לפני ימים אחדים עלה למרשתת הגליון האחרון (115, 2024) של Atiqot שהוקדש הפעם כולו לחיי הכפר בדרום הלבנט. במסגרתו, התפרסמה חפירה שנערכה ב-1996 (!) בידי רשות העתיקות בחורבת נאצר א-דין Nasir ed-Din (שטח החפירה קבור כיום בקרבת תיכון אורט במורדות טבריה) המזוהה בידי רוב החוקרים עם העיירה 'בית מעון' שנזכרה כבר אצל יוספוס ובמקורות חז"ל ממערב לטבריה הקדומה. אמנם היה כבר דיווח קצר מאד ב-1999 (חדשות ארכאולוגיות קח) בידי החופרת חיה בן נחום, אך כעת אחרי שנים רבות שדיברו על החפירה הזו בתור 'תורה שבעל פה', החפירות פורסמו באופן מלא בידי דינה אבשלום-גורני, עוזי ליבנר וחיה בן נחום בנוסף לנספחים קצרים על בדיקות פטרוגרפיות, ממצא הזכוכית, המטבעות ושברי דלת קבורה שאולי קשורה לאתר קבורה המוכר מהמקורות ובכתובת אפיגרפית ישנה, כמעט 100 עמודים בסך הכל. לחפירה הזו יש כמה חידושים מעניינים בנוגע לתרבות החומרית וחיי היום-יום של כפר יהודי בעיקר בתקופת המשנה במאה שנייה לספירה בצילה (במקרה דנן, משקיפה על) של עיר הפוליס הגדולה, מאירה גם מחדש את האזכורים במקורות ההיסטוריים/ספרותיים אם כי באופן פרדוקסלי, החפירה מאתגרת במקצת את הצעת הזיהוי הרווחת שלה כ-'בית מעון' הנ"ל.
1. שכונת המגורים הצפון-מזרחית של ח' נאצר א-דין: המקום היה כפר מוסלמי עד 1948 (נשאיר בצד את מה שאירע שם במלחמת העצמאות) כשכבר במאה ה-19 זוהו במקום פריטים עתיקים שגרמו לויקטור גרן להציע כבר אז שמדובר באתר בית מעון הקדומה. החפירה המדוברת נערכה באזור הצפון-מזרחי של החורבה אך לא במרכזה (לכך יש חשיבות בכל מה שנוגע לזיהוי, להלן). במסגרת החפירה, נחשפו כשש יחידות מגורים שמורות היטב במדרון המזרחי. כמה מהן כללו חדרים סביב חצר בעלת לוחות בזלת, טאבונים, קירות מחיצה שהפרידו בין חללים ובכמה מקרים אף מדרגות שהעידו על קיומה של קומה שנייה ('עליה'). המפרסמים אף ניתחו את ההתפתחות האדריכלית של המכלולים וכיצד במשך הזמן נוספו יחידות מגורים שונות שעיצבו את המתאר של ה-'שכונה' הזו בשיאה. במסגרת הממצאים, יש פרסום מפורט של הקרמיקה: קערות בישול, קדרות וסירי בישול מהסוג שיוצר בעיקר בכפר חנניה; קנקני אגירה, פכיות, בקבוקונים וכלי הגשה שיוצרו בשיחין אך גם במקומות אחרים בגליל כפי שעלה מתגליות של בתי יוצר נוספים בגליל המזרחי בשנים האחרונות; נרות חרס, החל מהנרות המקורצפים (הרודיאניים) ועד נרות הדיסקוס הפופולריים בגליל; מתקני טחינה (ריחיים אולינטיות וכדומה); טאבונים; מפתחות מתכת; שברי כלי זכוכית עשויים בניפוח; שברים ספורים של כלי אבן האופייניים לאוכלוסיה היהודית ואף כמה שברי דלת מבזלת, אולי של מבנה מאוזוליאום קרוב ('נפש') שהיה נפוץ מאד במרחב טבריה.
2. הכרונולוגיה של האתר: בסקרים ארכאולוגיים שנערכו ברחבי החורבה (*אחרי החפירה*) בידי עוזי ליבנר (פורסמו בספר שיצא ב-2009, עמ' 296-286), התגלו שברי כלי חרס שתיארכו את ראשיתו של האתר לתקופה ההלניסטית המאוחרת (חשמונאית), המשכו בתקופה הרומית הקדומה והתיכונה כשלקראת סוף התקופה הרומית, ניכרת ירידה משמעותית וצמצום שטח האתר. לעומת זאת, בחפירה כאן כמעט כל הממצאים, הן הקרמיקה והן המטבעות, תוארכו לתקופה הרומית התיכונה כלומר למאה השנייה עד לכל היותר אמצע המאה השלישית לספירה ומעט מאד אם בכלל למאה הראשונה או למאה הרביעית. מכלול המגורים והחצרות הזה הגיע לשיאו במהלך המאה השנייה וראשית המאה השלישית לספירה, כלומר עיצומה של תקופת המשנה בגליל (דור אושא ודור רבי לפי הכינויים המוכרים) אך לא מעבר למחצית הראשונה של המאה השלישית. תוצאות החפירה היא אפוא מעין קפסולה 'נקייה' למכלול מגורים כזה שמתוארך בדיוק לתקופה של התנאים הגליליים המפורסמים שדנו בין השאר בחזקות בתים, חצרות, מתקנים, עסקאות קניין מסוגים שונים של נכסי דלא ניידי כמו כאלו שנלמדות במסכת בבא בתרא בשבועות ובחודשים האחרונים במסגרת הדף היומי. רק בשנים האחרונות, עם החפירות במגדלה, ואדי חמאם, בית שערים ואושה העתיקה ומקומות נוספים, נפתח צוהר ארכאולוגי מקיף לריאליה של הגליל היהודי הכפרי במאות הראשונות לספירה- החפירה הזו כאמור נערכה כבר ב-1996 אך לנוכח צבר המידע הארכאולוגי מאז, גם הפרסום הנוכחי הוא מעודכן יותר ממה שהיה ידוע בעת החפירה בשנות התשעים של המאה הקודמת.
3. בית מעון ההיסטורית לפי המקורות הספרותיים: בפעם הראשונה נזכרת בית מעון אצל יוסף בן מתתיהו בתיאור הגעתו לטבריה כמפקד הגליל מטעם ממשלת המרד (חיי יוסף, 64). לפי המסופר, בדרכו מציפורי לטבריה, הוא עצר בבית מעון שנמצאת במרחק ארבע סטאדיות (800-700 מטר) מטבריה ומשם הוא זימן את נציגי העיר לבוא אליו לבית מעון. ככל הנראה, הוא התייחס פעם נוספת לכפר הזה במסגרת המאבקים הפנימיים בגליל, כשהוא מזכיר שכחלק ממארב בסביבות טבריה הוא הציב כאלף חיילים בכפר "הררי" במרחק ארבע סטאדיות מטבריה. בית מעון ניצבה אפוא בסמיכות לדרך שהובילה מציפורי לטבריה, כנראה התחנה המיושבת האחרונה לפני הירידה לעיר עצמה ממערב והוא אף נותן מרחק קונקרטי שמתאים לאזור של ח' נאצר א-דין (מורדות טבריה של היום) ולא למקום המכונה "תל מעון" כיום בטבריה עילית (להלן).
בית מעון לא נזכרה במקורות התנאיים אך במקורות אמוראיים ארץ ישראליים היא מופיעה בכמה הקשרים שגם הם מציבים אותה בזיקה לטבריה. מקור אחד בירושלמי בבא מציעא מספר על הפועלים של בית מעון שמשכימים ומעריבים יותר מהפועלים של טבריה ו-'יורדים' לשם; במדרש (בראשית רבה) מצוין בית מעון כמקום ש'יורדים' (נחתין) אליו מ- 'כפר שובתי' (כפר סבת) ו-'עולים' (סלקין) אליו מטבריה. המקור הריאלי המרתק ביותר מצוי בירושלמי עירובין (ה א כב ע"ב) בנוגע להרחבת תחום שבת המותר בהליכה ובו צוטט רבי שמעון בן לקיש (ריש לקיש) הטברייני במחצית השנייה של המאה השלישית ש-"יכול אני לעשות שתהא בית מעון מתעברת עם טיבריה" באמצעות סדרת נקודות ומבנים ש-"מחברים" בין טבריה למרגלות הכנרת ובין בית מעון ההררית ושם נזכרים כמה אלמנטים: האיצטדין, הקצרין, הפיגמא/פיגום (מבנה ארעי), הפחורתא וה-'נפשה דסיריקין'. לא כאן המקום לברר את הריאליה מאחורי הכינויים הללו אך האלמנט האחרון 'נפשה דסריקין', כלומר המאוזולאום של אדם בשם 'סריקין' קיבל אישוש מפתיע בזכות כתובת קבורה ישנה שהתגלגלה לטבריה העתיקה (של העת החדשה) על העבדים שעשו את הנפש לכבודו של אדונם סיריקיוס הוא קרוב לוודאי 'נפשה דסריקין' הנ"ל (לאה די סגני, כתובות טבריה, ירושלים תשמ"ח, כתובת מס' 8 ). יוסי סטפנסקי הציע כאן ששברי של דלת בזלת ששימשה כפתח למאוזוליאום שהתגלו בחפירה, אולי קשורים גם הם לאותה 'נפשה דסריקין' שלפי המקור הנ"ל שכנה בסמיכות לבית מעון או ליד הדרך הרומית שיצאה מטבריה מערבה ועברה בסמוך לעיירה ההררית הסמוכה לה.
בית הכנסת של מעון, "כנישתא דמעון", נזכרה אף היא בכמה מקורות אמוראיים וכבר לפני כמה שנים עסקתי בכך בנוגע לדיון שהיה לגבי דיני 'הרואה' של משכן שילה. אי אפשר שלא להזכיר גם את המעשה המפורסם על הדרשה הארסית של 'יוסי מעוני' (יוסי ממעון), דרשן אלמוני שבנוכחות הנשיא (ר' יהודה נשיאה) ביקר בחריפות את הנשיא ואת הנהגתו, מה שגרם לר' שמעון בן לקיש ור' יוחנן לנסות להרגיע את הרוחות הסוערות בבית הנשיא. לפי אחת הורסיות, הדרשה הייתה ב-'כנישתא דמעון' אולם סביר יותר שהדרשה הייתה בבית הכנסת הגדול של טבריה שעדיין לא התגלו רמזים לקיומו מבחינה ארכאולוגית. בינתיים, גם בסקרים משנים קודמות באזור חורבת נאצר א-דין, לא התגלו אינדיקציות ארכאולוגיות כלשהן לאותו 'כנישתא דמעון' אולם סביר להניח שהוא היה בנקודה מרכזית בעיירה ושניתן היה לראות אותו מטבריה הקדומה למטה. בית מעון נזכרה גם כמקום של אחת ממשמרות הכהונה (משמרת 'חופה') וגם נזכרה פה ושם בפיוטים מהתקופה הביזנטית.
4. זיהוי בית מעון: על פניו, המקורות ההיסטוריים מעניקים מדריך ברור מאין כמותו היכן ניתן למצוא את בית מעון- היא הייתה במרחק ארבע סטאדיות (בין 700 ל-800 מטר) מערבית לטבריה, בנקודה גבוהה בסמוך לירידה לחוף הכנרת. השם מעון או מאעון נזכר גם בתעודות מהתקופה הצלבנית ומן המאה הט"ז והזיקה בינם ובין האתר העתיק מלמדת על כך שהשם העתיק נשמר במשך מאות רבות של שנים. אלא שכבר בשלב כלשהו בעת החדשה, גבעה גבוהה במרחק 2.5 קילומטר שמוכרת כגבעת ש'ייח קדומי, קיבלה את השם 'תל מעון' (היום בפסגת טבריה עילית) כפי שהיא מופיעה עד היום במפות של העיר. על כן, היו חוקרים שזיהו את בית מעון ההיסטורית (ואת מעון המאוחרת יותר מימי הביניים וראשית העת החדשה) במקום הזה וכך למשל מיכאל אבי יונה בגיאוגרפיה היסטורית (עמ' 139) ואחרים בעקבותיו. אולם, המרחק הרב מטבריה המנוגד למה שציין יוספוס אינו מתאים ל-"תל מעון" הנ"ל (גם לא רואים משם את טבריה הקדומה) וגם מבחינה ארכאולוגית לא נמצאו שם אינדיקציות ארכאולוגיות כלשהן לקיומה של עיירה כפרית משמעותית (ליבנר 2009, עמ' 286-285). ואכן, כבר ויקטור גרן שסייר בכפר המוסלמי הקטן נאצר- א-דין במאה ה-19 וזיהה שם שרידים קדומים, הציע שזאת בית מעון ההיסטורית. רוב החוקרים כיום מאמצים את הזיהוי הזה שמתאים מבחינת הנתונים הגיאוגרפיים יותר מאשר 'תל מעון'- למי שייצא לו לבקר באזור הצפוני של טבריה הרומית (לא באזור התיאטרון או פארק ברקו מתחת להר ברניקי) ולהרים את הראש לכיוון השכונות הגבוהות יותר של טבריה, ניתן לראות די בקלות את האזור הזה (ולא את תל מעון) ולהעריך את הנאמר במקורות הנ"ל על הירידה והעלייה מבית מעון לטבריה.
הסקר הארכאולוגי שנערך במקום (ליבנר 2009, עמ' 296-286) חיזקו את הזיהוי של נאצר א-דין עם בית מעון. אלא שדווקא החפירה הארכאולוגית הזו שבה התגלו מכלולי המגורים השמורים והממצא הנלווה לכך מעורר בעיה: המקורות הספרותיים הם או מן המאה הראשונה (יוספוס) או מהמחצית השנייה של המאה השלישית ואילך (מקורות חז"ל) אך לא מתקופת התנאים (מאה שנייה). לעומת זאת, החפירה באתר חשפה מכלולי מגורים מהתקופה הרומית התיכונה (מאה שנייה- ראשית מאה שלישית) ומעט מאד ממצאים מהתקופה הרומית הקדומה (מאה ראשונה) או מהתקופה הרומית המאוחרת (מאה שלישית-רביעית), דווקא מהתקופה שהמקום נזכר במקורות הספרותיים. ואכן, דני שיאון שפרסם את הממצא הנומיסמטי הנלווה טוען שהמטבעות מהחפירה לא מאוששות את הצעת הזיהוי הרווחת. כבר בספר שלו ב-2009, עוזי ליבנר שערך את הסקר במקום *אחרי החפירה* , התיייחס לסתירה הזו ושוב גם בפרסום החדש. כאמור, החפירה נערכה באזור המזרחי של החורבה הקדומה ואילו מהסקרים הארכאולוגיים שנערכו גם במקומות שונים באתר, כן התגלו קרמיקה מהתקופות ההלניסטית המאוחרת, הרומית הקדומה וגם הרומית המאוחרת. מכאן שהשכונה הזו 'נוסדה' כנראה מאוחר יותר מהגרעין המקורי של בית מעון הנזכרת כבר אצל יוספוס במאה הראשונה ומסיבות לא ברורות, חדלה להתקיים לכל המאוחר במחצית המאה השלישית לספירה. בהנחה שאכן ח' נאצר א-דין היא היא בית מעון הקדומה, עולה שהכפר נוסד כנראה בתקופה החשמונאית כחלק מתהליך ההתיישבות היהודי המתרחב בתקופה החשמונאית והרומית הקדומה בגליל. במאה השנייה לספירה היישוב התרחב כלפי מזרח וכלל את השכונה הזו ונראה שזאת תקופת השיא של היישוב במקום אך מאוחר יותר שוב היישוב חזר לגודלו המקורי באזור שלא נחפר ו-"נקבר" מתחת לשכונה המודרנית היום.
5. בין בית מעון וטבריה: במסגרת פרסום ממצאי החפירה, יש גם דיון נרחב יותר ביחסי עיר וכפר בגליל היהודי לאור תוצאות החפירה. כמעט כל המקורות הספרותיים מציינים את בית מעון בזיקה לטבריה, הן בזיקתה לכביש הרומי בין טבריה וציפורי כיישוב הכפרי הקרוב ביותר לטבריה מכיוון מערב והן מבחינה חברתית (על הפועלים של בני מעון שמשכימים ומעריבים ויורדים לטבריה). מבחינה היסטורית-ארכאולוגית, בית מעון נוסדה זמן מה לפני טבריה (נוסדה בידי הורדוס אנטיפס בין 18 ל-20 לספירה) כמו יישובים כפריים אחרים בסביבת טבריה: חמתה בדרום (ואולי גם צינבריי) ומגדלה-טריכאיי או ח' ואדי חמאם (מגדל צבעיא?) בצפון שראשיתם כבר בתקופה החשמונאית אולם, בעקבות ייסודה והתפתחותה של טבריה, הפכו לכפרים/עיירות בתחום טבריה. היחסים בין העיר המרכזית ובין הכפרים סביבה היו מגוונים- היא הייתה המרכז הכלכלי, עסקי, חברתי ותרבותי והם 'נהנו' ממעמדה המתפתח וכנראה גם ממוסדות התרבות והפנאי המתקדמים שהיא הציעה (תיאטרון גדול במיוחד, בית מרחץ ציבורי נודע, הדימוסין של טבריה ועוד) אך מאידך, המקורות הספרותיים (בעיקר מקורות חז"ל) משקפים גם מתח מסוים שמקורם באותן עיירות- יוסי מעוני, הדרשן העוקצני על השחיתות והסיאוב של הנשיאות או בהמשך רבי שמעון בן לקיש שנמלט למגדלה מחמת זרועו הארוכה של הנשיא ועושי דברו. יחידות המגורים הבסיסיות שנחשפו לפרטיהן בחפירה הזו ביחד עם בתי המגורים שהתגלו בחפירות ואדי חמאם ומגדלה עומדים מול שרידי בית מידות אחד או יותר שחלק מהם נחשף בטבריה הרומית פותחים אף הם צוהר להבדלים הסוציו-אקונומיים וליחסי הכרך והעיר (העיר והכפר) בגליל היהודי בתחום טבריה בתקופה הרומית.
דו"ח החפירות (אנגלית) בח' נאצר א-דין: https://www.academia.edu/.../Na%E1%B9%A3r_ed_Din_Bet_Ma...
אפשר לקרוא גם בדף של ATIQOT ולהוריד משם את המאמרים ב=PDF (בקרוב זה אמור לעלות גם ב-JSTOR ולהיות פתוח לקריאה): https://www.atiqot.org.il/
פוסט מאוגוסט 2018 על ההדגמה של 'כנישתא דמעון" בתלמודים לגבי מרחק ראייה והפסקה לאכילת קדשים קלים 'בכל הרואה': https://www.facebook.com/talmudandarchaeology/posts/pfbid026rHdm7RzDYyEhKkpnjGAyY5dFcjc4mWzmfsUYGToZTM2RKkTFwSNwzn6yBXabFWml
