'רבי אבון'
המוזכר כאן היווה בסיס להצעות והשערות שרווחו כבר בעת גילויה ועד היום וקצת על כך
בהמשך. אלא שלאחרונה, יותר מיובל שנים אחרי גילוי הכתובת הזו וכתובות אחרות
מקצרין, בית הקברות העתיק של קצרין, המקום שממנו נלקחה הכתובת הזו והוזכר בקצרה
בידיעה המקורית הנ"ל, זכה למחקר עדכני יותר. בית
הקברות של הכפר הקדום מצוי על שלוחה מצפון-מערב לכפר מעברו הצפוני של נחל קצרין
(ואדי שייח מוסא). הוא עומד במוקד מאמר שיצא לאחרונה בקובץ האחרון (במובן
המילולי- מכאן ואיך הוא יהיה חלק מ-"מחקרי יהודה ושומרון" הוותיק) של
"במעבה ההר" (קובץ יד/2 תשפ"ו, סתיו 2025) מאת צביקי בדיחי, אורן
זינגבוים וינון שבטיאל. המחקר הוא חלק ממחקר שהתחיל כבר לפני למעלה מחצי יובל שנים
של אורן זינגבוים של סקר הקבורה היהודית בגולן ועל גילויים חדשים וישנים. לא מזמן
ב-2024 התפרסם סיכום תמציתי של פירות אותו מחקר במאמר שיצא בקדמוניות (167, 2024)
לפני כשנתיים מאת אורן זינגבוים וינון שבטיאל. המחקר הקונקרטי על שדה הקבורה של קצרין העתיקה
הוא במידה רבה המשך של מחקר שנערך בידי אורן זינגבוים לפני כמה שנים על בית הקברות של דבורה ממזרח לחורבה העתיקה המצויה מצפון לנחל גלבון.
הקביעה שמדובר בקברים ושדות קבורה של יהודיים מבוססת בעיקרה על הפריסה הגיאוגרפית-אתנית שהתקבעה במחקר על תחומי היישוב היהודי בגולן בתקופה הרומית והביזנטית בתחום החלק המערבי של מרכז הגולן במרחב הכללי שבין נחל גלבון לנחל סמך או כמובן על בסיס סממנים מובהקים כגון מנורות או לשון הכתב ו/או תוכן הכיתוב, בפרמטרים הללו אפשר לדבר על פרקטיקה או נוהג יהודי וגם זה דורש עיון ובחינה שכן יש מקומות בגולן שבהם ההבחנות הדתיות-אתניות הן יותר מסופקות עד היום ושנויות במחלוקת מחקרית. סוגיה נוספת משמעותית היא שסוגי הבזלת בגולן השפיעו מאד על טיפוסי הקבורה: לא דומה בזלת הכיסוי הדקה בדרום הגולן לבזלת הטרשית מטיפוס דלווה או מואייסה במרכז וצפון הגולן, גם בכל מה שקשור לטיפוסי הקברים השונים. למעשה, אפילו בקצרין עצמה, סוג הבזלת על השלוחה שבה נבנה שדה הקבורה (מואייסה) היה שונה מאשר זה שבתחומי הכפר עצמו (דלווה).
מתוך תוצאות הסקר בכלל הגולן ובתחומי קצרין בפרט (לא נערכה חפירה מסודרת במערות הקבורה שתועדו בסקר) התברר שמתוך 18-16 בתי קברות אפשריים שזוהו ככאלו בתחום הגולן היהודי, הטיפוס הנפוץ ביותר במרכז הגולן היה של קבורה בקרקע- קבר ארגז, קבר חצוב או קברי שוחה (לא נותר כמעט אף שריד מקברי השוחה הפשוטים) אך היו בכמה מקומות שגם המסלע אפשר זאת ריכוזים של מערות קבורה ואף זוהו כמה שרידים של מבני עילית (מאוזוליאום) מבזלת. בכמה מקומות גם התגלו חלקים או מכסים של ארונות אבן בנוסף למספר דו-ספרתי של מצבות ו/או כתובות (להלן). ריכוזים של מספר מערות קבורה אותרו בעיקר בשדה הקבורה סביב חורבת דבורה (8) וסביב קצרין (6). החוקרים הנ"ל זיהו מאפיין אדריכלי שאולי בכל זאת הוא ייחודי לטיפוס הקבורה באזור היהודי: מערות קבורה של כוכים בשני קומות שהתגלו הן באזור דבורה והן באזור קצרין. קיומם של כמה מערות מרובות כוכים כולל יותר מקומה אחת, עשויה ללמד על השימוש הארוך במערות הקבורה במהלך התקופה הרומית והביזנטית. סוגיה נוספת שעלתה במאמר לאור מחקר בית הקברות של קצרין הוא השטח הגדול למדיי (בין 80 ל-100 דונם) של שדה הקבורה על השלוחה מצפון לכפר ובמאמר החדש מוצע לבחון מחדש את גודל הכפר שהיה מקובל עד עתה (בין 15 ל-25 דונם בערך לכדי 50 דונם לפי החישוב המשוער הנוכחי) לאור שטח הקבורה הגדול אם כי היו מקרים שבהם שדה קבורה עשוי היה לשרת יותר מיישוב אחד. אחת ממסקנות המחקר בשני המאמרים היא שלאור ריכוז מערות הקבורה, שרידים של מבני נפש/מאוזוליאה והכתובות להלן ביחד עם כתובות אחרות וכמובן מבני הציבור (בדבורה נראה שהיה יותר ממבנה אחד מונומנטלי), הם התרשמו שבמרחב של דבורה-קצרין התרכזה אוכלוסייה או לפחות מספר משפחות אמידות יותר מאשר בשאר מרחבי הגולן היהודי.
כתובות הקבורה שהתגלו במהלך חקר הגולן, משלהי המאה ה-19 ועד ימינו הם באופן טבעי הממצא המרתק ביותר. בקבורה הנוכרית, הן הפגאנית והן הנוצרית, השפה הדומיננטית כמובן הייתה היוונית והתגלו עשרות רבות של מצבות עם כתובות ביוונית שניצבו באופן אנכי לקבורה (במקרה של קבורת ארגז/שוחה/חצובה). באזור היהודי, התגלה מספר קטן יותר של כתובות קבורה ובהם יש ייצוג נרחב יותר לכתובות בעברית ובארמית אך גם פה ושם, בעיקר בחלקו הצפוני של הגולן היהודי יש גם כיתוב ביוונית או שילוב ביניהם. בדרך כלל על המצבות הפשוטות צוין שם הנפטר/ת ושם אביו לעיתים גם עם גילו בעת הפטירה. כמה מאות מטרים בסמוך לבית הכנסת בעתיק בעין נשוט התגלו שתי כתובות קבורה על מכסי ארונות אבן (על הקשר ביניהם ובין כתובת רבי אבון להלן) ואילו בכמה מקרים יש אינדיקציות לכך שהכתובת הייתה בחזית של מאוזוליאום או מבנה קבורה מפואר, אחד מהם היה כנראה של אותו "רבי אבון משכבו בכבוד" אך הם מציעים שגם לגבי כתובות קבורה אחרות בקצרין, גם הן היו בחזית של מבנה קבורה בולט. במהלך השנים התגלו עוד כמה מצבות עם כתובות מאזור קצרין: בסקר הגולן שנערך בשנות התשעים התגלה בתחום בית הקברות של קצרין כתובת שבה נכתב "אבה רבי שכב שלום" כשבמאמר החדש יותר נוספו עוד שתי כתובות קבורה אפשריות- אחת חדשה שהתגלתה במהלך 2023 ולעת עתה הצעת הקריאה שלה היא "חנן/חנני בר יוסה". הם מציעים להוסיף כתובת ישנה שהתגלתה בחורבות הכפר קצרין עוד בראשית שנות השבעים: אבן משקוף חצויה עם הכתובת "רבי תנחום" ובסמוך לה מנורה בעלת תשעה קנים. עד עתה בכל הפרסומים, היא זוהתה כאבן משקוף מעוטרת ואילו כעת מוצע לזהותה ככתובת קבורה בחזיתו של מבנה קבורה כמו אלו של רבי אבון ושל אבה רבי.
האפשרות שבקצרין לבדה שלושה מהכתובות מתייחסות ל-"רבי": רבי אבון, רבי תנחום וכן הכינוי "אבה רבי" ביחד כמובן עם הכתובת המפורסמת של בית מדרשו של רבי אליעזר הקפר מדבורה היא הזדמנות להרחיב במקצת על אחת הסוגיות המחקריות שעדיין מלוות את חוקרי התקופה ושכתובות אלו גם "כיכבו" במסגרת הדיון: סוגיית ה-"רבנים האפיגרפיים" (Epigraphical Rabbis). כתובות הקדשה או קבורה ובהם השם "רבי X" תועדו עוד בראשית המחקר המודרני בעיקר בארץ ישראל (מעט גם בתפוצות) אך קיבלו תנופה רבתי עם תגלית הנקרופוליס העשיר של בית שערים ובמיוחד במערכה 20 ו-14. גם בנקרופוליס של יפו בתקופה הרומית באזור אבו כביר של היום התגלו מספר כתובות בודדות הנושאת את השם "רבי X" ופה ושם גם במקומות אחרים(למשל בכתובות צוער) אך באופן כללי מדובר באחוז מצומצם של פחות מעשירית מתוך כלל הכתובות או השמות המתועדים בכתובות היהודיות. נסיונות לזהות כמה מהכתובות שם, במיוחד כאלו שקשורות לבית הנשיאות הוצעו באופן ראשוני כבר בידי המפרסמים של בית שערים אולם ברוב המקרים, השמות לא היו מוכרים מהספרות התלמודית. לאחר מלחמת ששת הימים, בעקבות סקרי החירום והעמקת המחקר הארכיאולוגי, זוהו עוד כמה כתובות כאלו כמו כתובת ההקדשה המפורטת במבואה של בית הכנסת העתיק בסוסיא על "קדושת מרי רבי איסי הכהן המכובד בירבי" ובנו "רבי יוחנן הכהן הסופר בירבי". בהקשר הזה, הכתובות שהתגלו באזור רמת הגולן היו חשובות במיוחד- הגילוי המפתיע והמפורסם ביותר בעקבות סקר החירום ב-1968 היה כידוע במשקוף המסגד בדבורה שפוענח כ-"זה בית המדרש שהל רבי אליעזר הקפר" ולכך גם יש להוסיף את הכתובות מקצרין ובמיוחד "רבי אבון מנוחתו בכבוד".
דן אורמן, קמ"ט ארכיאולוגיה בשנים הראשונות אחרי מלחמת ששת הימים היה זה שפרסם לראשונה באופן מפורט את הכתובת המפורסמת מדבורה על בית המדרש של רבי אליעזר הקפר ביחד עם כמה כתובות אחרות בראשית שנות השבעים של המאה שעברה וגם הציע לזהות את הדמות ואת ההקשר החברתי והתורני. ב-1984 הוא פרסם סדרה של כתובות מדבורה וקצרין שהתגלו מאז הפרסום הנ"ל במהלך שנות השבעים וראשית שנות השמונים ובהם גם הכתובת של רבי אבון (כתובת 13). לאורמן (נפטר ב-2004) שהיה גם מהראשונים שהתחילו בחפירת בית הכנסת העתיק של קצרין בראשית שנות השבעים, הייתה תפיסה קוהרנטית שלמה שעיצבה את האופן שבו הוא פירש את הכתובת, תיארך אותה והעמיד אותה בהקשר הארכיאולוגי וההיסטורי באותו מאמר כמו בפרסומים מפורטים מאוחרים יותר באנגלית ובעברית. לדעתו של אורמן הייתה המשכיות ברצף היישוב היהודי בגולן גם אחרי חורבנה של גמלא ושאר האתרים בגולן בעקבות המרד הגדול עד לשיא של התקופה הביזנטית. את השלבים הראשונים של כמה מבתי הכנסת העתיקים בגולן (כולל זה של קצרין) הוא תיארך לתקופה הרומית התיכונה כבר במאה השנייה-שלישית לספירה. לאור הכתובות הוא טען כי הרציפות היישובית וההיסטורית השתקפה לדעתו גם בקיומו של מרכז חכמים פעיל במהלך המאות השלישית והרביעית בגולן. אולם על פניו אין לכך כל ביטוי בספרות התלמודית שמרכזה היה בגליל המזרחי התחתון. לשם כך, הוא התעמק מחדש במקורות ובממצא והגיעה לכמה מסקנות חדשניות: רבי אליעזר הקפר הוא אכן החכם שמוכר גם בתור בר קפרא (שנקרא על שם חורבת קפירה שאותה הוא איתר במפות ישנות בסמוך לדבורה. לא זו אף זו, שם הכפר קצרין היה שם עתיק ששימר את השם "קיסרין" ולא קיסריה שעל הים ושם פעל בתי המדרש של רבי הושעיה רבה ובהמשך 'רבנן דקיסרין'". בין לבין הוא גם ביקר את הנטייה לזהות בכל מבנה ציבורי יהודי כבית כנסת ולא בית מדרש לאור הכתובת של בית המדרש של רבי אליעזר הקפר בדבורה. בהמשך לכך, הוא היה כמובן ער לכך שרבי אבון אמנם היה שם נפוץ למדי בספרות האמוראית (אבון, בון, רבין וכדומה) אבל רק שני חכמים נקראו "רבי אבון" סתם ולפי אחת המסורות, אלו היו אבא ובן. מאחר שהבן חי ופעל בטבריה במחצית המאה הרביעית לערך והיה בר הפלוגתא של רבי מנא, מוטב לזהות את 'רבי אבון' עם האב שפעל במפנה המאה השלישית והרביעית לספירה ולכן גם לא הוזכר שם אביו. אפשר ובנו שמעון היה זה שהוזכר על מכסה הארון בעין נשוט, אפשרות שמוזכרת בספרי ההדרכה והועלתה מחדש במאמר האחרון על בית הקברות בקצרין.
כבר בשנות השבעים, ההצעה של אורמן שכבר נפוצה בעיתונות הפופולרית עוד בטרם הוא הציג אותה בבמות מחקריות לא הייתה מקובלת על הכל. עוד באמצע שנות השמונים, לאור חפירה של כמה בתי כנסת כולל זה של קצרין, צבי אורי מעוז הציג מודל אחר לחלוטין של תולדות היישוב היהודי בגולן. את כלל בתי הכנסת העתיקים בגולן הוא תיארך לתקופה הביזנטית וטען שהיה פער של מאות שנים בין חורבן היישוב היהודי במרד הגדול ועד חידושו ושגשוגו בתקופה הביזנטית לא לפני שלהי המאה הרביעית ועד המאה השביעית ואף השמינית לספירה. למותר לציין אפוא שגם הכתובות הנ"ל מדבורה וקצרין לא שיקפו את תקופת הפעילות של בתי מדרש גולניים בתקופת האמוראים אלא יש לאחר אותם אולי אפילו בכמה מאות שנים. לגבי השם "קצרין" שאותו זיהה אורמן עם "קיסרין" בכמה מקומות בספרות חז"ל, כתובת יוונית מטושטשת על אבן גבול שאותרה בין שרידי הכפר אחמדייה הסמוכה, הביאה לאפשרות שהשמות הקדומים של אחמדייה וקצרין היו "ארימוס" ו-"אוסום" אך הפענוח אינו ברור עד היום. המחקר בדור האחרון, בעיקר הודות לסקרים של חיים בן דוד וחפירות נוספות הציגו תמונה מורכבת יותר לגבי התקופה הרומית של המשכיות באתרים רבים אך זה חורג מהעניין כאן שכן בינתיים סימני השאלה סביב כתובות "רבי X" בגולן התעוררו מכיוון אחר.
כאמור לעיל, במשך שנים רבות, הייתה הנחת עבודה שיש התאמה בסיסית בין כתובות המזכירות "רבי X" ובין עולמם של החכמים גם אם רוב הכתובות הללו לא מאפשרות לזהות אותם עם חכמים מוכרים בספרות התלמודית. התואר "רבי" עצמו היה קדום יחסית אך במקור כנראה היה תואר פנייה אישי או כבוד כללי שלא היה מוגדר בהתחלה כתואר של חכם או מלומד כפי שגם חז"ל מודים בכך ביחס למרבית החכמים מימי בית שני נטולי שם תואר מלבד שמם. יש מספר גלוסקמאות בודד שהשם "רב" או "רבי" מופיע אך זה כנראה היה חלק מהשם או כינוי משפחתי. בשלב כלשהו, כנראה עוד במהלך המאה הראשונה לספירה, התחיל השימוש בתואר "רבי" להיות מיוחס בראש ובראשונה לחכמים או מורי תורה וזה משתקף כבר בחלק מספרי הבשורות ביחס לפרושים או למורי תורה. רק בשלבים מאוחרים (אולי רק בבבל) זה הפך תואר רשמי של חכם מוסמך ואילו במקורות הארץ ישראליים בדרך כלל (אך לא תמיד) הוא מסומן כתואר שמבטא יחס קרוב בין מורה לתלמידים בתוך עולם החכמים או שבני אדם "קוראים" לחכם מכובד, אם ככינוי רווח בספרות התנאית והאמוראית לחכמים בין אם הם סמוכים ובין אם לאו. על בסיס ההנחה הזו גם "רבי X" בכתובות למשל מבית שערים או יפו התפרשו ככינויים לחכמים, מורי תורה או מלומדים גם אם הם אינם מוכרים במקורות הספרותיים. על ההנחה הזו ערער ההיסטוריון שעיה כהן במאמר שיצא ב-1981 כשהוא בחן כמעט שישים שמות של "רבנים אפיגרפיים" מהתקופה של חז"ל על בסיס מה שהתפרסם עד אז (במיוחד לאור ספרו של יוסף נוה "על פסיפס ואבן" שיצא ב-1978). המסקנה שלו הייתה רדיקלית באותה העת: לא רק שכמעט ואין זיהוי מוצק בין רבי שהוזכר בכתובות ובין רבי נקוב בשמו המוזכר בספרות חז"ל אלא שברמה הבסיסית, לא כל 'רבי' (אפיגרפי) הוא בכלל 'רבי' (חכם). לדעתו, בחינה של התואר 'רבי' בספרות העתיקה ולאור הקורפוס האפיגרפי בן זמנו, מביאה למסקנה שבחלק ניכר מן המקרים כאשר הוזכר 'רבי X' בכתובות הכוונה אינה לחכם מלומד מהחוג של החכמים ותלמידיהם אלא זה שם תואר המתייחס לעשיר, נדבן או אדם מכובד בקהילה. יש כמה חריגים (למשל רבי אליעזר הקפר מדבורה) אבל באופן כללי, בעולמה של הקהילה היהודית בעת העתיקה, 'רבי' היה בראש ובראשונה אדם מכובד, מנהיג או נדבן ולאו דווקא חכם בוודאי לא בהקשר של בתי כנסת. המסקנה ההיסטורית שלו הייתה מרחיקת לכת שאימצה באופן חלקי את הגרעין העיקרי של תיזה ישנה של ארווין גודינף לפיה החכמים היו בעלי השפעה מוגבלת ושולית על החברה היהודית הכללית.
המאמר הזה שיצא לפני כ-45 שנה פתח דיונים שנמשכו עד ימינו סביב הסוגיה הזו שבין 'רבי X' בכתובות ובין החכמים המוזכרים בספרות התלמודית. תגליות נוספות, במיוחד כמה כתובות קבורה בנקרופוליס של ציפורי שבהם תועדו עוד כמה "רבי X" הוסיפו מידע נוסף אך גם שם באף אחד מן המקרים (כולל בקבר 'חדש' של רבי יהושע בן לוי) לא ניתן לזהות אותם עם חכמים המוזכרים בספרות התלמודית. היו כאלו שאימצו את ההבחנה המרכזית שלו עם מספר שינויים ושיפורים, גם לאור כתובות חדשות יותר שהתגלו מאז והציעו פרדיגמה מורכבת יותר שמייחסת תהליך "רביניזציה" בקהילה לא לפני המאה הרביעית לספירה ואילך, כלומר שבאופן הפוך מהמקובל, מעמד של ה-"רבנים" בקהילה התחזק בתקופה שאחרי התקופה הקלאסית של חז"ל לאור הספרות התלמודית (לפין). לעומת זאת, קבוצה אחרת של חוקרים, שללו כמעט לחלוטין את המסקנה שלו. בן ציון רוזנפלד הציג בכמה במות סדרה ארוכה של נימוקים שמוכיחים לדעתו שהכינוי הזה 'רבי' בכתובות היה בהכרח כינוי מוכר המתייחס לחכם גם אם רובם המוחלט אינו מוכר מהספרות התלמודית, מה שמלמד על כך שמדובר בתואר רווח ומוכר. בין השאר הוא הקדיש מחקר מפורט לזיהויו של רבי יהושע בן לוי ומשפחתו לאור כמה כתובות במערות בית שערים. חוקרים אחרים הציגו גישות ביניים: היו כאלו שדיברו על חוג 'רבנים' המקורב לנשיאות במיוחד אלו שנקברו בבית שערים (לוין). גישת ביניים טענה שהנחת העבודה היא שהתואר "רבי X" קשור לאדם בעל ידע תורני אך מלכתחילה חוג החכמים בספרות התלמודית לא הייתה תנועה פורמלית סגורה בעלת גבולות מוגדרים וסביבה התקיימו מעגלים רחבים וגמישים יותר של מלומדים או חכמים כפריים או שלפחות כך הסביבה החברתית התייחסה אליהם (מילאר, הז'ר, מילר). לפני כמה שנים יונתן פרייס טען שצריך לבדוק את ההקשר ואת הפונקציה השונה בכל אחת מהכתובות כלומר את מה שמכונה ה-"נוהג האפיגרפי" הספציפי- לא דומה כתובת קבורה גלויה או נסתרת לכתובת הקדשה, יש הבדל אם זה ביוונית או בעברית/ארמית וגם אם מדובר במרחב אורבני, כפרי או באזור מעורב מבחינה אתנית ושכמעט בכל המקרים, כתובות עם השם "רבי X" היו גלויים לעיני הקהל ולא נסתרים.
עכשיו, אפשר לחזור לדיון הממוקד בבית הקברות של קצרין העתיקה. כאמור, לפי המחקר הנוכחי, שלושה שמות של רבנים אפיגרפיים שויכו לבית הקברות הזה: רבי אבון, רבי תנחום ו-'אבה רבי' והחוקרים מציעים שאפשר שכולם או לפחות אחד או שניים היו בחזית של מבנה קבורה בולט (מאוזיליאום). כמו ברוב המקרים של כתובות נטולות תאריך (כמו בצוער למשל) קשה מאד לתארך את הכתובות הללו באופן מדויק, מה עוד שהמערות הקבורה לא נחפרו. אותה בעיה עמדה גם בחקר שדה הקבורה של דבורה הדומה במאפיינים שונים לה לזה של קצרין העתיקה וגם שם ישנה התלבטות לגבי תיארוך מהימן של מכלול הכתובות והקברים. באופן כללי הם מתארכים את עיקרו של בית הקברות של קצרין לזמן הפעילות של הכפר בשיאו בין המאה הרביעית למאה השביעית לערך, כלומר לשלהי התקופה הרומית המאוחרת ולתקופה הביזנטית. מסקרים וחפירות שונות שנערכו בקצרין העתיקה התברר שאחרי התקופה ההלניסטית המאוחרת, האתר לא היה מיושב בתקופה הרומית הקדומה (כלומר, ערב המרד הגדול) וסימנים ראשונים של התיישבות מחודשת בו היו רק בהמשך התקופה הרומית כשהיישוב הגיע לשיאו בתקופה הרומית המאוחרת והביזנטית ועד המאה השמינית לספירה פחות או יותר. גם שאלת תיארוך בית הכנסת העתיק או יותר נכון השלב הראשון שלו נותרה מעורפלת: אורמן שחפר בהתחלת שנות השבעים את בית הכנסת סבר שהשלב הראשון הוא כבר מן המאה השנייה-שלישית לספירה בעוד צבי מעוז שחפר בהמשך שנות השבעים והשמונים את בית הכנסת תיארך את השלב הראשון לסוף המאה הרביעית לספירה ואת השלב השני למחצית השנייה של המאה השישית ותחילת המאה השביעית לספירה. אלא שלאחרונה, חיים בן דוד, בני ארובס ומיכאל אזבנד במסגרת המחקר שלהם על אפשרות קיומם של בתי כנסת כבר מהתקופה הרומית בגולן, הסתייעו בהצעה של רחל חכלילי שנטלה חלק בחפירות בית הכנסת ושלפי הצעתה יש ראיות לכך שכבר במאה השלישית לספירה היה בית כנסת קדום לפני השינויים הגדולים מאוחר יותר. אם כן, הקשיים הכרונולוגיים לגבי תיארוך כתובות הקבורה אינם נפתרים באופן ודאי נוכח האפשרות שהכפר לפחות בחלקו ואולי בית הכנסת, גם אם בתצורה צנועה יחסית התקיים עוד לפני התקופה הביזנטית. ובכל זאת, נכון למצב המחקר הנוכחי, על רקע הצטברות המידע בנוגע לשגשוג של כפרי הגולן היהודי בתקופה הביזנטית כפי שמשתקפים בבתי הכנסת המפוארים מהתקופה הביזנטית ובממצא הקרמי, הנומיסמטי ובתעשיית שמן הזית, סביר יותר להניח שגם הממצא האפיגרפי גם בהקשר של מערות ומבני הקבורה, הם חלק מאותה תופעה יישובית.
מהי אפוא השורה התחתונה? צריך להכיר במגבלות המחקר לעת הזו ולהבחין בין העובדות הבסיסיות ובין השחזור הארכיאולוגי-היסטורי. לפחות שלוש כתובות המזכירות "רבי X" זוהו מתוך בית הקברות (או 'המשכבות' אם נאמץ את הטרמינולוגיה של הכתובות) של חורבת קצרין העתיקה. שניים ואולי יותר היו בפתחו של מבנה קבורה עילי בולט ועם התואר 'רבי' הן כנראה משקפות לכל הפחות את מעמדו המכובד של הנקבר יחסית לשאר הנקברים בשדה הקבורה של העיירה הבינונית. הבחירה להשתמש דווקא בעברית כנראה שאינה מקרית והיא באה לידי ביטוי גם בכתובת רבי אליעזר הקפר בדבורה. בשל הקשיים בכל מה שקשור לתיארוך הכתובות הללו, גם המסקנות החברתיות וההיסטוריות רחוקות מלהיות ודאיות גם אם הן עשויות לספר סיפור 'יפה' למטיילים ולקוראים. כל מה שניתן לומר (וזה די חשוב) הוא שבמהלך התקופה הרומית המאוחרת או הביזנטית, ככל הנראה לא לפני המאה השלישית-רביעית לכל המוקדם, כאשר שמות כמו אבון או תנחום היו נפוצים יחסית בחברה היהודית ואולי בכלל במאה השישית ואף מאוחר קצת יותר, התואר 'רבי' יוחס לדמויות מקומיות (שאולי קשורות גם לדמויות אחרות ששמם הופיע בכתובות אחרות באזור). מעבר לתואר גופו, ההקשר הפונררי מעיד שהם זכו לקבורה מכובדת בליווי כתובת שנועדה להפגין את הכבוד של בני המשפחה או הקהילה כלפי אותן דמויות ולא רק השם והגיל כמו במצבות או כתובות קבורה פשוטות. הייחודיות של הנוהג האפיגרפי במקרים הללו משתקף בכך שבניגוד לכתובות הקדשה במבני ציבור כמו בתי כנסת בגולן שהתגלו גם הן במרחב הזה, בכל מה שקשור לכתובות הקבורה של אותם 'רבנים', השפה בכתובות הקבורה הייתה בעברית או שמא זה נכון בכל מה שקשור ל-'רבי' כמו למשל כתובת בית המדרש של רבי אליעזר הקפר בדבורה. ואם מזכירים את הכתובת המפורסמת הזו, היא קצת חריגה לא רק באזכור בית המדרש אלא במבנה התחבירי שלה: "אליעזר" ו- "הקפר" נכתב בחלק העליון בין שתי העופות/חיוואים(?) ואילו בתוך הזר מתחת לשמם והכינוי, הופיע הכיתוב 'זה בית מדרשו שהלרבי'- האם ייתכן שלשם העליון התווסף (לאחר מותו של אליעזר הקפר?) תיאור שנועד להאדיר הן את השם והן את מבנה הציבור שעדיין לא אותר למרות המאמצים המחקריים עד היום.
השמות של דמויות הנקברים בקצרין לא מלמדת בהכרח על היותם 'חכמים' במובן המוכר של התואר ובוודאי שלא לזהות אותם עם דמויות מוכרות בספרות התלמודית אך זה משיב אותנו לכתובת מדבורה, שם יש זיקה מפורשת בין תואר "רבי" ובין מוסד או מבנה המכונה "בית מדרש". הדמיון בין שדות הקבורה של דבורה ושל קצרין כולל ריבוי הכתובות בעברית/ארמית מחזקת בכל זאת את האפשרות שלפנינו עדות אפיגרפית מבוססת ולמעשה כמעט יחידאית נכון לעכשיו על קיומו של בית מדרש (אם במובן המילולי ואם במובן הלימודי) ושל דמויות שזוהו כ-"רבי" על ידי קהילות גולניות כפריות בשלהי התקופה הרומית המאוחרת ובמהלך התקופה הביזנטית או בתיקוף "היהודי"- בשלהי התקופה האמוראית או בתקופה הבתר-תלמודית. זאת תקופה שלגביה ידיעותינו על חכמים נקובים בשם או בתי מדרש פעילים הן מעטות למדיי אם בכלל. מכאן רק מתחילות סדרה של שאלות פתוחות על הזיקה בין העדות האפיגרפית הזו ובין סופה המקובל של התקופה האמוראית בגליל ועל הקשרים קהילתיים, תרבותיים וחברתיים של הקהילה היהודית בגולן והגליל בשלהי העת העתיקה.
