מסכת סוכה טומנת בתוכה אוצר בלום של מעשים ואירועים מהעבר או מהווה הקשורים בקיום מצוות הסוכה. אין הכוונה לסיפור ארוך ומסודר כמו שראינו במשנה ביומא (למעט התיאור של שמחת בית השואבה במקדש) אלא לסדרה של תיאורים ואנקדוטות מיניאטוריות שצמודים לקביעת הלכות פורמלית. זה לא ייחודי רק למסכת סוכה אבל ספק אם יש משנה/תוספתא שבה מופיעים כל כך הרבה סיפורים ואנקדוטות בצמוד להלכות או לפעמים אפילו במקומם וכל מי שעסק בפירוש המשנה או במחקר שבין הלכה ומעשה בתיאור של המשנה התייחס לחריגות הזאת של מסכת סוכה. אחד הדגמים הנפוצים הוא של מעשה שהיה קיים בזמן בית המקדש שעל משמעותו ואת הדרך להבינו חולקים תנאים מדורות מאוחרים (בדרך כלל דור אושא ובדרך כלל אחד מהם הוא רבי יהודה בר אלעאי).
האנקדוטה הראשונה קשורה כבר להלכה הראשונה במשנה אם כי דווקא במקרה הזה, המשנה "שותקת" ואת הסיפור אפשר למצוא בתוספתא ובתלמודים. במקרה שלנו, האנקדוטה קשורה למלכה מפורסמת שהשאירה את חותמה ולא רק בגלל רחוב ירושלמי מוכר: הלני המלכה. מה שאני אעשה הוא בשלב הזה "להתעלם" במודע הן מהעדות החיצונית על הלני המלכה ובניה אצל יוסף בן מתתיהו וגם מהעדות הארכיאולוגית כולל "קברי המלכים", ארון הקבורה המיוחס לה וגם לא להצעה לזיהוי ארמון הלני המלכה בחפירות שנערכות בחניון גבעתי בעשור האחרון. אני פשוט אציג את הדיון כפי שהוא מופיע במקורות הקשורים לסוכה ונראה מה אפשר להסיק אם קוראים אך ורק את המקורות הספרותיים. ברשומה הזאת אני אתמקד רק בתיאור כפי שהוא מופיע בתוספתא- הוא מספיק מעניין בפני עצמו.
המשנה בסוכה א א פותחת במידות המינימליות והמקסימליות של גובה הסוכה:
"סוכה שהיא גבוהה למעלה מעשרים אמה - פסולה. רבי יהודה מכשיר".
לעומת זאת, התוספתא, מייד אחרי שהיא מביאה את הויכוח כפי שמסופר במשנה, מוסיפה:
"סֻכָּה שֶׁהִיא גְבוֹהָה לְמַעְלָה מֵעֶשְׂרִים אַמָּה,פְּסוּלָה. וְרַבִּי יְהוּדָה מַכְשִׁיר.
אָמַר רַבִּי יְהוּדָה: מַעֲשֶׂה בְּסֻכַּת הֵלֵנִי, שֶׁהָיְתָה גְּבוֹהָה מֵעֶשְׂרִים אַמָּה, וְהָיוּ זְקֵנִים נִכְנָסִין וְיוֹצְאִין אֶצְלָהּ, וְלֹא אָמַר אֶחָד מֵהֶן דָּבָר.
אָמְרוּ לוֹ: מִפְּנֵי שֶׁהִיא אִשָּׁה, וְאִשָּׁה אֵין חַיֶּבֶת בַּסֻּכָּה.
אָמַר לָהֶם: וַהֲלֹא שִׁבְעָה בָנִים תַּלְמִידֵי חֲכָמִים הָיוּ לָהּ, וְכֻלָּן שְׁרוּיִין בְּתוֹכָהּ (כי"ע: וכולן היו ישנין בתוכה)!".
הנה הדגם שדיברתי עליו: מחלוקת הלכתית פורמלית מקבלת פנים אחרות כאשר מזכירים זכרון או אנקדוטה מהעבר (מימי בית שני). בואו נדגיש שוב שאני לא רואה את הויכוח בין רבי יהודה ובין החכמים מדור אושא כעדות "היסטורית" אלא היא פירוש מאוחר מימי דור אושא לאירועים, אנקדוטות וזכרונות קדומים. הנושא הזה הוא אחד הנושאים המורכבים והמרתקים ביותר בכל מה שקשור ליכולת להפיק מסקנות היסטוריות מתוך ספרות חז"ל. הראייה החד-מימדית שהייתה בעבר שבין שחור ולבן: או שזוהי מסורת היסטורית מוצקה ומקובלת או שלפנינו אגדה דמיונית חסרת ערך שאין להתייחס אליה בכלל, הרבה פחות מקובלת היום. באופן טבעי, כל זכרון היסטורי עובר תהליך של התאמה ועיבוד מצד אחד ומצד שני, היא כן שואפת לשמר את הזכרון אם כי מעניקה לה פירוש ויוצקת לה תוכן מעוצב ורלבנטי. הדוגמא המובהקת ביותר היא כמובן "מגילת תענית" בה יש תאריכים "היסטוריים" בצד פירושים מאוחרים (הסכוליון) שאולי אינם משקפים את הנסיבות ההיסטוריות המדויקות של המועדים הללו אבל זה לא הופך אותם לסיפורי עם אגדתיים ובקריאה ביקורתית ויסודית, אפשר להפיק מהם ידיעות, עמדות ודעות לא פחות חשובות מאשר שחזור היסטורי "אובייקטיבי" לאירוע הקדום. גם במקרה שלנו, בשלב הזה אני לא מתייחס לאירוע ה-"היסטורי" בסוכות של אמצע המאה הראשונה לספירה ואת הרקע האפשרי או משוער שלו אלא לדרך שבה הוא נתפס בזכרון החז"לי דרך הדיון במסכת סוכה. רק בסוף (הפרק הרביעי במסע בעקבות "הלני בונה סוכה") נשוב לעדויות ההיסטוריות והארכיאולוגיות ובהתאם להן, ננסה לדלות בכל זאת את הגרעין ההיסטורי שטמון בעדות הזאת מתוך השוואה בין המקורות השונים (יוספוס, חז"ל, ארכיאולוגיה).
ובכן, על מה נסוב הויכוח בתוספתא? רבי יהודה לא טוען כאן טענה לגופו של עניין מדוע סוכה שהיא גבוהה מעשרים אמה היא כשרה (זה יופיע בתלמודים אבל לא בתוספתא) אלא מתבסס על תקדים מהעבר שהוא מספיק מבחינתו כדי להכשיר סוכה חריגה שכזאת. במקרה דנן, הוא מסתמך על "זקנים" שנכנסו ויצאו בסוכת הלני המלכה ולא אמרו דבר, כלומר שלא אמרו שזאת סוכה פסולה ומכאן שבעיניהם לא הייתה בעיה הלכתית עם סוכה שהיא גבוהה מעשרים אמה.
התגובה של החולקים היא שהסיבה שהם לא אמרו לה דבר היא שהיא אישה והרי זה "ידוע" שאישה אינה חייבת בסוכה ולכן ממילא היא לא צריכה לעשות סוכה "הלכתית" שהיא רק רלבנטית לאלו שחייבים בה, כלומר גברים. אבל זה לא משכנע את רבי יהודה ש-"חושף" עוד פרט אינפורמטיבי לגבי הסוכה ההיא. הוא אומר כנגדם שהיו לה "שבעה בנים תלמידי חכמים וכולן שרויים בתוכה". אם כן, הסוכה כן הייתה צריכה להיות כשרה הלכתית שכן היו לה לא בן אחד ולא שניים אלא "שבעה בנים תלמידי חכמים", וכולם היו בסוכה הזאת- לכן הסוכה הזאת הייתה חייבת להיות כשרה מבחינה הלכתית וזאת על אף שהיא הייתה גבוהה יותר מעשרים אמה. על פניו, "הנחת העבודה" של שתי העמדות היא שנשים פטורות ממצוות סוכה, הנחה שאולי היא מוסכמת מאליה בדור אושא אבל ספק ממתי באמת התקבלה ההנחה שנשים פטורות ממצוות סוכה ועד כמה העמדה הזאת הייתה מוסכמת ומוחלטת אפילו בימי המשנה, קל וחומר בימי הבית השני כפי שעמדה על כך שולמית ולר, הן בפירוש שלה על מסכת סוכה והן במאמר נוסף בעברית.
מעבר לדו-שיח ההלכתי הפורמלי, אי אפשר שלא להתרשם מהדרך השונה שכל עמדה "זוכרת" את סוכתה של הלני המלכה: רבי יהודה מזכיר את הזקנים שנכנסים ויוצאים ושם הם כמובן פוגשים את שבעת בני הלני המלכה- תלמידי החכמים- מה שהופך את הסוכה לסוג של בית מדרש פעיל של זקנים ותלמידי חכמים, אחרת מה פתאום החכמים "יעבירו את הזמן" בסוכה של הלני המלכה? מצד שני, החכמים שחולקים עליו מניחים שהביקור של החכמים שם הוא באמת בעל אופי "פוליטי" גרידא ומאחר שכל האירוע הוא אירוע "פוליטי", ממילא הוא לא רלבנטי לשאלה ההלכתית הקונקרטית הניצבת לפני רבי יהודה וחכמים בדור אושא.
אם ממשיכים בכיוון הפרשני הזה, אפשר לטעון שרבי יהודה וחכמים ניהלו "מלחמת זכרון" בנוגע לאופיה של הסוכה הירושלמית של ימי בית שני ומי בעצם היו הבעלים האמיתיים שלה- החכמים סימנו אותה באופן דווקני וחריג כסוכה של הלני המלכה, מרחב פוליטי מובהק שבינו ובין ההלכה אין דבר ואולי זה בדיוק העניין- הלני המלכה אולי בנתה "סוכה" שבה היא יכולה לארח אורחים מכובדים כולל את הזקנים שבאו לשם מנימוקים חברתיים של כבוד לדמות מלכותית אבל זה בדיוק ההבדל בין "סוכה פוליטית" ובין "סוכה הלכתית" כפי דרישות ההלכה. לעומת זאת, רבי יהודה "הסיט" את הבעלות של הסוכה מהנוכחות הנשית של "הלני המלכה" לטובת הנוכחות של הבנים כתלמידי חכמים והסוכה שלה היא לא באמת "שלה" אלא בראש ובראשונה טריטוריה הלכתית מובהקת וממילא העובדה שהיא הייתה גבוהה מעשרים אמה, מלמדת על כשרותה. זה לא רק שהזקנים "לא אמרו לה דבר" אלא הסוכה הזאת היא סוכה מובחרת (מעין "סוכה מעלייתא" של הבבלי) שכן היא מלכתחילה נבנתה בשביל הבנים תלמידי החכמים והאורחים המכובדים שלהם, הם כמובן הזקנים והחכמים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה