יום ראשון, 24 בנובמבר 2019

"העושה נר ומנורה לבית הכנסת": בין תאורת בית הכנסת למנורת שבעת הקנים

 



פורסם ב-24/11/2019

1. בקובץ האחרון של "במעבה ההר" (קובץ תשיעי, 2019, עמ' 123-103), דנים איילת לוי-רייפר, עמרי עבאדי ואיתן קליין במקומה של מנורת שבעת הקנים בריטואל הדתי של בתי הכנסת בשלהי העת העתיקה. על המנורה והתגבשותה כסמל יהודי מובהק בעת העתיקה נכתב רבות (שתי מונוגרפיות של רחל חכלילי הוקדשו רק למנורה, ספר של סטיבן פיין על גלגולי סמל המנורה עד ימינו ועוד מחקרים רבים מספור) והיא מוכרת היטב בתיאורים האמנותיים. כאן מדובר על מופע מסוים של המנורה-לא "רק" תיאור אמנותי או גילוף של המנורה אלא מנורות תלת-מימדיות ממשיות שניצבו בבתי הכנסת בחזית בית הכנסת סמוך לארון הקודש, לפעמים משני צדדיו. אם בהתחלה עוד היו ויכוחים באשר לתיאורי המנורות על הפסיפסים בבתי הכנסת העתיקים- האם הם משקפים רק את זכר מנורת המקדש הקדומה או גם מנורות ממשיות בתוך ריהוט בית הכנסת, סדרה של מנורות תלת-מימדיות או שברים שלהם שהתגלו במספר בתי כנסת הראו שהיו גם היו מנורות ממשיות כחלק מריהוט בתי הכנסת. מנורת האבן (רק חלקה העליון בלי הבסיס) הראשונה שהתגלתה, הייתה בחפירות בית כנסת חמת טבריה (צפון) בידי נחום סלושץ בראשית שנות העשרים והיא זאת גם המוכרת בתור הסמל של החברה לחקירת ארץ ישראל ועתיקותיה עד היום. מנורת ברונזה קטנה התגלתה בחפירות בית הכנסת בעין גדי אך התגליות המעניינות היו בבתי הכנסת של דרום הר חברון- שרידי חלקי מנורת שיש מיובא גדולת מימדים התגלו במפולות העפר של מקווה טהרה בבית הכנסת במעון (השחזור המרהיב שלה ניצב היום במוזיאון ישראל) כשגם בסמוע (אשתמוע) ובסוסיה (אם כי שם המנורה היא קצת יותר קטנה ולכן אפשר היה להציב אותה בתוך הגומחה) התגלו שרידי מנורת שיש שהיו חלק מריהוט בית הכנסת בסמוך לארון הקודש. שברי מנורת שיש התגלו לא לפני זמן רב בחורבת א-דוהיישה ליד יבנה ושברי מנורת אבן התגלו גם בבית הכנסת במרות בגליל העליון. מחוץ לארץ יודעים שברים של שתי מנורות שיש מסרדיס (וכתובת תרומה של מנורה) וכתובת המזכירה תרומת מנורת שבעת קנים מסידה שבפמפיליה, גם באסיה הקטנה. בכל המקרים, מדובר על שרידי מנורות שיש ואבן מהתקופה הביזנטית (לא לפני המאה הרביעית או אפילו החמישית לספירה). בסופו של דבר, במאמר הנ"ל הם מדברים על שבע או יותר מנורות תלת-מימדיות מבתי הכנסת שידועים עד עתה- לא מדובר במספר גדול אך ייתכן שהיו מנורות נוספות ממתכת או חומר אחר שלא שרדו ולכן היקף התופעה אינו ודאי וגם לא ברור אם יש להניח שבכל או רוב בתי הכנסת מהתקופה הביזנטית היו מנורות בצד ארון הקודש או שמא מדובר על תופעה חריגה, אולי בעלת מימד אזורי או כהני כפי שהציע בזמנו דוד עמית לגבי המנורות בהר חברון.

יום רביעי, 20 בנובמבר 2019

"ר' מנחם איש כפר שערים ואמרי לה בית שערים": כפר שערים היא בית שערים או שם של מקום אחר לא ידוע?

 


פורסם ב-20/11/2019

1. כאשר בשנות השלושים נחשפו שרידי בית שערים הקדומה בגבעת שייך אברייק, הן השרידים בראש הגבעה והן הנקרופוליס הנרחב למרגלותיה, התנהלו חפירות הן בשנות השלושים ושוב בשנות החמישים. לרגל התחדשות החפירות בשנות החמישים, פרסם שמואל ספראי מאמר נרחב ב-"ארץ ישראל" (ספר בנימין מזר, תשי"ט, עמ' 212-206) על "בית שערים בספרות התלמודית"- הוא אסף, ניתח וסידר את המידע הספרותי שקיים בתוך ספרות חז"ל על בית שערים כחומר רקע מקביל לממצא הארכאולוגי העשיר שהתגלה במהלך החפירות הארכאולוגיות. בין השאר במסגרת אותו מאמר הוא העלה השערה לפיה, רבי חייא הגדול שעלה מבבל ובניו (יהודה וחזקיה) שישבו במחיצתו של רבי יהודה הנשיא, הגיעו לבית שערים בטרם רבי עבר מבית שערים לציפורי והאזכורים השונים לדיאלוגים ביניהם ובינו התרחשו בבית שערים וייתכן אף שגם אחרי מותו, בניו של רבי חייא המשיכו לגור וללמד בבית שערים. את ההשערה הזו הוא ביסס בעיקר סביב היגד קצר המופיע בדף היומי במסכת נידה (כז ע"א) שנלמד אתמול:
2. "אמר רב אבין (רבין) בר רב אדא, אמר רב מנחם איש כפר שערים ואמרי לה בית שערים: מעשה ונשתהה ולד אחד אחר חברו שלושה חודשים והרי הם יושבים לפנינו בבית המדרש. ומאן נינהו? יהודה וחזקיה בני רבי חייא".
הדיון מתייחס לזוג תאומים שנולדו בפער זמן ממושך וחריג אחד מחברו. בשם חכם המכונה "רב מנחם איש כפר שערים" או "בית שערים" נמסר שמעשה כזה אכן התרחש והרי אותם תאומים חריגים "יושבים לפנינו בבית המדרש", כלומר הם חיים וקיימים. על כך ישנה הערה- ומי הם (ומאן נינהו)? יהודה וחזקיה בני רבי חייא, הבנים המפורסמים של רבי חייא הגדול. זאת הפעם היחידה שמוזכר חכם בשם רב מנחם בליווי הכינוי "איש כפר שערים" או "בית שערים" אך אם הכוונה היא אכן לבית שערים המוכרת, אזי הוא מציין "הם יושבים לפנינו בבית המדרש" ואם כן אפשר (כך מסיק ספראי במאמר הנ"ל) שהכוונה לבית המדרש בבית שערים (שאולי אפילו אפשר להצביע על השרידים שלו על הגבעה, בתמונה) שבו שהו הן רב מנחם הנ"ל והן בניו של רבי חייא המפורסמים הרבה יותר, אולי עוד בימי רבי בטרם הוא עבר לצפורי. אפילו אם אין הכוונה לבית המדרש בבית שערים, על פניו הכינוי של החכם הזה "איש כפר שערים/בית שערים" שהוא חי אחרי ימי רבי, בכל אופן היא עדות לחכם היחיד שחי אחרי ימי רבי הקשור במפורש לבית שערים.
3. אלא שבחינה נוספת של ההיגד הזה מעלה סדרה של קשיים ואפשרות שמדובר במקום שונה גם אם לא באופן ודאי:
א. במספר כתבי יד (מינכן 95) וגם בספרי ראשונים קדומים (יחוסי תנאים ואמוראים לר' יהודה בן קלונימוס משפיירא) ישנה גרסה אחרת לחלוטין לשם המוסר(ים) של המעשה: "אמר רבין בר רב אדא אמר רב וילס/ולס (ULAS) אמר רב יצחק מעשה ונשתהה הולד..." ולא מופיע בכלל השם "ר' מנחם איש כפר שערים/ בית שערים". בעל יחוסי תנאים ואמוראים (ערך "ולס") צירף את המסורת הזו לצירוף שמוזכר לפני כמה דפים (כה ע"א) של אותם אמוראים ושהמוסר האחרון, ר' יצחק חי בזמן של אותם בני חייא בתחילת ימי האמוראים אחרי ימי רבי- ברור שהוא לא הכיר כלל את הגרסה על רב מנחם מכפר/בית שערים המופיע בדפוס וברוב כתבי היד. דווקא כאן נראה שסביר שהורסיה עם השם "רב מנחם איש כפר שערים" היא מהימנה שכן הוא לא מוכר בשום מקור אחר ולכן אין סיבה להניח או לקבוע שהופעתה כאן היא תוצאה של טעות או שאילת שם מוכר.
ספראי שהכיר את הגרסאות השונות, שחזר את שלשלת המסורת מצירוף שתי הורסיות: "רבין בר רב אדא (אמורא בבלי בן הדור השלישי) אמר בשם רבי ולאס(או: אילא) בשם רבי יצחק משום (כך מופיע בכ"י וטיקן 113) רבי מנחם איש בית שערים ואמרי לה איש כפר שערים וכו'". באופן הזה ספראי ביקש לשלשל את המסורת מימי מנחם איש כפר/בית שערים, לדעתו מחכמי בית שערים בימי רבי דרך רבי יצחק ועד רבין בר רב אדא בבבל וכך גם לפתור ולצמצם את פער הזמנים והמקומות שבין רבין בר רב אדא ובין רב מנחם איש כפר/בית שערים אם הוא חי בימי רבי.
ב. למעט בכתב יד אחד (וטיקן 113) , בכל כתבי היד הכינוי של רב מנחם הוא "איש כפר שערים". לכינוי הזה נוספה הערה בארמית "ואמרי לה בית שערים". השם המוכר כמובן הוא בית שערים המוכר גם בספרות חז"ל, גם במקורות ספרותיים היסטוריים ("ביסרא" אצל יוספוס) אחרים ואפילו בכתובות הקבורה מבית שערים וממקומות אחרים (בית שריי/ן) אולם אינני מכיר שום מקור או אזכור של המקום בשם "כפר שערים". אמנם, כאמור לעיל, לפי כ"י וטיקן 113 (המצוטט במילון המאגרים) השם הוא "ר' מנחם איש בית שערים ואמרי לה כפר שערים" אולם בכל שאר כתבי היד, הסדר הוא דווקא "כפר שערים ואמרי לה בית שערים". קשה להכריע מה הנוסח המדויק יותר אם כי נראה לי שהכינוי "איש כפר שערים" הוא הגיוני יותר מאשר "איש בית שערים"- בית שערים היה יישוב מוכר וגדול ואין צורך לציין בתוך השם את המקום המוכר (כמו שלא היה צריך לציין "איש טבריה" או "איש צפורי" או "איש אושא") ובדרך כלל כאשר נאמר "איש כפר/בית X", בדרך כלל הכוונה היא לשם של מקום פחות מוכר שהפך למזהה ייחודי של אותו חכם. לפיכך, יש מקום לטענה שהמשפט "ואמרי לה בית שערים" הוא תיקון מאוחר של השם המקורי החריג לטובת שם מוכר ותדיר יותר- בית שערים. אם כן, סביר להניח שהכינוי הנכון הוא "איש כפר שערים" ומאחר שבית שערים אינה מוכרת אלא בצורה הזו (בית שערים/בית שריי וכדומה), ניתן להסיק שכפר שערים הוא מקום אחר שאינו ידוע. באופן כללי (עסקו בכך בהרחבה חוקרים דוגמת יואל אליצור וחיים בן דוד) ישנה הבחנה בין "כפר X" ל-"בית X" ובדרך כלל אין חילופי שמות בין "בית X ל-"כפר X", כלומר גם אם שם הלוואי הוא דומה או זהה, אלו שני מקומות נפרדים ולא שם מתחלף של אותו מקום. לפני כמה שבועות ציינתי למשל את ההבדל בספרות חז"ל בין "בית פאגי" בהר הזיתים ובין "כפר פאגי" ליד אנטיפטריס ורק מאוחר יותר בשיבוש גרסה נוצר שם מעורב של "כפר בית פאגי". הלכך, אם אכן השם המדויק והמקורי היה "כפר שערים", אין שום סיבה להניח שבית שערים וכפר שערים הם שם של אותו מקום ולא מדובר דווקא על בית שערים המוכרת. אף על פי כן, כמעט בכל מקום שבו דנים בתולדות בית שערים מצוין ששם המקום הוא "בית שערים" (ביסרא/בית שריי) אך הוא גם כונה "כפר שערים" לפי המקור שלפנינו. נראה שהיה רק כינוי אחד למקום- בית שערים, ואילו "כפר שערים", אם אכן זהו השם המקורי, הוא שם של מקום אחר, אולי בקרבתו ואולי לא. זה תלוי אפוא בשאלה אם בנוסח המקורי השם היה "איש כפר שערים" או "איש בית שערים".
3. הזיהוי של אותם תאומים חריגים עם בני רבי חייא אינו בגוף ההיגד אלא הערה "ומאן נינהו? יהודה וחזקיה בני ר' חייא". ההיגד הוא בעברית, השאלה "מי הם" היא בארמית ולפיכך קרוב לוודאי שזה לא חלק מההיגד המקורי אלא הערה של "סתם התלמוד" שזיהה את התאומים שישבו בבית המדרש בעדותו של ר' מנחם עם זוג האחים החכמים המפורסמים- יהודה וחזקיה בני רבי חייא. רק ברובד מאוחר יותר (של העורך הסתמאי?) נוספו שתי הערות: "ואמרי לה בית שערים" ושאותם אחים הם יהודה וחזקיה בני רבי חייא. אם נבודד אפוא את ההיגד המקורי, הרי חכם בשם מנחם איש כפר שערים (ולא בית שערים) סיפר על מעשה חריג מאד בשני אחים תאומים שנולדו זמן רב אחד אחרי השני ועדיין הם חיים. איננו יודעים את זמנו המדויק של אותו רב מנחם למעט העובדה שרבין בר רב אדא (דור שלישי של אמוראי בבל) אומר זאת בשמו (לפי הגרסאות שהוא מוזכר בהם) או שהוא מקור המעשה שהתגלגל עד לבבל דרך כמה שמות של חכמים נוספים. אין גם הוכחה שבית המדרש שהוא מזכיר היה בבית שערים או בכפר שערים- אלו בסך הכל כינויים שגרתיים של חכם "איש כפר X" אף אם הוא היה במקום אחר לגמרי. חידת "מנחם איש כפר שערים" המוזכר פעם אחת בלבד בתלמוד נותרה פתוחה כמו אותו זוג תאומים נדיר שנולדו במרווח של שלושה חודשים אחד מרעהו שאותם הוא הכיר בבית המדרש.