לרגל סיום הלימוד במסכת תענית בדף היומי היום, בחרתי לציין את האירוע עם חזרה לאחת הרשימות המפורסמות ביותר בארכאולוגיה התלמודית העתיקה- רשימת ("ברייתת") משמרות הכהונה בגליל שכבר יותר ממאה שנה ממקדת עניין וחידתה עדיין מרתקת את החוקרים ואת הציבור הרחב כאחד. חיפוש קל בגוגל יוביל לתוצאות רבות כולל הרצאות וסיורים בעקבות משמרות הכהונה בגליל. מדוע חזרתי אליה בהקשר למסכת תענית? ובכן, זה קשור לא לסיום המסכת ממש המפורסם בפני עצמו (התעניות ההיסטוריות של שבעה עשר בתמוז ותשעה באב ביחד עם הסיום האופטימי של ט"ו באב) אלא לתחילת הפרק הנועל של המסכת הזו שעסק בטקס ליטורגי קדום שמוכר רק במקורות חז"ל: טקס המעמדות. הטקס הזה קשור במישרין למשמרות הכהונה ומוצג כמקביל או השלמה למשמרות הכהונה. אופן התיאור התנאי הציורי של הטקס הזה גרם לי לחזור מחדש לאותה סוגיה ישנה וקצת "נדושה" של רשימת משמרות הכהונה בגליל ואולי לחשוב עליה מחדש דווקא לנוכח התיאור הפנטסטי של טקס המעמדות אם כי זה לא יוצא מכלל הרהור ולא מגיע בהכרח לפתרון חידת אותה רשימה מפורסמת. אני אסקור בקיצור נמרץ את התיאור התנאי של אותו טקס מעמדות במקורות התנאיים של מסכת תענית ואת סימני השאלה שיש לגביו. לאחר מכן, בקיצור אפילו נמרץ יותר נזכיר את רשימת משמרות הכהונה בגליל, את העדויות השונות לקיומה כמו את עיקרי ההצעות לפשרה ומשמעותה. לבסוף, אני אציע השערה בוסרית על קשר אפשרי בין התיאור התנאי של טקס המעמדות ובין אותה רשימה של משמרות הכהונה בגליל כחלק מנרטיבים חלופיים של זכרון משמרות הכהונה. זה יצא קצת ארוך אבל מדי פעם, אין ברירה אלא להאריך קצת...
1. המעמדות: כך המשנה (תענית ד ב, לפי כ"י קאופמן) מתארת את טקס המעמדות- "אֵלּוּ הֵן הַמַּעֲמָדוֹת? לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר: (במדבר כח, ב ( "צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם,אֶת קָרְבָּנִי לַחְמִי לְאִשַּׁי"; וְכִי הֵיאָךְ קָרְבָּנוֹ שֶׁלָּאָדָם קָרֵב, וְהוּא אֵינוּ עוֹמֵד עַל גַּבָּיו? אֶלָּא שֶׁהִתְקִינוּ הַנְּבִיאִים הָרִאשׁוֹנִים עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה מִשְׁמָרוֹת; עַל כָּל מִשְׁמָר וּמִשְׁמָר הָיָה עַמּוּד בִּירוּשָׁלַיִם, שֶׁלַּכֹּהֲנִים, וְשֶׁלַּלְּוִיִּם וְשֶׁלְּיִשְׂרָאֵל. הִגִּיעַ זְמַן הַמִּשְׁמָר,כֹּהֲנָיו וּלְוִיָּו עוֹלִים בִּירוּשָׁלַיִם, וְיִשְׂרָאֵל שֶׁבְּאוֹתוֹ הַמִּשְׁמָר, מִתְכַּנְּסִים לְעָרֵיהֶם וְקוֹרְאִים מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית". חלוקת הכהנים לעשרים וארבעה משמרות מתוארת בספר דברי הימים א פרק כד ומיוחסת כבר לימי דוד. החלוקה הזו הייתה מוכרת גם בימי בית שני כאשר לפי סדר העבודה, כל משמר היה עובד בבית המקדש כשבוע בחלוקה פנימית לבתי אב שונים שעבדו בכל יום במהלך השבוע . לפי התיאור כאן, בנוסף לכהני המשמר, גם הייתה נציגות ללוויים ואף לישראלים בירושלים ("עמוד" או "מעמד") בעוד שאר הישראלים "שבאותו משמר" היו מתכנסים לעריהם או לעיר של מעמד וקוראים מעשה בראשית כפי שמפורט במשניות הבאות. המעמדות הוא אפוא טקס ליטורגי שבמרכזו קריאת התורה שערכו הישראלים שהיו קשורים לאותו משמר באותו שבוע שאותו הם קראו בעריהם או ב-"עיר של מעמד" (כך היא נזכרת במשנת ביכורים). תיאור מפורט קצת יותר קיים בתוספתא המקבילה: "....עמדו נביאים שבירושלים וקבעו שם כ"ד מעמדות כנגד כ"ד משמרות כהונה ולויה שנאמר (במדבר כ״ח:ב׳) צו את בני ישראל ואמרת אליהם את קרבני לחמי. אי אפשר לומר כל ישראל אלא מלמד ששלוחו של אדם כמותו. הגיע זמן המשמר כהנים ולוים עולים לירושלים וישראל שבאותו משמר שאין יכולים לעלות לירושלים מתכנסים לעריהן וקורין [מעשה] בראשית ובטלים מן המלאכה כל אותה שבת...". התוספתא מציינת שבנוסף לתקנה העתיקה התנכי"ת של משמרות הכהונה, הייתה תקנה נוספת שלא נזכרה במפורש- "עמדו נביאים שבירושלים וקבעו שם כ"ד מעמדות כנגד כ"ד משמרות כהונה ולויה". בנוסף לקריאת התורה הטקסית, אותם ישראלים שלא יכלו להיות בירושלים (הייתה נציגות סמלית של ישראלים שכן הייתה בירושלים) גם שבתו ממלאכה באותו שבוע ולפי המקורות האחרים, הם גם קיימו תענית אם כי לא מדובר על תענית מסוג תעניות האבל אלא יש בה אלמנט חגיגי של הקדשת היום/שבוע למעמדות. במשנה הראשונה של הפרק אף עולה שכמו ביום הכיפורים ובתעניות, היו ארבעה תפילות באותם ימי מעמדות- שחרית, מוסף, מנחה ונעילה שבמסגרתם הכהנים נשאו את כפיהם (ברכת כהנים). למעשה, כל חלקו הראשון של הפרק האחרון במסכת תענית עוסק בסדרי אותן "מעמדות", מתי הם מתקיימים ומתי הם נדחים.
2. מעמדות- טקס היסטורי או תיאור אידיאלי: ממבט ראשון, מדובר כמובן על טקס שנערך בזמן שהתקיימו הקרבנות כאשר משמרות הכהונה תפקדו כמשמרות מסודרות שעלו לירושלים ובאותו שבוע שהם עבדו במקדש. כאשר המקדש חרב וסדר העבודה בו פסק, גם הטקס הזה לכאורה הוא חסר משמעות שכן כל עניינו הוא ייצוגיות של המשמר/מעמד על הקרבן. ואכן, טקס המעמדות נתפס כטקס ליטורגי קדום שהיה אחד מהסימנים המקדימים של תפילת הציבור הקבועה שנתקנה אם בשלהי ימי בית שני ואם לאחריו. האם הוא גם התקיים לאחר חורבן הבית? פרשנים וחוקרים (א"א אורבך במאמר על "משמרות ומעמדות" עסק בכך בהרחבה, יוסף תבורי ודוד הנשקה שעסקו בהיסטוריה של טקס המעמדות הרחיבו על כך) הצביעו על כמה רמזים וראיות לכך שזאת אפשרות סבירה שבימי התנאים והאמוראים עוד היה נהוג "סדר מעמדות" כמו זה המתואר במשנה או לפחות בצורה סמלית, מה שיתגלגל מאוחר יותר לטקס מוכר של אמירת סדר המעמדות בשלהי העת העתיקה ובימי הגאונים. ברם, למעשה השאלה היא אם גם בימי הבית היה טקס כזה בפועל כפי שמתואר באופן מלבב במשנה? למעט רמז אחד לקיום של מעמד במקדש בחיבור כיתתי בעל אופי אפוקליפטי (מגילת המלחמה), ואולי רמזים עקיפים לעלייה לרגל שלא בימי מועד שייתכן וקשורה בנוכחות של לא כהנים בזמן הקרבת הקרבנות הסדירה, לא קיימת שום עדות חיצונית מימי הבית (מכתבי יוספוס, הברית החדשה, פילון או כתובות) שתאשש את דבר קיומו של טקס ליטורגי כזה, בוודאי מחוץ לירושלים. אפילו בתוך ספרות חז"ל, למעט התיאור הזה, אין ממש תיאור של הטקס הזה כאירוע שהתקיים אי פעם. אם לא היה קיים התיאור התנאי הזה, אי אפשר היה לדעת משום מקום אחר שטקס קבוע כזה שבו קבוצה של לא כהנים מתכנסים בכל שבוע במקום אחר לשם ביצוע טקס ליטורגי חגיגי המביע את זיקתם למשמר שעובד במקדש באותו שבוע. אמנם כדאי להיזהר מ-"ראיה שמן השתיקה" ובהחלט ייתכן שהיה טקס כזה או כמה סממנים שלו שעמדו ברקע התיאור השלם אולם הספק הזה מצטרף למגמה מתחזקת והולכת שרואה בתיאורים המפורטים של כמה מטקסי המקדש, לאו דווקא תיאורים היסטוריים מדויקים או לפחות שגם אם בבסיס, ישנו גרעין היסטורי מסוים, התיאור בכללותו הוא בעל אופי ספרותי רעיוני מגמתי של העבר כפי שהוא היה ראוי להיות. אם כן, גם את תיאור טקס המעמדות במקורות התנאיים, אין לראות כתעודה היסטורית עתיקה מימי בית שני אלא כתיאור אידיאלי שבו במקביל לסדר הקרבת הקרבנות במקדש בידי הכהנים, גם לישראלים הלא-כהנים היה תפקיד, אם בירושלים ובעיקר דווקא "בגבולין" (מחוץ למקדש) שכן זהו עיקרו של הטקס- קריאת התורה והטקסים שערכו אותם ישראלים שלא עלו לירושלים. טקסי המעמדות מצד אחד "הרחיבו" את שבוע המשמר גם מעבר למקדש וגם מעבר לחוג הכהנים ובאותה מידה, גם עמעם במידה רבה ואולי אפילו במכוון את הייחודיות של משמרות הכהונה שכן למעשה מדובר במשמרת "כלל-ישראלית" שמנהלת כביכול במשותף את "שבוע המשמר" במקדש בירושלים ובערים מחוצה לה. כאמור, ייתכן והיה בפועל נוהג כזה של פעילות דתית כלשהי במקביל למשמרת הכהונה שלא זכה לתיעוד חיצוני אולם האופן שבו הוא מוצג במשנה ובתוספתא תענית העצים אותו ויוצק לו תוכן רעיוני ומגמתי די מובהק. בנקודה הזו, נניח לרגע לעניין המעמדות וניזכר באותה רשימת משמרות כהונה בגליל.
3. רשימת משמרות הכהונה בגליל: בתיאור חלוקת המשמרות הקדום בספר דברי הימים כמו במקורות השונים מימי בית שני, אין תיעוד לכך שמדובר בחלוקה המבוססת על חלוקה גיאוגרפית-מנהלית כלשהי בארץ יהודה אם כי היו נסיונות לטעון כי הייתה חלוקה כזו ל-"פלכים" שונים בימי בית שני ושהחלוקה המתוארת במשניות הנ"ל הייתה על בסיס גיאוגרפי-מנהלי פנימי יהודי אך ככל הנראה, אין לכך ביסוס. התגלית המעניינת הייתה שכן הייתה רשימה גיאוגרפית כזו המקשרת בין משמרות הכהונה ובין מקומות מסוימים דווקא בגליל. רשימה כזו לא מופיעה במקורות חז"ל וכנראה לא במקרה אולם הפרשנים והחוקרים הבחינו בקיומה מתוך שלל מקורות- בראש ובראשונה פיוטים וקרובות, חלקם מוכרים מאד, שהן עדיין חלק מהקינות של תשעה באב ושם מוזכרים משמרות הכהונה בזיקה לשמות מקומות בגליל. בירושלמי תעניות (ד ח סח ע"ד) לקראת סוף המסכת מצויות שלוש דרשות בשם שני אמוראים (רבי לוי ורבי ברכיה) במפנה המאה השלישית והרביעית לספירה שהתייחסו לשני משמרות והמקומות שלהן ("אָמַר רִבִּי לְוִי. יְהוֹיָרִיב גַּבְרָה מֵירוֹן קַרְתָּה. מְסַרְבֵיי. מְסַר בֵּייְתָה לִשׂנָאַייָא. אָמַר רִבִּי בֶּרֶכְיָה. [יְהוֹיָרִיב] י״ה הֵרִיב עִם בָּנָיו עַל שֶׁמָּרוּ וְסָֽרְבוּ בוֹ יְדַעְיָה עָמוֹק צִיפּוֹרִים. יְדַע יָ״ה עֵיצָה עֲמוּקָה שֶׁבְּלִיבָּם וְהֶגְלָם לְצִיפּוֹרִין") ומהם עולה שלפחות תחילתה של הרשימה הייתה כבר מוכרת באותה העת. העדות הבולטת ביותר לכך הם סדרה של כתובות או שברי כתובות- הראשונה התגלתה באשקלון בשנות העשרים של המאה שעברה, שברים קטנים התגלו בחפירות באזור בית הכנסת הקדום בקיסריה ועוד קטעים קטנים שקשורים לאותה רשימה התגלו בכיסופים ובנצרת. גם בשברי הטיח שעמד בכתליו של בית הכנסת ברחוב, בין הפרגמנטים הכתובים השונים, ככל הנראה הייתה רשימת משמרות כהונה. הכתובת השלמה ביותר של רשימת משמרת הכהונה התגלתה ב-1970 במסגד באל חאצ'ר שבתימן. מתברר שהייתה רשימה כזו שנוצרה בנקודת זמן מסוימת, קרוב לוודאי בגליל, ונשמרה באמצעות כתובות על לוחות כנראה של בתי כנסת ובאמצעות פיוטים שעיבדו את הרשימה הזו ליצירות ליטורגיות. ביחד עם עדויות נוספות מהגניזה שמעידות על שימור זכר המשמרות, התברר שהיה מנהג לציין בכל שבת את שם המשמר שהיה אמור לעבוד בבית המקדש באותו שבוע. איננו יודעים את היקף התופעה (בינתיים, רוב הכתובות היו דווקא מחוץ לגליל ולא ברור אם זה רק יד המקרה) ועד כמה היא משקפת פרקטיקה רווחת בבתי כנסת בגליל ו/או מחוצה לה. גם זמנה של הרשימה הוא מעורפל- הפיוטים שבהם מוזכרים משמרות הכהונה וזיקתם לגליל, רובם ככולם, הם מהתקופה הביזנטית ותחילת התקופה המוסלמית; קצת קשה יותר לתארך את הכתובות אם כי באופן גס, כנראה גם הם מהתקופה הביזנטית או לכל המוקדם שלהי התקופה הרומית המאוחרת. ה-"מדרש" האמוראי בירושלמי תעניות מלמד כי הרשימה או לפחות תחילתה הייתה מוכרת במחצית השנייה של המאה השלישית לספירה בגליל. שמואל קליין, החוקר הראשון שעמד על חשיבות הרשימה ושחזר אותה עוד לפני התגליות האפיגרפיות, כינה אותה "ברייתא", כלומר שהרשימה עצמה היא קדומה כבר מהתקופה התנאית גם אם היא לא נזכרה בשום מקור חז"לי אחר, למעט אותו קטע קצר בירושלמי תעניות שגם לגביו יש דיונים אם הוא "מבקר" את הרשימה (שכן הוא מאשים את העם/משמרת הכהנים? שהוא גרם לחורבן) או שזאת קינה ספרותית שדורשת את הרשימה באופן ספרותי אך לא מבקרת אותה (זה הרושם שלי כאשר קוראים את ההקשר המלא בירושלמי שם).
4. הפרשנויות השונות לרשימת משמרות הכהונה בגליל: הפרשנות וההסבר לרשימה המיוחדת הזו שמחברת בין משמרות הכהונה ובין 24 מקומות בגליל היא מגוונת ולמעשה שנויה במחלוקת עד היום. קליין וחוקרים רבים אחריו, ראו ברשימה הזו בראש ובראשונה, תעודה היסטורית-יישובית חשובה מאד המעידה על המעבר של האליטה הכהנית מיהודה לגליל, אם בעקבות החורבן, אם בעקבות מרד בר כוכבא או אולי אפילו בעקבות מרד התפוצות, כפי שהיו כאלו שהציעו. בעיניהם, לאור תוצאות החורבן וההרס של המרידות, הכהנים נאלצו לנטוש ולהגר לגליל, שם הם בחרו לשמור על הליכוד החברתי שלהם ועל הזהות של המשמרת שלהם באמצעות מגורים במקומות מסוימים וכך דווקא אחרי החורבן הם ישבו בעיירות שונות בגליל. בהדרגה, המקומות הללו הפכו להיות חלק מרשימה ליטורגית או שהייתה בסיס לאותה הזכרה שבועית של המשמר בכל שבת. במשך זמן רב ולמעשה עד היום, זאת התיאוריה המובילה לגבי מהותה של רשימת הכהנים בגליל.
לעומת זאת, חוקרים אחרים הטילו ספק גם בתיארוך הקדום של הרשימה כפי שהציע קליין וגם בשחזור התהליך ההיסטורי-יישובי לאור הרשימה הזו. במאמר מפורט שיצא ב-1990 דליה טריפון דחתה את התיארוך המוקדם שהציע קליין וטענה שאין להקדים את הרשימה לפני המאה השלישית לספירה. גם הנסיבות ההיסטוריות לדידה, לא היו כפי שהוא ואחרים טענו שכן אין שום תימוכין למעבר "המוני" של כהנים מיהודה והתרכזותם ביישובים מובחנים הומוגניים בגליל אחרי המרידות של היהודים ברומאים. היא שיערה שמדובר בתוצאה של גידול דמוגרפי במאה השלישית, אולי בשל עלייה מבבל, ורק אז התפתחה תודעה לוקאלית שייחסה את היישובים השונים ואת הגידול של מספר הכהנים באותם יישובים למשמרות הכהונה. כנגדה, זאב ספראי הגן על התיזה העקרונית המסורתית עם מספר שינויים בנוגע לתהליך היישובי המדורג שהתרחש בגליל במאה השנייה והשלישית אולם מכאן ואילך מוקד העניין ברשימה כבר לא היה בתהליך ההיסטורי-יישובי שכביכול מספרת הרשימה אלא בתפקידה הרעיוני והתודעתי של אותה רשימה.
5. לפי הגישות החדשות יותר, את הרשימה הזו צריך לראות בשני פנים: (א) כחלק מהאדרה מחודשת של מעמד הכהנים שנפגע קשות אחרי חורבן בית המקדש. היו חוקרים (עודד עיר-שי למשל) שהסבו את תשומת הלב כיצד בשלהי העת העתיקה ובעיקר בתקופה הביזנטית, הכהנים שוב תופסים את מקומם כדמויות המובילות בחברה היהודית, על רקע דעיכת מוסד הנשיאות והיעלמות/היאלמות חוגי החכמים. תופעה זו ניכרה בפיוטים, בכתובות ובמקורות החיצוניים הנוצריים. בהקשר לכך, גם רשימת משמרות הכהונה, אם באמצעות הכתובות שהתגלו ואם באמצעות והפיוטים בהשראתה היו שיקוף של אותו תהליך התעצמות של מעמד הכהונה. לא כולם (למשל, סטיבן פיין) השתכנעו שזאת עדות לכוחם המתחזק של הכהנים ולדעתם את הרשימה הזו יש לראות על רקע תהליך חיזוק המוטיב המקדשי בליטורגיה היהודית כפי שזו באה לידי ביטוי, הן בפיוטים, הן בכתובות או במיצג החזותי של פסיפסי בתי הכנסת ובכלל על רקע תהליך "התקדשותו" של בית הכנסת, כך שמוטיב "כהני" כמו משמרות הכהונה לא היה שיקוף של מעמד הכהנים כמו התעניינות מחודשת בעבר המקדשי-פולחני. (ב) גישה אחרת מתמקדת פחות בכהנים או במשמרות אלא ב-"מיתוס הגלילי" (למשל, אלחנן ריינר) או ב-"מפה המנטלית של הגליל" (חגי דביר) שבו אירועים מהעבר הרחוק והקרוב יוחסו לגליל ובכך העניקו לחבל הארץ הזה שהיה בדרך כלל פריפריאלי, חשיבות מחודשת שמעניקה לבני הגליל תודעה לוקאלית מקודשת, אולי גם כפולמוס אנטי-נוצרי. לפי התיזה הזו, זה לא חשוב באמת אם אכן משמרות הכהונה היו במקורם ביהודה או בגליל, בשלב מסוים, מישהו יצר סיפור על כך שמשמרות הכהונה אכן ישבו בגליל בעבר או בהווה וכך הגליל התחבר בתודעת הקורא והעיבודים הפיוטיים של הרשימה לירושלים ולמקדש. השינוי מהגישה ה-"ישנה" הוא שהרשימה כבר לא נתפסה כמסמך היסטורי "אותנטי" אלא כביטוי רעיוני תודעתי שתפקידו לייצר נרטיב כהני-גלילי ולא לתאר מציאות היסטורית ממשית בעבר ואפילו בהווה.
6. רשימה המשמרת זכרון חשמונאי?: לפני מספר שנים, הציע עוזי ליבנר (בספר שלו באנגלית מ-2009 על הגליל המזרחי, עמ' 404 ואילך) פירוש חדש לרקעה ומגמתה של אותה רשימת משמרות הכהונה בגליל. אחרי סקירת ההצעות השונות על היתרונות והחסרונות, הוא פנה אל הממצא הארכאולוגי, הן מהסקר שלו בגליל התחתון המזרחי והן של שאר האתרים. הבדיקה שלו העלתה כמה מסקנות- הרשימה לא יכולה להיות תוצר של התקופה הביזנטית (וממילא לא כרשימה אנטי-נוצרית) שכן בכמה מקומות עולה שהיו אתרים שכבר לא היו מיושבים באותה העת או שהפכו להיות נוצרי. מצד שני, הרשימה לא משקפת את תמונת היישוב היהודי המלאה בגליל, לא רק בגלל היעדרה של טבריה אלא בגלל שהרשימה מציגה רק רשימה חלקית מאד של עיירות, חלקן קטנות למדיי ולא מתייחסת לאזורים צפוניים אחרים שבהם אנחנו יודעים שישבו יהודים ובחלקם גם יש מידע על נוכחות כהנית. מה אם כן המכנה המשותף לאותה רשימת יישובים ומדוע נבחרו דווקא הם? כאן הגיע החידוש הארכאולוגי- התברר שבחלק ניכר מהיישובים הללו, המחקר הארכאולוגי גילה שהיישוב היהודי התחדש בהם בתקופה החשמונאית, "הגל הראשון" של ההתיישבות היהודית האינטנסיבית בגליל. היישובים שלא מופיעים ברשימה הם ברובם יישובים שנוסדו ב-"גל השני" של ההתיישבות היהודית בגליל בתקופה הרומית הקדומה, במאה הראשונה לפני הספירה או בראשית המאה הראשונה לספירה. לכאורה, המסקנה שהייתה יכולה להיות היא שהרשימה הזו היא רשימה עתיקה מימי ראשית ההתיישבות היהודית בגליל החשמונאי עוד לפני התקופה הרומית, אולם האם ייתכן שבזמן שבית המקדש ורוב הכהנים מן הסתם הם ביהודה, תתגבש רשימה של משמרות כהונה בגליל? לפיכך ליבנר הציע שהרשימה היא מאוחרת יותר (מבלי לנקוב בתאריך משוער) אך היא משמרת זכרון של בית חשמונאי בגליל וכיצד הגליל הפך להיות חלק ממלכת החשמונאים העתיקה. לכאן הוא קישר גם את הפיוטים מהתקופה הביזנטית שבהם יש שירי הלל לבית חשמונאי שלא מוכרים בספרות חז"ל הקלאסית עם דגש על רשימת משמרות הכהונה. גם אן הרשימה היא מאוחרת לימי חורבן הבית, היא משמרת זכרון קדום ונועדה להעניק "הילה חשמונאית" לגליל. אני מודה שבעיני, על אף התופעה הארכאולוגית המעניינת, ההסבר שהוא נתן לרשימה ומגמתה ה-"פרו-חשמונאית", נראה לי קצת מוגזם. קשה לזהות ברשימה הזו נופך חשמונאי כלשהו והטענה שמחבר/י הרשימה הכירו מסורת כלשהי שהבחינה בין יישובים עתיקים מתקופת החשמונאים שכן נכנסו לרשימה ויישובים עתיקים מהתקופה ההרודיאנית-רומית קדומה שלא נכנסו לרשימה, נראה לי דחוק מאד.
7. הדיון הזה מחזיר אותי לנושא המעמדות בחלק הראשון. אם אכן, לא מדובר בתיאור של טקס היסטורי ריאלי מימי הבית, לפחות לא בעיירות השונות אלא בתיאור אידיאלי או שהאופן שבו הוא נמסר במקורות התנאים הוא ספרותי ולא בהכרח ריאלי או שמערבב ביניהם, אז ייתכן שניתן לקשור בין שתי התופעות הללו. מסורת אחת (רשימת משמרות הכהונה) "קידשה" את זכר משמרות הכהונה דווקא עם דגש על הגליל- ייתכן שמדובר ברשימה "כהנית" אבל זה לא חייב להיות יצירה של כהנים אלא משקפת תודעה של בני הגליל על נוכחות משמרות הכהונה במרחב הזה שהופכת אותו למשמעותי בשל נוכחותם בהווה או בעבר של משמרות הכהונה. אני לא יודע מדוע נבחרו דווקא המקומות הללו ואני לא חושב שזה משמעותי כל כך למעט היעדרה של טבריה (כאן יש כמה הסברים אפשריים מוכרים בין אם זה קשור לטומאה שהייתה בה בעבר ואם למערכת היחסים הפנים-יהודית בין חכמים לכהנים) ואני מציע להסתפק במה שיש בה ולא במה שאין בה. לעומת זאת, מסורת חז"ל, לפחות זו המוצגת בפרק האחרון של מסכת תענית, מציגה עמדה מינימלית הרבה יותר כלפי אותן משמרות הכהונה- היא לא כופרת בהן אך חשיבותן כורסמה לנוכח "משמרות" חדשות כנגדם- המעמד/עמוד של הלוויים ובמיוחד הישראלים ובפרט הדגש על טקסי המעמדות שנערכו ב-"עיר של מעמד". מבלי לפגוע בחשיבות הקרבן הקבוע, תיאור טקס המעמדות "מרחיב" את הטקס לגבולין, לקריאת התורה ובהמשך גם לתפילות השונות שנערכו באותו שבוע. יתירה מזאת, במשנה א', המשנה מתארת כיצד "בִּשְׁלֹשָׁה פְרָקִים בַּשָּׁנָה,הַכֹּהֲנִים נוֹשְׂאִין אֶת כַּפֵּיהֶן אַרְבַּע פְּעָמִים בַּיּוֹם...ובמעמדות"- הכהנים נוטלים חלק רק בטקס מסומן ומוגדר אחד שנותר גם אחרי החורבן- נשיאת הכפיים הלא היא ברכת כהנים, אולם הטקס בכללותו הוא של כולם עם דגש על הישראלים. זאת ועוד, התיאור התנאי מדגיש את הפן הגיאוגרפי שבו טקס המעמדות לא נערך בירושלים אלא "בעריהם" או "עיר של מעמד". במובן הזה, אם ירושלים והמקדש הוא מקום הכהנים, הרי שהערים, העיירות מחוץ למקדש של אלו שלא עלו לירושלים, מזוהים עם התושבים הלא כהניים. קשה שלא להתרשם מהמגמה "להעתיק" את המוקד ממשמרות הכהונה במקדש אל המעמדות הלא-כהניים מחוץ למקדש או להציג אותם כמכלול אחד ולא את היתרון המובנה של משמרות הכהונה המיוחסים שרשאים לעבוד במקדש שבועיים במהלך כל שנה.
לפנינו אפוא שני נרטיבים שייתכן ויש להם גרעין ריאלי אבל המטרה לא הייתה לספר היסטוריה בפני עצמה אלא להציג מעין "סיפור חדש" לסדר משמרות הכהונה הקדום בזמן שבית המקדש היה קיים: סיפור אחד שם דגש על שימור זכרון משמרות הכהונה עצמם בשמותיהם העתיקים אבל "העתיק" אותם מיהודה לגליל (כמו מקומות קודש אחרים ש-"היגרו" לגליל כפי שהראה ריינר במחקריו) בעוד סיפור אחר "העתיק" את זכרון משמרות הכהונה המיוחסים אל הנציגות המורחבת הישראלית הן בירושלים ובעיקר בערי השדה ולא עוד אלא שאת טקסי הליטורגיה, הן קריאת התורה ובהמשך גם את התפילה הציבורית, שייהפכו לבסיס הליטורגיה היהודית בבתי הכנסת, ייחס לאותן "מעמדות" קדומים. אני לא יכול לומר עד כמה שני הנרטיבים הללו "הכירו" אחד את השני או הגיבו אחד לרעהו או מי נוצר לפני מי, אבל שניהם מציגים ככל הנראה שני צדדים של זכרון משמרות הכהונה כפי שסופרו בחברה היהודית אחרי חורבן הבית שמשקפים גם את חילוקי הדעות ביחס למעמדם הדתי-חברתי העדיף של הכהנים גם אחרי חורבן הבית: "כד מעמדות (כ)נגד כד משמרות כהונה".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה