קולמוסים רבים נשתברו סביב שתי אנקדוטות מפורסמות שנזכרו במסכת אצלנו פעמיים בעשרת הימים האחרונים: מאסרו של רבי אליעזר שנחשד במינות (טז ע"ב-יז ע"א) ומניעת הריפוי של בן דמא בידי רבי ישמעאל (כז ע"ב). שני המעשים הובאו ביחד בתוספתא חולין ב כב-כד על רקע ההחמרה היתירה לגבי דיני המין מאשר דיני הגוי (לא מתרפאין מהם גם ריפוי נפשות) המוכרים מהמשנה אצלנו. לשני המעשים יש מקבילות בתלמוד הבבלי (עם כמה שינויים לא מבוטלים) וגם בכמה מדרשי אגדה (בעיקר קהלת-רבה), הם עברו צנזורה ותיקונים עד לאופן שבו הם מוצגים היום בדפוס. כאמור, הפרשנות המסורתית והמחקרית על מעשים אלו היא ענפה אך במשך השנים, אותי תמיד "הטרידה" קצת עובדה אזוטרית קמעא: השם המלא של המין שמוסר דבר תורה או רפואה בשמו של ישו (בן פנדרה/פנטירה): "איש כפר סכניא" (או כפר סמא, להלן) או שכך זה מופיע אצלנו בבבלי. זה היה קשור בדמות אחרת עם שם דומה "יעקב איש כפר נבוריא" (או: כפר גבוריא בכמה נוסחים) שגם לגביה יוחס חשד מינות או לפחות בשלב מסוים כך הוא נתפס ולגביו עד היום אין הסכמה לגבי זיקתו למינות. דמות אחת או שתיים (ואולי שלוש, גם אם מדובר באירוע שהתרחש זמן רב אחרי כן) שכונו "יעקב איש כפר X" שהיו "סוכני מינות" ישירים או עקיפים. האסוציאציה לאחיו של ישו כבר סומנה לפני שנים רבות אולם בין אם יש לכך קשר ובין אם לאו, מדוע המספר הוסיף את הפרט הקצת מיותר לפיה אותו יעקב היה "איש כפר סכניא/סמא" או במקרה המאוחר יותר"איש כפר נבוריא"? משום מה, כל פעם שאני קורא את הסיפורים הללו, זה הדבר הראשון שעלה לי בראש.
נשים בצד את הפן ההיסטורי או הרעיוני אלא רק את "המעטפת הויזואלית" של המספר- כיצד תוארה הסצנה. בשני המקרים (להבדיל מהמקרה של יעקב איש כפר נבוריא), אנחנו נמצאים בתקופה שבין המרידות, כנראה בעשורים הראשונים של המאה השנייה (רבי אליעזר ורבי עקיבה בסיפור הראשון; רבי ישמעאל בסיפור השני). למרות שרבי אליעזר הוא לודאי ורבי עקיבה כמובן גם הוא תושב אזור יהודה בתקופה הזו, הוא מייחס את האינטראקציה עם יעקב באיסתרטיא של ציפורי (תוספתא) או בשוק העליון של ציפורי (בבלי), מה שמעביר את זירת האינטראקציה בשלב הזה למרחב הגלילי בכלל ובאזור ציפורי בפרט (לפי התוספתא בכביש הרומי בסמוך לציפורי ולפי הבבלי על הגבעה המערבית הקדומה של העיר). גם רבי ישמעאל הוא יהודאי (למעשה, הוא מדרום הר חברון, כפר עזיז) ולא מאזור הגליל ובאופן תיאורטי, המעשה היה יכול להתרחש גם ביהודה ולא בגליל אך ההנחה המובלעת היא שגם האירוע הזה התרחש בגליל.
לפי כל כתבי היד של התוספתא (או במדרשים), מי שבא לרפא היה "יעקב איש כפר-סמא" ולא "כפר סכניא" שנזכר בתוספתא בקשר לסיפור השני עם רבי אליעזר. אצלנו בבבלי השם הוא "יעקב איש כפר סכניא" ( או "איש סכניא" בכמה כתבי היד) בדיוק כמו במקרה הראשון עם רבי אליעזר. בדרך כלל, דווקא נוסח הבבלי התקבל שכן ההנחה היא שמדובר באותה דמות ולכן השם "כפר סכניא" הוא המשותף, מה עוד שהשם "סמא" חשוד כשם שנופל על לשון במעשה של ריפוי אם כי זה נכון באותה מידה של "כפר סכניא" כשם שנופל על לשון של סכנה.
ויש כאן עוד בעיה, בעיקר מהפן של חוקרי הגאוגרפיה-היסטורית. הזיהוי הרווח של כפר סכניא הוא סכנין שהייתה עיירה יהודית גדולה בשלהי ימי הבית השני וגם קצת לאחריו בגליל התחתון. דא עקא, את סכנין הקדומה אנחנו מכירים בשמה "סיכני" או "סכנין"- משם היו חכמים כמו חנניה בן תרדיון או אמורא בשם רבי יהושע דסכנין. היא מוכרת עוד בכתבי יוסף בן מתתיהו בתור "סוגני" ואפשר שגם נזכרה ברשימת הביצורים של יוסף בן מתתיהו אם כי זה קצת יותר מורכב אבל נניח לזה כאן. אם יעקב היה מסכנין, מדוע לא לומר "יעקב דסיכנין" או "סיכני" ובמקום זאת לומר "איש כפר סכניא"? יש אמנם מקרה נוסף של "כפר X" שהוא למעשה שם של עיר: כפר עכו אבל סוגיית "כפר עכו" היא חידה גדולה אפילו יותר (ועסקתי בה לפני כמה חודשים במקום אחר) והיא הנותנת- כמו שעכו וכפר עכו היו מקומות נפרדים, אז גם סכנין לחוד ו-"כפר סכניא" לחוד. למעשה זאת הפעם היחידה בכל התלמוד שבו מופיע המקום הזה "כפר סכניא", מה שמוסיף עוד סימן שאלה או שניים לגבי הזיהוי המסורתי.
לעומת זאת, בספרות חז"ל מופיע כבר במשנה מקום בשם "כפר סגנה" או "סיגנה", הן לגבי אחד מהמקומות שאפשר היה להביא יין למקדש (משנה מנחות ח ו) ומוזכרים גם "תנורי כפר סגנה" (או סגנייא) במשנה כלים ה ד שנזקקו להכרעה ביבנה של רבן גמליאל או שנפלה דליקה בגורן של כפר סגנא (תוספתא תרומות ג יח) וכן נזכר חכם בשם מנחם בן סוגנאי/סנגאי שמוזכר בכמה מקומות. היו חוקרים שהניחו שכל המקומות הללו הם בעצם אותו מקום: סכנין, כפר סכניא, סוגני, כפר סגנה אולם יש כאלו שהבחינו בין "סכנין"/"סיכני" ובין "כפר סגנה" (ספראי בפירוש המשנה, רוזנפלד בספר שלו על מרכזי החכמים, עמ' 133). אמנם סביר יותר ש-"כפר סגנה/סיגנה/סגנייא" התנאית הייתה ביהודה או לפחות אין אינדיקציה שהיא בגליל אך אי אפשר לבטל את האפשרות ש-"כפר סכניא" הוא שיבוש מסוים של "כפר סוגני", מה עוד שלגבי סוגני/סיגוף ברשימת ביצורי יוסף בן מתתיהו בגליל יש כאלו שטוענים שאין הכוונה לסכנין אלא לשם של מקום אחר סמוך.
השם "כפר סמא" המופיע בתוספתא וכנראה שלא מדובר על שם מטאפורי אלא על שם של מקום. יש כאלו שהציעו ש-"כפר סמא" במקרה הראשון היא בגליל העליון המזרחי (סמועי שהפכה להיות כפר שמאי בעלייה למירון, היום במפות "חורבת כפר שמאי"), היו שהציעו את חורבת שמע המוכרת ליד מירון או כיסרא-סמיע בגליל המערבי (דיון קצר על כך בספרו של עוזי ליבנר על הגליל המזרחי, 2009, עמ' 104-103). בהקשר לכך, יש להזכיר מקבילה "חשודה" לכך בתוספתא גיטין ובתלמודים בתחילת המסכת ולפי הירושלמי: "מַעֲשֶׂה בְּאֶחָד שֶׁהֵבִיא אֶת הַגֵּט לִפְנֵי רִבִּי יִשְׁמָעֵאל. אָמַר לֵיהּ. מְנַיִין אַתְּ. אָמַר לֵיהּ. מִכְּפַר סִמַיי שֶׁבְּתְחוּם עַכּוֹ...". אמנם במקורות האחרים שם המקום הוא כפר סיסאי או ססי והזיהוי המקובל הוא בסמוך לאושא העתיקה (ובזמנו עסקתי בכך גם כאן), אולם מה שמעניין הוא שגם שם עולה השם של רבי ישמעאל ושם של אדם ממקום בשם "כפר ססי/סמי" בגליל. אני לא בטוח שיש קשר בין שני המקרים (כידוע, רק בבבלי, בן דמא הוא אחיין של רבי ישמעאל) אבל מתחזקת הטענה ש-"כפר סמא" לחוד ו-"כפר סכניא" (סוגני?) לחוד.
אם נניח בצד את משחקי הזיהוי האפשריים, השאלה הבסיסית מתחדדת אפילו יותר- אם אכן במקור המעשים התייחסו ל-"יעקב" משני כפרים ואם כן לא לאותה דמות, מה עומד מאחורי התיאור הזה (אני לא מתייחס כאן לגרעין ההיסטורי אלא לאופן שהמספר/ים סימנו את הדמויות)? לפני אי אלו שנים, סטיוארט מילר בספר שבו הוא עסק במעגלים החברתיים שמסביב לחוג החכמים (2006, עמ' 186 ואילך) בדק את ההיקרויות השונות של דמויות בספרות חז"ל עם שם הלוואי "איש כפר X" (או: "דכפר X") כמו "אבא חלפתא איש כפר חנניה", "איש כפר עכו", "איש כפר יתמה" וכדומה. אין רבים מאד כאלו אבל לא מדובר בתופעה נדירה. ברוב המקרים, הם חלק מעולם החכמים, בין אם נלווה השם "רבי" ובין אם בשמם הפרטי בלבד. מאידך, הם כמעט לא מעורבים במסורות הלכתיות אך בהיקרויות השונות במקורות האמוראיים, הם בעיקר עוסקים בדברי אגדה או בדרשנות של כתובים. יש מקרה חריג אחד שכבר הזכרנו של "יעקב איש כפר נבוריא" שבו הוא לכאורה מלמד או מורה בשני מקרים הלכתיים- שחיטת דגים ומילת בנה של נכרית בשבת, אך גם שם, מתברר שהרקע הוא פרשנות של כתובים כפי שמתפלמס איתו רבי חגי ואילו במקרה אחר הוא אכן מזוהה כדרשן ביקורתי כלפי מינויים לא ראויים. קשה לדעת בדיוק מה עומד מאחורי הכינוי "איש כפר X" מאחר ולא כל כפר ועיירה כונו "כפר X" ולא ברור מאימתי וכיצד התהוו שמות המקומות עם שם הלוואי "כפר X".. כינוי של דמות על שם מקומה הייתה מנגנון נפוץ אולם קשה לדעת בוודאות מדוע הדמויות הללו כונו דווקא כך ודמויות אחרות זוהו באמצעות כינוי אחר (מלאכה) או על פי שם האב. אנחנו גם לא יודעים בדיוק אם זה היה כינוי שמקורו בעולם החכמים או שמדובר על כינוי חברתי עממי מוכר.
אחרי כל ההסתייגויות הנ"ל, נראה שהבחירה של המספרים לזהות את ה-"מין" באמצעות הקוד "איש כפר X" לא הייתה מקרית, במיוחד לאור המאפיינים הנ"ל של דמויות מהקטגוריה הזו. חוגי החכמים או לפחות בכמה מהם היו מצד אחד לעיתים נוקשים וסגורים עם מנגנון קבלה סלקטיבי בכל מה שקשור למעגלים הקרובים של החכם ותלמידיו ומספרם בכל זמן נתון היה מצומצם יחסית. מאידך, המעגלים הסובבים של חוג החכמים (אני לא מדבר על חוגים חברתיים מתחרים אלא על כאלו שהם קרובים בצורה כזו או אחרת לעולם החכמים) היו פלואידים יותר, לא רק בהקשר של הציבור הרחב אלא גם של דמויות וחוגים מובילים נוספים- חסידים ואנשי מופת, כהנים ואולי גם "רבי" נוספים (אני לא נכנס לויכוח על ה-"רבי" בכתובות הקבורה וזיקתם לחז"ל) וחכמים/דרשנים עממיים מקומיים (מומלץ להיזהר מסטריאוטיפיים גורפים). סטיוארט מילר הקדיש לסיפור הזה מונוגרפיה עבת כרס שיצאה לפני כמעט שני עשורים וביקש לסמן את המעגלים השונים סביב החכמים, בין השאר גם את הדמויות שכונו "איש כפר X".
מעתה אפשר לחדד את המעטפת הויזואלית של המעשים המפורסמים הללו דווקא לאור האזכור של "יעקב איש כפר סמא או כפר סכניא": למעשה, הדמויות הללו אינם "מין"אלא ייצגו דמויות פריפריאליות במרחב של חוג החכמים, לפחות בראי המספר. בעיני המספר, דמויות "כפריות" כאלו היו עלולים להימשך אחרי תורתו של ישו (ישו בן פנדירא) או אף להיות "סוכני המינות" כפי שהוגדרו על ידי החכמים. המפגש של רבי אליעזר דווקא במרחב הציבורי של ציפורי או בכביש הרומי הסמוך לה (איסתרטיא או שוק העליון) עם הדמות הפריפריאלית משקפת את ההיברידיות "המסוכנת" שבמפגש האקראי בין חכם מרכזי יהודאי מתוככי שדרת החכמים (גם אם קצת שונה ואולי דווקא בשל כך) ובין דמות פריפריאלית גלילית שלא הדירה את עצמה מתורתו של ישו ואף שיתפה את תורתו עם החכם הגדול שרק מאוחר יותר התחרט על כך או יותר נכון- רבי עקיבה היה זה שסימן בעבורו את הגבול שהוא עבר. בסיפור של רבי ישמעאל, יעקב איש כפר סמא לא מהסס להשתמש בלחישה של ישו לרפואה, גם כאן יותר משהוא מסומן כ-"מין", הוא מסומן כדמות פריפריאלית המתווך בין המשיכה לישו או חוסר הסלידה מכך ובין "לקוחות" שנזקקים לכך (כגון בן דמה). רבי ישמעאל (כן, החכם שמוצאו הוא מ-"כ פ ר עזיז") פועל כאן כשומר קנאי לא רק מפני לחישת הרפואה של ישו אלא גם מפני הדמויות הפריפריאליות שהיו גם הם 'חכמים' אבל לא מתוך החוג המובחן של חז"ל "הסטנדרטיים". רבי עקיבה ורבי ישמעאל מתפקדים אפוא לא רק כנאבקים במינים ובהתקרבות אליהם אלא גם כשומרי הסף של חוג החכמים והמעגל הקרוב שלהם מפני אינטראקציות בעייתיות עם מעגלים חיצוניים מסוכנים שכן "פורץ גדר ישכנו נחש".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה