי ויחידות משנה (קיטוניות) הסמוכות אליו, גם אם היא נזכרת כאן רק במקור הבבלי, אינה בלתי ריאלית אפילו בארץ ישראל ומי שיבקר למשל בבית דיוניסוס בציפורי ולהבדיל ב-בית אבון" שבפארק התלמודי בקצרין, יוכל לראות דגם כזה או קרוב לזה מול עיניו. זה לא אומר כמובן שככה הייתה נראית סוכת הלני המלכה אבל זה "ציור ריאליסטי" של אחד מדגמי הבתים/וילות בעת העתיקה או למצער הדרך שבה הדגם הזה נחרט בתודעה של המספרים. הדימוי של הבתים בתודעת המספרים, לא רק במציאות הפיזית אלא גם בתודעה של המספר הוא נושא שמקבל היום הרבה יותר תשומת לב בספרות המחקרית כולל זאת שמתייחסת ל-"דומסטיקה היהודית". שנית, ההבחנות המגדריות, היחסים בין האם לבנים, הדימוי של הלני המלכה הצנועה ששומעת את דברי חכמים- כל אלו אולי לא באמת מספרים לנו על הלני המלכה של המאה הראשונה לספירה אבל מספרים לנו המון על הדרך שבה דמותה נתפסה במהלך הדורות ועל התפיסה המרחבית-מגדרית של המספרים וזה מידע היסטורי לא פחות משמעותי מאשר לו היינו מגלים את שרידי הסוכה הארכיאולוגית (וזאת משימה "קצת" מאתגרת...) בשטח.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה