פורסם ב-23/12/2018
טבריה הקדומה של התקופה הרומית-ביזנטית (תקופת המשנה והתלמוד) נחשפה רק בחלקה באמצעות המחקר הארכאולוגי. הספרות התלמודית, בעיקר הספרות הארץ-ישראלית (הירושלמי והמדרשים) השאירה רישומים די מפורטים של אתרים ומקומות בטופוגרפיה העירונית של טבריה שאת חלקם ניתן לזהות גם בממצא הארכאולוגי וחלקם עדיין לא זוהו באופן ודאי. לפני יותר מעשרים שנה ליקט ירון צבי אליאב (היום פרופסור לספרות חז"ל והיסטוריה יהודית באוניברסיטת מישיגן) בחוברת קטנה בהוצאת אריאל (אתרים, מוסדות וחיי יומיום בטבריה בתקופת התלמוד, ירושלים 1995) את המקורות הספרותיים השונים בספרות חז"ל שמהם עולה הנוף העירוני של טבריה בתקופת המשנה והתלמוד ודן בכל מקור בצורה יסודית. פרק אחד (למעשה הפרק הראשון, עמ' 15-11) הוקדש לאחד האלמנטים של העיר המוזכר במספר מקומות בספרות חז"ל אשר נותר עמום וחידתי עד היום- "האילסיס דטיבריה". במהלך השבת כשעסקתי בפרט ביוגרפי מסוים הקשור לדמותו של רבי שמעון בן לקיש (ריש לקיש) נתקלתי שוב בטופונים הזה שעד היום ממתין לפענוח על אף כמה הצעות שהוצעו במהלך השנים ועל אף המחקר הארכאולוגי המתקדם יותר של טבריה. מעבר לפירוש השם (שיש לו כמה וכמה גרסאות: אליסיס, אליסם, אוליסיס, אלטיס וכו') שמקובל להניח שהוא שם יווני, הבעיה שעמדה מול הפרשנים היא שהוא היה כנראה ברור למספרים ואין כמעט שום פרט שהם מוסיפים לנו לגביו ולפיכך ההצעות לא יוצאות מגדר השערה.
המקורות (על פי אליאב,שם, עמ' 15-11):
-בקטע שפורסם בידי משה עסיס ב-1977 מהירושלמי סנהדרין (ה א) נזכרת שאלה של ר' יצחק בנוגע לרוצח שנתפס "בדה אלסים דטיבריה" והעדים צועקים שהוא רצח כעת עוד לפני תהליך החקירה הדרוש. לא מדובר במעשה שקרה בפועל אלא בשאלה היפותטית אך דווקא הציון של המקום הזה מלמד על כך שהוא היה מוכר ומההקשר ההלכתי שם, אפשר שהוא היה בסמוך לבית המדרש או מושב הסנהדרין (כך הבין לפחות ש' ליברמן).
-על רבי חייא בר בא מסופר בירושלמי שביעית (ד ט לה ע"ג) שהיה "מתעגל בהדא אליסיס דטיבריא", כלומר מתפלש באותו אילסיס אך לא ברור אם מדובר במשטח עפר או שמא מדובר אולי דווקא במשטח שיש עם שמן עליו.
-האזכורים הבאים מזכירים פעילות דתית באותו מקום- במדרש רות רבה (ג ד) מסופר מעשה בר' שמעון בן חלפתא שהיה מתפלל באותו מקום ("נפק וצלי בהדי אולוסיס דטבריה") אך בעיקר מוזכר הלימוד- על שני אמוראים טבריינים מסופר (ב"ר צו ל) שכאשר היו לומדים שם ("הוון יתבין לעיין באוריתא בהדה אילסיס דטיברייה") היו רואים ארונות קבורה שבאים מחוצה לארץ להיקבר בארץ ישראל ומכאן אפשר ללמוד שזה היה מקום פתוח ולא סגור שאפשר לראות את הדרך לעיר או אולי את הכנרת (אם הארונות היו מגיעים באמצעות סירות).
האזכורים המוכרים ביותר קשורים לאחת הדמויות המרכזיות של חכמי טבריה- רבי שמעון בן לקיש.(ריש לקיש) שתי האנקדוטות פותחות באותה צורה: "ריש לקיש/רבי שמעון בן לקיש הוה יתיב לעי באורייתא (כל צרכיה) בהדה אלסיס דטבריה" (=היה עוסק בתורה כל צורכו באותה אלסיס דטבריה). לפי האנקדוטה הראשונה (ב"ר לד ז) הוא פגש שתי נשים ממקום בשם "מזגה" ליד טבריה (ככל הנראה ח' מזגה בנחל ארבל) שנשמו לרווחה כאשר יצאו מהמקום עם האוויר הרע ("אוירא בישא") כשלא ברור אם הכוונה לאילסיס דווקא או לטבריה באופן כללי (כך נראה לי). האנקדוטה השנייה (קה"ר ג יא) הייתה לאחד המקורות המרכזיים בשחזור אותו מקום- לפי מה שמסופר שם, היה באותו מקום אדם שמכונה "פיילן" (יש גרסאות שונות- "פיילדה" וכדומה) שהכין קנקן או כד מים לרשב"ל כאשר הלה היה עייף, רעב או צמא. הסיפור ממשיך עם דיאלוג ביניהם שבהם אותו אדם הזכיר לרשב"ל שבעבר הם היו הולכים יחדיו לבית הכנסת (או בית המדרש) אך רק רבי שמעון בן לקיש "זכה" להיות גדול בתורה ואילו הלה "לא זכה" (רק נציין שמקורות חז"ל הארץ ישראליים לא מכירים את הסיפור של המפגש של ריש לקיש עם ר' יוחנן בירדן...). במקור מאוחר (מדרש הגדול בראשית כה ח) המקביל לאנקדוטה הנ"ל, השם "אילסיס" הוחלף בשם "מוכר" יותר: "בפילון דטבריה" (השער של טבריה) ובמקום ה-"פיילן" נזכר "הפחר" (קדר) שהכין לו לגין מים בכל יום. סביר להניח שזהו שיבוש או "עדכון" של הכינויים המעורפלים לטובת כינויים מוכרים יותר.
ההצעות לפירוש השם: כאמור, פירוש שם המקום אינו נהיר ועד היום אפשר למצוא מהמילונים הקדומים ועד האחרונים ובתרגומים העממיים תרגומים שונים ("מערה/ות", "איצטדיון", "דרך מבוא", "רחבה", "רפש או טיט", "יער" וכדומה) או סתם מוזכר השם במרכאות "אילסיס" בלי להסביר במה מדובר. שאול ליברמן (תיקוני ירושלמי ג, תרצ"ב) הציע בראשית שנות השלושים בדרך השערה שהשם היווני מכוון למקום עשיית זכוכית (הוא מזכיר בקשר לכך את העפר שבו התפלש רבי חייא) והכוונה ל-"מקום תעשיית זכוכית ועל פי התעשייה הזו נקראה כך כל הסביבה". הוא שיער שאותו אזור כונה גם במקורות אחרים (חלקם מקבילים למקורות הנ"ל) –"האיצטדין" או "הפילי שחוץ לטבריא" ושבכל המקרים, הכוונה היא למקום אחד בשולי טבריה שנזכר גם בקשר לעיבור שעשה אותו רשב"ל בין טבריה ובית מעון לענייני הליכה בשבת. האיצטדיון של טבריה התגלה לפני קצת יותר מ-15 שנה בקצה הצפוני של טבריה הרומית באזור המלונות אך ההנחה שלו שזה אותו מקום כמו ה-"אילסיס דטיבריה" היא קצת בעייתית.
בדרך דומה הלך יהושע בראנד (סיני תש"ב ושוב בספר שלו על כלי הזכוכית שיצא ב-1978) אך הוא פיתח את האפשרות הזאת לכדי שחזור נרחב יותר ושונה מזה של ליברמן. הוא הציע שהכוונה היא למקום תעשיית זכוכית מסודרת וגדולה בפיקוח השלטון ולכן השם היווני ולכן גם האזכור של הריח הרע שעליו דיברו הנשים שיצאו משם. לדעתו, זה גם מסביר את התפקיד של ה-"פיילן" או "פיילדה" שהכין כוס זכוכית לרבי שמעון לקיש- אותו האיש היה יהודי בעל מקצוע שעבד שם בתעשייה הזו. בניגוד לליברמן שהניח שהכוונה היא למקום בצפון- מערב העיר, בראנד טען שסביר יותר להניח שהאילסיס ניצבה במזרח העיר ליד הים ולכן אפשר היה לראות משם את הארונות המגיעים מחוץ לארץ באמצעות סירות. הוא ציין בקצרה שבחפירות סלושץ בשנות העשרים נמצאו שרידים לתעשיית הזכוכית בקרבת הים. אבל מה פתאום ללמוד דווקא שם? לכן הוא הציע שבית המדרש הגדול היה סמוך לאותה "אילוסיס" ולפעמים החכמים בחרו לצאת ללמוד דווקא שם כדי שלא יטרידו אותם בבית המדרש הרועש. בניגוד להצעות הללו, משה גיל הציע לאור חוזה ביוונית מארכיון ניצנה (!) מהתקופה הביזנטית שהכוונה היא לשם של חצר או ארמון ולא למקום תעשיית זכוכית ולפיכך בהקשר הספציפי, הוא שיער שהכוונה היא לבית מדרש או מושב סנהדרין.
קשה להשתכנע מההצעות השונות הנ"ל ובחלק מהמקרים הפתרונות הם יצירתיים במיוחד ולא נשענים על בסיס מוצק. אני לא בטוח שהפעילויות המוזכרות במקורות ביחס לאותו מקום (לימוד, תפילה, התפלשות וכדומה) מאפשרות לקבוע על אופיו של המקום אם כי הרושם שלי הוא שמדובר על מקום או אזור בקצה העיר (אולי בצפון העיר) ולא במרכזה- כך אפשר להבין את הסיפורים על אלו שרואים משם את הארונות שמגיעים לעיר או על כך שהנשים יצאו מטבריה (אני חושב שכשהן דיברו על האוויר הרע, הן דיברו על העיר בכללותה ולא על האילסיס) בדרך חזרה לכפר הקטן שלהן ("מזגה") ואולי יש קשר אכן בין אזור האיצטדיון הקדום של העיר ובין אותה "אילסיס" עלומה ומעורפלת.
