ברשותכם, חזרה קצת לדף של לפני יומיים על משנת "הפורס סדין" ועל ההבדל בין הפורס על "הקינוף" שהיא פסולה ובין על "נקליטי המיטה". כך שנינו במשנה: "פרס עליה סדין מפני החמה או תחתיה מפני הנשר או שפרס על גבי הקינוף פסולה. אבל פרס הוא על נקליטי המטה" (א ג ע"פ כ"י קאופמן). שני המקרים הראשונים די ברורים- פריסת סדין על גבי סכך הסוכה או מתחתיה פוסלת את הסוכה. המקרה השלישי הוא מקרה של פריסת סדין על "הקינוף" שהוא פוסל את הסוכה כמו בשני המקרים הראשונים אולם המשנה מציינת במפורש שבניגוד למקרים הנ"ל (או אולי בניגוד למקרה השלישי של הקינוף), מותר לפרוס סדין על "נקליטי המיטה".
הזיקה בין שני המקרים האחרים במשנה וההבחנה ביניהם נזכרה במפורש בברייתא שהובאה בבבלי: "דתניא נקליטין שנים וקינופות ארבעה פירס על גבי קינופות פסולה על גבי נקליטין כשרה (בחלק מכתבי היד הסדר הוא הפוך- קודם "נקליטין" ואחרי כן "קינופות") ובלבד שלא יהיו נקליטין גבוהין מן המטה עשרה". הברייתא מציגה את שני המקרים בלשון רבים- נקליטין (שניים) וקינופות (ארבעה) ומתירה לפרוס סדין על גבי המתקן/מיטה בעלת שני נקליטין לעומת הפסול של המתקן/מיטה בעלת ארבעה קינופות. ואכן, כבר בתשובות הגאונים ההסבר שהתקבל היה שמדובר בהבדל בין מספר עמודים/מוטות מעל מסגרת המיטה- קינופות המיטה (ארבעה גבוהים שמורכבים על המיטה אך לא חלק קבוע מהמיטה) מול נקליטי המיטה (שנים נמוכים שהם חלק אינטגרלי מהמטיה): "וששאלתם. #הי ננהי# קינופות #והי ננהי# נקליטין. קינופות. ארבעה עמודי' מעמידי' אותם בארבע דפנות המטה. כיון שמטה מונחת בתוך הסוכה ופורס סדין על קינופות [ש]לה שהן גבוהי' יותר מעשרה טפחי'. נעשת כסוכה בתוך סוכה ופסולה. אבל נקליטין קבועין <עמ' 316> הן במטה. ושנים הן אחד מכאן ואחד מכאן. ואם פירס עליהן סדין אין דומה כאהל. ואע'פ שקבועין בו. כיון שאין גבוהים עשרה טפחי' מן המטה כשרה." (תשובות נטרונאי גאון, תשובה קצ, עמ' 315, מהדורת ברודי, לקוח מתוך מילון המאגרים). פירוש זה מוכר גם אצל רבנו חננאל על אתר: "פירש גאון קינופות עמודין עומדים במיטה ועליהם מלמעלה ד' עמודים ברוחב ופורסין עליהן סדינין ונקראין בבל טראמה. נקליטי ב' עמודין עומדים עשויים כפתח העשוי בפאת המיטה שהיא מסגרתה מב' צדדין". לפי ההסבר המקובל, הסיבה לכך שאסור לפרוס סדין על הקינוף אך מותר על נקליטי המיטה הוא שפריסת הסדין על הקינוף יוצר אהל וגג דמוי סוכה בעוד אופן הפריסה של הסדין על נקליטי המיטה לא יוצר גג אלא שני דפנות משופעים וכדברי הרמב"ם בפירוש המשניות: " קינוף, ארבעה עמודים שאם פרש עליהן נעשה גג ותהיה סוכה בתוך סוכה והוא שיהא בגובה העמודים עשרה טפחים או יותר. ונקליטי המיטה, שני עמודים בלבד שאם פרש עליהן לא יעשה גג".
הדגמה שובת לב לילדים מתוך הפרוייקט "רצים למשנה":
דא עקא, הפירוש הזה בעייתי מכמה פנים: אם נשוב אל המשנה, אין שום זיקה הכרחית בין המקרה השלישי "הקינוף" ובין המקרה הרביעי " אבל פורס הוא על גבי נקליטי המיטה". בניגוד לברייתא בבבלי ולפירושים בעקבותיה, המשנה מציינת את "הקינוף" בלשון יחיד ולא "קינופות" לעומת "נקליטי המיטה". בירושלמי על אתר ההסבר להיתר לא היה הבדל בין עמודי הקינוף לאלו של נקליטי המיטה ולא לצורת הגג שנוצרת בכל אחד מהמקרים אלא: "אבל פורש הוא על ניקליטי המיטה. רבי ביבי בשם רבי יוחנן שכן הוא עושה חלל באצילי ידיו". הפירוש המדויק אינו ברור לגמרי אבל נראה שהכוונה היא שהחלל הפנימי שנוצר באמצעות פריסת הסדין על נקליטי המיטה היא לא שונה מחלל שאדם עושה באמצעות "אצילי ידיו", וכשם שזה כמובן לא פוסל את הסוכה, כך פריסת הסדין על נקליטי המיטה אינה כלום בשונה מהמקרים הקודמים במשנה.
מעבר לכך, בעוד הקינוף כמעט ולא נזכר בספרות התנאית מעבר למשנה שלנו ומוכרת בעיקר בזכות הורסיה הבבלית של הסיפור המפורסם על רבי אליעזר: "ונכנס רבי עקיבא וחביריו לבקרו והיה ישן בתוך חדרו והוא יושב בקינוף והם יושבים בטרקלין שלו" (בבלי סנהדרין סח ע"א), הרי ש-"נקליטי המטה" מוזכרים כמה וכמה פעמים בספרות התנאית. כך למשל במשנה כלים יח ג: "השידה והתיבה והמגדל שניטלה אחת מרגליהן. אף-על-פי מקבלין טהורין. שאינן מקבלין כדרכן. ר' יוסה מטמא. ניקלטי המיטה וחמור וחפויי טהורין. אין טמא אלא מיטה ומלבן. ומלבני [בני] לוי טהורין". בתוספתא שבת יג טו הם הוזכרו בתוך רשימה של חלקי רהיטים שאסור להחזיר בשבת: "מלבן שלמטה ושל עריסיה ונקליטי המטה ולווחים של סקיבס וכרע של שלחן ויד של סכין. הרי זה לא יחזיר. ואם החזיר פטור. ובלבד שלא יתקע. ואם תקע חייב חטאת. רבן שמעון בן גמליאל אומ'. אם היו רפין נוטל ומחזיר". אותה רשימה מוכרת גם בתוספתא כלים ב"מ ח ד: "מלבין של מטה ושל עריסה נקליטי מטה ולווחין של סטיכס וכרעים של שלחן ויד של סכין בזמן שהן קבועין. חיבור לטומאה ולהזאה. ניטלין וניתנין. אינו חיבור לא לטומאה ולא להזאה". אם כן, "נקליטי המיטה" ביחד עם חלקי מיטה אחרים או מרכיבי ריהוט אחרים של שולחן, יכולים להיות קבועים או ניטלין וזה קובע, הן להלכות חיבור לטומאה והזאה או להחזרה למקומם בשבת. במקום אחר, מתברר שהיו גם ווים (אונקלי) שחוברו לאותם נקליטי המיטה: "...אונקלי שלדרגש טמאה ושלניקלטים טהורה. [ו]שלשידה טמאה ושלאקון טהורה. שלשולחן טמאה ושלמנורת העץ טהורה. זה הכלל. המחובר לטמא טמא. המחובר לטהור טהור. וכולם אחת [ו]אחת בפני עצמן טהורות" (משנה כלים יב ב). בירושלמי מועד קטן ג ה פג ע"א (ומקבילות) לגבי כפיית המיטה נאמר כי יש מקרים שבהם אפשר להסתפק בפעולה סמלית, למשל במקרה: : "... ר' יעקב בר אחא בשם ר' יסא#. מיטה שנקליטיה עולין ויורדין עמה שומטן ודייו". יש להניח שנקליטי המיטה שעולים ויורדים המוזכרים כאן הם אותם נקליטי המיטה שניטלים וניתנים שהוזכרו לעיל, כלומר כאלו שהם לא מורכבים באופן קבוע ביחד עם המיטה אלא ניתן לשלוף אותם.
אולם מהם אותם "נקליטי המיטה"? כאמור, הפירוש בעקבות הברייתא בבבלי אצלנו ופירוש הגאונים, הניח שמדובר על שני עמודים שהוצבו אחד מול השני או באלכסון עליו ומעליו פרסו סדין או כילה. דא עקא, כפי שהראתה קרן קירשנבאום (ריהוט הבית במשנה, רמת גן תשע"ד, עמ' 215-204, ובמיוחד עמ' 213-208), כאשר החוקרים ביקשו לזהות את מוצא הכינוי של המילה, הם הצביעו על המילה היוונית ANAKLITON, כלומר משענת של כסא או כורסה (היימנס, עמ' 141-140) אולם בעוד כמה חוקרים אימצו את הפירוש המסורתי שמדובר בשני עמודים בראש המיטה ובירכתיה שנועדו לשאת את הכילה, שאול ליברמן פירש כי נקליטי המילה הם "הלוחות שבראש המיטה שמסב עליהם את הראש" (תוכ"פ ח"ג עמ' 220). ואכן, גם אצל המילונאים היווניים והלטינים, המונח היווני (והמקבילה הלטינית FULCRUM) התפרשו כמשענת בקצה המיטה/ספה כאשר בדרך כלל אחד הקצוות היה ארוך יותר ושימש כמשענת לראש. לעתים הם היו מורכבים מראש עם המיטה אך לעתים ניתן היה לחבר אותם או לפרק אותם ממסגרת המיטה. קירשנבאום עצמה שואלת "כיצד מתיישבים הזיהוי והפירוש של ליברמן לנקליטי המיטה כ-ANAKLITON כלומר 'לוחות שבראש המיטה שמסב עליהם את הראש' עם המשנה בסוכה ועפ פירושה?" (עמ' 209). מאחר ומדובר על לוחות עץ/משענות די נמוכות, כיצד ניתן להסביר את פריסת הסדין על נקליטי המיטה- היא משערת כי ייתכן שמעל אותם משענות היו עמודים נמוכים נוספים ואז ניתן היה לפרוס בעזרת חבל וסדין מעין כילה אלכסונית. לחילופין, היא מציעה שהשם "נקליטין" אמנם מקורו באותם משענות עץ אולם אצל פשוטי העם שלא היה להם משענות כאלו במיטות שלהם, השם "הושאל" לטובת אותם עמודים או מוטות שהחזיקו את הכילות נגד יתושים.
הפירוש שנקליטים=עמודונים/מוטות הוא תוצאה של הברייתא אצלנו המבחינה בינם ובין ה-"קינופות" אולם הברייתא הזו נזכרה רק בבבלי כאן בעוד בשאר המקורות התנאיים, הפירוש של נקליטין=משענות בקצה המיטה, עולה יפה ומסתבר יותר מהוספת עמודים קטנים על גבי המסגרת של המיטה שלא מוכרים בתיעודים השונים של המיטות הרומאיות באותה העת. לפיכך, ניתן אכן לומר שפריסת הסדין כאן על נקליטי המיטה היא על גבי אותם משענות בולטות בקצות המיטה ואין בכך פגימה בכשרות הסוכה בניגוד למקרים הקודמים שכן כפי שהסביר רבי יוחנן בירושלמי, זה לא שונה מכך שאדם ירים את השמיכה שהוא שוכב מתחתיה.
ומה באשר ל-"קינוף"? כאן החוקרים (ראו אצל קירשנבאום, שם עמ' 213; היימנס, עמ' 205-204) הצביעו על המילה היוונית KONOPEION שפירושו הוא "ספה או מיטה עם וילונות נגד יתושים", ומכאן גם המילה Canopy כמעין חופה/אהל או מיטת אפיריון. במקור, הכינוי היה לוילונות עצמם שנועדו למנוע את פגיעת היתושים אולם בספרות חז"ל הכוונה הייתה באופן עקרוני למסגרת הכללית שנראית כמו אהל או חופה. בפירוש הר"ח לעיל בשם הגאונים צוין שהם מכונים בבבל 'טראמה', היימנס הציע (הערה 1820) שהכוונה היא למילה בערבית שפירושה "חופה, אפיריון". אם כן, לא מדובר על מיטה רגילה אלא על ספה או מיטה בעלת מסגרת גדולה (הקינוף=מסגרת העץ בכללותה ולא כינוי למוטות "קינופות" כפי שנאמר בברייתא הבבלית[?]). ואם הייתי מרחיק לכת, הייתי אומר שהכוונה היא למסגרת גרידא ואין לה שום קשר למיטה או ספה מתחתיה- כלומר שמתחת לסכך, התקינו מסגרת גדולה נוספת שנועדה להגן מפני היתושים. אין לפרוס סדין אם היא בתוך הסוכה שכן מדובר בחלל משמעותי, מעין חופה או אוהל של ממש בתוך הסוכה- סוכה בתוך סוכה. בכל המקרים הנ"ל, ההוספה מעל ומתחת לסכך יצרו מצב שבו הסכך ומסגרת הסוכה ההלכתית "נפגעו" באופן שפוסל אותה גם המטרה הייתה להגן על היושבים בסוכה מפני החמה, מפני הנשר או מפני היתושים. לא כן במקרה של "נקליטי המיטה"- כאן פריסת הסדין היא אקט מינורי שאין בו בכדי לפגוע בסוכה כולה. המשנה לא עוסקת אפוא בעצם החציצה שבין האדם ובין הסוכה אלא האם הוספה של מרכיב כמו הסדין לתוך הסוכה יוצרת מצב של פגיעה במעמדה ההלכתי של הסוכה עצמה. הלכך, פריסת הסדין מעל ומתחת לסכך או פריסה על גבי קינוף (מסגרת עץ בולטת) "פוסלת" את הסוכה בעוד פריסת הסדין על גבי נקליטי המיטה אינה גורעת ממעמדה של הסוכה שניצבת מעליה.
מעתה, פשט המשנה הוא : פרס עליה (על גבי הסוכה) סדין מפני החמה או תחתיה (מתחת לסכך הסוכה) מפני הנשר או שפרס על גבי הקינוף (מסגרת עץ שנועדה להגן מפני יתושים)-פסולה. אבל פורס הוא על גבי נקליטי המיטה (מותר לפרוס סדין ממש מעל גבי קצות או משענות המיטה, מעין שמיכה או כיסוי נמוך) ואין בכך משום פגיעה במעמדה ההלכתי של הסוכה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה