בימים האחרונים, הדף היומי במסכת מועד קטן עוסק במקבץ מרוכז של סוגיות של הלכות אבלות (שכן "משנכנס אדר מרבין בשמחה"...) ומנהגי קבורה ואבלות שחלקם מהווים מקור למנהגי אבלות וקבורה שנהוגים עד היום בקבורה היהודית. לא מדובר על סוגיות "משמחות" אולם הם היו משמעותיות לבני התקופה. הדף היומי הוא של התלמוד הבבלי ובהתאם לכך, גם חלק ניכר מהדיונים והעדויות, על אף שהן מתייחסות למקורות תנאיים או למסורות ארץ ישראליות, משקפים בעיקר את המנהג הבבלי. השוואה לדיונים בתלמוד הארץ ישראלי, הירושלמי, עשויה לתרום להכרת הפרקטיקות השונות עד כמה שזה ניתן אם כי אופי הדיון הוא במקרים רבים תיאורטי עקרוני.
אבל דוגמא אחת הפכה להיות מהערה "צדדית" בשורה קצרה מאד בירושלמי לעדות הספרותית הכמעט יחידה לאחת התגליות הארכאולוגיות המרהיבות ביותר בארץ ישראל- הנקרופוליס הנרחב והחריג במורדות גבעת שיך-אבריק, היא בית שערים הקדומה. הרקע לכך הוא האפשרות לכך שספירת ימי האבלות שמתחילה באופן רגיל מייד אחרי הקבורה תהיה שונה מאדם לאדם. אפשרות אחת היא שהאבל מגיע לבית האבל באיחור של כמה ימים ואז השאלה היא ממתי הוא מתחיל לספור את ימי האבל וזה תלוי גם אם הוא "גדול המשפחה" ("גדול הבית" בלשון הבבלי) או לא. אגב כך, הובאה השאלה הבאה:
"הרי שמוליכין אותו ממקום למקום כגון אילין דקברין בבית שריי- אית תניי תני אילו שכאן מונין משיצא המת ואילו ששם מונין משייסתם הגולל; אית תניי תני אילו ואילו משיסתם הגולל; רבי סימון בשם ר' יהושע בן לוי הכל הולך אחר גדול המשפחה; רבי יעקב בר אחא בשם ר' אסי לחומרין מהו חומרין אם היה גדול המשפחה כאן אילו שכאן מונין משיצא המת ואילו ששם מונין משיסתם הגולל אם היה גדול המשפחה שם אילו ואילו מונין משיסתם הגולל". (ירושלמי מועד קטן, ג ה, פב ע"ג)
השאלה שעמדה היא מה קורה אם לא מדובר בקבורה רגילה סמוכה למקומו של הנפטר ומשפחתו אלא שהקבורה עצמה נערכת במקום מרוחק ואת המת "מוליכים" ממקומו לאותו מקום מרוחק. במצב הזה, חלק נשארו בבית או במקום המוצא ואילו חלק אחר הלך לאתר הקבורה הסופי ואז השאלה היא ממתי מתחילים בספירת ימי האבלות אלו שנמצאים "כאן" ו-"שם".
מה שמעניין אותו כאן היא הדוגמא המעשית שהובאה שם "כגון אילין דקברין בבית שריי" (=כגון אלו שקבורים בבית שריי). בית שריי היא בית שערים שמוזכרת בשמה הארמי גם בסיפור הקבורה המפורסם של רבי יהודה הנשיא בירושלמי כלאיים/כתובות. מההקשר ההלכתי, ברור שאלו שנקברו ב-"בית שריי" לא היו בני המקום שכן השאלה נשאלה לגבי המקרה שמוליכים את המת "ממקום למקום". מה שמעניין הוא שעוד לפני גילוי מערכות הקבורה בבית שערים, היו חוקרים שהפנו את תשומת הלב לכך שאצל כמה ראשונים המצטטים את הירושלמי הנ"ל נוספה מילה שאינה מצויה בכתבי היד של הירושלמי שהגיעו אלינו- אילין *דקיסרין* דקברין בבית שריי" (רטנר, אהבת ציון וירושלים, עמ' 114) שייתכן והושמטה מחמת הדומות (דקסרין-דקברין). אם אכן גרסה זו היא מהימנה, הרי שהדוגמא כאן הייתה במקרה של מתי קיסריה שנקברו בבית שערים. לפי ההמשך, היו כמה תשובות- אלו שמכאן (כלומר קרובי המשפחה במקום המת, או במקרה של הדוגמא- קיסריה) התחילו את האבלות "משיצא המת" כלומר מאז שהגופה יצאה מבית המת בקיסריה ואילו הקרובים שליוו את המת עד לקבורתו הסופית (אלו ששם, או בדוגמא, אלו שהלכו לבית שערים) התחילו את ספירת האבל עם נעילת מערת הקבורה, משייסתם הגולל, הדלת או אבן הגולל שחתמה את מערת הקבורה. היו גם דעות אחרות שסברו שבכל מקרה, את ספירת האבלות צריך להמתין עד סתימת הגולל בקבורה הסופית ודעה נוספת תלתה את השאלה במיקומו של גדול המשפחה- האם הוא נשאר במקום המת (לשם הדוגמא, קיסריה) או הלך למעמד הקבורה (לשם הדוגמא, בית שערים) וכל השאר נכרכו אחריו.
עוד בזמנו, שאול ליברמן (לתיקוני הירושלמי, תרביץ תרצ"א) שיער שהסיבה שאלו של קיסריה נקברו בבית שערים הוא מסיבות של טומאת ארץ העמים: "והטעם הוא לדעתי שיהודי קיסרין חששו לקבורת חו"ל והוליכו אותם לא"י וודאית" (שם, עמ' 108). אולם, גם הוא לא ידע באותה העת מה טיבה של הקבורה בבית שריי-בית שערים. רק ב-1936 התחילו להתגלות בהדרגה מערכות הקבורה הרבות במדרון הדרומי, המערבי והצפוני של גבעת שיך-אבריק למרגלות ביתו של אלכסנדר זייד. התופעה מעוררת ההשתאות של עשרות מערכות קבורה ומספר אולמות קבורה גדולים במיוחד הביאה לתחילת החפירות המפורסמות בבית שערים בשנות השלושים והחמישים (לפני חידוש החפירות ב-2014) שבגינם בית שערים הפכה לגן לאומי מפורסם וגם לאתר מורשת עולמית מטעם אונסקו.
הנקרופוליס רחב ההיקף והכתובות שנחשפו במערכות הקבורה חשפו בית קברות שחרג הרבה מעבר לנקרופוליס מקומי של עיירה, חשובה ככל שתהיה. לא רק תושבי העיירה נקברו שם ולא רק רבי יהודה הנשיא וביתו או מקורביו (במערכה 14?) אלא הכתובות חשפו נקברים שהובאו לשם גם מאזורים נוספים, הן מהגליל והן ממישור החוף הצפוני והפניקי, מסוריה ותדמור ועד חמייר בחצי האי ערב. ישנן עדויות אפיגרפיות לכך שחלק מבני המקום התמקצעו בתחום הקבורה (מעין "חברה קדישא") וניתוח מערכות הקבורה, אופיין ומיקומם, מוביל למסקנה שמדובר היה במפעל מאורגן, מתוכנן ומושקע שהחזיק מעמד במשך זמן רב, בין אם תחת פיקוח נשיאותי ובין כיוזמה "פרטית" של בני העיירה. למעשה, לנוכח התגליות הארכאולוגיות, גם בלי התוספת של המילה "דקיסרין", ניתן היה להבין את הדיון שכן הנקרופוליס של בית שערים הפך לבית קברות אטרקטיבי שאליו הובאו נקברים יהודים מכל מיני מקומות והם המכונים "אילין דקברין בבית שריי". יחד עם זאת, אחד החופרים המרכזיים של האתר, בנימין מזר, הפנה (אילין דקברין בבית שריי, ארץ ישראל תשמ"ה, ספר נחמן אביגד, עמ' 293 ) ללוח שיש שהיה כתובת קבר, שהתגלה בסמוך לבית הכנסת ובו נחקקה ביוונית כתובת שתרגומה הוא "יעקב, איש קיסרי, ראש בית הכנסת מפמפיליה, שלום (המילה האחרונה בעברית)". לפני שנים אחדות, הציע יוסף פטריך (קתדרה 122) שניתן להבין חלק מהדיון על טומאת קברות בקיסריה על רקע הוספת בית קברות חדש בקיסריה שבו נקברו יהודים שיצר בעיה הלכתית של טומאת ארץ העמים באותו אזור ולפיכך על אף שיש עדויות של כתובות קבורה יהודיות מקיסריה, "העברת מתים לקבורה בבית שערים או במקומות אחרים שהם בגדר ארץ ישראל ודאי, הייתה אפוא מן הסתם מנהגם של המהדרין האמידים" (פטריך, שם, עמ' 26).
אין תמימות דעים לגבי האופן שבו הפך בית הקברות "המקומי" בבית שערים במאה הראשונה או השנייה לבית קברות "מרכזי" במאות השלישית-רביעית (ואולי גם מאוחר יותר) שאליו הגיעו נקברים יהודיים ממרחקים. חלק מהחוקרים (שמואל ספראי, ישעיהו גפני) תולים זאת בכך שרק החל בימי רבי, יש עדויות על העלאת מתים מהתפוצות לארץ ישראל ושזה חלק מהתעצמות תודעת ארץ ישראל בשלהי תקופת התנאים ואחרי כן. קבורתו הטקסית של רבי בבית שערים, היוותה את הזרז להפיכת המקום לבית קברות אטרקטיבי, מעין "בית עלמין מרכזי" ליהודי הארץ והתפוצות. מאוחר יותר, כפי שעולה מן המקורות הספרותיים, מסתבר שגם מקומות אחרים דוגמת טבריה היו גם הם יעד לקבורה מן התפוצות (בעיקר בבל) אבל בית שערים נותרה ככל הנראה הנקרופוליס המרכזי. דעה אחרת (ישראל לוין) ראתה בנקרופוליס של בית שערים חלק ממיזם מושקע של הנשיאות ושהנקברים שם, כולל ה-"רבנים" (בזמנו היה ויכוח אם "רבי" בכתובות בית שערים, הכוונה לחכמים או למכובדים) במערכות הקבורה הייחודיות שלהם, היו חלק מחוג המקורבים לנשיאות והיו שטענו (טסה ראג'אק) שלא מדובר כלל במיזם הקשור לחכמים או לנשיאות על רקע אידיאולוגי או דתי ושהוא בעיקרו נקרופוליס ששירת את האליטה היהודית האמידה באזור החוף והגליל. האם אכן מדובר היה בנקרופוליס "יוקרתי" לעשירים? התמונה כנראה היא יותר מורכבת שכן ניתוח שערך לפני שנים אחדות זאב וייס (בלינק למטה) על אופני הקבורה השונים בשונה מהפרסום הרשמי של החופרים, מעלה שבפני הנקברים השונים עמדו אפשרויות שונות שקשורות גם במשאבים כלכליים של הנקברים או בני משפחותיהם.
אם נשוב לקטע "הזעיר" בירושלמי מועד קטן, בין אם יש להוסיף בו "קיסרין" ובין אם לאו, הרי שהוא קיבל פנים חדשות לנוכח התגליות של בית הקברות הגדול בבית שערים. כאמור, אין הדים נוספים של ממש בספרות התלמודית לאותו נקרופוליס מעבר כמובן לקבורתו של רבי יהודה הנשיא- העדויות התלמודיות על הבאת נקברים מבבל בדרך כלל קשורות לטבריה, בין אם זה מאוחר יותר או שמדובר על תופעה ממוקדת שקשורה בזיקה של חכמי בבל למרכז התורני האמוראי בטבריה. אותה שורה קצרה בירושלמי מועד קטן מציינת עובדה שאותה הכירו החכמים: ב-"בית שריי" קבורים אנשים שזהו לא מקומם המקורי. התופעה הזו, בין אם הם תמכו בה ובין אם לאו, בין אם הנקברים היו קשורים לחוג החכמים ובין אם לאו, העלתה בפניהם סוגיה הלכתית שנדונה בקיצור נמרץ. את מה שנרמז כאן בקצרה, גילו מטיילים ובני משפחת זייד במורדות גבעת שייך-אבריק, והשאר היסטוריה.
לינקים (יש כמובן ספרות רחבה):
המאמר של בנימין מזר על "אילין דקברין בבית שריי" (ארץ ישראל, ספר נחמן אביגד תשמ"ה): https://www.jstor.org/stable/23621170
המאמר של זאב וייס על נוהגי קבורה בבית שערים ותאריכו של בית הקברות (ציון עה, תש"ע, 2010): https://www.jstor.org/stable/23568439
הספר של יגאל טפר ויותם טפר: בית שערים- היישוב והקבורה לצידו, תל אביב 2004 (זמין למנויים באתר כותר): https://kotar.cet.ac.il/KotarApp/Viewer.aspx...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה