בחלק הראשון של הרשומה ראינו כיצד ממצא התפילין מוואדי מורבעאת ומקומראן עורר עניין רב אצל הרב הרצוג וכיצד זה עולה יפה עם ההתעניינות הגדולה שלה במגילות קומראן כפי שעולה מחילופי המכתבים עם א"ל סוקניק בין 1948 ל-1950. הגילויים הנוספים של ממצאי תפילין, הפרסומים החלקיים הראשונים והדיונים המחקריים הבוסריים בשנות החמישים וראשית שנות השישים העלו הסברים ותיאוריות שונות על הזיקה שבין ספרות חז"ל ובין הממצאים במדבר יהודה. המאמר של הרב גורן על התפילין במדבר יהודה לאור ההלכה חידד את ההבדל התהומי בעיניו בין התפילין שהתגלו במערות המפלט של מורדי בר כוכבא (וואדי מורבעאת) ובין התפילין שהתגלו בקומראן, בהם הוא ראה תפילין מוזרות השייכות לכת כופרת שאין בינה ובין ההלכה דבר ושלל בכך את ההצעות המחקריות שלמדו מכך על התפתחות ההלכה. בחלק השני, נראה כיצד פרסום תפילין של ראש מקומראן בידי בנו של סוקניק, יגאל ידין, העלה שוב את הסוגיה ואת הפולמוס שהוא ניהל עם הרב קלמן כהנא אודות התפילין או היחס לכת קומראן בכלל. כמו כן, נעקוב אחרי התפתחות המחקר עד השנים האחרונות והאופן שבו ההשלכות על הממשק שבין ארכאולוגיה והלכה או על תולדות ההלכה נתפס כיום.
יגאל ידין והתפילין של ראש מקומראן
בכינוס לחקירת ארץ ישראל ועתיקותיה שהתקיים באוקטובר 1968 באשקלון שהוקדש לחקר חצי האי סיני, מסר יגאל ידין בהרצאת הפתיחה החגיגית בשם "הלכה למשה מסיני" כי הוא רכש קציצת תפילין שלימה בינואר 1948 מאת סוחר עתיקות שטען שהמקור הוא בקומראן, אולי במערה 4. בניגוד לממצאים קודמים של תפילין מקומראן ומורבעאת, הפעם מדובר בקציצת תפילין שלמה שיכולה לשפוך אור על האופן שבו הקדמונים הניחו תפילין. הפרסום הרשמי היה ב-"ארץ ישראל" תשכ"ט (עמ' 83-60) ולאחר מכן במונוגרפיה קצרה בשם "תפילין של ראש מקומראן" אבל אני רוצה להפנות לפרסום שהיה דווקא בעיתונות הכללית ובו ידין הציג בצורה תמציתית את תוצאות הבדיקה ב-"מעריב" של ה-17/1/1969 בכתבה בשם "תפילין מקומראן". באותה כתבה הוא תיאר רגע של בהלה כאשר הבדיקה במכון לעורות בידי ידיו האמונות של המהנדס פרנקל התברר שהשערות ששימשו לכריכת היריעות נעשו מזנב סוס רחמנא ליצלן אבל לאחר בדיקה יסודית יותר במכון לעורות בלידס, אפשר היה להירגע- השערות הן של עז ובא לציון גואל...אחרי כן, ידין תיאר את החשש שלו לגבי השייכות של שלוש היריעות לחללים שהן הונחו בהן לעומת הרביעית הבעייתית יותר ולכן הוא פנה אל יחידת "הסימנים" של המשטרה בראשות הפקדים שור, קפלן ותגר שגם הפגינו התלהבות יתירה "אחרי הכל, לא בכל יום מזדמנת להם "מעשי פשע" ממין זה...".
הקשר עם המשטרה הביא את ידין לנעול את ההרצאה במעשה שהיה ברכבת בדרכו מירושלים לבית הדר שבתל אביב כשבאמתחתו התצלומים החשאיים של התפילין המדוברות. ובכן, בדרך לפגישה עם הפקד תגר הרכבת נעצרה בתחנת כפר חב"ד ואליה עלו חבורת חבדניקים נמרצים במטרה להניח תפילין לכל מי שנמצא ברכבת כולל האיש עם התיק שישב באחת הפינות ברכבת. איך זה נגמר? אתם מוזמנים לקרוא. ואכן באתרי חב"ד עד היום, המעשה ההוא הפך למיתוס פופולרי ואפילו ישנו זיהוי לחבדני"ק הנועז שהצליח לעטות את התפילין על זרועו של הצבר החילוני האולטימטיבי- ר' משה החסיד העולה מברית המועצות. הצנחן החבדניק שנפל במלחמת ששת הימים הוא דוד מרוזוב שנפל באזור קנטרה על גדות תעלת סואץ ואימו הייתה בלה גולמומביץ עליה השלום שגם קיבלה מבט נדיר אל תצלום התפילין מקומראן. ההתלהבות מהאנקדוטה הזאת באה לידי ביטוי בתוך מאמר שנכתב בירחון בית יעקב כסליו תש"ל שם בתוך מאמר שעסק בשאלה כיצד הארכיאולוגיה מבססת את "הניצוץ של האמת שבתורה", הדוגמא של התפילין בקומראן הייתה לאות ולמופת- כיצד אפילו החוקר החילוני הזה "לא היה יכול לעמוד מול ניצוץ האמת של התפילין" ולא עוד אלא שהוא הניח תפילין בפומבי ברכבת, סיפר על כך בכנס של חוקרים ואף כתב על כך בעיתונות החילונית מלמדת שפעלה בו "אותה חוויה של גילוי האמת הניצחית שבמורשת התורה!".
מתברר שסביב יגאל ידין והתפילין התפתחו סיפורים נוספים שבלשון המעטה אינם עולים בקנה אחד עם העובדות- בקרב חסידי הרב מרדכי אליהו מסופר בשמו שהוא פגש את יגאל ידין במצדה ואחרי שהרב "הסביר" לידין על כשרות המקוואות מבחינה הלכתית, הארכאולוג המפורסם סיפר לו בהתרגשות על גילוי זוג תפילין במצדה (!). יש כמה ורסיות למה שקרה אז- האם הרב אליהו פתח אותם וראה במהירות שהם מסודרים בשיטת רש"י או שידין לא הסכים לפתוח ורק אחרי שנפתחו בצורה מדעית, התברר שהם מסודרים בשיטת רש"י. האמינות של המסופר כאן אינה חשובה כמו האופן שבו המספר (הרב אליהו או חסידיו) הציג את הרב כסמכות שמבינה טוב יותר מן הארכאולוגים "הידענים" את הממצא הארכאולוגי ההלכתי.
מתברר שסביב יגאל ידין והתפילין התפתחו סיפורים נוספים שבלשון המעטה אינם עולים בקנה אחד עם העובדות- בקרב חסידי הרב מרדכי אליהו מסופר בשמו שהוא פגש את יגאל ידין במצדה ואחרי שהרב "הסביר" לידין על כשרות המקוואות מבחינה הלכתית, הארכאולוג המפורסם סיפר לו בהתרגשות על גילוי זוג תפילין במצדה (!). יש כמה ורסיות למה שקרה אז- האם הרב אליהו פתח אותם וראה במהירות שהם מסודרים בשיטת רש"י או שידין לא הסכים לפתוח ורק אחרי שנפתחו בצורה מדעית, התברר שהם מסודרים בשיטת רש"י. האמינות של המסופר כאן אינה חשובה כמו האופן שבו המספר (הרב אליהו או חסידיו) הציג את הרב כסמכות שמבינה טוב יותר מן הארכאולוגים "הידענים" את הממצא הארכאולוגי ההלכתי.
הפולמוס בין הרב קלמן כהנא לידין על התפילין ועל "התפתחות" ההלכה
אבל לא כולם התלהבו מגילוי התפילין החדשות שפורסמו בהבלטה גם בתקשורת הכללית. בתגובה לאותו מאמר גדול במעריב, התפרסם מאמר תגובה של הרב קלמן כהנא, מראשי פא"י, חבר כנסת וסגן שר החינוך בעברו, לשעבר רבו של קיבוץ חפץ חיים ומקורבו של החזון אי"ש בכתבה קצרה עוקצנית עם הכותרת "תפילין או קמיע". הוא ניסה לצנן את ההתלהבות שכן "העובדא אינה חדשה" וכבר קודם לכן פורסמו התפילין מקומראן וכזכור, הרב גורן קבע שהתפילין מקומראן אינן על פי ההלכה אלא שייכות לאיסיים הכופרים בתורה שבעל פה. כהנא ציין שגם לדעת הרב מ"מ כשר (מילואים ל-"תורה שלמה", כרך כ) ספק אם מדובר בתפילין ואולי בכלל מדובר בקמעות. והוא מסיים עם הפסקה הזאת: "בואו נחזיק טובה לרבבות אלפי ישראל אשר אלפי השנים אשר מאז ניתנה לנו מצווה יקרה זו שוקדים על שמירתה וקיומה והעבירו לנו דרך הדורות תפילין מהן ומה דרך הכנתן. וברוך השם, לא מתגליות ארכיאולוגיות מקומראן וואדי מורבעאת אני חיים בקשר למהותן של תפילין וכשרותם". הרב כהנא אפוא לא רק הסתייג מהממצאים מקומראן כמו הרב גורן אלא בכלל מעצם השימוש בממצאים הארכיאולוגיים כדי לדעת על אופן קיום והכנת התפילין. זה מתאים מאד לתלמיד ומקורב כמוהו לחזון אי"ש שכידוע היה מתנגד חריף לשימוש כלשהו בכתבי יד או מחקר בכל מה שקשור ללימוד התלמוד, קל וחומר בכל מה שקשור לממצא ארכיאולוגי.
המכתב הקצר הזה גרם ליגאל ידין להשיב לרב כהנא שבועיים לאחר מכן, שוב במעריב עם הכותרת "תפילין ולא קמיע". פחות חשוב כאן הטיעונים לעניין התפילין גופם אבל די מהר רואים שמשהו אחר לגמרי מפריע ליגאל ידין. הוא מייד פותח בהערה בעלת נימה סרקאסטית משהו "מי אני כי אתווכח בענייני הלכה עם כבוד הרב קלמן כהנא?". מה שמטריד יותר את ידין הוא חוסר ההבנה של "כמה מפוסקי ההלכה של ימינו להבנת התפתחותה של ההלכה. ומכאן אף השלכה לגישתם לענייני הכתות השונות בימי בית שני ובימינו אנו". מהר מאד ידין מגיע לטענות של הרב גורן ומחליט להתעמת עם הטענות של הרב גורן (ובהמשך של הרב כהנא) באופן חזיתי "והאיסיים לא יהודים?"- ידין אינו מבין מדוע הרבנים של היום קבעו שהאיסיים ההם לא היו חלק מהעולם היהודי הנורמטיבי ומתלונן כיצד שאלת ה-"מיהו יהודי" (שאלה שהייתה בשיא הדיון בדיוק באותה העת) הורחבה בידי הרבנים גם ליהודים שומרי תורה ומצוות ומחמירים כמו האיסיים?!. הטענה השנייה שלו לגבי הרבנים של היום היא שבשם הקנאות להלכה הנוכחית, הם מתעלמים מהעובדה הפשוטה שהעדויות של חז"ל עצמם מספרים שפעם אמרו את עשרת הדברות עד שביטלו את הנוהג הזה- אם כן, מה כל כך נורא אם מגלים עדות ריאלית לקיום המצוות באופן הזה בדיוק "אבל בוודאי יש לבקש מחכמי ההלכה של ימינו שעינם לא תהיה כה צרה בקדשי היהדות שהיו מקובלים על יהודים טובים ורבים בימי הבית". לקראת הסוף, ידין לא עוצם עיניים מההערה הסרקאסטית של הרב כהנא ואומר שעם זאת שבוודאי אין כוונת הארכיאולוגיה להורות הלכה למעשה למי שחי לפי ההלכה, "מוטב היה שגדולי התורה של היום יכנסו לעובי הקורה, ילמדו מסמכים אלו ויתרמו מידיעתם להבנתם ובכך יסייעו להבין את התפתחותה של ההלכה לפיה הם חיים. האם נרחיק לכת מדי אם נבקש משומרי הצוות שיראו עניין בשאלת כיצד נהגו בענייני מצוות של היהדות, שומרי מצוות שחיו ומתו כיהודים בימי הבית- תמהני!".
על תפוצת קיום מצוות התפילין בעת העתיקה לאור הממצאים במדבר יהודה
כפי שאפשר לראות כבר בפרסומים הראשונים, תרומת תגליות התפילין במדבר יהודה לא הצטמצמה רק לשאלת אופן קיום מצוות התפילין בעת העתיקה אלא לגבי עצם התפוצה שלה בחברה היהודית בתקופה הזאת ובהמשך תקופת המשנה. כבר בספרות חז"ל ישנם רמזים לכך שהמצווה הזאת הייתה "רפויה בידם" של עם ישראל ושהם לא מסרו את הנפש עליה בזמן גזירות השמד. כמו כן, התנאי לידיים נקיות שמופיע בגמרא הוסבר כסיבה נוספת מדוע לא תמיד המצווה הזאת התקיימה בהיקף המצופה.
הזכרתי את המאמר של א"מ הברמן על התפילין על רקע הגילויים הטריים של התפילין מקומראן ומורבעאת. באותו מאמר קצר הוא טען שעל אף הממצא הקדום, "נראה כי המוני העם לא הניחו תפילין בימי קדם...רק גדולי התורה ויחידי סגולה היו מניחים תפילין...וגם כשנתקבלה מצוות תפילין וראו בה חובה הייתה רפויה עדיין ובעיקר בארץ ישראל מחמת השמדות". בדרך דומה, הלך גם שמואל ספראי בספר שלו "בשלהי הבית השני ובתקופת המשנה" (ירושלים תשמ"ג, עמ' 109-108) ושם הוא הזכיר גם את התנאי של הנקיות "על הצטמצמותה של מצוות תפילין השפיעה בוודאי העובדה שנדרש גוף נקי וזהיר מטומאה למי שנשא על גופו תפילין, דבר שרבים לא הקפידו עליו".ההקפדה על נקיות וטהרה כסיבה שבגינה לא רבים הקפידו להניח תפילין, הביאה את זאב ספראי גם במאמר על מעמד החכמים בספר היובל לכבוד ישראל בן שלום (באר שבע, תשס"ה, עמ' 380, הערה 23) וגם בפירוש משנת ארץ ישראל על מסכת מגילה (עמ' 402) להסביר בכך מדוע נמצאו מספר גדול יחסית של זוגות תפילין במערות קומראן ולא במערות המפלט- "מתאים הוא שבני הכת ששמרו על מצוות טהרה בקנאות הקפידו על שמירת מצוות תפילין. ברם, ביתר המערות שבהן התחבאו לוחמי בר כוכבא (נחל צאלים, נחל משמר[?] ומורבעאת) נמצאו רק תפילין בודדות...כמות התפילין שנמצאה במערות היא ראיה מסוימת לכך שמקורות חז"ל מתארים מציאות ואף מסתגלים למציאות שאינה הולמת את ערכיהם".
השערה דומה שיער חנן אשל בהרצאה שנשא בקונגרס הארכיאולוגי ה-36, זמו קצר לפני שהלך לעולמו (המאמר פורסם ביום שלאחר פטירתו) שבו הוא סיפר על קטעי מגילה שהובאו לידיעתו ב-2009 והוא זיהה אותם עם חלק מגילה שאותר על ידי אהרוני בקן פרס במערת המגילות (מערה 34) בנחל צאלים, שם התגלו שני קטעי התפילין (אותם קטעים שפורסמו מחדש לאחרונה בידי אדלר). הוא שיער שהפרס ("בכל אשם פרס"....) הוא זה שהביא את הקטעים ממערה 32 (מערת הגולגלות שלאחרונה שוב חזרו לחפור אותה לאור תפיסת שודדי עתיקות במקום) למערה 34 (מערת המגילות) והציע שבמקור הייתה שם ערכת תפילין אחת עם ארבע יריעות (אדלר בפרסום האחרון דחה את האפשרות הזאת). לבסוף, הוא תהה מדוע כמעט לא התגלו זוגות תפילין ממערות בר כוכבא או ממצדה ואילו ישנו מספר גדול בקומראן- לדעתו, הנסיבות היו שונות: בקומראן הייתה אפשרות לאנשי הכת ששמרו על טבילה טהרה וניקיון הגוף, גם שמרו על מצוות התפילין באופן מסודר. לעומת זאת, מורדי בר כוכבא או הקנאים היו תחת לחץ צבאי רצוף ולכן לא התאפשר להם לקיים את מצוות התפילין בצורה מסודרת ולשמור על טהרת ונקיון הגוף.
לעומת הגישה הזאת, יהודה כהן שחקר את תולדות קיום מצוות התפילין בעת העתיקה, דחה את הגישה הזאת וטען בפרק שלם מתוך הספר שלו על התפילין בעת העתיקה שקיום מצוות התפילין היה נוהג עממי ורווח למדיי ולא רק אצל יחידי סגולה. מה שהתגלה בקומראן מחד לא משקף קבוצה חריגה אלא את הנורמה הרווחת וזאת על רקע הגישה הבסיסית שלו שהרקע להתגבשות מצוות התפילין במתכונת המוכרת לנו, ראשיתה בנוהג עממי שראה בהם סוג של קמיע מגן בהשראת התרבות היוונית ש-"תורגם" בידי חז"ל להלכה מחייבת של קיום מצוות התורה. בניגוד להנחה שהדרישה לנקיון הגוף כתנאי להנחת תפילין הביאה לצמצום קיום המצווה, הוא טען שאין שום ראיה להנחה הזאת מעבר לספרות האמוראית ושסביר להניח שיהודים רבים הניחו תפילין גם בלי לשמור על נקיון הגוף וטהרה למרות שזה היה לכאורה מנוגד להנחייה של החכמים, מה שמחזיר אותנו שוב לשאלה הגדולה יותר של היחס בין הסמכות של החכמים ובין הפרקטיקה הדתית שהייתה קיימת בפועל בידי המון העם. וזה כבר סיפור הרבה יותר מסובך מאשר קופסאות תפילין זעירות בקומראן, במורבעאת או במערת הגולגלות...
חידושים בחקר התפילין ממדבר יהודה והממשק שבין ארכאולוגיה וההיסטוריה של ההלכה
ננעל את עניין התפילין ממדבר יהודה עם ההתפתחויות הנוספות שאירעו מאז סוף שנות השישים אבל אני מזהיר מראש- זאת סקירה רדודה ושטחית ולמי שרוצה להתעמק בנושא הזה, מוזמן לפתוח את הלינקים ולקרוא יותר לעומק.
ב-1977 פורסמו באופן רשמי שאר יריעות התפילין והקופסאות שהיו במערות השונות בקומראן, יותר מ-25 שנים מאז שהן הגיעו מהבדואים לידי החוקרים הדומיניקנים ו-15 שנים אחרי שפורסמו התפילין ממורבעאת בראשית שנות השישים כשב-2000 פורסמו בידי מורגנשטרן וסגל (DJD 38) כמה קטעים מהתפילין שהתגלו במשלחת אהרוני או שמקורם מאזור נחל חבר או צאלים. פה ושם עוד היו מחקרים כולל עבודת דוקטורט של דוד רוטשטיין מאוניברסיטת קליפורניה ב-1992 שמעולם לא פורסמה. ב-2004, דוד נחמן פרסם מאמר בקתדרה על התפילין מקומראן על בסיס עבודה סמינריונית שהוא עשה בקורס "ארכיאולוגיה והלכה" במחלקה ללימודי ארץ ישראל בבר אילן. הטענה הבסיסית שלו היא שבניגוד להנחה הרווחת לפיה התפילין מקומראן סותרים את ההלכה החזלית באופן בוטה (טענת הרב גורן למשל), ניתוח מעמיק יותר מגלה שההבדלים הם יותר טקטיים באשר לגבול התוכן בכל יריעה מאשר מהותיים ושהפערים בין הלכות תפילין מקומראן ובין הלכות תפילין של חז"ל היו פחות משמעותיים ממה שחושבים, לא רק בהלכות תפילין אלא בכלל, מה שפותח פתח להבנה כללית של הדרך שבה צמחה ההלכה התנאית מתוך העולם ההלכתי של ימי בית שני. עבודת דוקטורט נוספת שכן הפכה לספר היא של יהודה ב' כהן שבמסגרת מחקר שלם שכבר הוזכר לעיל, על התפתחות מצוות התפילין בעת העתיקה, גם עסק בהרחבה בשאלת התפילין ממדבר יהודה. כהן שלל את הגישה לפיה מחלוקת רש"י ורבינו תם מקורה במחלוקת קדומה שמתועדת בזוגות התפילין השונות שהתגלו במדבר יהודה כפי ששיערו הברמן והרב גורן אלא שהמחלוקת הייתה פרשנית גרידא בהבנת דברי הגמרא במנחות ושאין שום קשר בין המחלוקת הזאת לתפילין העתיקות. חשוב לציין שכהן פיתח תיזה מורכבת על כך שהתפילין של ימי בית שני ואילך היו אמצעי אפוטרופאי, קמיע סגולי שהפך ברבות הזמן לפירוש של פסוקי התורה העמומים בנוגע למצוות התפילין- תיזה שלא כל החוקרים מסכימים עם הנחות הבסיס שלה, שלא לדבר על העולם הישיבתי. החוקר הבולט ביותר כיום של התפילין במדבר יהודה הוא יונתן אדלר מאוניברסיטת אריאל. הוא כבר עסק בשאלה של סדר ותוכן התפילין ממערות מדבר יהודה אבל אז במסגרת המחקר שלו, הוא גילה שבמעבדות ובמחסנים של רשות העתיקות ומוזיאון ישראל יש עוד שרידים של יריעות ובתי תפילין מקומראן שעדיין לא נפתחו ונחקרו. הגילויים הללו עורר עניין מחודש בחקר התפילין העתיקות אחרי שנים רבות אם כי הדעות היו חלוקות לגבי המשמעות של הגילוי האחרון.
ב-1977 פורסמו באופן רשמי שאר יריעות התפילין והקופסאות שהיו במערות השונות בקומראן, יותר מ-25 שנים מאז שהן הגיעו מהבדואים לידי החוקרים הדומיניקנים ו-15 שנים אחרי שפורסמו התפילין ממורבעאת בראשית שנות השישים כשב-2000 פורסמו בידי מורגנשטרן וסגל (DJD 38) כמה קטעים מהתפילין שהתגלו במשלחת אהרוני או שמקורם מאזור נחל חבר או צאלים. פה ושם עוד היו מחקרים כולל עבודת דוקטורט של דוד רוטשטיין מאוניברסיטת קליפורניה ב-1992 שמעולם לא פורסמה. ב-2004, דוד נחמן פרסם מאמר בקתדרה על התפילין מקומראן על בסיס עבודה סמינריונית שהוא עשה בקורס "ארכיאולוגיה והלכה" במחלקה ללימודי ארץ ישראל בבר אילן. הטענה הבסיסית שלו היא שבניגוד להנחה הרווחת לפיה התפילין מקומראן סותרים את ההלכה החזלית באופן בוטה (טענת הרב גורן למשל), ניתוח מעמיק יותר מגלה שההבדלים הם יותר טקטיים באשר לגבול התוכן בכל יריעה מאשר מהותיים ושהפערים בין הלכות תפילין מקומראן ובין הלכות תפילין של חז"ל היו פחות משמעותיים ממה שחושבים, לא רק בהלכות תפילין אלא בכלל, מה שפותח פתח להבנה כללית של הדרך שבה צמחה ההלכה התנאית מתוך העולם ההלכתי של ימי בית שני. עבודת דוקטורט נוספת שכן הפכה לספר היא של יהודה ב' כהן שבמסגרת מחקר שלם שכבר הוזכר לעיל, על התפתחות מצוות התפילין בעת העתיקה, גם עסק בהרחבה בשאלת התפילין ממדבר יהודה. כהן שלל את הגישה לפיה מחלוקת רש"י ורבינו תם מקורה במחלוקת קדומה שמתועדת בזוגות התפילין השונות שהתגלו במדבר יהודה כפי ששיערו הברמן והרב גורן אלא שהמחלוקת הייתה פרשנית גרידא בהבנת דברי הגמרא במנחות ושאין שום קשר בין המחלוקת הזאת לתפילין העתיקות. חשוב לציין שכהן פיתח תיזה מורכבת על כך שהתפילין של ימי בית שני ואילך היו אמצעי אפוטרופאי, קמיע סגולי שהפך ברבות הזמן לפירוש של פסוקי התורה העמומים בנוגע למצוות התפילין- תיזה שלא כל החוקרים מסכימים עם הנחות הבסיס שלה, שלא לדבר על העולם הישיבתי. החוקר הבולט ביותר כיום של התפילין במדבר יהודה הוא יונתן אדלר מאוניברסיטת אריאל. הוא כבר עסק בשאלה של סדר ותוכן התפילין ממערות מדבר יהודה אבל אז במסגרת המחקר שלו, הוא גילה שבמעבדות ובמחסנים של רשות העתיקות ומוזיאון ישראל יש עוד שרידים של יריעות ובתי תפילין מקומראן שעדיין לא נפתחו ונחקרו. הגילויים הללו עורר עניין מחודש בחקר התפילין העתיקות אחרי שנים רבות אם כי הדעות היו חלוקות לגבי המשמעות של הגילוי האחרון.
על רקע הגילויים החדשים, שוב עלתה שאלת זיקת הממצא הארכאולוגי של התפילין מהעת העתיקה לדיונים ההלכתיים המוכרים בנוגע לתפילין. פרופ' לארי שיפמן, מהחוקרים הבולטים והוותיקים ביותר של מגילות מדבר יהודה עם דגש על ההלכה במגילות, התראיין באנגלית למגזין דתי אורתודוקסי לרגל הגילויים החדשים ושם הוא הסביר את ההקשר הכללי כשלדעתו, לא צפויים חידושים גדולים דרמטיים יותר ממה שהיה ידוע עד עתה. בכל מקרה, שיפמן שהוא יהודי שומר מצוות, הדגיש שוב ושוב שהדבר החשוב הוא לא שהתפילין מקומראן שונות מהתפילין שלנו אלא שהממצא הארכאולוגי מראה כיצד גם היהודים לפני 2000 שנה שמרו על מצוות תפילין במתכונת דומה של היום וזה הדבר החשוב באמת מבחינתו. יונתן אדלר, גם הוא יהודי שומר מצוות, בראיון בעברית לרגל הגילוי הראשוני, אמר דברים "טעונים" יותר שמזכירים יותר את גישת ידין מאשר גישת הרבנים- על כך שהגישה שההלכה לא השתנתה מעולם היא שגויה ושאפשר לראות מצד אחד כיצד אופני ההכנה והקיום של התפילין הקדומות היא שונה מצד אחד מהנורמה של היום (תפילין קטנות לעומת גדולות; אופן השכבת היריעות; עשרת הדברות) ומצד שני, יש דווקא דמיון רב ומכאן הוא נשאל-
"האם צריך לבחון מחדש את המסורות המקובלות כיום, ולהתאים אותן לאלה שהיו נהוגות לפני אלפיים שנה?
[תשובה]: זו שאלה שצריך להפנות לפוסקי ההלכה. אני מניח שהם יגידו שלא, אבל בכל מקרה זו שאלה הלכתית עכשווית שאנחנו החוקרים לא מתייחסים אליה. מה שכן, זה יכול לשנות תפיסות עולם היסטוריות לגבי ההלכה בסוף ימי הבית השני ובתקופת מרד בר כוכבא. צריך לזכור שמקורות חז"ל המוכרים היום נתחברו אחרי הממצאים האלו. העובדה שעשו כך וכך לפני אלפיים שנה לא אומרת שזה מה שצריך לעשות. אתה רוצה לדעת אם צריך לשנות את ההלכה? בבקשה, לך לרבנים הראשיים ותראה מה הם יגידו".
בין שאר הגילויים של אדלר, אחד הגילויים המעניינים ביותר היה של קופסת תפילין שלמה מתוך המערה שבה חפר יוחנן אהרוני בתחילת שנות השישים בנחל צאלים ודבר קיומו לא נודע עד היום. לאחרונה פורסמו שני קטעי היריעות ממערה 34 בנחל צאלים שגילתה משלחתו של אהרוני ב-1960 וגם בית התפילין האבוד. בדומה למה שנאמר בראיון העיתונאי הנ"ל, במאמר המחקרי (אני מצטט מהמאמר בעברית) לאחר השוואה קפדנית בין ממצא התפילין מנחל צאלים ושאר שרידי בתי התפילין והיריעות ובין מה שאמור בספרות חז"ל, אדלר הציע להיזהר ממסקנות השוואתיות פשטניות. הוא טען שהחכמים (ויחסית המידע בספרות חז"ל על הצורה הפיזית של התפילין הוא דל) יותר משהכתיבו את ההנחיות כיצד לכתוב ולסדר את התפילין, הגיבו למנהגים שהיו רווחים בזמנם, כך שגם לכנות את התפילין מוואדי מורבעאת או צאלים כתפילין של "חז"ל" זה תיאור שגוי ברמה העקרונית: "יש להיזהר מהסקת מסקנות מרחיקות לכת אשר למעמדם של החכמים בקרב האוכלוסייה היהודית הכללית...יש להדגיש שאין זה מפתיע כלל שבפרטים רבים הממצא הארכאולוגי עולה בקנה אחד עם תיאורים שבמקורות התנאיים והאמוראיים, שכן החכמים בוודאי הכירו מקרוב כיצד היהודי המצוי בן דורם נהג לקיים את הריטואל, ועל רקע הנוהג הרווח הזה יש לקרוא ולהבין את אמירותיהם של חכמי המשנה והתלמוד".
סיכום
גילוי ממצאי התפילין ממדבר יהודה, הן במערות באזור קומראן והן במערות המפלט בוואדי מורבעאת ובנחל צאלים, מעוררות עד היום עניין רב, הן באשר לממצאים עצמם והן באשר לזיקה שבינם ובין ההלכה החז"לית בנוגע לתפילין והעדויות הספרותיות/היסטוריות על אופן ותפוצת קיום המצווה הזו בעת העתיקה. זאת סוגיה מרתקת אבל היא גם נפיצה בכל מה שקשור לתולדות ההלכה, קיומה בפועל וסמכותם של החכמים בעת העתיקה. כמו כל ממצא ארכאולוגי או מדעי באשר הוא הקשור בענייני הלכה, יש עקרונות מתודולוגיים שונים המדריכים את החוקר האקדמי ואת הרב הפוסק בבואו להתמודד מול ממצא שאינו תואם לחלוטין את המקורות ההלכתיים המסורתיים. זהו פער בסיסי ומובנה ששני הצדדים מכירים היטב אך כפי שראינו במקרה של התפילין, היו גישות שונות שקשורות גם לרקע של הדמויות ומקורות ההשראה שלהם- מהגישה החיובית והסקרנית של הרב הרצוג, דרך הגישה המורכבת של הרב גורן שאימצה מקור מסוים (התפילין ממערות המפלט) אולי גם על רקע אידיאולוגי-לאומי ודחתה מקור אחר (התפילין מקומראן) ועד הגישה המסויגת העקרונית של הרב כהנא נגד כל ממצא ארכאולוגי באשר הוא כמקור סמכותי להכרעה או בכלל דיון בשאלות הלכתיות. זה לא מפתיע שגם אצל החוקרים, מעבר לפרשנויות הענייניות, ניתן לזהות גם גישות שונות באשר לשאלות ה-"נפיצות" על תולדות ההלכה והסמכות של החכמים לאור הממצא הארכאולוגי כשבמקרה הזה, אי אפשר לנתק את זה מתהליכים כלליים יותר שעברו על המחקר בדורות האחרונים בנוגע למעמדם, סמכותם והשפעתם של החכמים בשלהי ימי הבית השני ובתקופת המשנה והתלמוד, נושא שחורג מעניינה של הרשומה הזו.
תגובה זו הוסרה על ידי מנהל המערכת.
השבמחק