1. בקובץ האחרון של "במעבה ההר" (קובץ תשיעי, 2019, עמ' 123-103), דנים איילת לוי-רייפר, עמרי עבאדי ואיתן קליין במקומה של מנורת שבעת הקנים בריטואל הדתי של בתי הכנסת בשלהי העת העתיקה. על המנורה והתגבשותה כסמל יהודי מובהק בעת העתיקה נכתב רבות (שתי מונוגרפיות של רחל חכלילי הוקדשו רק למנורה, ספר של סטיבן פיין על גלגולי סמל המנורה עד ימינו ועוד מחקרים רבים מספור) והיא מוכרת היטב בתיאורים האמנותיים. כאן מדובר על מופע מסוים של המנורה-לא "רק" תיאור אמנותי או גילוף של המנורה אלא מנורות תלת-מימדיות ממשיות שניצבו בבתי הכנסת בחזית בית הכנסת סמוך לארון הקודש, לפעמים משני צדדיו. אם בהתחלה עוד היו ויכוחים באשר לתיאורי המנורות על הפסיפסים בבתי הכנסת העתיקים- האם הם משקפים רק את זכר מנורת המקדש הקדומה או גם מנורות ממשיות בתוך ריהוט בית הכנסת, סדרה של מנורות תלת-מימדיות או שברים שלהם שהתגלו במספר בתי כנסת הראו שהיו גם היו מנורות ממשיות כחלק מריהוט בתי הכנסת. מנורת האבן (רק חלקה העליון בלי הבסיס) הראשונה שהתגלתה, הייתה בחפירות בית כנסת חמת טבריה (צפון) בידי נחום סלושץ בראשית שנות העשרים והיא זאת גם המוכרת בתור הסמל של החברה לחקירת ארץ ישראל ועתיקותיה עד היום. מנורת ברונזה קטנה התגלתה בחפירות בית הכנסת בעין גדי אך התגליות המעניינות היו בבתי הכנסת של דרום הר חברון- שרידי חלקי מנורת שיש מיובא גדולת מימדים התגלו במפולות העפר של מקווה טהרה בבית הכנסת במעון (השחזור המרהיב שלה ניצב היום במוזיאון ישראל) כשגם בסמוע (אשתמוע) ובסוסיה (אם כי שם המנורה היא קצת יותר קטנה ולכן אפשר היה להציב אותה בתוך הגומחה) התגלו שרידי מנורת שיש שהיו חלק מריהוט בית הכנסת בסמוך לארון הקודש. שברי מנורת שיש התגלו לא לפני זמן רב בחורבת א-דוהיישה ליד יבנה ושברי מנורת אבן התגלו גם בבית הכנסת במרות בגליל העליון. מחוץ לארץ יודעים שברים של שתי מנורות שיש מסרדיס (וכתובת תרומה של מנורה) וכתובת המזכירה תרומת מנורת שבעת קנים מסידה שבפמפיליה, גם באסיה הקטנה. בכל המקרים, מדובר על שרידי מנורות שיש ואבן מהתקופה הביזנטית (לא לפני המאה הרביעית או אפילו החמישית לספירה). בסופו של דבר, במאמר הנ"ל הם מדברים על שבע או יותר מנורות תלת-מימדיות מבתי הכנסת שידועים עד עתה- לא מדובר במספר גדול אך ייתכן שהיו מנורות נוספות ממתכת או חומר אחר שלא שרדו ולכן היקף התופעה אינו ודאי וגם לא ברור אם יש להניח שבכל או רוב בתי הכנסת מהתקופה הביזנטית היו מנורות בצד ארון הקודש או שמא מדובר על תופעה חריגה, אולי בעלת מימד אזורי או כהני כפי שהציע בזמנו דוד עמית לגבי המנורות בהר חברון.
