לרגל הפרסום של מפעל היין הענקי מן התקופה הביזנטית שנחשף בחפירות למרגלות תל יבנה, הוזכר באופן די טבעי ביטוי מפורסם הקושר בין ייצור יין ליבנה- "הכרם ביבנה". כבר בפרסום הראשוני של בית גתות מהתקופה הפרסית מדרום-מזרח לתל (להבדיל מזה של התקופה הביזנטית שנמצא למרגלות הפינה הצפון-מזרחית של התל), החופרים ציינו כי "בית הגתות שנחשף בחפירה מלמד כי באזור הקרוב לתל יבנה גדלו כרמי ענבים. מעניין כי גם בתקופה מאוחרת יותר, במאות הא'–הב' לסה"נ (דור חכמי יבנה; התקופה שבין המרידות) היה קיים כרם ביבנה. צמד המילים 'כרם ביבנה' מוזכר כמה פעמים בהקשר לחכמי יבנה, שישבו ודנו בסוגיות שונות" (חדשות ארכאולוגיות 133, 2021, תל יבנה). זאת הזדמנות נאותה לעיין קצת בתולדות הכינוי הזה ובפרשנות הישנה-חדשה שהוצעה לו. אמנם הממצא הארכאולוגי החדש של השנים האחרונות לא חשף עדיין את יבנה של רבן גמליאל וכנראה גם לא את "הכרם ביבנה" ההיא, אך ייתכן שהוא שפך אור נוסף על מוצאו ומקורו של הכינוי.
1. ה-"כרם ביבנה" נזכר במפורש במספר מצומצם יחסית של מקורות חז"ל כחלק ממכלול זכרונות ותיאורים שונים של כינוסי חכמים ביבנה בתקופה די קצרה משנת 70 לספירה ועד העשור השני או השלישי של המאה השנייה לספירה. התפקיד ההיסטורי של יבנה כמקומם של כמה מדמויות החכמים הבולטים בתקופה שאחרי חורבן בית שני (בעיקר רבן גמליאל) היה קצר יחסית אולם המורשת והייצוג הספרותי של אותה תקופה היה הרבה יותר נרחב- ראשיתו כבר בתקופה די קרובה שאחרי "דור יבנה" והוא נמשך ומתפתח עד ימינו. השם "יבנה" והאפיזודה הקצרצרה הזו, הפכה את יבנה/ימניה/יבנא ממקום ממשי בעל היסטוריה ארוכה עד ימינו אלה לשם קוד של סמל שיקום וייסוד של חוג החכמים אחרי חורבן בית שני כפי שאחד החוקרים שעסק ביבנה התלמודית לפני כמה שנים כינה זאת: "שני דורות ותהילת נצח". התקופה המכוננת הקצרה הזו הפכה בחלוף השנים לחלק מהמיתולוגיה המייסדת של עולם החכמים- אירועים מהעבר הרחוק של בית הדין/מדרש המרכזי ביבנה שלתוכם נוצקו מסורות ייסוד מפותחות שהלכו והשתכללו ככל שעבר הזמן. למעשה, כבר בספרות חז"ל, אפילו במקורות התנאיים, יבנה כמו ירושלים לפניה, הייתה זכרון רחוק אך נוסטלגי שכן כמעט לא ידוע על יהודים או קהילה יהודית ביבנה אחרי מרד בר כוכבא. סביב הנסיבות ומה שאירע בתקופה הזו ביבנה, יש מסורות רבות המוכרות כמעט לכל אדם, החל מסיפור היחלצותו של רבן יוחנן בן זכאי מירושלים הנצורה ובקשתו מאספסיאנוס את יבנה, דרך תקנות המיוחסות לרבן יוחנן בן זכאי ורבן גמליאל, מאבקי הסמכות בין רבן גמליאל לחכמים האחרים ועד ההכרעה כבית הלל וסיפורי המתח בין החכמים בבית המדרש (תנורו של עכנאי למשל)- כל אלו יוחסו לאותה תקופה קצרה יחסית כאשר מרכז החכמים היה ביבנה. אם בעבר, המסורות הללו התקבלו כעדויות היסטוריות קבילות שבעזרתן שוחזרה ההיסטוריה של החברה היהודית בדור יבנה (על שם המקום), הרי שבדור האחרון, כמעט כל אחד מהמרכיבים הללו עבר תהליך בחינה מחדש עד כדי כך שכמעט לא נותר דבר מיבנה ההיסטורית של המאה הראשונה ותחילת המאה השנייה לספירה ובמקומה יבנה הפכה למושג רעיוני שהתפתח והתעצם בהדרגה במורשת של חז"ל, משלהי דורות התנאים, דרך המסורת האמוראית בארץ ישראל ועוד יותר בבבל ואף מעבר לכך. יש אפילו כאלו שהגיעו למסקנה ש-"יבנה" המפורסמת היא בעצם "המצאה פנטסטית" של חז"ל עשרות או אפילו מאות שנים לאחר מכן כחלק מהפולמוס היהודי-נוצרי שהפכו אפיזודה קצרה לאירוע מכונן המזכיר ועידות כנסייתיות מפורסמות מהתקופה הביזנטית.
2. מבחינה היסטורית, מה שניתן לומר בצורה ודאית הוא שיבנה שבמאה הראשונה לספירה הייתה עיירה מעורבת של יהודים ולא יהודים (לא כל כך ברור מי היה הרוב ומי היה המיעוט), הייתה לתקופה קצרה מקום שבו פעלו כמה חכמים בולטים שלימים ייהפכו לדמויות מכוננות. סביר להניח כפי ששיער בזמנו גדליהו אלון, כי כמה מהחכמים/פרושים הירושלמים שנמלטו מהעיר או הסגירו את עצמם, הועברו ליבנה שהייתה אחד מהמקומות שבהם הפליטים או עצירים יהודיים רוכזו בידי הצבא הרומי. מה שדי מקובל כיום הוא שגם אם ישבו כמה דמויות בולטות מבין החכמים ותלמידיהם ביבנה, המרכז החברתי, הכלכלי והתרבותי בשפלת יהודה באותה העת היה בלוד הסמוכה ולמעשה העדויות בנוגע לפעילות החכמים ביבנה מתמעטות אחרי מותו של רבן גמליאל השני בעשור השני של המאה השנייה לספירה. מעבר למסגרת הזו, כמעט כל פרט לגבי המעמד של החכמים ובמיוחד של רבן גמליאל ושל בית הדין המרכזי ("סנהדרין" לפי הבבלי) ביבנה באותה העת, שנוי במחלוקת עמוקה בין החוקרים- מעמדה מקסימליסטית שתיארה את יבנה כעיירה מרכזית שבה היו מוסדות פוליטיים (נשיאות) ותורניים (בית הדין/בית המדרש המרכזי) מבוססים בעלי סמכות כלפי פנים וכלפי חוץ ועד גישות מינימליסטיות השוללים סמכות פורמלית כלשהי של החכמים הן כלפי החברה היהודית והן כלפי השלטון הרומי. לפי הגישה הזו, יבנה הייתה עיירה די קטנה שאולי דווקא כך אפשרה לחכמים לפעול בצורה יחסית חופשית ללא שום מעמד משפטי ובוודאי לא פוליטי או סמכותי. בין לבין יש גם גישות ביניים שמקבלים את העובדה שביבנה הייתה אינסטנציה אקדמית-הלכתית שגם אם לא היה מעמד פורמלי מסודר, היא הייתה בעלת חשיבות, לפחות בתודעה של החכמים אולם כוחה והיקף הפעילות שלה לא היה רחב והתמקד בעיקר בנושאים דתיים או חקיקה/תקנות הלכתיות פנימיות אך לא בתחום האזרחי ובוודאי לא התחום הפלילי.
3. הכרם ביבנה במקורות הספרותיים: התיאור המפורסם ביותר מובא בתחילת תוספתא עדויות (א א): "משנכנסו חכמים בכרם ביבנה (או: לכרם ביבנה) אמרו עתידה שעה שיהא אדם מבקש דבר מדברי תורה ואינו מוציא מדברי סופרים ואינו מוצא....אמרו נתחיל מהילל ומשמאי". טיבו של אותו מיזם הלכתי-ספרותי נתון לפרשנויות רבות ושונות עד ימינו אבל כאן נתמקד עם המשפט הפותח המתאר התכנסות/כניסה של "חכמים" למקום שכונה "כרם ביבנה". הכינוי לאותו מקום מוזכר גם בכמה משניות אולם שם לא ברור אם מדובר על המקום הגיאוגרפי או שהכוונה בכינוי הוא לאירוע מהעבר: "...זה מדרש דרש רבי אלעזר בן עזריה לפני חכמים בכרם ביבנה הבנים ירשו והבנות יזונו" (משנה כתובות ד ו); "שלשה דברים אמר רבי ישמעאל לפני חכמים בכרם ביבנה..." (משנה עדויות ב ד); "אמ' ר' ישמעאל בי ר' יוחנן בן ברוקא אני שמעתי בכרם ביבנה שכל הנשים לא ינשאו ולא יתארסו עד שיהו להן שלשה חדשים" (תוספתא יבמות ו ו); "אך פדה תפדה, זו היא שאלה שנשאלה לפני חכמים בכרם ביבנה בכור שמת מהן בעלים לפדותו ולהאכילו לכלבים. דרש ר' טרפון...."(ספרי במדבר קרח, קיח); "וכבר הלכה זו נשאלה לפני שלשים ושמונה זקנים בכרם ביבנה וטיהרו את בשרה" (ספרי במדבר חקת, קכד). המקורות התנאיים האחרים המזכירים את הפעילות של בית הדין של יבנה (בעיקר בראשות רבן גמליאל) לא מזכירים במפורש שמדובר ב-"כרם ביבנה" ובשום מקום במקורות התנאיים לא נזכרו רבן יוחנן בן זכאי או רבן גמליאל בזיקה מפורשת ל-"כרם ביבנה". מכאן עלתה האפשרות שלא מדובר בכינוי אחר של בית הדין/ בית המדרש המרכזי "הרגיל" ביבנה אלא שהכוונה היא לכינוס גדול מסוים (כך טען י"נ אפשטיין) או סדרת כינוסים חריגים ומיוחדים (כך טען ש' ספראי) שנערכו באותו מקום שקיבל את הכינוי "הכרם ביבנה", אם בשלהי ימי רבן גמליאל או אולי אפילו קצת אחרי כן. לפי ההשערות הללו, המקורות הנ"ל מתארים שבאותו כינוס היסטורי ב-"כרם ביבנה" היה ריכוז גדול חריג של "חכמים"/"זקנים" (אחד מהם מציין שלושים ושמונה זקנים) שלפניהם נשאלו שאלות או נטענו טענות ושם גם נמסרו שמועות ופסיקות.
התיאור המפורסם הראשון הוא קצת שונה שכן הוא מתאר יוזמה חדשנית שיוחסה לאותו מקום/כינוס אולם לא בטוח שמדובר בתיאור היסטורי אלא ביאור מאוחר (הוא לא מופיע במשנה) לאופי החריג והייחודי של משנת עדויות שמלקטת מחלוקות קדומות, שמועות ומסורות בעניינים שונים שאין ביניהם קשר תמטי בניגוד למסכתות האחרות. כלומר, ייתכן שעל סמך האזכורים המפוזרים האחרים של דרשות, שמועות ושאלות שנערכו "בכרם ביבנה" לפני החכמים, הוצע בתחילת התוספתא מעין "מבוא למסכת עדויות" שהרקע לאותה מסכת "חריגה" היה כינוס יזום ב-"כרם ביבנה" אולם לא מדובר בידיעה ודאית אלא בנסיון להסביר את הרקע למיזם הזה. במקורות האמוראיים המאוחרים יותר, כבר היה פיתוח ספרותי משוכלל יותר שבו כמה אירועים שיוחסו ליבנה חוברו אחד לשני (היום שהושיבו את רבי אלעזר בן עזריה בישיבה- מה שמוכר כמוטיב של "בו ביום" הנזכר גם במקורות תנאיים אחרים) אולם זה כבר סיפור לפעם אחרת. מכאן כבר קצרה הדרך על "האסיפה הגדולה" של יבנה (The Jamnia Council) שלה מיוחסות כמה צעדים משמעותיים כגון הקנוניזציה של הספרי המקרא ותקנות נוספות. למעשה, אם נבודד את המקורות התנאיים לגופם ונקרא אותם בצורה זהירה, גם ההנחה שהאזכור של "כרם ביבנה" הוא על רקע כינוס או סדרה של כינוסים "מיוחדים" שונים מכינוסים "רגילים" של בית הדין/בית המדרש המרכזי של החכמים היא מוטלת בספק והיא מושפעת מאד מתיאורים אחרים של אירועים שהתרחשו ביבנה (מינויו של רבי אלעזר בן עזריה ודרשות המיוחסות לרבי עקיבא ורבי טרפון "בו ביום") שהתמזגו לתוך אותו כינוס שנערך "בכרם ביבנה".
4. מהו ה-"כרם ביבנה"?: יהיה מה שיהיה טיבו של אותו כינוס חכמים הנזכר במקורות הנ"ל, השאלה המתבקשת היא כמובן מה עניין של כינוס חכמים לכרם ומה טיבו של הביטוי הזה. כבר בספרות האמוראית היה נסיון להסביר את המונח הזה באופן מטאפורי. בורסיה של הירושלמי (ברכות ד א ז ע"ד) לסיפור הדחת רבן גמליאל השני הובאה פסקה המציינת את ריבוי הנוכחים באותו מעמד:
"וכמה ספסלין היו שם? רבי יעקב בן סיסי אמר שמונים ספסלים היו שם של תלמידי חכמים חוץ מן העומדין לאחורי הגדר רבי יוסי ביר' אבון אמר שלש מאות היו שם חוץ מן העומדין לאחורי הגדר כיי דתנינן תמן ביום שהושיבו את רבי אלעזר בן עזריה בישיבה תמן תנינן זה מדרש דרש רבי אלעזר בן עזריה לפני חכמים בכרם ביבנה וכי כרם היה שם אלא אילו תלמידי חכמים שהיו עשויין שורות שורות ככרם".
הירושלמי מתאר מספר גדול מאד של נוכחים באותו מעמד, לא רק הספסלים אלא גם מספר גדול של אנשים שעמדו "לאחורי הגדר". אגב כך, הובאו שני מקורות תנאיים שחוברו בידי המספר לאותו אירוע של "מינוי" רבי אלעזר בן עזריה וכך המספר הסיק שאותו היום שהוא נסמך/מונה הוא דרש "בכרם ביבנה". בהקשר למקור השני שהזכיר את הכרם, הובא קטע נספח: "וכי כרם היה שם? אלא אלו תלמידי חכמים שהיו עשויין שורות שורות ככרם". כל המטרה של המספר הייתה להביא את הקטע האחרון כדי להוכיח את קיומם של מספר הספסלים הגדול שבו ישבו התלמידים באותו מעמד טעון וזה נראה כמו כרם שבו יש "שורות שורות". אם כן, "הכרם ביבנה" לא היה ממש כרם אלא זה כינוי לצורת הישיבה של התלמידים בפני החכמים. לא כל כך ברור אם המשפט האחרון היה חלק מציטוט של מקור תנאי או הסבר של המספר אך בכל מקרה, כדאי לשים לב שזה לא רק שינוי מהכרם הריאלי לכרם מטאפורי אלא מכינוס אקסקלוסיבי של חכמים בולטים לתיאור ציורי של בית מדרש/בית ועד שבו התלמידים יושבים לפני החכמים על גבי ספסלים בצורה ממוסדת והירארכית.
5. אם כן, מסתבר שכבר בתקופה האמוראית הביטוי "כרם ביבנה" לא היה מובן או שהזיקה בין כרם חקלאי ובין דיון של חכמים נראתה תמוהה ולפיכך הוצע הסבר "קונווציונאלי" יותר של מבנה או מתחם, מעין ישיבה גדולה. רוב החוקרים סבורים שמדובר בהסבר מאוחר אולם את "הכרם ביבנה" המקורי יש להבין כפשוטו- הכרם זה כנראה כרם גפנים (Vineyard) ביבנה או סמוך אליה ולשם נתכנסו החכמים הנ"ל. אולם, אם כן, שוב חוזרת השאלה לקדמותה-מדוע החכמים התכנסו בכרם ולא בבית מדרש/בית דין כפי שמצופה? כמה כיוונים הוצעו לכך עוד בטרם התגליות הארכאולוגיות החדשות ואני אציין כמה מהם-
א. לא היה מקום בבית המדרש: לפי ההצעה הזו, מאחר שמדובר היה בכינוס או כינוסים מיוחדים שאליהם הגיעו מספר חכמים גדול ממושב רגיל של בית דין מקומי, בית המדרש/בית הדין הבנוי ביבנה לא היה יכול להכיל את מספר הבאים הגדול. ניתן אולי גם להוסיף שבכמה בתי כנסת קדומים מימי בית שני או בסמוך לו, נמצאו חדרים קטנים נספחים שאולי שימשו כ-"בית מדרש" (לדוגמא בגמלא, במגדלא ואולי גם בשרידים שמתחת לבית הכנסת בואדי חמאם) אך הם אינם יכולים להכיל יותר ממספר קטן של נוכחים. לפיכך, כדי למצוא מקום למתכנסים הרבים, הוחלט לעשות זאת בכרם סמוך שהיה יכול לשמש כמעון חד-פעמי או אולי גם כמרחב התכנסויות קבוע כאשר מדובר בהתכנסות גדולה יותר. במילים אחרות, "הכרם ביבנה" היה "גן אירועים" פשוטו כמשמעו. כמובן שהצעה זו מתבססת על המסקנה שהכינוס ב-"כרם ביבנה" היה כינוס חריג עם מספר משתתפים גדול מאד, אבל עצם ההנחה הזו אינה ודאית.
ב. נורמה של לימוד באוויר הפתוח: הלימוד והדיון ב-"כרם ביבנה" לא היה חריג או ייחוד אלא חלק מנורמה רווחת של לימוד באוויר הפתוח בתקופת החכמים. את ההצעה הזו העלה לפני שנים רבות אברהם (אדולף) ביכלר, שאסף מקורות שונים בספרות חז"ל שמהם עולה שהחכמים למדו גם באוויר הפתוח, תחת עצי תאנה או כרם זיתים, בצלו של שובך ועוד דוגמאות לא מעטות. מכאן הוא הגיע למסקנה שגם לגבי "הכרם ביבנה" לא היה כאן שום דבר חריג- זאת הייתה אופציה טובה, בוודאי בתקופת הקיץ החמה, להתכנס באוויר הפתוח ולדון בעניינים שברומו של עולם. לפי זאב ספראי, הנורמה הזו הייתה רווחת למדי בתקופת התנאים "לימוד התורה הקדום נעשה בעיקר באוויר הפתוח תחת עצים, בצל קירות או בצל שובך" (פירוש משנת ארץ ישראל על כתובות, 256-255 ובשאר הפירושים למשנה) אך ייתכן שכבר בימי רבי ובהמשך, התופעה הזו הצטמצמה כחלק מ-"התמסדות" מערך הלימוד בתוך מבנים סגורים ולכך יש חשיבות בסוגיית זיהוי בתי המדרש מבחינה ארכאולוגית (קתדרה 24, עמ' 185-184) . לדעתו, לפחות בשלב הקדום יחסית הזה, "בית המדרש" היה בעיקרו כינוס של החכם/חכמים ו/או התלמידים ולא בהכרח מבנה פיזי סגור ובנוי ולכן ההתכנסויות השונות המיוחסים ליבנה יכלו להיות בכל מקום אפשרי כולל בכרם שביבנה ולא היה כאן אירוע חריג או ייחודי.
ג. הצעה נוספת שעלתה היא שייתכן והבחירה בכרם ביבנה הייתה על רקע העובדה שיבנה הייתה למעשה עיירה מעורבת של יהודים ולא יהודים. ייתכן והשיקול לעשות כינוס כזה מחוץ לתחום המיושב של העיירה, היה בגלל מערכת היחסים הרגישה בין יהודים ללא יהודים או שמא החכמים העדיפו לקיים כינוסים כאלו בשולי או מחוץ ליישוב גופו.
ד. ספקולציה נוספת היא שמדובר במוטיב ספרותי שמוכר גם במקורות אחרים- למשל, כינוס החכמים או מי שהצליח לשרוד אחרי מרד בר כוכבא בבקעת רימון, שם בין השאר הוחלט על עיבור השנה בצורה חריגה מהמקובל. אפשר אולי להוסיף גם את המסורת על סמיכת החכמים בידי רבי יהודה בן בבא בין שפרעם לאושא. המהימנות ההיסטורית של הסיפורים הנ"ל היא פחות חשובה כמו עצם הרעיון לפיו על רקע תקופת משבר ואיום על החברה היהודית או על המשך לימוד התורה, נערכו כינוסי חירום "בשטחים פתוחים" מחוץ לתחום המיושב ונעשו בהם פעולות "דתיות". ספק אם זה הולם את הזמן ואת התיאור של הכינוסים ב-"כרם ביבנה" אך המוטיב הזה מוכר בספרות חז"ל כשהתייחסו לסיפורי ייסוד או אירועים מכוננים בתודעת החכמים.
ה. ויש גם אפשרות נוספת- מדובר בכינוי לוקאלי למקום כלשהו ביבנה שתושבי המקום הכירו ואין לנו דרך לדעת למה בדיוק הם התכוונו. עד היום, בכל יישוב, קיבוץ, מושב, שכונה ועיירה, יש כינויים מקומיים לפינות, אתרים, מקומות או מרחבים באזור שרק מי שגר במקום עצמו ולפעמים רק בתקופה מסוימת מכיר והם אינם מופיעים במפות הרשמיות, מפורטות ככל שיהיו או בכל מקור מידע, מוסמך ככל שיהיה. את הכינויים הללו וטיבם ניתן לדעת רק בשיחות עם בני המקום או בספרות לוקאלית של זיכרונות מהעבר. יש מקרים שבהם הכינוי המקומי נשמר בזיכרון או בכתובים אבל כבר אין מי שיכול להצביע בוודאות למה התכוונו בני התקופה שאחראים לכינוי ההוא. ייתכן שגם המקרה של "הכרם ביבנה" הוא כזה- כינוי לוקאלי של מקום או מרחב כלשהו ביבנה שרק מי שחי ביבנה בתקופה הנדונה הכיר במה מדובר בדיוק אך מאוחר יותר, נעלם טיבו הריאלי ונותר הכינוי "הספרותי" העמום.
6. ובחזרה לממצא הארכאולוגי- מפעל היין המונומנטלי של התקופה הביזנטית משקף תקופה אחרת לגמרי של תולדות יבנה הנוצרית (כמעט לא ידוע דבר על נוכחות יהודית ביבנה בתקופה הרומית המאוחרת והביזנטית), מאות שנים אחרי "הכרם ביבנה" של מושב החכמים ביבנה בעשרות השנים הראשונות שאחרי חורבן הבית- בשלב הזה של המחקר הארכאולוגי, יש מעט מידע לגבי יבנה בתקופה הרומית הקדומה, להבדיל מהתקופות האחרות של היישוב הקדום, אם כי זה עשוי להשתנות. בשלב ההוא, בקרב החברה היהודית או החכמים שישבו בגליל או בבבל, יבנה הייתה כבר חלק מזכרון היסטורי מרוחק אם כי מפותח ומעובד באמצעות מסורות הלכתיות, אגדתיות ואנקדוטות. יחד עם זאת, בהנחה שאכן אזורי תעשייה קדומים ממשיכים לשמור על מקומם לאורך תקופות ממושכות כל עוד אין הפרעה אלימה או אירוע דרמטי אחר (דוגמת רעידת אדמה וכדומה), הפן הריאלי של אותו כינוי קצת מעורפל, מקבל סיוע מעניין מהמחקר הארכאולוגי החדש. אם יבנה הייתה כבר מקדמת דנא (כבר מהתקופה הפרסית) מוקד לתעשיית יין ובקרבתה היו כרמים משגשגים כפי שעולה מהחפירות הארכאולוגיות למרגלות התל, אז אולי "הכרם ביבנה" הוא לא כרם ספציפי אלא תיאור ריאלי של הנוף החקלאי של יבנה- יישוב השוכן בלבו של אזור כרמי יין משגשג- והיא היא ההסבר לכינוי לוואי של היישוב, "הכרם ביבנה", יישוב המעוטר בסביבה חקלאית של כרמים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה