בדף של אתמול (נז ע"א) הובאה ברייתא (שיש לה מקבילות קודמות בתוספתא זבחים ומנחות) מוכרת ובה מארג מפורסם של מסורות ואנקדוטות המעידות על שחיתות הכהנים הגדולים בירושלים בשלהי ימי בית שני. בחלק הראשון הובאו שני מעשים שבהם "גדולי כהונה" היו לוקחים בכח את עורות הקודשים מהכהנים הרגילים ועל "בעלי אגרוף" היו מחרימים קורות שקמה ביריחו וכנגדם הנגזלים נאלצו להקדיש אותם לשמים, רק כדי שלא יפלו לידי אותם גורמים. על רקע מעשי ה-"בריונות" הללו של גדולי הכהונה ובעלי האגרוף, הובא מעין "שיר מחאה חברתי" בן הבית השני (כך לפחות זה מוצג מפי הדמויות) מפורסם המפרטת כמה דוגמאות לכוחם המצמית של בתי הכהונה החזקים ערב חורבן הבית השני:
"על אילו ועל כיוצא בהן ועל הדומה להן ועל העושין כ/במעשיהן היה אבא שאול בן בטנית ואבא יוסי בן יוחנן איש ירושלם אומר: '
אוי לי מבית ביתוס אוי לי מאלתן.
אוי לי מבית קדרוס/קתרוס (בבבלי) אוי לי מקולמסן.
אוי לי מבית אלחנן אוי לי מבית לחישתן.
אוי לי מבית אלישע אוי לי מאגרופן.
אוי לי מבית ישמעאל בן פיאכ/בי. שהן כהנים גדולים ובניהם גזברין וחתניהם אמרכלין. ועבדיהן באין וחובטין עלינו במקלות" (תוספתא מנחות ג כא; בבלי פסחים נז ע"א)
1. בפיוט המחאה הזה המיוחס לאבא שאול בן בטנית ואבא יוסי בן יוחנן מנויים כאן כמה (אך לא כולם) מבתי הכהונה הגדולים המפורסמים של ירושלים שרובם מוכר גם בכתבי יוסף בן מתתיהו ככהנים גדולים ששירתו במהלך המאה הראשונה לספירה, במיוחד בעשרות השנים האחרונות לקיומו. דווקא לגבי בית קדרוס/קתרוס ו"קולמוסם", אין תיעוד מפורש אצל יוסף בן מתתיהו לקיומה של משפחת כהונה גדולה מפורסמת בשם זה. על אף זאת, החוקרים שחזרו את אילן היוחסין של בית זה- כהן בשם שמעון בן בייתוס המכונה "קנתרס", בנו של מתתיהו בן חנן, היה אחיו של כהן גדול בשם "אליהועיני בן קנתרס" והוא הוא המכונה במשנה "אליועניי בן הקייף" המקשר אותו גם ליוסף קייפא. אם כן, למעשה היה מדובר בענף "משני" של האולגרכיה הכהנית הקשור לעוד כמה חמולות כהניות שהיו מחוברות לשני הקבוצות הדומיננטיות של האולגרכיה הכהנית בשלהי ימי הבית- בית חנן ובית בייתוס.
2. ה-"בית השרוף": שמה של המשפחה הזו בפיוט המחאה הנ"ל עלה לכותרות בעקבות החפירות של נחמן אביגד ברובע היהודי בירושלים בשנות השבעים של המאה הקודמת. בסמוך לבתי המידות המפוארים ברובע היהודי, היא העיר העליונה של ירושלים של ימי בית שני, נחשף בחפירות של שנת 1970 בשטח B, קומת המרתף של חלק מבית נוסף שלא שרד. שכבת האפר העבה והמפולת שכיסתה את חלל המרתף ואגפיו, העניקה לו את השם המוכר "הבית השרוף", בו לימים יוקם מוזיאון קטן. מחלקו התחתון של מבנה המגורים (שבניגוד לבתי האמידים הסמוכים, לא נתגלו בו סימני פאר) נחשף רק חצר קטנה מרוצפת, מספר חדרים ובצד השני מטבח קטן ולצידו מקווה טהרה. מתחת למפולת ולשכבת האפר, התגלו שברים רבים של כלים וחפצים שונים כמו כלי כתישה, משקולות אבן, טבונים וכלי אבן שתרמו להכרת רפרטואר החפצים ששימשו את תושבי הבית והעיר ערב החורבן. הממצא המזעזע המוכר הוא עצמות זרוע של אישה צעירה שנקברה תחת קיר בצד המטבח. הפרשנות המקובלת היא שהבית נחרב ונפגע בעת כיבוש העיר העליונה אחרי חורבן בית המקדש בשנת 70 לספירה וששרידי המפולת והאפר היא עדות חיה לדליקה שהייתה במקום. אולם, הלל גבע שפרסם את הממצאים באופן רשמי לפני עשר שנים, הציע שיש כמה ראיות ארכאולוגיות (סתימות קירות, פינוי חפצים ועצמות) לכך שהבית נפגע עוד לפני שהרומאים הגיעו אליו- אולי בידי אחת מקבוצות המורדים ואולי באמצעות ארטילריה רומית.
3. משקולת "דבר קתרס": אחת התגליות המפורסמות בבית זה היא כידוע משקולת "דבר קתרס" שהעניקה למקום את שמו. זאת משקולת אבן עגולה השבורה בחלקה העליון הימני ובה חרותה בכתב עברי בשפה הארמית כתובת בשתי שורות המופרדות באמצעות קו ישר. את מה שנותר מאותה חרותה פענח אביגד: "[ד]בר קתרס" (מהאות ד שרד מעט מאד). במובן המילולי הפירוש הוא "של בן קתרס" אך התרגום המקובל הניח שאין הכוונה למשקולת של אדם אלא למשפחה כלומר "של בית קתרס" היא כנראה אותה משפחת כהונה ידועה לשמצה מהפיוט הנ"ל "אוי לי מבית קתרוס" ואולי לפנינו עדות מוחשית ל-"קולמוסן" הנזכר ביחס אליהם, תהיה משמעותו בפיוט אשר תהיה (כתיבה מאגית או כתיבה חילונית-פוליטית). שבר אוסטרקון ממצדה ובו מופיעה הכתובת "בת קתרא" עשויה אף היא להיות עדות אפיגרפית נוספת לאותה משפחה. מאוחר יותר, רוני רייך הציע לקרוא בשורה הראשונה "דברי קתרס" כלומר בלשון רבים: "של בני קתרוס". כך או כך, השם הזה התקבל אף הוא במקביל לכינוי "הבית השרוף" וכך הכותרת של המוזיאון הקטן הוא "הבית השרוף- בית קתרוס", וזאת למרות שחלק מהחוקרים הזהירו כי לא ניתן להוכיח רק בגלל אותה משקולת כתובה בודדה (נמצאו משקולות רבות אך ללא כתובת) כי זה אכן היה ביתו של בית כהונה של קתרוס (למשל, בפרסום הכתובת בקורפוס הכתובות של ירושלים ובמאמר של חגי משגב בספר ירושלים האחרון, עמ' 618). יש אף כמה חוקרים (למשל יונתן אדלר) שסבורים שמלכתחילה, ההנחה כי בתי האמידים הירושלמיים שהתגלו בחפירות אביגד היו שייכים בהכרח לבתי הכהונה הגדולה אינה הכרחית. מכל מקום, בשנים האחרונות, התגלתה משקולת אחרת ופתחה את הדיון מחדש.
4. משקולת "נדברי קתרס": בחפירות החדשות שנערכו ביסודות בית הכנסת החרב "תפארת ישראל" מדרום-מערב לבית השרוף בשנים 2013 ו-2014 התגלו מספר מתקנים משלהי ימי בית שני ביניהם מקווה טהרה, מחסן קטן. בסמוך, בתוך מילוי עפר עבה, נחשפה משקולת אבן עגולה זהה כמעט לחלוטין למשקולת של הבית השרוף ועליה חרותה הכתובת בשתי שורות: "נדברי" בשורה הראשונה ו-"קתרס" בשורה השנייה. מאחר והכתובת במשקולת מהבית השרוף הייתה קטועה ונותרו בה רק האותיות "[ד]ברי", כעת מסתבר שגם שם אין לקרוא את הכתובת "דבר קתרס" (כלומר של בית קתרס) אלא "נדברי קתרס". אבל מה זה "נדברי"? לפי המפרסמים, קשה למצוא פירוש באוצר המילים העברי-ארמי ואף לא מיוונית. הם הציעו אפשרות כי ייתכן שזהו שם ממוצא פרסי (!) שפירושו הוא "נושא קנה" כלומר נושא סל עשויה מקנה. הצעה זו קשורה לתיזה נוספת שהועלתה לפני כשלושים שנה. בזמנו, הציע ירחמיאל ברודי שהכינוי "קנתרס" ביווונית ו-"קייפא" בעברית הם למעשה שמות מקבילים ומשמעותם הוא "נושא סל". מכאן, המפרסמים מגיעים להצעה שייתכן והשם "נדברי" הוא למעשה כינוי מקביל נוסף לאותה משפחת כהנים קתרוס-קייפא ואולי זה אפילו השם הקדום (המשקף את היותם חלק מצאצאי שושלת כהנים בימי שיבת ציון) שעבר "תרגום" ליוונית ולעברית/ארמית. בין אם הצעה זו היא משביעת רצון ובין אם לא, הפירוש המקובל של המשקולת ההיא קיבל תפנית חדשה שפותחת מחדש את כל הדיון לגבי תרגום הכתובת והפונקציה שלה.
5. "בית קתרוס"- בית מלאכה שקשור למקדש, מדידת תרומות כהונה או ריבוט ביתי טיפוסי?: משקלות האבן הללו (כעת כבר לא מדובר על משקולת אחת אלא לפחות שתיים) הם חלק ממשקולות אבן רבות שהתגלו בחפירות "הבית השרוף" ביחד עם כלי כתישה וטבונים ואלמנטים אחרים בעיקר באזור חדר המטבח של "הבית השרוף". לאור מתקני הכתישה והמדידה הרבים ועל רקע הכתובת על אחת המשקולות המתייחסת לבית קתרוס, אביגד שיער שבמקום היה בית מלאכה ביתי משפחתי שהתמחה בייצור מוצרים לפולחן המקדש דוגמת קטורת או בשמים. לעומתו, רוני רייך ראה בהופעת משקולות האבן הרבים בכל ירושלים וגם כאן תופעה שונה שאותה הוא קשר לשקילת תרומות כהונה מהיבול החקלאי שניתנו למשפחת קתרוס במקדש. יהושע שוורץ סבר שהעדויות בספרות חז"ל ובכתבי קומראן על ההקפדה בשיעורי התרומות והמעשרות המשתקפות בספרות חז"ל ובכתבי קומראן מחזקת את הטענה כי המשקולות המרובות בירושלים בכלל ובבתי הכהנים בפרט שימשו לצרכי מדידת אותן תרומות ומעשרות שהיו מיועדים לכהנים. לעומתם, הלל גבע, שפרסם את הממצאים בפרסום הסופי ב-2010, סבור כי לא היה כאן בית מלאכה מקצועי אלא מדובר במחסנים וחדרי שירות עם רפרטואר כלים דומה לשאר המבנים במרחב זה. לדעתו "המגוון והמספר הרב של הממצאים בבית קשורים במעמדה של משפחת קתרוס, שביתה ניצב מול בית המקדש".
6. "בית נדברי-קתרוס" וגורלו בימי המרד: למעשה, אם בחפירות אביגד נחשף רק חלק קטן של קומת המרתף של הבית שנחרב ונשרף כולו, הרי שכעת עם החפירה ביסודות בית הכנסת תפארת ישראל הסמוך מדרום-מערב, הלל גבע והמפרסמים של החפירות החדשות, מציעים כי שניהם הם "חלקים של מבנה מגורים אחד גדול שהיה ביתה של משפחת הכהנים הגדולים נדברי-קתרס ועמד ברובע 'העיר העליונה' של ירושלים במאה הא' לספירה". יתירה מזו, גבע על רקע ההצעה שלו על הנסיבות לחורבן הבית "השרוף", שאין המדובר דווקא ברומאים אלא אירע שם הרס מכוון אולי עוד לפני כן, הציע גם כי העובדה ששתי המשקולות נמצאו שבורות בשוליים, מתעדות אירוע מכוון וזדוני שנעשתה אולי בבת אחת בידי חברי אחת מסיעות המורדים שהיו עוינים לבני המעמד הגבוה וכי "במעשה הסמלי של שבירת המשקולות הנושאות את שמם התכוונו אולי המורדים למחוק לאלתר את זכרם".
אם כן, הסיפור ה-"פשוט" על משפחה כהנית אמידה שלא היה כדאי להתעסק איתה בירושלים בשם קתרוס שביתה המפואר (או לפחות יסודותיו וקומתו התחתונה) זוהה באמצעות משקולת עם חרותה המסמנת אותה וגם את גורלה המר עם חורבנה של ירושלים, הוא....לא כל כך פשוט. לאור התגלית החדשה, מה פירוש החרותות על המשקולות "נדברי קתרס"? מדוע רק שתיים מהמשקולות עם חרותה כזו יחסית למשקולות אחרות נטולות חרותה כלשהי? מה פשר השברים בשוליים של כל אחת מהמשקולות? האם זאת הוכחה שמבנה המגורים הזה קשור בהכרח לחמולה בשם "בית קתרוס"? כיצד יש להסביר את רפרטואר הכלים (כמעט ולא כלים מיובאים) ובמיוחד במטבח- האם היה כאן בית מלאכה משפחתי? מי אחראי לחורבן הבית בשנת 70- הרומאים או המורדים? מתברר שלכל אחת מהשאלות הללו יש כמה תשובות אפשריות, חלקן מבוססות למדיי ואחרות לא יוצאות מידי ספקולציה.
מראי מקום קצרים למעוניינים בקריאה ולהרחבה (חלקם אפשר לקרוא גם בויקיפדיה או בגוגל בקצרה):
מאמר סיכום של הלל גבע על מחקר הבית השרוף וההצעה שלו לגבי שלבי חורבן הבית השרוף (חידושים בארכאולוגיה של ירושלים וסביבתה, ד, תשע"א): https://www.academia.edu/.../The_Burnt_House_in_Light_of...
חפירות בית הכנסת תפארת ישראל (הלל גבע, אורן גוטפלד ורוית ננר-סוריאנו, קדמוניות 152, 2016): https://www.academia.edu/.../Excavations_at_the_Hurva_and...
יהושע שוורץ על בית קתרוס (מתוך הפרסום המדעי של החפירות של הבית השרוף): https://www.academia.edu/.../JEWISH_QUARTER_EXCAVATIONS...
בתוך מאמר סיכום של הלל גבע על תרומת חפירות הרובע היהודי לתולדות ירושלים (מתוך אתר מגלי"ם, עמ' 35-33): https://www.megalim.org.il/.../%D7%AA%D7%A8%D7%95%D7%9E...
סרטון קצר של הלל גבע על הבית השרוף (אתר מגלי"ם): https://www.youtube.com/watch?v=Bk2lCII2EWE...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה