‏הצגת רשומות עם תוויות כהונה. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות כהונה. הצג את כל הרשומות

יום שני, 13 בדצמבר 2021

"עמדו נביאים שבירושלים וקבעו שם כ"ד מעמדות כנגד כ"ד משמרות כהונה ולויה" (תוספתא תענית ג ב-ג): בחזרה לרשימת משמרות הכהונה בגליל

 


פורסם ב-13/12/2021

לרגל סיום הלימוד במסכת תענית בדף היומי היום, בחרתי לציין את האירוע עם חזרה לאחת הרשימות המפורסמות ביותר בארכאולוגיה התלמודית העתיקה- רשימת ("ברייתת") משמרות הכהונה בגליל שכבר יותר ממאה שנה ממקדת עניין וחידתה עדיין מרתקת את החוקרים ואת הציבור הרחב כאחד. חיפוש קל בגוגל יוביל לתוצאות רבות כולל הרצאות וסיורים בעקבות משמרות הכהונה בגליל. מדוע חזרתי אליה בהקשר למסכת תענית? ובכן, זה קשור לא לסיום המסכת ממש המפורסם בפני עצמו (התעניות ההיסטוריות של שבעה עשר בתמוז ותשעה באב ביחד עם הסיום האופטימי של ט"ו באב) אלא לתחילת הפרק הנועל של המסכת הזו שעסק בטקס ליטורגי קדום שמוכר רק במקורות חז"ל: טקס המעמדות. הטקס הזה קשור במישרין למשמרות הכהונה ומוצג כמקביל או השלמה למשמרות הכהונה. אופן התיאור התנאי הציורי של הטקס הזה גרם לי לחזור מחדש לאותה סוגיה ישנה וקצת "נדושה" של רשימת משמרות הכהונה בגליל ואולי לחשוב עליה מחדש דווקא לנוכח התיאור הפנטסטי של טקס המעמדות אם כי זה לא יוצא מכלל הרהור ולא מגיע בהכרח לפתרון חידת אותה רשימה מפורסמת. אני אסקור בקיצור נמרץ את התיאור התנאי של אותו טקס מעמדות במקורות התנאיים של מסכת תענית ואת סימני השאלה שיש לגביו. לאחר מכן, בקיצור אפילו נמרץ יותר נזכיר את רשימת משמרות הכהונה בגליל, את העדויות השונות לקיומה כמו את עיקרי ההצעות לפשרה ומשמעותה. לבסוף, אני אציע השערה בוסרית על קשר אפשרי בין התיאור התנאי של טקס המעמדות ובין אותה רשימה של משמרות הכהונה בגליל כחלק מנרטיבים חלופיים של זכרון משמרות הכהונה. זה יצא קצת ארוך אבל מדי פעם, אין ברירה אלא להאריך קצת...

יום שני, 18 בינואר 2021

'אוי לי מבית קתרוס': משקולות "קתרס" בבית השרוף ומתחת לבית כנסת "תפארת ישראל"

 


פורסם ב-18/1/2021

בדף של אתמול (נז ע"א) הובאה ברייתא (שיש לה מקבילות קודמות בתוספתא זבחים ומנחות) מוכרת ובה מארג מפורסם של מסורות ואנקדוטות המעידות על שחיתות הכהנים הגדולים בירושלים בשלהי ימי בית שני. בחלק הראשון הובאו שני מעשים שבהם "גדולי כהונה" היו לוקחים בכח את עורות הקודשים מהכהנים הרגילים ועל "בעלי אגרוף" היו מחרימים קורות שקמה ביריחו וכנגדם הנגזלים נאלצו להקדיש אותם לשמים, רק כדי שלא יפלו לידי אותם גורמים. על רקע מעשי ה-"בריונות" הללו של גדולי הכהונה ובעלי האגרוף, הובא מעין "שיר מחאה חברתי" בן הבית השני (כך לפחות זה מוצג מפי הדמויות) מפורסם המפרטת כמה דוגמאות לכוחם המצמית של בתי הכהונה החזקים ערב חורבן הבית השני:
"על אילו ועל כיוצא בהן ועל הדומה להן ועל העושין כ/במעשיהן היה אבא שאול בן בטנית ואבא יוסי בן יוחנן איש ירושלם אומר: '
אוי לי מבית ביתוס אוי לי מאלתן.
אוי לי מבית קדרוס/קתרוס (בבבלי) אוי לי מקולמסן.
אוי לי מבית אלחנן אוי לי מבית לחישתן.
אוי לי מבית אלישע אוי לי מאגרופן.
אוי לי מבית ישמעאל בן פיאכ/בי. שהן כהנים גדולים ובניהם גזברין וחתניהם אמרכלין. ועבדיהן באין וחובטין עלינו במקלות" (תוספתא מנחות ג כא; בבלי פסחים נז ע"א)

יום ראשון, 17 בינואר 2021

על זהותם ההיסטורית (?) של "אנשי יריחו" של המשנה

 


פורסם ב-17/1/2021

המשנה הנועלת את הפרק הרביעי (לפחות לפי כתבי היד) מציגה על פניה עדות מרתקת שכן היא מציגה קובץ מנהגים/הלכות שאינן תואמות במלואן את ההלכה של החכמים ואת האופן שבו התייחסו החכמים בשני לשונות שהם עצמם בעלי עניין: "ברצון/שלא ברצון חכמים" (לפי התוספתא); "ומיחו/ולא מיחו בידם". מעבר לפרטי המקרים ולרקע ההלכתי המנויים במשנה זו, עצם ההתייחסות לקהילה/קבוצה המזוהה כ-"אנשי יריחו" גרמה לעניין רב אצל הפרשנים ובעיקר אצל החוקרים השונים. מדוע? כי אנחנו יודעים הרבה מאד על יריחו וסביבתה בתקופת בית שני- נווה המדבר הפורה עם האקלים החם והיבש גם בימי החורף עם המטעים המפורסמים של התמרים והאפרסמון (בלסם) היה לשם ולתהילה הרבה מעבר לתחום המצומצם של יהודה. במקורות העתיקים בני התקופה שתיארו את ארץ יהודה, רק ירושלים הייתה מפורסמת יותר מבקעת יריחו והמטעים היוקרתיים שלה. מהתיאורים השונה עולה מציאות אגררית רצופה וממושכת לפיה אדמת בקעת יריחו במרבית הזמן הייתה בבעלות השלטון המרכזי ומקור רווחים כלכלי ראשון במעלה לשליטי יהודה. כנראה אף יש רמזים לכך שלמקדש עצמו היו שם אדמות או מטעים או אחוזות חקלאיות או לפחות הם היו קשורות אליו ולפעילות השוטפת שלו. גם בספרות חז"ל נשמרו לא מעט רסיסי ידיעות על פוריותה הנודעת של עיר התמרים ובקעת יריחו ("דושנה של יריחו") ועל כך שהיא הייתה קשורה למקדש ולירושלים, בעיקר באמצעות נוכחות משמעותית של כהנים, כנראה הריכוז המשמעותי הגדול ביותר של כהנים מחוץ לירושלים (המסורת על 12 משמרות כהונה מיריחו). לבסוף, גם העדות הארכאולוגית של האחוזה הממלכתית החל מימי החשמונאים ובהמשך הארמונות המפוארים שנבנו על גדות ואדי קלט; מבנה היפודרום ליד תל אל סאמארת; מבנה ציבורי מהתקופה החשמונאית בסמוך לארמונות החשמונאים שאהוד נצר זיהה אותו כבית כנסת (אך מרבית החוקרים אינם מקבלים זאת); ולבסוף מערות הקברים הרבות ממערב לעיר שנחפרו בשנות השבעים כולל מערכת קבורה של מספר דורות השייכת למשפחה אמידה מהמאה הראשונה לספירה ("קבר גלית" או משפחת יהועזר) המשקפת את האוכלוסייה האמידה בעיר הגנים. יריחו (לא הארמונות המלכותיים) לא הייתה יישוב אורבני במובן הקלאסי אלא סוג של "עיר גנים" קדומה- מארג של מבנים וחצרות עם מטעים וגנים שהתפרסו על שטח נרחב במיוחד. הלכך, העדות במשנה על "אנשי יריחו", המנהגים/הלכות המפורטים ברשימה התנאית והיחס האמביוולנטי של החכמים כלפיהם, הביאה לשורה של נסיונות לזהות אותם עם הידיעות החיצוניות שיש בידינו על יריחו ההיסטורית ותושביה היהודיים בימי הבית.