פרסום קצר שיצא לאחרונה (חדשות ארכאולוגיות 136, 11/1/2024) מחפירת הצלה קטנה שנערכה ב-2017 בחורבה קטנה בשם חורבת קושט או קסטה (ליד בסמת טבעון), הזכירה לי פרסום קצת ישן שנשכח של תבליט מנורה מאותה חורבה והזיקה שלה לשאלת קיומם של בתי כנסת עתיקים מהתקופה הרומית מאוחרת או ביזנטית במערב הגליל התחתון.
1. חפירת ההצלה הנ"ל שפורסמה בידי דינה אבשלום-גורני ועדנה דללי-עמוס, התמקדה בשני שטחים- שטח A ברום החורבה ושטח B במדרון הצפון-מערבי של הגבעה. בשטח B נחשפו מערה חצובה, קירות ושרידי מבנים, מחצבות אבן, ערמת אבני סיקול ומתקנים חקלאיים חצובים בסלע, כגון שוקת, בור וגת. חפירת הצלה קודמת שנערכה בחורבה בשנת 2008 (חדשות ארכאולוגיות 129, 2017) בראשות דני שיאון גילתה אף היא שרידי מחצבות ובורות מים. בשניים מבורות המים הללו, התגלו ממצאים רבים- הן כלי חרס והן עשרות של שברי זכוכית, בעיקר מבור מים F שבו התגלו עשרות כלי בישול תמימים שרובם היו שייכים לכלי כפר חנניה ותוארכו באופן כללי למאות השנייה והשלישית לספירה. הן בחפירות של 2008 והן בחפירות של 2017, נראה היה שעיקר הממצא הוא מהתקופה הרומית (יש גם כלי אבן וקרמיקה שניתן לתארכה לתקופה הרומית הקדומה) ובמידה פחותה הרבה יותר מהתקופה הביזנטית. לאור החפירות ב-2008, שיאון קבע ש-"אפשר לקבוע במידה גבוהה של ודאות שבתקופה הרומית על כל שלביה הייתה חורבת קושט מיושבת על ידי יהודים". אולם לגבי התקופה הביזנטית, הממצא לא היה חד-משמעי. לפי מסקנת החופרות בדו"ח האחרון נראה ש-"היישוב נמשך לתקופה הביזנטית, אך נראה שהוא הצטמצם לחלקה העליון של הגבעה" ושהיישוב היהודי שנוסד בתקופה הרומית ננטש בתקופה הביזנטית.
2. העניין הוא שעוד לפני חפירות ההצלה הנ"ל, התגלה ממצא מעניין מאותה חורבה בשלהי שנות השישים של המאה העשרים. האמן מרדכי גומפל (נפטר ב-2009) שהתמחה באותה העת בשחזור פסיפסים וגם עבד זמן מה באגף העתיקות של אז, התגורר באותה העת בטבעון ובמהלך טיוליו הוא גילה שברים רבים של תבליט מנורה בחורבת קושט (קסטה). גדעון פרסטר פרסם כמה תבליטי מנורה מהגליל במאמר שיצא ב-1974 והראשון ביניהם היה של אותם שברים של תבליט מנורה על לוח שיש כולל שחזור מוצע של מה שהוא הציע כלוח שיש עם תבליט מנורת שבעת הקנים במסגרת שבכה שאולי הייתה חלק מסורג של חזית ארון קודש כאשר הוא העריך שצורת הקנים וסגנון התבליט מתוארך למאות החמישית או השישית לספירה.
3. בסקר ארכאולוגי שנערך בחורבת קושט (אבנר רבן, סקר מפת נהלל, אתר 35) צוין כי "מצפון־מזרח לחורבה, באזור של מחשופי סלע נארי, נמצאים שרידי חציבות, בורות מים ומיתקנים; ביניהם בולט מבנה בעל שני מרחבים עיקריים, מעין מבוא ואולם שפיתחו בצפון וכיוונו, בציר האורך, צפון־דרום. תשתית המבנה חצובה בסלע והבנייה מעליה היא באבני גזית מסותתות ברשלנות. במזרח, צמודים למבנה שני מרחבים נוספים ובהם שלושה בורות מים חצובים. באולם העיקרי, שמימדיו הפנימיים 11.60×8 מ', שרידי רצפת חלוקים". מכאן עלתה האפשרות שאותם שרידי תבליט מנורה שנמצאו בשנות השישים, היו חלק מאותו מבנה ציבורי שניתן אולי לזהות אותו כבית כנסת. גם צבי אילן, בסקר של בתי כנסת בגליל המערבי, ציין את המבנה הנ"ל כבית כנסת ציבורי עתיק משלהי התקופה הרומית אות הביזנטית והוא גם מנוי במאגר בתי הכנסת האינטרנטי (מאגר בורנבלום) ברשימת בתי הכנסת שלא נחפרו.
4. כאמור, בחפירות ההצלה הנ"ל, עיקר הממצא הקרמי הוא מהתקופה הרומית ומעט מאד מהתקופה הביזנטית. מצד שני, תבליט המנורה הנ"ל תוארך לפי פרסטר למאות החמישית-שישית לספירה. דני שיאון ששם לב לבעיה הסטרטיגרפית הזו ציין כי "כיוון שאין הסכמה בין החוקרים לגבי האפשרות לתארך בית כנסת על פי סגנון אמנותי בלבד, תיארוך מדויק יותר של בית הכנסת והזיהוי האתני של היישוב בתקופה הביזנטית ימתינו לחפירות נוספות באתר". בדו"ח האחרון צוין בקצרה כי "שברי תבליט מנורה על לוח שיש שהתגלו בסקר באתר, הקשורים כנראה למבנה ציבור שתועד במקום (שיאון 2017), תומכים בהנחה כי בחורבת קושט שכן יישוב יהודי. אפשר שהוא נוסד בתקופה הרומית הקדומה וננטש בתקופה הביזנטית". אם כן, בהנחה שאכן תבליט המנורה והמבנה הם חלק ממבנה ציבורי יהודי (בית כנסת), יש בעיה לאחר אותו עד למאה החמישית או השישית לספירה, אם בגלל שזה אינו הולם את שאר הממצאים הקרמיים מהאתר ואם בשל העובדה שבאזור זה היישוב היהודי התמעט לטובת היישוב הנוצרי.
5. לפני כמה שבועות הפניתי למאמר של עוזי ליבנר על הרקע היישובי של מסורת נדודי הסנהדרין, לפיה היישוב היהודי במערב הגליל התחתון בשלהי תקופת המשנה, הצטמק בהדרגה והיישוב היהודי בגליל נדחק לגליל המזרחי התחתון. אחד הנימוקים המרכזיים בהצעה שלו היה השוואה של מפת "הממצאים היהודיים" מהתקופה הרומית הקדומה/תיכונה לתקופה הרומית מאוחרת/ביזנטית. לטענתו, מפת בתי הכנסת העתיקים מגלה שהם כמעט לא קיימים במערב הגליל התחתון, אזור שבו היו ממצאים 'יהודיים' (מקוואות, כלי אבן, גלוסקמאות וכדומה) ואזכורים רבים מתקופת המשנה. בהקשר לכך, הוא העיר (הערה 74) שבכמה ממפות התפוצה של בתי הכנסת הקדומים, הם הסתמכו על הצעותיו המקסימליסטיות של צבי אילן לזהות בתי כנסת על סמך פריטים אדריכליים, הצעות שאת חלקם לא ניתן לאושש ובכמה מקרים אף התברר שמדובר בכלל בבתי כנסת. הוא לא מזכיר את המקרה של חורבת קושט במפורש אבל במפות שהוא ציין שם, היא דווקא נמנית במפה הראשונה (ממצאים יהודיים מהתקופה הרומית קדומה) ולא במפה השנייה של בתי הכנסת היהודיים. במילים אחרות, עצם המסקנה שבחורבת קושט היה בית כנסת, בוודאי מן המאות חמישית-שישית לספירה, מוטלת בספק, לפחות לפי מה שעולה מדבריו.
6. אם כן- בשורה התחתונה עולה שלאור הממצא הארכאולוגי, חורבת קושט (קסטה), גם אם שמה הקדום אינו ידוע, ככל הנראה הייתה חלק מהיישוב היהודי הכפרי במרחב מערב הגליל התחתון בסביבות אושא. כמו שאר היישובים היהודיים במרחב הזה, בתפר שבין התקופה הרומית לתקופה הביזנטית היישוב היהודי הצטמק גם אם לא נעלם. האם שברי תבליט המנורה מלמדים על כך שלפחות בחורבת קושט, היישוב היהודי המשיך להתקיים גם בתקופה הביזנטית או שמא יש אפשרות אחרת להבין את הרקע לאותו ממצא שהתגלה על ידי מרדכי גומפל בשדות טבעון אי שם בשנות השישים של המאה הקודמת.
לינקים:
1. המאמר של גדעון פרסטר על תבליטי המנורות בגליל ובחורבת קושט (עתיקות תשל"ד, כרך ז): https://www.jstor.org/stable/23456541
2. אתר חורבת קושט בסקר נהלל (סקר ישראל): https://survey.antiquities.org.il/#/MapSurvey/26/site/3430
3. חורבת קושט, חדשות ארכאולוגיות 129 2017: https://hadashot-esi.org.il/report_detail.aspx?id=25358...
4. חורבת קושט, חדשות ארכאולוגיות 136, 2024: https://www.hadashot-esi.org.il/Report_Detail.aspx?id=26438
5. חורבת קושט במאגר בתי הכנסת העתיקים (בורנבלום): https://synagogues.kinneret.ac.il/.../%d7%a7%d7%95%d7%a9.../
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה