יום שישי, 19 באפריל 2019

"שהיו מסובין בבני ברק": מתי ומדוע יוחס הכינוס של החכמים בבני ברק?


מַעֲשֶׂה בְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרַבִּי יְהוֹשֻעַ וְרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה, וְרַבְּי עֲקִיבָא וְרַבִּי טַרְפוֹן, שֶהָיוּ מְסֻבִּין בִּבְנֵי בְרַק, וְהָיוּ מְסַפְּרִים בִּיצִיאַת מִצְרַיִם כָּל אוֹתוֹ הַלַּיְלָה, עַד שֶׁבָּאוּ תַלְמִידֵיהֶם וְאָמְרוּ לָהֶם: "רַבּוֹתֵינוּ, הִגִּיעַ זְמַן קְרִיאַת שְׁמַע שֶׁל שַׁחֲרִית!"
המעשה המפורסם המובא בתחילת ההגדה במסגרת הקטעים העוסקים בשבח הסיפור ביציאת מצרים מתאר התכנסות של חמישה חכמים נודעים בני דור יבנה בליל פסח (בהנחה ש-"כל אותו הלילה" הכוונה אכן לליל פסח) בבני ברק ובו הם סיפרו כל הלילה על יציאת מצרים עד שתלמידיהם הזכירו להם שהגיע זמן קריאת שמע של שחרית. על אף שזה לא נאמר במפורש, הציון של המקום- בני ברק- המוכר גם ממקורות אחרים (להלן) בתור מקומו של רבי עקיבא (אני אכתוב "עקיבא" עם א' ולא "עקיבה" עם ה' כפי שמופיע בדרך כלל בכתבי היד הטובים כי זה השם המוכר בדרך כלל), מלמד שהחכמים התכנסו בביתו או במקומו של רבי עקיבא. הסיפור אינו מוכר מתוך ספרות חז"ל אולם למרות זאת הוא התקבל בדרך כלל כסיפור מהימן או לפחות מסורת תנאית אותנטית והיא גם הייתה למוקד פרשנויות, רמזים חינוכיים, רעיוניים ואף היסטוריים והיו שקשרו את המעשה  להכנות נסתרות לקראת מרד בר כוכבא, אם במישור הרעיוני ואולי אפילו האופרטיבי. אלא שכבר בעבר ועוד יותר בשנים האחרונות, החוקרים סימנו כמה "חוליות חלשות" בולטות בסיפור הזה ולפיכך המהימנות ההיסטורית (במובן של מקור תנאי או לא, לאו דווקא במובן של "היה או לא היה" בפועל) היא מפוקפקת ומתרבות הראיות שמדובר באנקדוטה שאמנם יוחסה לחכמים קדומים אך מועד גיבושה וחיבורה הוא מאוחר יותר ואולי אפילו מדובר ביצירה בבלית מעובדת ומעוצבת היטב הנשענת על מרכיבים ספרותיים שונים שגובשו יחדיו לכדי מעשה קדום. אני לא אתייחס כאן לשלל ההיבטים שנידונו בצורה יסודית בידי פרשנים וחוקרים אלא לגבי נקודה אחת: המיקום של המעשה והכינוס בבני ברק.


בני ברק הקדומה


בני ברק הקדומה, מוזכרת ברשימת ערי נחלת דן בספר יהושע (יהושע יט 45), ברשימת כיבושי סנחריב באנאלים שלו (היא הייתה אחת מקבוצת ערים שהיו בשליטת צדקא מלך אשקלון) ומאוחר יותר בטקסטים התלמודיים וגם בתקופה הצלבנית בתור "בומברק" (Bombrac). היא זוהתה כבר במהלך המאה הי"ט בשם הכפר אבן-אבראק (Ibn Ibraq) שהפך במאה הקודמת לכפר אל-חריה, המוכרת יותר בתור חירייה. התל הקדום של בני ברק שעליו התקיים הכפר, שכן בגבעה נמוכה מדרום-מערב לצומת מסובים של היום (למי שממש מתעניין, מאחורי תחנת האוטובוס הגדולה בצומת לכיוון דרום) ומצפון לנחל איילון העובר בין התל ובין הר הזבל לשעבר, היום חלק מפארק אריאל שרון. התל עצמו נפגע קשות במהלך העת החדשה ולפיכך החפירות/בדיקות הארכאולוגיות הבודדות שנערכו במרחב שלו היו חלקיות בלבד. סקרים ובדיקות ראשוניות נערכו בשנות השישים של המאה העשרים ובו נמצאו חרסים מתקופת הברונזה התיכונה ב' ועד ימינו מפוזרים באזורים שונים בתל; באוקטובר-נובמבר 1977 נערכה חפירת בדיקה מצומצמת במספר שטחים בידי ישראל פינקלשטיין ואחרים שפרסמו אותם בעתיקות כרך י' (תש"ן, 1990) כאשר הערכה זהירה הייתה שהתל היה בגודל 25 דונם אם כי זאת רק הערכה משוערת. ב-1999 התגלה סרקופאג מדרום למחלף ובו עצמות של מספר אנשים, ככל הנראה מהתקופה הביזנטית (חדשות ארכאולוגיות 114, תשס"ג 2002). לרגל פיתוח האזור והקמת הפארק, נערכה עוד חפירה מצומצמת ב-2005 בידי עמית שדמן וחפירה נוספת נערכה ב-2017 מדרום לתל על הדיונה המוגבהת בינה ובין גדת הנחל וממערב לדיונה על שכבת אדמת חמרה בידי רון בארי ואחרים, שם התגלו גם ממצאים רבים יותר מהתקופות השונות, החל מהאלף השמיני לפני הספירה ועד ימינו. על הדיונה התגלו עדויות רבות לפעילות חקלאית החל מהאלף השמיני לפני הספירה ועד האלף השני לפני הספירה. באותה תקופה (ברונזה תיכונה 1) נוסד מצפון היישוב על התל הסמוך (בני ברק) והדיונה הפכה להיות מערך הקבורה של היישוב הסמוך והכילה מאות קברי שוחה. בנוסף לקרמיקה מתקופת הברזל והתקופה הפרסית (כאשר היישוב היה כבר בתל עצמו), מחוץ לתחומי התל, נחשפו שרידי שני כבשני יוצר של קנקני אגירה מן התקופה ההלניסטית הקדומה ושברים רבים של קנקני אגירה גם מהתקופה הרומית הקדומה (סוף מאה ראשונה-תחילת מאה שנייה לספירה) שייתכן שאף הם היו חלק מכבשן שטרם נתגלה. המחקר הארכאולוגי המצומצם בשטח התל וסביבתו לא מאפשר להעריך נכונה עד כמה המקום היה בעל חשיבות כלשהי, לפחות מנקודת הראות הארכאולוגית.

בני ברק במקורות חז"ל


בני ברק לא נזכרה כלל במקורות ההיסטוריים של ימי בית שני וגם בספרות חז"ל, היא נזכרה פעמים ספורות בלבד, כמעט כולם למעט חריג אחד או שניים, בזיקה לרבי עקיבא. אין ספק שלא היה מדובר ביישוב המרכזי במרחב, בוודאי שלא בהשוואה ללוד ואפילו לא לאונו הסמוכה. אהרן אופנהיימר שעסק בתולדות בני ברק התנאית במאמר ב-1996 כינה אותה "מרכז פריפיראלי לימודי" יחסית למרכזים האחרים שבהם ישבו החכמים, לפחות בתקופה המשנה. אבל, הזיקה של רבי עקיבא לבני ברק וכמובן גם המעשה המפורסם בהגדה, העניק לה את החשיבות הרוחנית לדורות ומייסדי בני ברק המודרניים, ראו במושבה החדשה, המשך לבני ברק עטורת התהילה של רבי עקיבא וחבריו.

הזיקה לרבי עקיבא מפורשת בברייתא המופיעה בבבלי סנהדרין לב ע"ב: "תנו רבנן: צדק צדק תרדף - הלך אחר בית דין יפה, אחר רבי אליעזר ללוד, אחר רבן יוחנן בן זכאי לברור חיל.....תנו רבנן: צדק צדק תרדף, הלך אחר חכמים לישיבה: אחר רבי אליעזר ללוד, אחר רבן יוחנן בן זכאי לברור חיל, אחר רבי יהושע לפקיעין, אחר רבן גמליאל ליבנא, אחר רבי עקיבא לבני ברק, אחר רבי מתיא לרומי, אחר רבי חנניה בן תרדיון לסיכני, אחר רבי יוסי לציפורי, אחר רבי יהודה בן בתירה לנציבין, אחר רבי יהושע לגולה, אחר רבי לבית שערים, אחר חכמים ללשכת הגזית". למרות שהמקור מתחיל בתור ברייתא ("תנו רבנן"), לא בטוח שגם ההמשך הוא ציטוט של ברייתא תנאית קדומה (במקור תנאי מקביל, ספרי דברים קמד, צוטטה למעשה רק הברייתא הראשונה בבבלי וגם שם בלי אזכור שם המקומות) ויש כאן מאפיינים בבליים ("הלך אחר חכמים לישיבה"). רשימת שמות החכמים ובתי המדרש שלהם מבקשת לייחד כל חכם למקום אחר בכוונה תחילה ולמעשה נראה שהיא לא מכילה מידע מקורי אלא יותר סיכום המידע הקיים או האפשרי סביב חכמים קדומים ומקומם- בתור שכזו גם הברייתא סימנה את בני ברק ביחס לרבי עקיבא. ייתכן שהייחוס של רבי עקיבא לבני ברק מבוסס (כפי ששיער ש"י פרידמן) על מה שסופר במדרש האמוראי (בראשית-רבה ויגש צה;ויקרא-רבה אחרי מות כא) על שני תלמידים של רבי עקיבא, חנניה בן חכינאי ושמעון בר יוחאי, שהלכו ללמוד אצלו בבני ברק במשך שלושה-עשרה שנה: "חנניה בן חכיניי ור' שמעון בן יוחיי הלכו ללמד תורה אצל ר' עקיבה בבני ברק ועשו שם שלש עשרה שנה"- זה המקור האמוראי הארץ ישראלי הברור ביותר המציין את העובדה שתלמידים הלכו ללמוד אצל רבי עקיבא בבני ברק אולם במקורות התנאיים שבהם מופיע חנניה בן חכינאיי בזיקה לרבי עקיבא, לא צוין מקום כלשהו שרבי עקיבא לימד בו, בוודאי לא בני ברק (וגם המקבילה הבבלית בכתובות סב ע"ב, אינה מזכירה את בני ברק או את רבי עקיבא). מקור נוסף (בבלי גיטין נז ע"א; סנהדרין צו ע"ב) שגם הוא לכאורה מצוטט בתור תנאי מספר על כך ש-"מבני בניו של המן לימדו תורה בבני ברק" אולם אף כאן, ספק אם מדובר במקור תנאי ארץ ישראלי ודאי וגם כאן מן הסתם זה מבוסס על זיקה כלשהי שהייתה ידועה לבעל המימרה (אולי אותה ברייתא לעיל) בין רבי עקיבא ובין בני ברק. השם של בני ברק גם השתרבב באחת הורסיות (הוספה לנוסח של אדר"ן נו"א פ"ח) של הסיפור המפורסם על רבי עקיבא וכלבא שבוע:"נכנס ר' עקיבא לבני ברק והיה מלמד תורה ברבים מתוך הדחק שמע בן כלבא שבוע שנכנס אדם גדול לבני ברק אמ' אלך לפניו ואתיר את נדרי..." אולם גם כאן יש מקום להניח שלתוך מסגרת העלילה שלא ציינה את מקום ההתרחשויות, הוכנס בשלב מסוים הציון של "בני ברק" על רקע מסורת מוכרת המזהה את רבי עקיבא עם בני ברק. במקום אחר בבבלי (בבלי בבא בתרא קנד ע"א; קנה ע"א) מסופר על שאלה שנשאלה בפני רבי עקיבא בעקבות מעשה בבני ברק: "מעשה בבני ברק באחד שמכר בנכסי אביו ומת, ובאו בני משפחה וערערו לומר קטן היה בשעת מיתה, ובאו ושאלו את רבי עקיבא" אולם מגוף המעשה עצמו לא עולה שרבי עקיבא עצמו היה או פעל בבני ברק אלא שהוא רק נשאל לגבי מעשה שאירע בבני ברק. במקור מאוחר (מסכת שמחות ב ה) מסופר על מעשה קשה שבו ילד קטן שבר צלוחית בבני ברק וכשאביו עשה לו תנועה מאיימת ("הראה לו אביו באזנו") על העונש העתידי, הילד "הלך ואיבד עצמו בבור" והמעשה בא לפני רבי עקיבא שקבע ש-"אין מונעין הימנו כל דבר" וניתן לקבור אותו כמו כל מת רגיל. כאמור, כמעט כל המקורות קושרים את בני ברק לרבי עקיבא אם כי יש מקור אחד (בבלי כתובות קיא ע"ב), ציורי מאד, במסגרת סוגיה המתארת את השפע הפנטסטי שהיה בארץ ישראל ובו רמי בר יחזקאל, אמורא בבלי מהדור השני מספר על התאנים הנוטפות דבש וחלב של בני ברק שהעזים אוכלות מהם (במקור המקביל הארץ ישראל בירושלמי פאה, לא נזכרה בני ברק). כפי שניתן להיווכח, כל המקורות הללו אינם תנאיים ובחלק מהם, קרוב לוודאי שהם התבססו, נוצרו או פותחו על רקע זיקה קיימת כלשהי שהם הכירו בין רבי עקיבא לבני ברק שהועצמה בידי המספרים המאוחרים לכדי מרכז פעילותו התורנית והלמדנית של רבי עקיבא. על אף העובדה הזו, בדרך כלל רוב החוקרים (למשל אהרן אופנהיימר במאמר הנ"ל), הניחו שגם אם הידיעות מובאות במקורות מאוחרים, הן משקפות עובדה היסטורית מוצקה על כך שבימיו הגדולים של רבי עקיבא לקראת סוף השליש הראשון של המאה השנייה לספירה, מרכז פעילותו התורנית והחברתית הייתה בעיירה זו, בני ברק, ולא במקומות האחרים המוכרים כמו יבנה ובעיקר לוד.

המקור התנאי היחיד המובהק הקושר בין רבי עקיבא ובין בני ברק מתייחס למעשה שאירע בבית המרחץ של בני ברק ביום טוב במעורבות של רבי עקיבא ורבי אלעזר בן עזריה: "אמ' ר' יהודה מעשה במרחץ של בני ברק שסתמו נקבין שלו מערב יום טוב והיה ר' עקיבא ור' אלעזר בן עזריה נכנסין ומזיעין בתוכו ויוצאין ורוחצין בצונן אלא שהיו חמין שלו מחופין בנסרין" (תוספתא שבת ג כא; מקבילה דומה בבבלי שבת מ ע"א). אנחנו למדים על כך שבבני ברק היה בית מרחץ שבו כדי להתמודד עם בעיה הלכתית בנוגע לחימום ביום טוב נעשתה פעולה מונעת לפני כן וששני חכמים מובהקים כמו רבי עקיבא ורבי אלעזר בן עזריה היו "נכנסין ומזיעים בתוכו". אף פה ניתו להיווכח במה שלא נאמר- לא מסופר שזה מקומו הקבוע של רבי עקיבא או שהוא היה בעל סמכות תורנית כלשהי ישירה על המקום. כללו של דבר- על אף הידיעות הרבות אודות רבי עקיבא, במקורות התנאיים גופם אין ראיה מפורשת נוספת לכך שרבי עקיבא גר בבני ברק, לימד שם או שהיה שם מרכז תורני או בית מדרש מרכזי. זה עדיין לא מוכיח את הטענה ההפוכה שהוא לא היה שם או שהוא פעל במקום אחר אבל הניגוד בין העדויות האמוראיות המדגישות את הזיקה בין רבי עקיבא לבני ברק ובין השתיקה הכמעט מוחלטת במקורות התנאיים היא ראויה לציון- ייתכן שבני ברק אכן הייתה מרכז הפעילות של רבי עקיבא אבל המקורות התנאיים לא ראו צורך לספר או להדגיש את העובדה הזו וזאת בניגוד למקורות האמוראיים (כולל כאלו שציינו זאת במסווה של ציטוט תנאי) שכן ציינו את העובדה הזו. בעצם, יש מקור מפורש למדיי, זה שכמובן ניצב במוקד הרשומה הזו- המעשה בחמישה חכמים בליל פסח בבני ברק.

סימני השאלה סביב מהימנות המעשה וזמנו


בטקסט לפנינו לא נאמר בצורה מפורשת שהמעשה אירע במקומו של רבי עקיבא בנוסח דוגמת "שהיו מסובין אצל רבי עקיבא בבני ברק" ורק ההיכרות עם המקורות האחרים מביאה למסקנה שהמארח היה רבי עקיבא בבני ברק. מדוע נערך הכינוס בליל הסדר דווקא בבני ברק? התשובה המתבקשת (לאור המקורות האחרים הקושרים את בני ברק לרבי עקיבא) היא בשל חשיבותו ומעמדו המתעצם של רבי עקיבא, מה שגרם אפילו לחכמי הדור הקודם, רבי אליעזר ורבי יהושע, רבותיו של רבי עקיבא, להטריח את עצמם להגיע לבני ברק ביחד עם רבי אלעזר בן עזריה וגם רבי טרפון שכמו רבי אליעזר, הוא איש לוד. סביבם גם היו התלמידים שהזכירו לרבותיהם את זמן קריאת שמע של שחרית בסיום המעשה, וכך מצטיירת התמונה של כינוס חריג וחגיגי של חכמים ותלמידיהם, כולם מסתופפים בבית מדרשו של רבי עקיבא ומכאן כאמור, גם קצרה הדרך להשערות סביב הרקע ההיסטורי והזיקה הסמויה/גלויה להכנות לקראת המרד. אבל כאן מתחילות הבעיות: המעשה לא מוזכר בשום מקום בספרות חז"ל, לא במשנה או במקורות תנאיים, לא אמוראיים, לא ארץ ישראליים ולא בבליים אלא רק בהגדה של פסח. כידוע, בתוספתא (פסחים, י, יב) יש סיפור אחר על התכנסות חכמים בליל פסח:
 "מעשה ברבן גמליאל וזקנים שהיו מסובין בבית ביתוס בן זונין בלוד והיו עסוקין בהלכות הפסח כל הלילה עד קרות הגבר הגביהו מלפניהן ונועדו והלכו להן לבית המדרש". 
פרשנים וחוקרים עסקו רבות בהשוואה בין המעשה המסופר בתוספתא השונה במיקום (לוד), בזהות החכמים (רבן גמליאל וזקנים) ובאופי הלימוד (הלכות הפסח) לעומת מה שסופר בהגדה של פסח, בהיבטים הרעיוניים, החברתיים וההיסטוריים השונים המוצעים בכל אחת מההתכנסויות ולא בכך באתי לעסוק כאן. על אף שהסיפור בהגדה לא ידוע ממקור חז"לי כלשהו, חוקרים רבים (למשל בהגדת ספראי, עמ' 117) עדיין סבורים שמדובר על מקור תנאי עלום מהימן בן הזמן של אותו מעשה המסופר בתוספתא. ההשוואה בין שני המקורות נתפסת עדיין בידי פרשנים וחוקרים רבים כשני מעשים שעומדים בצורה מאוזנת אחד מול השני, שני מעשים מתקופת דור יבנה העוסקים בתשובה לשאלה כיצד שבו יש לחגוג את ליל הפסח אחרי חורבן המקדש וביטול זבח הפסח.

אלא שהבעיה היא חמורה יותר- לא רק שהסיפור לא מופיע במקורות חז"ל, הוא גם לא מופיע (ביחד עם הקטעים העוסקים במצוות סיפור יציאת מצרים שהוא חלק מהם) בכל ההגדות הארץ-ישראליות הקדומות מהתקופה הביזנטית אלא רק בהגדות הבבליות ובהגדות מימי הביניים ואילך. זה כבר מתחיל להיות חשוד ומקשה על ההנחה שהמעשה הזה הוא אכן מעשה תנאי שרק בשל נסיבות לא ידועות, לא הופיע במקורות חז"ל או במסורות ארץ ישראליות. עדיין ניתן לטעון שאפשר ובעלי ההגדה הארץ ישראלית, לא ראו מקום לשבץ מעשה זה בתוך ההגדה של פסח ורק בהגדה הבבלית מימי הגאונים לערך, הוחלט שיש מקום לשבץ את המעשה הזה  דוד הנשקה בספרו על ליל הסדר ("מה נשתנה? ליל הפסח בתלמודם של חכמים" ירושלים תשע"ו, עמ' 396-389)  הביא את הדעות השונות באשר לתארוך המעשה, אלו שסברו ושהוא מהימן ואלו שהטילו ספק בכך. הוא הוסיף עוד כמה קשיים לשוניים ותחביריים על מידת האותנטיות (למשל, הלשון "לספר ביציאת מצרים" שלדעתו אינה לשון תנאית) של אותו מעשה כמעשה תנאי מהימן שהוכיחו לדעתו כי מעשה זה אכן אינו חלק מהספרות התנאית ושהוא עיבוד מאוחר ותגובה למעשה המובא בתוספתא על רבן גמליאל והזקנים בלוד. קושי נוסף מוכר הוא מידת הסבירות שרבי אליעזר (ובמידה פחותה גם רבי יהושע) הלך להתארח אצל רבי עקיבא וזאת לנוכח העדויות על היחס הקריר שהיה לרבי אליעזר כלפי רבי עקיבא, לפחות בתחילת דרכו ואף אם מערכת היחסים "הופשרה" בשלב כזה או אחר (וצריך לבדוק היטב את המקורות המעידים על כך), ההנחה שרבי אליעזר לא יעשה את ליל הסדר בלוד ובמקום זאת יילך לבני ברק אל רבי עקיבא ולא הפוך, היא קשה וחריגה. התשובה הרגילה היא שדווקא זה מבטא את הכבוד ואת החשיבות שקיבל רבי עקיבא תוך זמן קצר מאז שהתחיל ב-"קריירה" התורנית שלו אולם זהו טיעון מעגלי המתבסס שלפנינו מסורת תנאית מהימנה. באותה מידה, ניתן להציע שזאת חוליה חלשה נוספת במהימנות התנאית של המעשה ומעידה על השלב המאוחר שבו היא נוצרה וגובשה על רקע ההתעצמות במעמדו המיתולוגי של רבי עקיבא יחסית לשאר חכמי דורו.

למעשה, מתוך סדר החכמים ומתוך ההקשר במסורת הנוספת המגיעה מייד אחרי כן (ובמספר הגדות קדומות אף חוברה למעשה באמצעות הוספת מילת קישור "אמר 'להם' רבי אלעזר בן עזריה"), נראה שהדמות המרכזית בעיני בעלי ההגדה היה דווקא רבי אלעזר בן עזריה. כבר לפני שנים רבות הציע ראובן מרגליות שהסיפור שלפנינו ובמרכזו (החכם השלישי בסדר החכמים) רבי אלעזר בן עזריה ויחסו למעשה על רבן גמליאל והזקנים בלוד, מבוסס על הסיפור המפורסם על הדחת רבן גמליאל מהנשיאות ומינוי (לפחות זמני) של רבי אלעזר בן עזריה לממלא מקומו. לעומת רבן גמליאל והזקנים בלוד, המעשה בבני ברק היה של ההנהגה החלופית לזו של רבן גמליאל המודח שישב בלוד. מרגליות, כמו רבים לפניו ואחריו, הוא ראה בשני המעשים עדויות היסטוריות מוצקות כמו במעשה ההדחה של רבן גמליאל כפי שמופיע במסורת האמוראית וכך פירש את שני המעשים כחלק מאותה דרמה פוליטית מסעירה שמאחורי הדחת הנשיא המכהן. מאחר וכבר הוכח בצורה די משכנעת בידי החוקרים בדור האחרון (דוגמת חיים שפירא ואחרים) שהסיפור על הדחת רבן גמליאל, או לפחות העיבוד השלם שלו, הוא סיפור מאוחר ובו נוספו אלמנטים ספרותיים, חלקם מובהקים של התלמוד הבבלי, אין מקום להנחה שמדובר בהתכנסות על רקע אותה הדחה שספק אם הייתה כזו. אולם, כפי שהציעה לפני מספר שנים שגית מור, נראה שאכן ביסוד העיצוב הספרותי של המעשה עמד  מחד המעשה בתוספתא שבו נזכרו רק רבן גמליאל והזקנים ומאידך, מעשה הדחה של רבן גמליאל ומינויו של אלעזר בן עזריה במקומו וזאת על אף שרבי עקיבא היה ראוי יותר מבחינה תורנית. המעשה בבני ברק תואר בידי המספר בהגדה על רקע הסיפור המפורסם של הדחת רבן גמליאל ומינוי רבי אלעזר בן עזריה במקומו. זאת אפוא טענה מחזקת נוספת המוכיחה שעיצוב המעשה בהגדה היה מאוחר הרבה יותר מזמן ההתרחשות המתואר בו ושהיא מתבססת על יסודות ספרותיים מפותחים שנוצרו במהלך הדורות באשר לגיבורי ההתכנסות.  

מכאן שוב לבני ברק- במסגרת העיצוב הספרותי של ההתכנסות המיתולוגית של חכמי דור יבנה המובהקים, המקום שנבחר לארח את הכינוס לא היה יבנה ולא לוד אלא דווקא בני ברק, קרוב לוודאי על רקע זיקתה לרבי עקיבא. כפי שצוין בהתחלה, במקורות התנאיים אין עדות מפורשת שבית מדרשו של רבי עקיבא היה בבני ברק אלא שהוא (ביחד עם רבי אלעזר בן עזריה!) התרחץ בבית המרחץ של בני ברק. הוא אמנם נשאל שאלה הלכתית לגבי מעשה שהיה בבני ברק אך לא נאמר שם שהוא נשאל כי הוא היה בן המקום. רק במקורות מאוחרים, בעיקר בבליים אך גם במדרש האמוראי הארץ ישראלי, בני ברק מזוהה יותר ויותר עם רבי עקיבא. לו המעשה בהגדה של פסח היה מעשה תנאי, הרי שזאת הייתה עדות מוצקה לכך שביתו או מרכז הפעילות התורנית של רבי עקיבא היה בבני ברק ושהמסורות האמוראיות על בית המדרש של רבי עקיבא בבני ברק מבוססות על מסורת תנאית ברורה. אולם, כעת כאשר קדמות הסיפור מוטלת בספק של ממש, גם הסימון של מקום הכינוס בבני ברק שייך ככל הנראה לאותה קבוצת ידיעות מאוחרות על בני ברק כבית מדרשו המרכזי של רבי עקיבא ואולי אפילו מאוחרת יותר להן ומבוססת עליהן. 

אחרית דבר


השאלה אם אכן המעשה הזה התרחש בפועל בבני ברק בשנות העשרים או השלושים של המאה השנייה לספירה או לא היא במידה רבה שאלה שטחית ופשטנית והיא הייתה נשארת פתוחה גם אם הסיפור היה מופיע במקורות קדומים מובהקים. השאלה המדויקת היא עד כמה המעשה הזה כפי שמתואר כאן, מקורו בספרות התנאית כמו המעשה המקביל המובא בתוספתא על רבן גמליאל והזקנים שהתכנסו בביתו של ביתוס בן זונן בלוד. גם כאן, לא עסקתי בשלל ההיבטים הספרותיים וההשוואות שנעשו בין שני המעשים אלא התמקדתי בהיבט אחד, היבט שעל פניו נראה די זוטר- שאלת המקום בבני ברק. מבחינה היסטורית וכנראה גם ארכאולוגית, בני ברק לא הייתה יישוב מרכזי אפילו במרחב הגיאוגרפי המצומצם שבו היא שכנה באזור בקעת אונו. על אף שרבי עקיבא נזכר רבות כבר בספרות התנאית וכמובן בספרות האמוראית הארץ-ישראלית, בני ברק נזכרה מעט מאד פעמים, בוודאי בהשוואה ליבנה וללוד. רבי עקיבא ביחד עם רבי אלעזר בן עזריה התרחץ בבית המרחץ של בני ברק, נשאל לגבי שאלה משפטית במעשה שאירע במקום ואולי גם לגבי אירוע טרגי שאירע שם עם ילד קטן אך רק בשלב מאוחר יותר, הפכה בני ברק למזוהה יותר ויותר עם רבי עקיבא ואף לבית המדרש המרכזי שלו, בעיקר במקורות בבליים. סימני השאלה סביב זמנו ומוצאו של המעשה המובא בהגדה של פסח וההשערה שלפנינו עיבוד מאוחר, כנראה דווקא בבלי, שעיבד ושינה את המעשה הקדום בתוספתא, עולים בקנה אחד עם הטענה שגם הזיקה העמוקה בין רבי עקיבא לבני ברק או לפחות הביטוי הרעיוני שלה, היא מאוחרת יחסית ושהמעשה הזה בעצם לא משקף את בני ברק של תחילת המאה השנייה אלא את האופן שבו מחברים מאוחרים ראו את גדלותו של רבי עקיבא אפילו בין זקני החכמים שקדמו לו ובהתאם לכך תיארו את ההתכנסות בבני ברק כמודל הרצוי של המצווה להרבות ולספר ביציאת מצרים בליל הסדר.

אין תגובות:

פרסום תגובה